ברכות ז: - שם האדם קובע את עתידו -שאלה נחמדה

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
הערה נחמדה, ובסופה שאלה המצריכה עיון. אשמח לשמוע תשובות מחו"ר הפורום.
בגמ' ברכות ז: מביאה הגמ' כמה מימרות בכל הנוגע לנתינת שמות והשפעתם על האדם. (לשון הגמ' מועתק למטה)
בתחילה מביא התלמוד ש'לאה' קראה לבנה הבכור, ראובן, -"ראו מה בן בני לבן חמי"-(עשו) בני-(ראובן) הפסיד את הבכורה ליוסף שלא מרצונו, ועם זאת לא קינא ביוסף, ואילו עשו שביזה את הבכורה ומכרה ליעקב, עם זאת קינא ביעקב שקיבלה (ואת שם יהודה, קראה לאה על שם "הפעם אודה את ה' כמוזכר שם במימרא הקודמת)
ובסמוך לזה מעירה הגמ', על שם מה נקראית 'רות' - מלשון 'שריוהו' על שם דוד המלך מצאצאיה שתיקן את ספר התהילים המורכב משירים ותשבחות להשם.
ותיכף לזה שואלת הגמ' מנין ש'השם' של האדם גורם. זאת אומרת שם האדם כולנו יודעים בא לשמש כסימן היכר לבן האדם הפרטי להבדיל אותו מהכלל. אבל מנין ששמו של אדם הוא סיבה בפ"ע לגרום אי אלו דברים לעתידו.
וכאן נשאלת שאלה, מדוע הגמרא מעמידה את השאלה "מנלן דשמא גרים" רק אחר שמזכירה את 'רות' ולא תיכף במימרא הראשונה שהוזכרה לגבי לאה.

והתחדש לי בזה דבר יפה לענ"ד. -השמות 'ראובן' ו'יהודה' שהעניקה לאה לבניה, בזה אין ראיה ש'שם האדם גורם', אחר שד' לאה הנ"ל באו ברוה"ק כמש"כ שם רש"י. אולם 'רות' שבלידתה הייתה גויה, ואביה הגוי (הגם שהיה מלך) ודאי לא ניחן ברוח נבואה או משהו כזה, אלא העניק לה את השם מסיבה כלשהי (מצד יופי השם או על שם סבתה..) ועם זאת השם רות מרמז על עתידה, שתתגייר וממילא גם יצא ממנה צאצא בדמות דוד המלך (ולא עגלון המלך..כשם אביה) הרי מבורר שהענין של 'שם' האדם גורם, לא תלוי בהורים אם ניחנו במעלות מיוחדות, אלא עצם השם הוא הגורם ובכוחו להשפיע על האדם.

ומכאן הדברים רק הולכים ומסתבכים..
רש"י שם כותב (ד"ה ראו מה בין בני לבן חמי) בזה"ל- על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן שמא גרים:
ד' רש"י הללו דורשים הבנה. אם מה שהעניקה לאה שמות לבניה היה על שם העתיד ובמה שראתה ברוח הקודש -כמו שכותב שם רש"י בזה"ל הפעם אודה את ה' - לפי שראתה (לאה) ברוח הקדש וכו'- אם כך אינו מן הענין של "שמא גרים" ז"א 'שם' ראובן שהעניקה לאה לבנה הבכור, לא הוא הסיבה למה שנגרם וקרה בעתיד, אלא רוח הקודש דיברה מתוך גרונה. וצ"ע.
אשמח אם חו"ר יעלו מתירוצם לשאלה זו.

העתק הגמ' הנ"ל ברכות ז: בזה"ל-
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה': ראובן אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאילו בן חמי אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה דכתיב וימכר את בכרתו ליעקב חזו מה כתיב ביה וישטם עשו את יעקב וכתיב ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו' ואילו בני אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף אפילו הכי לא אקנא ביה דכתיב וישמע ראובן ויצלהו מידם: רות מאי רות אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות:
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
פתח ליישב:
עיקר הדבר שהשם גורם טעון הבנה, האם אין בחירה, והאם שם שאחר נותן לו קובע עתידו, וע"כ צ"ל שהכל מאת הקב"ה המגיד מראשית אחרית, וזהו שצפתה לאה ברוה"ק.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
פרלמן משה אמר:
פתח ליישב:
עיקר הדבר שהשם גורם טעון הבנה, האם אין בחירה, והאם שם שאחר נותן לו קובע עתידו, וע"כ צ"ל שהכל מאת הקב"ה המגיד מראשית אחרית, וזהו שצפתה לאה ברוה"ק.
ראשית כל יישר כח ר' @פרלמן משה א. על קריאת השאלה הארוכה..וע"כ תודה ב. על פתח הדבר.
עם זאת שהעלת הערה יפה בנוגע לבחירה שגם מתיחסים אליה רבים וטובים, אולם חושבני לענ"ד שאין בזה ליישב את הקושיא. שכן, המושג "שמא גרים", הווי אומר שעצם 'שם האדם' יש בו השלכה והשפעה על עתיד חייו. ואם מש"כ "מגיד מראשית אחרית" אזי שאין "שם האדם" גורם אלא סך הכל כעין נבואה בפי ההורים. דבר שלא עולה יפה לכאו' עם דברי הגמ'. ולכך אם פתח לדבר יש כאן, פתח למושג "שמא גרים" אין כאן -לענ"ד ואחה"מ. ושוב ייש"כ במה שהערת בנוגע לבחירה.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
אשמח לשמוע תשובות מחו"ר הפורום.
דקדוק מצויין בשקלא וטריא. אשריך!
התשובה פשוטה: אכן הרוה"ק הייתה שיוולד בן לרחל ויהיה בכור ליעקב אך שראובן לא יקנא כפי שקינא ה'דוד' שלו באחיו על זה מי גילה לך שהייתה רוה"ק.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
ואביה הגוי (הגם שהיה מלך) ודאי לא ניחן ברוח נבואה או משהו כזה, אלא העניק לה את השם מסיבה כלשהי
שמעתי שכתוב בזוהר שלרות היה שם אחר קודם שנתגיירה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברית מלח אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ואביה הגוי (הגם שהיה מלך) ודאי לא ניחן ברוח נבואה או משהו כזה, אלא העניק לה את השם מסיבה כלשהי
שמעתי שכתוב בזוהר שלרות היה שם אחר קודם שנתגיירה.
במגילת רות (פרק א פסוק ד) כתוב בלשון הזו-
וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים:
ושם מדובר קודם הגירות. אלא"כ נאמר בעל המגילה כתב רות על שם העתיד שנתגיירה לבסוף. אלא שא"כ נמצא סותר לד' הגמ' הנ"ל המוכיחה את שגורם שם האדם. ומן הסתם השם שנקבע לו בילדותו. כפי שמביאה שם הגמ' על ראובן ויהודה, ואם כד' הזוהר אין ראיה מהשם רות ויל"ד.
ואשמח לראות ד' הזוהר. ייש"כ.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברית מלח אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אשמח לשמוע תשובות מחו"ר הפורום.
דקדוק מצויין בשקלא וטריא. אשריך!
התשובה פשוטה: אכן הרוה"ק הייתה שיוולד בן לרחל ויהיה בכור ליעקב אך שראובן לא יקנא כפי שקינא ה'דוד' שלו באחיו על זה מי גילה לך שהייתה רוה"ק.
קודם כל ייש"כ ר' @ברית מלח כנ"ל אצל ר' @פרלמן משה.
לא זכתי לענ"ד להבין את תשובתך.
א. מלשון הגמ' מבואר ש'לאה' קראה לראובן על שם העתיד, שראתה ברוה"ק את שיהיה.
ב. זאת ועוד רש"י שם מפרש שהעניקה לבנה הרביעי את השם יהודה משום מה שחזתה ברוה"ק, אם כך גם האמור בגמ' לגבי ראובן היה ברוה"ק, ואם כך, איפה ולמה יש חילוק בזה.
ג. ממקום שבאת, שראתה ברוה"ק שבכורת ראובן תשלל ממנו לטובת יוסף, מדוע להניח בפרט הזה של 'הקנאה' שלא ראתה אחרי כל מה שכן ראתה.
כ"ז לענ"ד. ייתכן שלא הבנתי דבריך, אשמח אם תרחיב בזה.

רש"י שם בזה"ל-
הפעם אודה את ה' - לפי שראתה ברוח הקדש שיעקב מעמיד שנים עשר שבטים ולו ארבע נשים, כיון שילדה בן רביעי הודית על חלקה שעלה יותר מן החשבון המגיע לה:
ראו מה בין בני לבן חמי - על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן שמא גרים:
גמ' שם בזה"ל-
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה': ראובן אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאילו בן חמי אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה דכתיב וימכר את בכרתו ליעקב חזו מה כתיב ביה וישטם עשו את יעקב וכתיב ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו' ואילו בני אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף אפילו הכי לא אקנא ביה דכתיב וישמע ראובן ויצלהו מידם:
 

ברית מלח

משתמש רגיל
אכן כפי שציינת רש"י מציין את העובדה שהיא ידעה שהוא יוולד וממילא סיבת קריאת השם של ראובן הייתה בנויה על שני חלקים. על ידיעתה שיוולד בן לרחל שהוא ברוה"ק והעובדה שראובן לא יקנא באותו אחד שיוולד. ואם כן כולם מתיישבים מצויין כי נכון הדבר שקריאת השם הייתה ברוח הקודש כפי שכתב הרש"י (בסוגיא קודם לכן). ושרירין וקיימין דברי רש"י על הסוגיא שגם בשמו של ראובן היה 'שמא גרים' וזה שלא קינא באחיו.
ודוק בזה היטב כי הדברים מתיישבים למופת.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ועדיין אחר שדקדקתי במש"כ לענ"ד לא זכתי להבין.
הרי אחר שראתה ברוה"ק את שראתה ומשום כך העניקה לו את השם ראובן, אם כן השם לא 'גורם' דבר, רק מרמז, ואילו הגמ' מסיקה ששם האדם "גורם" היינו פועל דברים על העתיד, ולא סתם רמז ועדיין צריך לי ביאור.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
ברית מלח אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
ואביה הגוי (הגם שהיה מלך) ודאי לא ניחן ברוח נבואה או משהו כזה, אלא העניק לה את השם מסיבה כלשהי
שמעתי שכתוב בזוהר שלרות היה שם אחר קודם שנתגיירה.
במגילת רות (פרק א פסוק ד) כתוב בלשון הזו-
וישאו להם נשים מאביות שם האחת ערפה ושם השנית רות וישבו שם כעשר שנים:
ושם מדובר קודם הגירות. אלא"כ נאמר בעל המגילה כתב רות על שם העתיד שנתגיירה לבסוף. אלא שא"כ נמצא סותר לד' הגמ' הנ"ל המוכיחה את שגורם שם האדם. ומן הסתם השם שנקבע לו בילדותו. כפי שמביאה שם הגמ' על ראובן ויהודה, ואם כד' הזוהר אין ראיה מהשם רות ויל"ד.
ואשמח לראות ד' הזוהר. ייש"כ.
מצאתי שהביא אותו בחיבור המשובח 'דף על הדף' על הגמ' בברכות אלא שנראה שנפלה שם טעות בניסוח.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יישר כח, אני יבדוק את זה ב"ה בהמשך.
אמנם בעצם מה שכתבת ליישב, אם כוונתך לפרש ד' רש"י שמא גרים היינו מלשון רמז עדיין צ"ב כמש"כ בעה' לעיל. ואשמח אם תוסיף בזה, אפשר שדבריך לא הובנו אצלי.
 

ברית מלח

משתמש רגיל
הפקדתי שומרים אמר:
אם כן השם לא 'גורם' דבר, רק מרמז,
לא! השם גרם! השם גרם שהוא לא יהיה כעשיו!
ומה שרש"י כתב בסוגיה הקודמת שהיה ללאה רוה"ק?
אמת! 'אובער דאס איז האנדרע זעאך!'
כי ברוה"ק ידעה שיולד יוסף אבל קריאת השם גרמה שלא יקנא כמו עשיו!
זה 'שמא גרים'! זה ממש גרם לכך!
במדה ועדיין כונתי לא הובנה הייתי שמח להמשיך את הדיון באישי כדי לא להיות לטורח על הציבור ח"ו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ברית מלח אמר:
הפקדתי שומרים אמר:
אם כן השם לא 'גורם' דבר, רק מרמז,
לא! השם גרם! השם גרם שהוא לא יהיה כעשיו!
ומה שרש"י כתב בסוגיה הקודמת שהיה ללאה רוה"ק?
אמת! 'אובער דאס איז האנדרע זעאך!'
כי ברוה"ק ידעה שיולד יוסף אבל קריאת השם גרמה שלא יקנא כמו עשיו!
זה 'שמא גרים'! זה ממש גרם לכך!
במדה ועדיין כונתי לא הובנה הייתי שמח להמשיך את הדיון באישי כדי לא להיות לטורח על הציבור ח"ו.
לחלק את רוה"ק על ענין אחד, כבר הערנו למעלה בג' טענות ע"ז.
ועדיין הדברים לא מבוררים לענ"ד.
 

יוספזון

משתמש ותיק
לתוספת הבנה בשאלה זו עין בגמ' (יומא פ"ג ע"ב) ותו ר"מ ור' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא ר' מאיר הוה דייק בשמא ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר (דברים לב, כ) כי דור תהפוכות המה ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה אזל אותביה בי קיבריה דאבוה אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא אזל ר"מ ונטריה כולי יומא ואייתיה למחר אמרו לו הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו ר"מ אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו אזל איהו וקטליה לאיתתיה היינו (דתנן) מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש ולבסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו לגביה אמרי שמע מינה רשע הוא דכתיב (יחזקאל כג, מג) ואמר לבלה נאופים (כמו (בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה כלומר זקנה בנאופים)
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוספזון אמר:
לתוספת הבנה בשאלה זו עין בגמ' (יומא פ"ג ע"ב) ותו ר"מ ור' יהודה ור' יוסי הוו קא אזלי באורחא ר' מאיר הוה דייק בשמא ר' יהודה ור' יוסי לא הוו דייקו בשמא כי מטו לההוא דוכתא בעו אושפיזא יהבו להו אמרו לו מה שמך אמר להו כידור אמר ש"מ אדם רשע הוא שנאמר (דברים לב, כ) כי דור תהפוכות המה ר' יהודה ור' יוסי אשלימו ליה כיסייהו ר"מ לא אשלים ליה כיסיה אזל אותביה בי קיבריה דאבוה אתחזי ליה בחלמיה תא שקיל כיסא דמנח ארישא דההוא גברא למחר אמר להו הכי אתחזי לי בחלמאי אמרי ליה חלמא דבי שמשי לית בהו ממשא אזל ר"מ ונטריה כולי יומא ואייתיה למחר אמרו לו הב לן כיסן אמר להו לא היו דברים מעולם אמר להו ר"מ אמאי לא דייקיתו בשמא אמרו ליה אמאי לא אמרת לן מר אמר להו אימר דאמרי אנא חששא אחזוקי מי אמרי משכוהו ועיילוהו לחנותא חזו טלפחי אשפמיה אזלו ויהבו סימנא לדביתהו ושקלוהו לכיסייהו ואייתו אזל איהו וקטליה לאיתתיה היינו (דתנן) מים ראשונים האכילו בשר חזיר מים אחרונים הרגו את הנפש ולבסוף הוו דייקי בשמא כי מטו לההוא ביתא דשמיה בלה לא עיילו לגביה אמרי שמע מינה רשע הוא דכתיב (יחזקאל כג, מג) ואמר לבלה נאופים (כמו (בראשית יח, יב) אחרי בלותי היתה לי עדנה כלומר זקנה בנאופים)
יישר כח הרב @יוספזון על ציטוט הגמ' יומא להשלמת הענין.
אכן יש להעיר בד' הגמ' הנ"ל מאי קסברי רבי יהודה ורבי יוסי מעיקרא, בדרשות שהובאו בגמ' ברכות "דשמא גרים" האם פליגי בזה, או שלדידם יש חילוק בין נתינת שם ע"י צדיק או נביא, ובין שם הניתן ע"י אדם סתם. אולם א"כ יקשה גבי רות שקיבלה את שמה מאביה הגוי ועם זאת אמרינן "שמא גרים", אבל בזה י"ל שאמנם את ד' רשב"י גבי לאה קיבלו ואת דרשת רבי יונחן לגבי רות לא קיבלו משום החילוק הנז', ואם הדברים נכונים, אפשר ליישב מה שהערנו מדוע הגמ' קבעה את השאלה -"מנלן דשמא גרים" רק אחר דרשת רבי יוחנן על שם 'רות' ולא תיכף במימרא הראשונה של רשב"י לגבי לאה. זאת שאילו לגבי שמות הניתנות ע"י אדם 'גדול' בזה היה מוסכם על הכל "דשמא גרים" אולם שם המוענק ע"י סתם אדם בזה לא הוסכם על הכל, וכמו דחזינן שרבי יוסי ורבי יהודה סברו כך מעיקרא (ומה שחזרו בהם הוא מחמת המעשה שהתרחש אצלם לכך הודו לר"מ "דשמא גרים", גם כשהשם הוענק ע"י אדם פשוט משא"כ שאר הסוברים ויל"ד.)
 

שלמה בן דוד 15

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
הערה נחמדה, ובסופה שאלה המצריכה עיון. אשמח לשמוע תשובות מחו"ר הפורום.
בגמ' ברכות ז: מביאה הגמ' כמה מימרות בכל הנוגע לנתינת שמות והשפעתם על האדם. (לשון הגמ' מועתק למטה)
בתחילה מביא התלמוד ש'לאה' קראה לבנה הבכור, ראובן, -"ראו מה בן בני לבן חמי"-(עשו) בני-(ראובן) הפסיד את הבכורה ליוסף שלא מרצונו, ועם זאת לא קינא ביוסף, ואילו עשו שביזה את הבכורה ומכרה ליעקב, עם זאת קינא ביעקב שקיבלה (ואת שם יהודה, קראה לאה על שם "הפעם אודה את ה' כמוזכר שם במימרא הקודמת)
ובסמוך לזה מעירה הגמ', על שם מה נקראית 'רות' - מלשון 'שריוהו' על שם דוד המלך מצאצאיה שתיקן את ספר התהילים המורכב משירים ותשבחות להשם.
ותיכף לזה שואלת הגמ' מנין ש'השם' של האדם גורם. זאת אומרת שם האדם כולנו יודעים בא לשמש כסימן היכר לבן האדם הפרטי להבדיל אותו מהכלל. אבל מנין ששמו של אדם הוא סיבה בפ"ע לגרום אי אלו דברים לעתידו.
וכאן נשאלת שאלה, מדוע הגמרא מעמידה את השאלה "מנלן דשמא גרים" רק אחר שמזכירה את 'רות' ולא תיכף במימרא הראשונה שהוזכרה לגבי לאה.

והתחדש לי בזה דבר יפה לענ"ד. -השמות 'ראובן' ו'יהודה' שהעניקה לאה לבניה, בזה אין ראיה ש'שם האדם גורם', אחר שד' לאה הנ"ל באו ברוה"ק כמש"כ שם רש"י. אולם 'רות' שבלידתה הייתה גויה, ואביה הגוי (הגם שהיה מלך) ודאי לא ניחן ברוח נבואה או משהו כזה, אלא העניק לה את השם מסיבה כלשהי (מצד יופי השם או על שם סבתה..) ועם זאת השם רות מרמז על עתידה, שתתגייר וממילא גם יצא ממנה צאצא בדמות דוד המלך (ולא עגלון המלך..כשם אביה) הרי מבורר שהענין של 'שם' האדם גורם, לא תלוי בהורים אם ניחנו במעלות מיוחדות, אלא עצם השם הוא הגורם ובכוחו להשפיע על האדם.

ומכאן הדברים רק הולכים ומסתבכים..
רש"י שם כותב (ד"ה ראו מה בין בני לבן חמי) בזה"ל- על שם העתיד קראה שמו, כדאמרינן לקמן שמא גרים:
ד' רש"י הללו דורשים הבנה. אם מה שהעניקה לאה שמות לבניה היה על שם העתיד ובמה שראתה ברוח הקודש -כמו שכותב שם רש"י בזה"ל הפעם אודה את ה' - לפי שראתה (לאה) ברוח הקדש וכו'- אם כך אינו מן הענין של "שמא גרים" ז"א 'שם' ראובן שהעניקה לאה לבנה הבכור, לא הוא הסיבה למה שנגרם וקרה בעתיד, אלא רוח הקודש דיברה מתוך גרונה. וצ"ע.
אשמח אם חו"ר יעלו מתירוצם לשאלה זו.

העתק הגמ' הנ"ל ברכות ז: בזה"ל-
ואמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי מיום שברא הקדוש ברוך הוא את עולמו לא היה אדם שהודה להקדוש ברוך הוא עד שבאתה לאה והודתו שנאמר הפעם אודה את ה': ראובן אמר רבי אלעזר אמרה לאה ראו מה בין בני לבן חמי דאילו בן חמי אף על גב דמדעתיה זבניה לבכירותיה דכתיב וימכר את בכרתו ליעקב חזו מה כתיב ביה וישטם עשו את יעקב וכתיב ויאמר הכי קרא שמו יעקב ויעקבני זה פעמים וגו' ואילו בני אף על גב דעל כרחיה שקליה יוסף לבכירותיה מניה דכתיב ובחללו יצועי אביו נתנה בכורתו לבני יוסף אפילו הכי לא אקנא ביה דכתיב וישמע ראובן ויצלהו מידם: רות מאי רות אמר רבי יוחנן שזכתה ויצא ממנה דוד שריוהו להקדוש ברוך הוא בשירות ותשבחות מנא לן דשמא גרים אמר רבי אליעזר דאמר קרא לכו חזו מפעלות ה' אשר שם שמות בארץ אל תקרי שמות אלא שמות:
רש"י כותב על שם העתיד. אבל לא מוכרח שלאה ידעה זאת ברוח הקודש אלא בסוף התברר שהשם גרם
 
חלק עליון תַחתִית