קושיא על דין שאלה בשחוטי חוץ

מבקש אמת

משתמש ותיק
בגמ' ב"ב קכ,ב ילפינן מגז"ש דזה הדבר מנדרים דאיכא שאלה בהקדש על שחוטי חוץ, וביאר הרשב"ם דאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת יכול לילך לחכם ולהשאל על הקדשו ויפטר מהכרת למפרע דאיגלאי מילתא דמעולם לא היתה הבהמה קדושה.
ונתקשיתי בזה הלא כיון דהשחיטה היתה שחיטה שאינה ראויה א"כ בשעת מיתתה נבילה היא (עיין ב"ק עו,א), והיאך ישאל על הנבילה לעשותה שחוטה למפרע הלא א"א לעקור מציאות ע"י שאלה, שהרי מבואר בנדרים נט,א דתרומה ביד כהן אין נשאלין עליה, וביאר הש"ך (חו"מ רנה,ו) דהיינו משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ואף שכשישאל נמצא שנמצאת ביד הכהן בטעות מ"מ כיון שלפי המצב העכשוי הרי היא בידו לא אתי דיבור ומבטל מעשה, וה"נ כיון שעכשיו נבילה היא איך תבוא השאלה ותהפוך אותה לשחוטה.

עוד יש להקשות על ד"ז, היאך מהני שאלה בהקדש לפי הירושלמי בקידושין דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מועיל מדין קנין חצר (כמו שביאר המאירי בקידושין כח,ב דברי הירושלמי), הא הוי כתרומה ביד כהן דאין נשאלין עליה, דהא בשעה שהקדיש נכנסה הבהמה לחצר הקדש ואינה ברשותו להשאל עליה. וצ"ע.




נ.ב. יש להעיר דהקושיות הנ"ל הם רק לשיטת הש"ך שביאר דהחסרון של תרומה ביד כהן הוא משום דחשיב מעשה, אך מצינו כמה ביאורים אחרים בזה: הרא"ש בנדרים שם הביא בשם בעל היראים דהטעם שאין הכהן יכול להשאל הוא משום שלא הפריש התרומה ואין לו בעלות על השאלה אבל הישראל שהפריש באמת יכול להשאל, והנוב"י (מהדו"ת יו"ד קנד) ביאר דהטעם משום דאין הכהן מחוייב להאמינו שע"ד כן לא נדר או משום דאינו שלו להשאל עליו, והאבנ"ז (יו"ד רצ) ביאר דהטעם משום דבנתינה לכהן נגמרה מצותו ושוב ל"מ שאלה. ולפי ביאורים אלו לכאורה סרו הקושיות הנ"ל.
 

דרומאי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בגמ' ב"ב קכ,ב ילפינן מגז"ש דזה הדבר מנדרים דאיכא שאלה בהקדש על שחוטי חוץ, וביאר הרשב"ם דאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת יכול לילך לחכם ולהשאל על הקדשו ויפטר מהכרת למפרע דאיגלאי מילתא דמעולם לא היתה הבהמה קדושה.
ונתקשיתי בזה הלא כיון דהשחיטה היתה שחיטה שאינה ראויה א"כ בשעת מיתתה נבילה היא (עיין ב"ק עו,א), והיאך ישאל על הנבילה לעשותה שחוטה למפרע הלא א"א לעקור מציאות ע"י שאלה, שהרי מבואר בנדרים נט,א דתרומה ביד כהן אין נשאלין עליה, וביאר הש"ך (חו"מ רנה,ו) דהיינו משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ואף שכשישאל נמצא שנמצאת ביד הכהן בטעות מ"מ כיון שלפי המצב העכשוי הרי היא בידו לא אתי דיבור ומבטל מעשה, וה"נ כיון שעכשיו נבילה היא איך תבוא השאלה ותהפוך אותה לשחוטה.
לא הבנתי מהיכי תיתי שחלות נבלה חשיב מעשה, הלא אין זה אלא גדר דין התלוי בגדר השחיטה- ואם היתה שחיטת חולין אין כאן נבלה כלל, ול''ד לתרומה ביד כהן שכבר נעשה מעשה של נתינה ביד כהן מכח מה שחל התרומה.
הגע בעצמך, הרי שהפריש כהן תרומה מפירות שלו, אטו נימא דאינו בשאלה משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה?! הלא לא עשה כלל מעשה נתינה, וה''נ ל''ש.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
בגמ' ב"ב קכ,ב ילפינן מגז"ש דזה הדבר מנדרים דאיכא שאלה בהקדש על שחוטי חוץ, וביאר הרשב"ם דאם שחט קדשים בחוץ ונתחייב כרת יכול לילך לחכם ולהשאל על הקדשו ויפטר מהכרת למפרע דאיגלאי מילתא דמעולם לא היתה הבהמה קדושה.
ונתקשיתי בזה הלא כיון דהשחיטה היתה שחיטה שאינה ראויה א"כ בשעת מיתתה נבילה היא (עיין ב"ק עו,א), והיאך ישאל על הנבילה לעשותה שחוטה למפרע הלא א"א לעקור מציאות ע"י שאלה, שהרי מבואר בנדרים נט,א דתרומה ביד כהן אין נשאלין עליה, וביאר הש"ך (חו"מ רנה,ו) דהיינו משום דלא אתי דיבור ומבטל מעשה. ואף שכשישאל נמצא שנמצאת ביד הכהן בטעות מ"מ כיון שלפי המצב העכשוי הרי היא בידו לא אתי דיבור ומבטל מעשה, וה"נ כיון שעכשיו נבילה היא איך תבוא השאלה ותהפוך אותה לשחוטה.

עוד יש להקשות על ד"ז, היאך מהני שאלה בהקדש לפי הירושלמי בקידושין דאמירה לגבוה כמסירה להדיוט מועיל מדין קנין חצר (כמו שביאר המאירי בקידושין כח,ב דברי הירושלמי), הא הוי כתרומה ביד כהן דאין נשאלין עליה, דהא בשעה שהקדיש נכנסה הבהמה לחצר הקדש ואינה ברשותו להשאל עליה. וצ"ע.




נ.ב. יש להעיר דהקושיות הנ"ל הם רק לשיטת הש"ך שביאר דהחסרון של תרומה ביד כהן הוא משום דחשיב מעשה, אך מצינו כמה ביאורים אחרים בזה: הרא"ש בנדרים שם הביא בשם בעל היראים דהטעם שאין הכהן יכול להשאל הוא משום שלא הפריש התרומה ואין לו בעלות על השאלה אבל הישראל שהפריש באמת יכול להשאל, והנוב"י (מהדו"ת יו"ד קנד) ביאר דהטעם משום דאין הכהן מחוייב להאמינו שע"ד כן לא נדר או משום דאינו שלו להשאל עליו, והאבנ"ז (יו"ד רצ) ביאר דהטעם משום דבנתינה לכהן נגמרה מצותו ושוב ל"מ שאלה. ולפי ביאורים אלו לכאורה סרו הקושיות הנ"ל.
החילוק הוא כך:בתרומה שניתנה ביד כהן,הנתינה היא הגמר של ההפרשה ,דהיינו שהנתינה לכהן נעשית בשני שלבים קודם ההפרשה ולאחר מכאן הנתינה, ובזה כתב הש"ך שכיון שענין ההפרשה בא לידי מעשה ע"י נתינתו לכהן א"א להשאל ,אבל בשחוטי חוץ הנבילה שחלה היא ממילא ע"י שהוא קרבן ולא כשלב שני של ההקדש.
לגבי הירושלמי :כיון שס"ס נעשה ע"י דיבור, לא חשיב מעשה
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
פותח הנושא
כך אכן טוען האבני נזר, שהנתינה כבר גמרה את המצווה ושוב א"א לחזור ולבטלה, אך מהש"ך הבנתי שסברתו היא שעצם העובדה שבמציאות עכשיו התרומה ביד הכהן א"א לבטל מציאות זו ע"י שנאמר שאינה תרומה והנתינה היתה בטעות, וא"כ כיון שעכשיו במציאות יש כאן נבילה א"א לבטל מציאות זו ע"י שנאמר שלא היה הקדש וממילא היתה שחיטה ראויה.

ואולי כוונתך לחלק שעצם מעשה הנתינה אף אם היה בטעות מ"מ הוא דבר מציאותי לחלוטין ואינו תלוי בשום דין, ואיננו משנים מציאות מחמת שינוי הדין, משא"כ עצם מציאות הנבילה איננה דבר מציאותי אלא דבר דיני בלבד, ודין יכול להשתנות ע"י הפקעת ההקדש.

אך לא ניחא לי בזה, כיון שמה שהתרומה ביד כהן איננו מציאות כלל בגוף התרומה, שהרי יכול להיות חולין וגם להיות ביד הכהן בתור מתנה בעלמא או פקדון וכדומה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
כך אכן טוען האבני נזר, שהנתינה כבר גמרה את המצווה ושוב א"א לחזור ולבטלה, אך מהש"ך הבנתי שסברתו היא שעצם העובדה שבמציאות עכשיו התרומה ביד הכהן א"א לבטל מציאות זו ע"י שנאמר שאינה תרומה והנתינה היתה בטעות, וא"כ כיון שעכשיו במציאות יש כאן נבילה א"א לבטל מציאות זו ע"י שנאמר שלא היה הקדש וממילא היתה שחיטה ראויה.

ואולי כוונתך לחלק שעצם מעשה הנתינה אף אם היה בטעות מ"מ הוא דבר מציאותי לחלוטין ואינו תלוי בשום דין, ואיננו משנים מציאות מחמת שינוי הדין, משא"כ עצם מציאות הנבילה איננה דבר מציאותי אלא דבר דיני בלבד, ודין יכול להשתנות ע"י הפקעת ההקדש.

אך לא ניחא לי בזה, כיון שמה שהתרומה ביד כהן איננו מציאות כלל בגוף התרומה, שהרי יכול להיות חולין וגם להיות ביד הכהן בתור מתנה בעלמא או פקדון וכדומה.
דברי האבני נזר לא ידעתי (אשמח אם תעתיק לשונו), אולם בדעת הש''ך נראה כפשוטו, שנתינת התרומה לכהן הוי קיום דין תרומה במעשה ולא רק בדיבור ולכן לא שייך ע''ז שאלה, משא''כ בנבלה שלא נעשה בה שום מעשה, ואין הטעם משום שא''א להפקיע מציאות ע''י שאלה, אלא זהו דין במעשה. וכ''ז פשוט לפענ''ד.
 
חלק עליון תַחתִית