הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
הערה נחמדה, ובסופה שאלה המצריכה עיון. אשמח לשמוע תשובות מחו"ר הפורום.
בגמ' ברכות ז: מביאה הגמ' כמה מימרות בכל הנוגע לנתינת שמות והשפעתם על האדם. (לשון הגמ' מועתק למטה)
בתחילה מביא התלמוד ש'לאה' קראה לבנה הבכור, ראובן, -"ראו מה בן בני לבן חמי"-(עשו) בני-(ראובן) הפסיד את הבכורה ליוסף שלא מרצונו, ועם זאת לא קינא ביוסף, ואילו עשו שביזה את הבכורה ומכרה ליעקב, עם זאת קינא ביעקב שקיבלה (ואת שם יהודה, קראה לאה על שם "הפעם אודה את ה' כמוזכר שם במימרא הקודמת)
ובסמוך לזה מעירה הגמ', על שם מה נקראית 'רות' - מלשון 'שריוהו' על שם דוד המלך מצאצאיה שתיקן את ספר התהילים המורכב משירים ותשבחות להשם.
ותיכף לזה שואלת הגמ' מנין ש'השם' של האדם גורם. זאת אומרת שם האדם כולנו יודעים בא לשמש כסימן היכר לבן האדם הפרטי להבדיל אותו מהכלל. אבל מנין ששמו של אדם הוא סיבה בפ"ע לגרום אי אלו דברים לעתידו.
וכאן נשאלת שאלה, מדוע הגמרא מעמידה את השאלה "מנלן דשמא גרים" רק אחר שמזכירה את 'רות' ולא תיכף במימרא הראשונה שהוזכרה לגבי לאה.
והתחדש לי בזה דבר יפה לענ"ד. -השמות 'ראובן' ו'יהודה' שהעניקה לאה לבניה, בזה אין ראיה ש'שם האדם גורם', אחר שד' לאה הנ"ל באו ברוה"ק כמש"כ שם רש"י. אולם 'רות' שבלידתה הייתה גויה, ואביה הגוי (הגם שהיה מלך) ודאי לא ניחן ברוח נבואה או משהו כזה, אלא העניק לה את השם מסיבה כלשהי (מצד יופי השם או על שם סבתה..) ועם זאת השם רות מרמז על עתידה, שתתגייר וממילא גם יצא ממנה צאצא בדמות דוד המלך (ולא עגלון המלך..כשם אביה) הרי מבורר שהענין של 'שם' האדם גורם, לא תלוי בהורים אם ניחנו במעלות מיוחדות, אלא עצם השם הוא הגורם ובכוחו להשפיע על האדם.
ומכאן הדברים רק הולכים ומסתבכים..
רש"י שם כותב (ד"ה ראו מה בין בני לבן חמי) בזה"ל- על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן שמא גרים:
ד' רש"י הללו דורשים הבנה. אם מה שהעניקה לאה שמות לבניה היה על שם העתיד ובמה שראתה ברוח הקודש -כמו שכותב שם רש"י בזה"ל הפעם אודה את ה' - לפי שראתה (לאה) ברוח הקדש וכו'- אם כך אינו מן הענין של "שמא גרים" ז"א 'שם' ראובן שהעניקה לאה לבנה הבכור, לא הוא הסיבה למה שנגרם וקרה בעתיד, אלא רוח הקודש דיברה מתוך גרונה. וצ"ע.
אשמח אם חו"ר יעלו מתירוצם לשאלה זו.
העתק הגמ' הנ"ל ברכות ז: בזה"ל-
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה': ראובן אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאילו בן חמי אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה דכתיב וימכר את בכרתו ליעקב חזו מה כתיב ביה וישטם עשו את יעקב וכתיב ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו' ואילו בני אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף אפילו הכי לא אקנא ביה דכתיב וישמע ראובן ויצלהו מידם: רות מאי רות אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות:
בגמ' ברכות ז: מביאה הגמ' כמה מימרות בכל הנוגע לנתינת שמות והשפעתם על האדם. (לשון הגמ' מועתק למטה)
בתחילה מביא התלמוד ש'לאה' קראה לבנה הבכור, ראובן, -"ראו מה בן בני לבן חמי"-(עשו) בני-(ראובן) הפסיד את הבכורה ליוסף שלא מרצונו, ועם זאת לא קינא ביוסף, ואילו עשו שביזה את הבכורה ומכרה ליעקב, עם זאת קינא ביעקב שקיבלה (ואת שם יהודה, קראה לאה על שם "הפעם אודה את ה' כמוזכר שם במימרא הקודמת)
ובסמוך לזה מעירה הגמ', על שם מה נקראית 'רות' - מלשון 'שריוהו' על שם דוד המלך מצאצאיה שתיקן את ספר התהילים המורכב משירים ותשבחות להשם.
ותיכף לזה שואלת הגמ' מנין ש'השם' של האדם גורם. זאת אומרת שם האדם כולנו יודעים בא לשמש כסימן היכר לבן האדם הפרטי להבדיל אותו מהכלל. אבל מנין ששמו של אדם הוא סיבה בפ"ע לגרום אי אלו דברים לעתידו.
וכאן נשאלת שאלה, מדוע הגמרא מעמידה את השאלה "מנלן דשמא גרים" רק אחר שמזכירה את 'רות' ולא תיכף במימרא הראשונה שהוזכרה לגבי לאה.
והתחדש לי בזה דבר יפה לענ"ד. -השמות 'ראובן' ו'יהודה' שהעניקה לאה לבניה, בזה אין ראיה ש'שם האדם גורם', אחר שד' לאה הנ"ל באו ברוה"ק כמש"כ שם רש"י. אולם 'רות' שבלידתה הייתה גויה, ואביה הגוי (הגם שהיה מלך) ודאי לא ניחן ברוח נבואה או משהו כזה, אלא העניק לה את השם מסיבה כלשהי (מצד יופי השם או על שם סבתה..) ועם זאת השם רות מרמז על עתידה, שתתגייר וממילא גם יצא ממנה צאצא בדמות דוד המלך (ולא עגלון המלך..כשם אביה) הרי מבורר שהענין של 'שם' האדם גורם, לא תלוי בהורים אם ניחנו במעלות מיוחדות, אלא עצם השם הוא הגורם ובכוחו להשפיע על האדם.
ומכאן הדברים רק הולכים ומסתבכים..
רש"י שם כותב (ד"ה ראו מה בין בני לבן חמי) בזה"ל- על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן שמא גרים:
ד' רש"י הללו דורשים הבנה. אם מה שהעניקה לאה שמות לבניה היה על שם העתיד ובמה שראתה ברוח הקודש -כמו שכותב שם רש"י בזה"ל הפעם אודה את ה' - לפי שראתה (לאה) ברוח הקדש וכו'- אם כך אינו מן הענין של "שמא גרים" ז"א 'שם' ראובן שהעניקה לאה לבנה הבכור, לא הוא הסיבה למה שנגרם וקרה בעתיד, אלא רוח הקודש דיברה מתוך גרונה. וצ"ע.
אשמח אם חו"ר יעלו מתירוצם לשאלה זו.
העתק הגמ' הנ"ל ברכות ז: בזה"ל-
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה': ראובן אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאילו בן חמי אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה דכתיב וימכר את בכרתו ליעקב חזו מה כתיב ביה וישטם עשו את יעקב וכתיב ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו' ואילו בני אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף אפילו הכי לא אקנא ביה דכתיב וישמע ראובן ויצלהו מידם: רות מאי רות אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות: