לקט פתגמים ולשונות שאינם מדוייקים

זרייר-קטן

משתמש רגיל
בס"ד
לקט לשונות פתגמים וביאורים השגורים על לשוננו אך אינם מדויקים.

קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף.
כל דרשן בענייני נשואין וחתונה גדול כקטן חייב להיות שגור משפט זה על לשונו. ולו רק יוכל להשחילו בדבריו, על אתר יעשה זאת – אך, אמנם תוכנו נכון הוא, אך לשונו אינה מדויקת. כי מקורו הוא מהגמרא בסוטה דף ב' ע"א ושם הלשון היא 'וקשה לזווגם כקריעת ים סוף', אלא ששינו הלשון להבנת הענין, אולם עם זאת שתוכנו נכון אך הקשרו אינו נכון. כי בדברי הגמרא שם מבואר שקשה לזווגם כקריעת ים סוף אינו אלא בזווג שני של אדם, אבל בזווג ראשון אינו כן. וא"כ מה לו לדרשן להכניסו על זוג שזה עתה נישאו בזווג ראשון?!

פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח... כפתחו של אולם.
משפט מתגלגל בלשוננו בכל עת שרק יעלה בלבנו לעורר את עצמנו או את אחרים על כי כל התקרבות מצידנו לקב"ה פותחת בפנינו כפל כפליים מאתו יתברך – אמת, אין מי שיסתור זאת. וגם, ללא כל מקור - עינינו הרואות כי אמת הדבר. אך לתלות זאת במשפט 'חזל"י' שאינו בנמצא – עכ"פ לא בלשונו השגורה בשפתותינו – זה כבר לא! - אין משפט כזה(!). תרנו וחיפשנו חיפוש מחיפוש ולא מצאנוהו. א"כ מנין צץ לו משפט זה אל תוככי היהדות?! אך זאת מצאנו, כי המשפט המקורי הוא: אמר הקב"ה לישראל: בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. ומקורו במדרש שיר השירים רבה פרק ה' פרשה ה' אות ג'.

תיקו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך הדרך לפרש לשון הש"ס כשמגיע לספק שלא נפשט ולא הוכרע. ורגילים לפרש ש'תיקו' פירושו הוא שאין לנו תשובה ועל כן מחכים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יבוא אליהו הנביא [שנקרא 'תשבי'] ויתיר לנו ספקותינו, ו'תיק"ו' זה ראשי תיבות - 'ת'שבי 'י'תרץ 'ק'ושיות 'ו'בעיות. אולם מרן שליט''א דחה הסבר זה בטענה ש"לא בשמים היא", ואת הקושיות והבעיות מתרצים בבית המדרש, ולפי האמת 'תיקו' זה קצור של המלה 'תיקום' בארמית, שפירושה 'תעמוד', דהיינו השאלה עומדת בעינה ונעצרת בשל חוסר הכרעה. ודבריו מצוף נעמו. ראה בתוספות יום טוב (עדיות פרק ח' משנה ז') שהביא שרגילים לפרש 'תיקו' בר"ת הנ"ל, אך משמעותה האמיתית היא מלשון עמידה. וראה בערוך (ערך "תק") ש"תיקו" הוא מלשון תיק, כמו דבר שעומד בתוך התיק, ואין ידוע מה בתוכו. ועוד עיין בזה במאור ישראל (ח"א עמ' קמ"ד).

ודו"ק
רבים וטובים נתחבטו וכנראה שעדיין מתחבטים על ביאור מילת ודו"ק הפזורה לרוב בדברי המהרש"א, ובעוד ועוד מפרשים ופוסקים. יש שאמרו שהוא ר"ת: ועיין דברי ותמצא קל. ויש שאמרו ותמצא קשה. אלה אומרים בכה ואלה אומרים בכה, עכ"פ להופכו לדיון אין זה מוצדק, כי מה לנו לדון בר"ת בעוד עלינו לעיין בדברי מהרש"א עצמם, ולחדד העיון. אך עם זאת מוכרחים אנחנו להבין פשוטם של דברים, חלף ההכברה במלים נביא את לשונו של מרן ראש הישיבה בענין זה במבוא לספרו לא תשיך וז"ל הזהב: חבל על הויכוחים והפלפולים ב"ודוקים" של מהרש"א. במדינות אשכנז הסבירו: ודו"ק - ודוחק קצת. אבל איך נבאר מה שלעתים קרובות כותב מהרש"א: "והדברים ברורים ודו"ק" - והדברים ברורים ודוחק קצת?! הרי זה תרתי דסתרן. בתונס הסבירו: ודו"ק - ואחר דרישה וחקירה קל. אבל בפשטות הכוונה: ודו"ק - ודייק, והתבונן [ואין זה ר"ת כלל. נ. ב. צ.]. מתוך ההתכווצויות של המלמדים ב"ודוק" של מהרש"א, עזבו לבסוף את לימוד מהרש"א לגמרי והתרגלו בקלות העיון. (ראה בספר "אישים ושיטות" להרב שלמה יוסף זוין ז"ל, ובאגרות החזון-איש ח"א אגרת א'). עכ"ל קדשו. אל תוסף על דבריו.
 

תיובתא

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
ודו"ק
רבים וטובים נתחבטו וכנראה שעדיין מתחבטים על ביאור מילת ודו"ק הפזורה לרוב בדברי המהרש"א, ובעוד ועוד מפרשים ופוסקים. יש שאמרו שהוא ר"ת: ועיין דברי ותמצא קל. ויש שאמרו ותמצא קשה. אלה אומרים בכה ואלה אומרים בכה, עכ"פ להופכו לדיון אין זה מוצדק, כי מה לנו לדון בר"ת בעוד עלינו לעיין בדברי מהרש"א עצמם, ולחדד העיון. אך עם זאת מוכרחים אנחנו להבין פשוטם של דברים, חלף ההכברה במלים נביא את לשונו של מרן ראש הישיבה בענין זה במבוא לספרו לא תשיך וז"ל הזהב: חבל על הויכוחים והפלפולים ב"ודוקים" של מהרש"א. במדינות אשכנז הסבירו: ודו"ק - ודוחק קצת. אבל איך נבאר מה שלעתים קרובות כותב מהרש"א: "והדברים ברורים ודו"ק" - והדברים ברורים ודוחק קצת?! הרי זה תרתי דסתרן. בתונס הסבירו: ודו"ק - ואחר דרישה וחקירה קל. אבל בפשטות הכוונה: ודו"ק - ודייק, והתבונן [ואין זה ר"ת כלל. נ. ב. צ.]. מתוך ההתכווצויות של המלמדים ב"ודוק" של מהרש"א, עזבו לבסוף את לימוד מהרש"א לגמרי והתרגלו בקלות העיון. (ראה בספר "אישים ושיטות" להרב שלמה יוסף זוין ז"ל, ובאגרות החזון-איש ח"א אגרת א'). עכ"ל קדשו. אל תוסף על דבריו.
ודייק ותמצא קיים, או ודייק ותמצא קושטא.
 

אוריאל

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
בס"ד
לקט לשונות פתגמים וביאורים השגורים על לשוננו אך אינם מדויקים.

קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף.
כל דרשן בענייני נשואין וחתונה גדול כקטן חייב להיות שגור משפט זה על לשונו. ולו רק יוכל להשחילו בדבריו, על אתר יעשה זאת – אך, אמנם תוכנו נכון הוא, אך לשונו אינה מדויקת. כי מקורו הוא מהגמרא בסוטה דף ב' ע"א ושם הלשון היא 'וקשה לזווגם כקריעת ים סוף', אלא ששינו הלשון להבנת הענין, אולם עם זאת שתוכנו נכון אך הקשרו אינו נכון. כי בדברי הגמרא שם מבואר שקשה לזווגם כקריעת ים סוף אינו אלא בזווג שני של אדם, אבל בזווג ראשון אינו כן. וא"כ מה לו לדרשן להכניסו על זוג שזה עתה נישאו בזווג ראשון?!

זהו אינו מוסכם, כי לדעת האריז"ל (שער הגלגולים הקדמה כ) זיווג ראשון זהו נחשב כך בבני זוג שזה להם הגלגול הראשון, אבל כל מי שיש בו נשמה מגולגלת ונושא אשה כמוהו [שאף היא מגולגלת] ה"ז נחשב לזיווג שני שעליו אמרו שהוא לפי מעשיהם, ובזמנינו כידוע כל הנשמות הם מגולגלות מדורות קודמים.
 

אוריאל

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
תיקו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך הדרך לפרש לשון הש"ס כשמגיע לספק שלא נפשט ולא הוכרע. ורגילים לפרש ש'תיקו' פירושו הוא שאין לנו תשובה ועל כן מחכים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יבוא אליהו הנביא [שנקרא 'תשבי'] ויתיר לנו ספקותינו, ו'תיק"ו' זה ראשי תיבות - 'ת'שבי 'י'תרץ 'ק'ושיות 'ו'בעיות. אולם מרן שליט''א דחה הסבר זה בטענה ש"לא בשמים היא", ואת הקושיות והבעיות מתרצים בבית המדרש, ולפי האמת 'תיקו' זה קצור של המלה 'תיקום' בארמית, שפירושה 'תעמוד', דהיינו השאלה עומדת בעינה ונעצרת בשל חוסר הכרעה. ודבריו מצוף נעמו. ראה בתוספות יום טוב (עדיות פרק ח' משנה ז') שהביא שרגילים לפרש 'תיקו' בר"ת הנ"ל, אך משמעותה האמיתית היא מלשון עמידה. וראה בערוך (ערך "תק") ש"תיקו" הוא מלשון תיק, כמו דבר שעומד בתוך התיק, ואין ידוע מה בתוכו. ועוד עיין בזה במאור ישראל (ח"א עמ' קמ"ד).

היעב"ץ בספרו לחם שמים כבר כתב כן שתיקו הכוונה מל' עמידה, וכתב שם ע"ד התי"ט שהם "הבל", יעו"ש [ועתה אמת אגידה שזכור לי שיש ע"ז תוספת חשובה שכתב היעב"ץ במשנה לחם, ואינו תח"י].
אולם החיד"א זלל"ה בספרו עין זוכר [מערכת ת' כלל לו] כתב על דברי היעב"ץ "ושרי ליה מאריה כי בספר הקדוש קנה ובפרקי הקדמת פירוש המשניות להרמב"ם שלא נדפסו כתבו נוטריקון זה", כך שגם למשפט זה השגור בפי העולם, יש סימוכין ותימוכין שונים.
 

זרייר-קטן

משתמש רגיל
פותח הנושא
א. לא דנתי על הדעות אלא על הלשונות
ב. לגבי תיקו זה הנקודה של ר''ת ולא התוכן
ג. הרב תיובתא לא הבנתי מאי בעית
 

אוריאל

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
א. לא דנתי על הדעות אלא על הלשונות
ב. לגבי תיקו זה הנקודה של ר''ת ולא התוכן
לא הבנתי כוונתו. גם אני דן על הלשונות ומציין שהלשונות הללו אכן מדוייקים לדעות מסויימות.
ולגבי הר"ת של תיקו, הקנה כותב שר"ת תיקו זה תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך שיש פנים להיינו דאמרי אינשי.
יחד עם זאת צדקו דבריך שיש לשים לב שאלו משפטים שיש מחלוקת מאחוריהם או ערעור עליהם, וייש"כ על הליקוט הנ"ל.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
בס"ד
תיקו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך הדרך לפרש לשון הש"ס כשמגיע לספק שלא נפשט ולא הוכרע. ורגילים לפרש ש'תיקו' פירושו הוא שאין לנו תשובה ועל כן מחכים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יבוא אליהו הנביא [שנקרא 'תשבי'] ויתיר לנו ספקותינו, ו'תיק"ו' זה ראשי תיבות - 'ת'שבי 'י'תרץ 'ק'ושיות 'ו'בעיות. אולם מרן שליט''א דחה הסבר זה בטענה ש"לא בשמים היא", ואת הקושיות והבעיות מתרצים בבית המדרש,

בנוגע לאליהו - כתוב שאכן יש להמתין עד שיבוא אליהו ויפתור שאלות שבין אדם לחבירו- יהא מונח עד שיבוא אליהו.
בכל אופן הרב חיד"א כותב שכשאליהו בא בגוף גשמי הרי הוא כאן בארץ ולא אומרים 'לא בשמים היא', ולכן הוא אומר שקיבלנו את תורת האריז"ל הגם שקיבלה מאליהו והיינו צריכים לומר 'לא בשמים היא' - הוא קיבלה כשאליהו נגלה בגוף גשמי כאן בארץ. ולכן אכן ראוי לומר תשבי יתרץ כו'.
 

זרייר-קטן

משתמש רגיל
פותח הנושא
אוריאל אמר:
זרייר-קטן אמר:
א. לא דנתי על הדעות אלא על הלשונות
ב. לגבי תיקו זה הנקודה של ר''ת ולא התוכן
לא הבנתי כוונתו. גם אני דן על הלשונות ומציין שהלשונות הללו אכן מדוייקים לדעות מסויימות.
ולגבי הר"ת של תיקו, הקנה כותב שר"ת תיקו זה תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך שיש פנים להיינו דאמרי אינשי.
יחד עם זאת צדקו דבריך שיש לשים לב שאלו משפטים שיש מחלוקת מאחוריהם או ערעור עליהם, וייש"כ על הליקוט הנ"ל.
מחילה, טעיתי! עתה. שתי לבי להערתך לעיל ויישר כחך
 

מבין ענין

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
בס"ד
לקט לשונות פתגמים וביאורים השגורים על לשוננו אך אינם מדויקים.

יישר כח על הרעיון. ראיתי באתר 'טעמו וראו' שגם כן עשה דבר דומה - פסוקים שאנשים משתמשים בהם בדרך מסוימת, אך שכחו שזה לא הפשט של הפסוק.
תוכל לראות כאן: http://taamu.co.il/dwqa-question/דוגמאות-לפסוקים-שהדרש-ידוע-ושכחו-את-הפ/
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
תיקו - תשבי יתרץ קושיות ובעיות.
כך הדרך לפרש לשון הש"ס כשמגיע לספק שלא נפשט ולא הוכרע. ורגילים לפרש ש'תיקו' פירושו הוא שאין לנו תשובה ועל כן מחכים אנו לביאת משיח צדקנו, שאז יבוא אליהו הנביא [שנקרא 'תשבי'] ויתיר לנו ספקותינו, ו'תיק"ו' זה ראשי תיבות - 'ת'שבי 'י'תרץ 'ק'ושיות 'ו'בעיות.

אולם מרן שליט''א דחה הסבר זה בטענה ש"לא בשמים היא", ואת הקושיות והבעיות מתרצים בבית המדרש,

זרייר-קטן אמר:
ראה בתוספות יום טוב (עדיות פרק ח' משנה ז') שהביא שרגילים לפרש 'תיקו' בר"ת הנ"ל, אך משמעותה האמיתית היא מלשון עמידה. וראה בערוך (ערך "תק") ש"תיקו" הוא מלשון תיק, כמו דבר שעומד בתוך התיק, ואין ידוע מה בתוכו. ועוד עיין בזה במאור ישראל (ח"א עמ' קמ"ד).
במשנה שם בעדיות מבורר להדיא שאליהו יבא לעתיד לבא להשוות המחלוקות בין החכמים. א"כ אין לדחות פירושו של התפא"י לר"ת של תקו משום "לא בשמים היא".
ואמרתי שם שאף דאיתא בגמ' (לגבי תנור של עכנאי) שאין מכריעין מחלוקת ע"פ בת קול דלאו בשמים היא, הכא אין הכוונה שאךיהו יאמר לנו כמו מי ההלכה בשמים, אלא יברר לנו את ההלכה על פי ראיות מהתורה, (או שמא יברר לנו ששניהם צודקים, על דרך של אלו ואלו דברי אלקים חיים).
אבל היעב"ץ בחידושיו עמ"ס עידיות כבר כתב על ר"ת זו שאינו נכון משום שבכתיב שהמילה תקו אין כותבים אותו מלא יו"ד 'תיקו' אלא 'תקו' בלי יו"ד, וא"כ אין לפרש שהוא ר"ת תשבי יתרץ..., וכתב היעב"ץ שם שאינו אלא מילה מקוצרת של המלה תקום.
אבל החיד"א (בספרו מראית העין בסוף מס' יבמות) כבר כתב על דברי יעב"ץ אלו שלא ראה ספר הקדוש 'הקנה' שכבר כתב ר"ת זה, וכן הרמב"ם בפרושו על המשנה (בחלק שלא נדפס בפנינו) ג"כ כ' פירוש זה על המלה תיקו.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
הביטוי ''כל דכפין'' משמעותו כל מי שרעב, אך הוא משמש בצורה מוזרה לכל דכפין ממש!
תוכל למצוא שקית בגדים במצב טוב לכל דכפין, או ספרים שהושמו בארגז לחלקם לכל דכפין, וכו'.
כנראה אנחנו בטבע שלנו נותנים יחס עודף לאנשים רעבים...
 

בחור_צעיר

משתמש ותיק
״איש איש באמונתו יחיה״ משפט ששגור בפי חילונים שויכוחים עם שומרי תורה ומצוות. הבעיה היחידה שאין שום פסוק או ציטוט כזה. אלא ״צדיק באמונתו יחיה״
 

דרומאי

משתמש ותיק
בילדותי הסבירו ודו"ק
וויפיל דו וועסט קוועטשן- קדחת וועסט דו וויסן.
[כמה שתדחוק- תבין קדחת]
 

ב. זעירא

משתמש ותיק
"...וידוע מה שאמרו חז"ל, 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'- בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד..."
איפה החז"ל הזה?
מחיפושי הנרחבים בעבר לא מצאתי כזה חז"ל, והמקור הראשון לרעיון זה מצאתי בדברי השל"ה הק', אם כי לא בלשון זו, וכנראה שעם הזמן הרעיון עבר שכתוב לנוסח 'מדרש' וקיבל את צורתו הנוכחית.
 

נבשר

משתמש ותיק
ב. זעירא אמר:
"...וידוע מה שאמרו חז"ל, 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'- בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד..."
איפה החז"ל הזה?
מחיפושי הנרחבים בעבר לא מצאתי כזה חז"ל, והמקור הראשון לרעיון זה מצאתי בדברי השל"ה הק', אם כי לא בלשון זו, וכנראה שעם הזמן הרעיון עבר שכתוב לנוסח 'מדרש' וקיבל את צורתו הנוכחית.
יש גם באלשיך,
ועוד יש גם ברבינו אפרים על התורה.
אוצר החכמה_164940.jpg
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
נבשר אמר:
ב. זעירא אמר:
"...וידוע מה שאמרו חז"ל, 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'- בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד..."
איפה החז"ל הזה?
מחיפושי הנרחבים בעבר לא מצאתי כזה חז"ל, והמקור הראשון לרעיון זה מצאתי בדברי השל"ה הק', אם כי לא בלשון זו, וכנראה שעם הזמן הרעיון עבר שכתוב לנוסח 'מדרש' וקיבל את צורתו הנוכחית.
יש גם באלשיך,
ועוד יש גם ברבינו אפרים על התורה.
אוצר החכמה_164940.jpg
לא האלשיך הקדוש, ולא השל"ה הקדוש, וגם לא רבנו אפרים נקראים "חז"ל" , אז צודק הכותב שמי שמצטט מימרא זו בשם חז"ל אינו אלא טועה.
אבל כבר נהגו כן הרבה גדולי המחברים, שהביאו מימרות בשם "חז"ל, וכוונתם למימרא ידועה ומסורה לנו במסורה מדורות קדמונים.
 
 

אורח

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח... כפתחו של אולם.
משפט מתגלגל בלשוננו בכל עת שרק יעלה בלבנו לעורר את עצמנו או את אחרים על כי כל התקרבות מצידנו לקב"ה פותחת בפנינו כפל כפליים מאתו יתברך – אמת, אין מי שיסתור זאת. וגם, ללא כל מקור - עינינו הרואות כי אמת הדבר. אך לתלות זאת במשפט 'חזל"י' שאינו בנמצא – עכ"פ לא בלשונו השגורה בשפתותינו – זה כבר לא! - אין משפט כזה(!). תרנו וחיפשנו חיפוש מחיפוש ולא מצאנוהו. א"כ מנין צץ לו משפט זה אל תוככי היהדות?! אך זאת מצאנו, כי המשפט המקורי הוא: אמר הקב"ה לישראל: בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. ומקורו במדרש שיר השירים רבה פרק ה' פרשה ה' אות ג'.
אמנם כדברי הכותב ל"מ במדרש לשון כפתחו של אולם, אבל יש כעין זה בנוסח תפילת התשליך עיין שם.
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
אורח אמר:
אך לתלות זאת במשפט 'חזל"י' שאינו בנמצא – עכ"פ לא בלשונו השגורה בשפתותינו – זה כבר לא! - אין משפט כזה(!). תרנו וחיפשנו חיפוש מחיפוש ולא מצאנוהו. א"כ מנין צץ לו משפט זה אל תוככי היהדות?! אך זאת מצאנו, כי המשפט המקורי הוא: אמר הקב"ה לישראל: בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. ומקורו במדרש שיר השירים רבה פרק ה' פרשה ה' אות ג'.

אם חז"ל אמרו יסוד זה, וגם הם עצמם השתמשו העם משל של פתיחת פתח כחודו של מחט, ואמרו שהקב"ה פותח פתח גדול שעגלות וקרוניות נכנסות בו, הרי בעצם אמרו את הכל, חוץ מהלשון המדוייק.
ופשוט וברור הוא שחז"ל דייקו בלשונם, והלשון שנקטו "שיהיו עגלות וקרונית וכו'" הוא בדווקא ממש על פי איזה עמקות מסויימת, אבל אם לא באנו ללמוד חלק זה של דיוק הלשון, זה לא נורא אם נקטינן הענין בשם חז"ל.. ואין לך הוכחה גדולה מזו שספרי גדולים וחכמים כתבו את המימרא עם המילים כפתחו של אולם.
 

נבשר

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
לא האלשיך הקדוש, ולא השל"ה הקדוש, וגם לא רבנו אפרים נקראים "חז"ל" , אז צודק הכותב שמי שמצטט מימרא זו בשם חז"ל אינו אלא טועה.
אבל כבר נהגו כן הרבה גדולי המחברים, שהביאו מימרות בשם "חז"ל, וכוונתם למימרא ידועה ומסורה לנו במסורה מדורות קדמונים.
זה לא המצאה של "המחברים" זה כתוב כבר במאור ושמש ודרשו חז"ל כנראה קבלה יש בכלל ישראל שיש כזה מדרש. וכן נמצא ברבינו שלמה אבן גבירול בשם מדרש. אבל בראשית חכמה משמע שהוא דורש מעצמו וכן באלשיך.
ויש במדרש רבה לג' ח' "וְזֹאת הַתְּרוּמָה" א"ר טביומי בשעה שהגיע זמנו של יעקב אבינו ליפטר מן העולם קרא לבניו אמר להם היו יודעין שהקב"ה עתיד לומר לבניכם לעשות משכן אלא יהיו כל צרכיו מוכנים בידכם שנאמר (בראשית מח, כא): "והיה אלהים עמכם" וכי תעלה על דעתך כשהיה יעקב אבינו חי לא היה הקב"ה עם בניו אלא כך אמר להם עתיד הוא לומר לכם "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ" והוא יורד ומשרה שכינתו בתוככם שנאמר "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם". זה לא אותו לשון אבל בתוככם ולא בתוך המשכן.
ויש גם בתנחומא נשא ח' כעניין הזה יְשַׁעְיָה אוֹמֵר, יוֹשֵׁב עַל כִּסֵּא רָם וְנִשָּׂא וְשׁוּלָיו מְלֵאִים אֶת הַהֵיכָל (ישעיה ו, א). וּבִשְׁבִיל חִבַּתְכֶם, אֲנִי מֵנִיחַ בֵּית הַמִּקְדָּשׁ הָעֶלְיוֹן, שֶׁהוּא מְתֻקָּן עַד שֶׁלֹּא נִבְרָא הָעוֹלָם, וְאֵרֵד וְאֶשְׁכֹּן בֵּינֵיכֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל (שמות כט, מה). וּכְתִיב: וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם (שם כה, ח).
ועוד יעויין באוצר החכמה בגליונות ללשם, שם כתב שהוא מאמר העולם ומרגלא בפומיה דרבנן ונמצא באלשיך.
 

מקוה לטוב

משתמש רגיל
אם כך אתה לא צריך להגיע ללשון המדרש, בפסוק עצמו כתוב ושכנתי בתוכם.
אך האמת שבשניהם הכוונה בתוך עם ישראל ע"י שיש את המשכן.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
ב. זעירא אמר:
"...וידוע מה שאמרו חז"ל, 'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'- בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, בתוך כל אחד ואחד..."
איפה החז"ל הזה?
מחיפושי הנרחבים בעבר לא מצאתי כזה חז"ל, והמקור הראשון לרעיון זה מצאתי בדברי השל"ה הק', אם כי לא בלשון זו, וכנראה שעם הזמן הרעיון עבר שכתוב לנוסח 'מדרש' וקיבל את צורתו הנוכחית.

חפשתי ומצאתי בפ"א שמביאים כמה מקורות שלא הוזכרו באשכול.

פסיקתא זוטרתא שמות פרשת תרומה פרק כה סימן ח - עשו לי מקדש. בעולם הזה ולעולם הבא: ושכנתי בתוכם. לעולמי עולמים. חיבה יתירה חיבב הקדוש ברוך הוא לישראל, לצמצם שכינתו בתוכם, אשרי העם שככה לו אשרי העם שה' אלהיו. זה המדרש נואי המקרא ומידי פשוטו אינו יוצא:

ובספר חוקר לב כתב: וידועים דברי האלשיך הק' על הפסוק ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם (שמות כה ח): "שמעתי לומדים מכאן כי עיקר השראת שכינה באדם הוא ולא בבית מאומרו "בתוכם", וכו', ושכנתי בתוכם, כי אין הוא יתברך עושה עיקר מהעצים ואבנים, כי אם מהאנשים צדיקים אשר נפשותיהם משכנות לאביר יעקב". והדברים מפורסמים, וע' של"ה, ובביאור הגר"א (ריש שיר השירים). ושורש הדברים בספר ראשית חכמה (שער האהבה פרק ו סוף אות יח) על פי הזהר, "עיקר דירת השכינה אינה אלא בנפש הזכה, והיינו ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, בתוכו לא נאמר אלא בתוכם, פירוש בתוך קרבם". וע' למרנא הגר"ח מולאז'ין זצ"ל בספר נפש חיים (ש"א פ"ד). ולהגאון הנצי"ב זצ"ל בהעמק דבר (שמות כט מה). ע"ש. וכן הוזכר בפירוש רבינו אפרים על התורה.
 

HaimL

משתמש ותיק
מגילה י"ד:
אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי אמרה לו

ובהגהות הגר"א כתוב תא"מ, והוא פלא.
 

פיילוט 0.4

משתמש ותיק
יש משמעות כזו גם בתהלים - אהל שיכן באדם. ראה לדוג' בי' המלבי''ם שם:
ביאור המלבי''ם תהלים עח נט-ס: שמע אלהים ויתעבר, גדר העברה הוא שמתוך קצפו עובר הגבול לכעוס גם על מי שלא חטא כנגדו, וכן פה ע''י שמאס מאד בישראל שהם חטאו כנגדו, עי''כ התעבר ויטש משכן שלו, שע''י העברה נטש את המשכן, וטעם העברה היה, כי אהל שכן באדם, שעקר משכן אהלו היה באדם, אם הם ראוים לכך, ואחר שבני אדם לא היו ראוים שישכון ביניהם, נטש את המשכן.
 

HaimL

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
מגילה י"ד:
אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי אמרה לו

ובהגהות הגר"א כתוב תא"מ, והוא פלא.

פלא עצום. על אף שתוס' מיישבים במקצת.

https://www.dirshu.co.il/images/pdf/daf_hayomi/megila/megila%20(14).pdf
למען האמת, תוספות רק מוסיפים אצלי חוסר בהירות. מה הייתה הנוסחה לפניהם, כביכול לאורו, היינו לאורו של השוק שלה, ואז מצאו את הנוסחה לאורה. אבל זה לא ניקוד, זה שינוי אות. אז אולי היה לפניהם לאורה בלי מפיק הה"א. אבל אז לא ברורה המשמעות של המילה. וכיצד הם מתרצים היאך גילתה שוקה. שמא הם מחקו רק את גילתה שוקה. ואם הם מחקו (אולי) והגר"א מחק (בפירוש), אז מהיכן הנוסחה הנמצאת בפנינו.
 
 

יושב אוהלים

משתמש ותיק
יושב אוהלים אמר:
אבל כבר נהגו כן הרבה גדולי המחברים, שהביאו מימרות בשם "חז"ל, וכוונתם למימרא ידועה ומסורה לנו במסורה מדורות קדמונים.
 
נבשר אמר:
ה לא המצאה של "המחברים" זה כתוב כבר במאור ושמש
אני כתבתי גדולי המחברים, לא "המחברים" (במרכאות), וכי המאור ושמש הוא לא מגדולי המחברים??
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
פתחו לי פתח כחודו של מחט ואני אפתח לכם פתח... כפתחו של אולם.
משפט מתגלגל בלשוננו בכל עת שרק יעלה בלבנו לעורר את עצמנו או את אחרים על כי כל התקרבות מצידנו לקב"ה פותחת בפנינו כפל כפליים מאתו יתברך – אמת, אין מי שיסתור זאת. וגם, ללא כל מקור - עינינו הרואות כי אמת הדבר. אך לתלות זאת במשפט 'חזל"י' שאינו בנמצא – עכ"פ לא בלשונו השגורה בשפתותינו – זה כבר לא! - אין משפט כזה(!). תרנו וחיפשנו חיפוש מחיפוש ולא מצאנוהו. א"כ מנין צץ לו משפט זה אל תוככי היהדות?! אך זאת מצאנו, כי המשפט המקורי הוא: אמר הקב"ה לישראל: בניי, פתחו לי פתח אחד של תשובה כחודה של מחט, ואני פותח לכם פתחים שיהיו עגלות וקרוניות נכנסות בו. ומקורו במדרש שיר השירים רבה פרק ה' פרשה ה' אות ג'.

המקור הראשון שראיתי לפתחו של אולם בהקשר זה הוא עקידת יצחק (ה'ק"פ - ה'רנ"ד) פרשת נצבים (שער ק'):
"כי הנה אם אתה פותח כחודה של מחט הנה הוא יפתח אליך כפתחו של אולם".
 

בשלמא

משתמש ותיק
זרייר-קטן אמר:
בס"ד
לקט לשונות פתגמים וביאורים השגורים על לשוננו אך אינם מדויקים.

קשה זווגו של אדם כקריעת ים סוף.
כל דרשן בענייני נשואין וחתונה גדול כקטן חייב להיות שגור משפט זה על לשונו. ולו רק יוכל להשחילו בדבריו, על אתר יעשה זאת – אך, אמנם תוכנו נכון הוא, אך לשונו אינה מדויקת.

בפסחים קי"ח:
קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף
ומכאן השיגרא דלישנא גם לזווג
 

עוגן

משתמש ותיק
HaimL אמר:
נדיב לב אמר:
HaimL אמר:
מגילה י"ד:
אלא מלמד שגילתה את שוקה והלך לאורה ג' פרסאות אמר לה השמיעי לי אמרה לו

ובהגהות הגר"א כתוב תא"מ, והוא פלא.

פלא עצום. על אף שתוס' מיישבים במקצת.

https://www.dirshu.co.il/images/pdf/daf_hayomi/megila/megila%20(14).pdf
למען האמת, תוספות רק מוסיפים אצלי חוסר בהירות. מה הייתה הנוסחה לפניהם, כביכול לאורו, היינו לאורו של השוק שלה, ואז מצאו את הנוסחה לאורה. אבל זה לא ניקוד, זה שינוי אות. אז אולי היה לפניהם לאורה בלי מפיק הה"א. אבל אז לא ברורה המשמעות של המילה. וכיצד הם מתרצים היאך גילתה שוקה. שמא הם מחקו רק את גילתה שוקה. ואם הם מחקו (אולי) והגר"א מחק (בפירוש), אז מהיכן הנוסחה הנמצאת בפנינו.

תא"מ = תיבות אלו מוקפות.
כלומר הגר"א בספרו סימן את המלים בסוגריים (לא מחק אותן) - ולרמז כי יש דעה המוחקת מלים אלו.
 
חלק עליון תַחתִית