פרופורציות בחיים או במה כדאי להשקיע

משה

משתמש רגיל
בס''ד
ספר אורחות צדיקים שער הרצון ד''ה ואחרי שהכל:
וכתיב (תהלים קיב א): "אשרי איש ירא את ה' במצותיו חפץ מאד", אינו אומר אלא "חפץ", רצונו לומר, שישים אדם חפצו על המצוות. אמר רבי אבהו: לעתיד הכל עתידים להיות תמהין כנגד מי ששמע לאלקים ואומרים: מי הוא זה השפל שלא קרא ולא שנה? והרי הוא יושב עם האבות ומשיח עמהם, והאלקים יאמר להם: מה אתם תמהים? לא זכו אלו מאלו מפני ששמעו אלי, שנאמר (משלי טו לא): "אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין". עכ''ל
ומקורו: באגדת בראשית (בובר) פרק פד [א] שמע אלי יעקב וישראל מקראי וגו' (ישעי' מח יב). זש"ה אתם ראיתם אשר עשיתי וגומר, ועתה אם שמוע תשמעו בקולי וגו' (שמות יט ד וה). לא באתם אלי אלא שתשמעו בקולי, הוי שמע אלי יעקב, א"ר אבהו לעתיד לבוא עתידין הכל להיות תמיהין כנגד מי ששמעו להקב"ה, ואומר מה הוא כך פלוני שישב ולא שנה מימיו ולא קרא, והרי הוא יושב עם האבות, ומסיח עמהן, והקב"ה אומר להן מה לכם תמיהין, לא זכו אלו אלא מפני ששמעו לי בחייהן, שנאמר אוזן שומעת תוכחת חיים בקרב חכמים תלין (משלי טו לא), הוי שמע אלי יעקב. עכ''ל.

ויש כאן נקודה נוראה שתופסת על כל החיים
רצון השם הוא לפעמים שלבן אדם יהיה פרנסה בקושי/ חובות בשפע/ אשה חולה/ילדים שיהיו בריאים/אבא ואמא זקנים/ ראש סתום/ חולי גוף/ ייסורי נפש
ויש לו 2 ברירות או לקנא ב..., ולבזבז את חייו בדמיונות של אילו יכולתי ואילו הייתי 'בבחינת בן' וכו' אבל עכשיו אני לא שוה אז אי אפשי לא באברהם ולא באלוקיו

או לומר אם נגזר עלי להיות 'עבד' הרי אני אחפש בכל העולם איפה אפשר להיות העבד הכי טוב
כמ''ש בראשית רבה פרשת חיי שרה פרשה ס, כת' עבד משכיל ימשול בבן מביש וגו' (משלי יז ב) עבד משכיל זה אליעזר, מה היתה השכלתו, אמר כבר קללתו של אותו האיש בידו, שמא יבוא כושי אחד או ברברי אחד וישתעבד בי, מוטב לי להשתעבד בבית הזה ולא נשתעבד בבית אחר, עכ''ל.

ספר מסילת ישרים פרק כו
וזה פשוט כי כל אדם לפי האומנות אשר בידו, והעסק אשר הוא עוסק, כך צריך לו הישרה והדרכה, כי דרך החסידות הראוי למי שתורתו אומנתו אינו דרך החסידות הראוי למי שצריך להשכיר עצמו למלאכת חבירו, ולא זה וזה דרך החסידות הראוי למי שעוסק בסחורתו, וכן כל שאר הפרטים אשר בעסקי האדם בעולם, כל אחד ואחד לפי מה שהוא ראוים לו דרכי החסידות, לא לפי שהחסידות משתנה, כי הנה הוא שוה לכל נפש ודאי, הואיל ואיננו אלא לעשות מה שיש נחת רוח ליוצרו בו, אבל הואיל והנושאים משתנים אי אפשר שלא ישתנו האמצעיים המגיעים אותם אל התכלית כל אחד לפי ענינו. וכבר יכול להיות חסיד גמור איש אשר לא יפסוק מפיו הלימוד כמו מי שמפני צרכו הוא בעל מלאכה פחותה, וכתיב (שם ט"ז): "כל פעל ה' למענהו". ואומר (שם): "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך", הוא יתברך שמו ברחמיו יפקח עינינו בתורתו, ויורנו דרכיו, ויוליכנו באורחותיו, ונזכה לתת כבוד לשמו, ולעשות נחת רוח לפניו. עכ''ל.
 

צבי

משתמש רגיל
מחזק מאוד.
ומה שמעניין זה שנראה שהוא מפרש את ענין השמיעה כרצון, ולא האזנה גרידא, ולכן הוא כתב זאת בשער הרצון, ומאידך כמו שהאריך זה ודאי שאין הכוונה לעשיה בפועל.
 

i697kec

משתמש רשום
אבל ודאי שצריך גם לדעת את האריכות הגדולה מה שמפרט המסילת ישרים בכל סימן כו ולדעת שזה העיקר והתכלית האדם בעולם, ולדעת מה הוא חובת ההשתדלות ועד כמה מחוייב האדם להשתדל.
 
חלק עליון תַחתִית