ביאור המשנה באבות "אל תהיו כעבדים"

שנינו במשנה מסכת אבות פרק א
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:
מדוע לא אמר פשוט: אל תקיימו מצוות על מנת לזכות לגן עדן, אלא תקיימו את המצוות שלא על מנת לזכות לגן עדן?
למה היה זקוק למשל של העבדים?
 

יהודה1

משתמש ותיק
רחמים אמר:
שנינו במשנה מסכת אבות פרק א
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:
מדוע לא אמר פשוט: אל תקיימו מצוות על מנת לזכות לגן עדן, אלא תקיימו את המצוות שלא על מנת לזכות לגן עדן?
למה היה זקוק למשל של העבדים?
כי זה הסבר, למה לא לקיים על מנת לזכות לגן עדן, מה רע בכך? לכן נצרך למשל העבדים שכל אחד מבין שעבד שעושה על מנת לקבל פרס אינו עבד נאמן ורצוי כמו מי שעושה שלא על מנת לקבל פרס.
 

רחמים

פותח הנושא
יהודה1 אמר:
כי זה הסבר, למה לא לקיים על מנת לזכות לגן עדן, מה רע בכך? לכן נצרך למשל העבדים שכל אחד מבין שעבד שעושה על מנת לקבל פרס אינו עבד נאמן ורצוי כמו מי שעושה שלא על מנת לקבל פרס.
איפה מצאנו בעולם שמישהו עובד מישהו אחר בלי שכר ועוד עושה את זה יותר טוב מאשר עם שכר?
 

יהודה1

משתמש ותיק
רחמים אמר:
יהודה1 אמר:
כי זה הסבר, למה לא לקיים על מנת לזכות לגן עדן, מה רע בכך? לכן נצרך למשל העבדים שכל אחד מבין שעבד שעושה על מנת לקבל פרס אינו עבד נאמן ורצוי כמו מי שעושה שלא על מנת לקבל פרס.
איפה מצאנו בעולם שמישהו עובד מישהו אחר בלי שכר ועוד עושה את זה יותר טוב מאשר עם שכר?
לא הבנתי, עבד שעובד את אדוניו. בין אם מקבל שכר ובין אם לא במקרה שאינו מתכוין לעבוד רק בשביל השכר הוא נחשב לעבד טוב יותר.
 

מלמד להועיל

משתמש ותיק
בדיוק היום ראיתי בס' פרדס יוסף על התורה שהכוונה אל תהיו כעבד עברי שמגיע לו והוא חושב ויודע שמגיע לו שכרו בזכות, אלא תהיו כעבד כנעני שיכול הרב לומר לו עשה עמי ואיני זנך ואעפ"כ נותן לו בזכות
וזה הרעיון, כי לעשות סתם בלי להאמין שיש שכר ודאי לא הגיוני, ולא לחשוב על השכר גם מוזר כי הרי כל התורה מלאה הבטחות ושכר למי שיקיים מצוות, על כרחך שבאמת השכר נועד למשוך את האדם והוא יכול לעשות על מנת לקבל פרס, רק צריך לזכור שזה כעבד כנעני שמקבל בחסד ולא בזכות [ובטח יש עוד הסברים, רק אני כותב לפי ההסבר הזה של הפרדס יוסף]
ולפי זה מיושב השאלה של הרב @רחמים
אולי למי שיש מאגרים יוכל לבדוק בשם מי הוא מביא את זה
 

tkhvu

משתמש ותיק
אעתיק לך מה שכתבתי בזה מכבר:
בפשוטו כונת המאמר הזה לומר שלא נעבוד את השי"ת למען קבלת השכר אלא לשמו בלא קבלת השכר. אלא שילה"ק מה התוספת שיש במשל ע"ד 'כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס' ומה יש יותר בעבדים המשמשים כדי לקבל פרס, והיה לו לומר אל תעבדו למען קבלת השכר. וכן צ"ב למה צריך לכפול דבריו ולומר 'אלא וכו' שאינם מקבלים פרס' והלא לכאורה ודאי דאם אין עובדים כדי לקבל פרס הרי דאין עובדים בשביל הפרס.
ונראה לומר בפשיטות דאין המכוון בזה רק לענין העבודה כדי לקבל שכר, אלא דבאמת חילוק גדול יש באיכות העבודה בין העובד כדי לקבל ע"ז שכר שהוא עובד רק כנדרש וכמצווה כדי שיקבל משכורתו ולא יבוא על עונשו, לבין העובד מאהבתו או מיראתו את רבו שהוא עובד כדי להשביע רצון רבו בכמה שאפשר , וממילא עבודתו אחרת היא, ובא המשל בזה ש'העבודה' לא תהיה כעבודה ע"מ לקבל פרס, אלא תהיה עבודה מסוג אחר ומין אחר 'עבודה שלא ע"מ לקבל פרס'.
ולכן נמי צריך לכפול ולומר ב' הצדדים דהנה אם בחילוק היה בין עבודה מסוימת עם פרס לאותה עבודה בלא פרס א"כ די לומר מה שהעבודה תהיה שלא לפרס וממילא תישאר עבודה בלא פרס, אבל להמבואר הרי איירי בב' סוגי ומיני עבודות שונות וכת' התנא ב' מיני העבודות. ועי' תפארת ישראל שכת' כעין הנ"ל. וא"ש סיום דברי התנא ויהי מורא שמים עליכם, דהיינו שהעבודה תהיה מתוך 'מורא שמים' ולא כדי לצאת ידי חובה לימלט מעונש ולקבל שכר.
שוב מצאתי שרעיון זה בחילוק שבין העובד בשביל שכר, שאינו משתדל לעבוד בכמה שאפשר אלא רק כדי סיבת התשלום מפורש בדברי חובות הלבבות (שער עבודת האלוקים פ"ג) וז"ל: כי עבודה שהיא מהערת התורה, (היינו מתוך עיון בדברי התורה שמזהירה על שכר ועונש) לא תהיה אלא אחר היחול בגמול והרהות בעונש. ואשר תהיה מהערת השכל לא תהיה כי אם לנדיבות הנפש ורצונה להשתדל בכל יכלתה בעבודת אלוקים לשמו, אחר ידיעה והבנה, כי הנפש לא תתנדב במה שיש לה אלא אחר שיתברר לה שהתמורה עודפת עליו והא רצות האל אותה. עכ"ל. והכונה בזה דמה שעובד מתוך צפיה לשכר או פחד מעונש הרי כל שידע שיפטר מן העונש או שיקבל שכר די לו בזה. משא"כ אם עובד כדי להשלים רצון האל, משתדל בכל כחו על שיהיה ברור לו שד' מרוצה מעבודתו.
עוד יש לומר בזה דהנה איתא בסוטה (דף יד.) כך אמר משה הרבה מצוות נצטוו ישראל ואין מקיימין אותן אלא בא"י אכנס אני לארץ כדי שיתקיימו כולן על ידי אמר לו הקב"ה כלום אתה מבקש אלא לקבל שכר מעלה אני עליך כאילו עשיתם ע"כ. ובמהרש"א שם הקשה דהיאך קאמר שהיה מבקש לקיים המצוות כדי לקבל שכר עליהן הא אמרינן אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב ע"מ לקבל פרס ותירת וז"ל: וי"ל דהיינו במצוה שנתחייב בה כבר אבל הכא שעדיין לא בא לא"י ששם חיובה והקב"ה לא רצה שיהיה חייב בהו שפיר מצי לבקש משום קיבול שכרן עכ"ל.
ולכאורה צ"ב דבריו אמאי בדברים שאינו מחויב בהם יכול לעבוד ע"מ לקבל פרס. ונראה לומר דהנה יש דברים שהאדון מבקש מעבדו לעשותם לו והם מחיובי העבד לרבו כפי תנאי עבדותו מתחילה שלכך קנאו, אכן, יש מן הדברים שאין האדון משעבד את עבדו לעשותם לו אלא שכביכול שוכר אותו לעשות לו פעולה ובשכר זה יתן לו תשלום ופרס וכדו'. ובאלו הדברים שעובד לו כפי תנאי עבדותו אסור לו לעבוד בשביל לקבל שכר שהרי בזה הוא מחויב לו ולזה הוא עבדו. אבל בדברים שקוצץ עמו שכר שהם מחוץ למסגרת עבדותו הרי הוא עובד לו כמו פועל כדי לקבל שכר. ולכן משה בדברים שלא היה מחויב שפיר יכל לעבוד כדי לקבל שכר דהרי לא היה מתנאי עבדותו וממילא קיום המצוות הוא כביכול פעולה נוספת בשכר מלבד שיעבוד העבדות.
וזהו הביאור אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב וכו', דאין זה כולל את כל המצוות שלא יעשה האדם אותם בכדי לקיים פרס אלא לש"ש, אלא זהו רק באלו הדברים שהוא עבד בהם לא יעשה אלא משום עבדותו וחיובו לרבו אבל בדברים שבהם אינו כעבד שפיר יכול לעבוד כדי לקיים פרס. ולפ"ז נמי אתי שפיר 'ויהי מורא שמים עליכם' דבמצוות אלו המחויבות שפיר שייך 'מורא' אבל במה שאינו מחוייב ולא יענש בהעדר עשיית הקיום ל"ש מורא.
 

tkhvu

משתמש ותיק
לפי מה שכתבתי בביאור הא' יש לבאר עוד:
ידוע שהקובר את המתים הרי הוא גומל חסד של אמת שאינו מצפה לגמול, ובפשוטו המעלה היא בעושה החסד שעשיתו מושלמת, אבל למת המקבל את חסד הקבורה אין שום נ"מ אם העושה עימו את החסד מצפה לגמול או לא. אכן, הרי המקור לזה הוא מיעקב אבינו שאמר ליוסף (בראשית ריש פרשת ויחי) ועשית עמדי חסד ואמת אל נא תקברני במצרים, ופירש"י שם חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול, והנה יעקב אבינו אמר ועשית 'עמדי' חסד ואמת ומשמע שמקבל החסד גם נהנה מזה שאין העושה עמו את החסד מצפה לגמול. וי"ל שהביאור הוא כנ"ל דכשעושה ע"מ לקבל גמול הרי עשייתו היא לפי ערך הגמול שרוצה ומצפה לקבל, משא"כ כשעושה שלא ע"מ לקבל גמול אין גבול להשתדלותו בעשייתו.
ובזה אית לן פתרי נמי למש"כ במושב זקנים שם שהקשו על דברי רש"י שהרי נתן יעקב גמול ליוסף על קברו אותו במה שנתן לו את שכם, ותי' שמה שאמר לו ועשית עמדי חסד ואמת היינו דבר שלשאר המתים הוא חסד אמיתי בלא קבלת גמול, ודבריהם תמוהים, מה אכפת ליה בשאר המתים, והלא בקבורת יעקב לא הטצרך לבקש ממנו שיעשה עימו למרות שאינו מצפה לגמול כיון שמוכן ומזומן לו הגמול. ולהנ"ל מבואר שביקש ממנו שיעשה לו חסד באופן של 'אינו מצפה לגמול' שזהו חסד איכותי יותר. ושו"מ באוה"ח שהקשה כנ"ל דהא נתן לו גמול על כך ותי' בזה"ל ואולי כי נתכוין כי יעשה הדבר בדרך זה, והן הן הדברים.
 

רחמים

פותח הנושא
רחמים אמר:
שנינו במשנה מסכת אבות פרק א
אנטיגנוס איש סוכו קבל משמעון הצדיק הוא היה אומר אל תהיו כעבדים המשמשין את הרב על מנת לקבל פרס אלא הוו כעבדים המשמשין את הרב שלא על מנת לקבל פרס ויהי מורא שמים עליכם:
מדוע לא אמר פשוט: אל תקיימו מצוות על מנת לזכות לגן עדן, אלא תקיימו את המצוות שלא על מנת לזכות לגן עדן?
למה היה זקוק למשל של העבדים?

חשבתי לבאר, על פי דברי הרמח"ל ששכר המצווה אינם שכר חיצוני, אלא האדם שעשה מצווה משתנה במהותו ומעלה עד שכאשר יושפע עליו זיו השכינה יהנה ממנו לפי השיעור שבו נתעלה מכח כל המצוות שעשה. וזה מה שבא התנא להגיד: עבדים, משמשים את הרב 'על מנת' לקבל פרס, דהיינו הפרס יבוא אחר כך ואין קשר בינו לעבודה, כי 'טכנית' אפשר לתת שכר לעבד גם אם לא עשה את העבודה, אבל במצוות אין זה כך, אלא צריך לעבוד ולדעת שגוף העבודה היא מביאה את הפרס כי האדם מזדכך על ידי המצוות ויכול להנות מזיו השכינה. לפי ביאור זה אין מניעה כלל לעבוד בשביל הפרס, אלא צריך לדעת שעשיית המצווה וקבלת השכר זה היינו הך, כי עשיית מצוה עושה את האדם שלם יותר, והשלמות הזו היא גופא השכר.

והנה דברי הרמח"ל בדרך ה' חלק א' פרק ב':
ואולם גזרה חכמתו, שלהיות הטוב שלם, ראוי שיהיה הנהנה בו בעל הטוב ההוא. פירוש - מי שיקנה הטוב בעצמו, ולא מי שיתלוה לו הטוב בדרך מקרה. ותראה שזה נקרא קצת התדמות, בשיעור שאפשר, אל שלימותו ית'. כי הנה הוא ית"ש שלם בעצמו, ולא במקרה, אלא מצד אמתת ענינו מוכרח בו השלימות ומשוללים ממנו החסרונות בהכרח. ואולם זה אי אפשר שימצא בזולתו, שיהיה אמתתו מכרחת לו השלימות ומעדרת ממנו החסרונות. אך להתדמות לזה במקצת, צריך שלפחות יהיה הוא הקונה השלימות שאין אמתת ענינו מכריח לו, ויהיה הוא מעדיר מעצמו החסרונות שהיו אפשריים בו. ועל כן גזר וסידר שיבראו עניני שלימות ועניני חסרון, ותברא בריה שיהיה בה האפשרות לשני הענינים בשוה, ויותנו לבריה הזאת אמצעיים שעל ידם תקנה לעצמה את השלימיות ותעדיר ממנה את החסרונות, ואז יקרא שנתדמית במה שהיה אפשר לה לבוראה, ותהיה ראויה לידבק בו וליהנות בטובו:
ג. ואמנם מלבד היות הבריה הזאת שקנתה השלימות ראויה לידבק בבוראה ית' מצד התדמותה לו, הנה על ידי קנותה השלימות לה, נמצאת מתדבקת והולכת בו, עד שסוף קנותה השלימות והמצאה מתדבקת בו, יהיה הכל ענין אחד. וזה כי בהיות מציאותו ית"ש השלימות האמיתי כמ"ש, הנה כל מה שהוא שלימות אינו מתיחם אלא לו, כענף אל השורש, כי אע"פ שאינו מגיע אל השלימות השרשי, הנה המשך ותולדה ממנו הוא. והנה תראה כי השלימות האמיתי הנה הוא מציאותו ית', וכל חסרון אינו אלא העלם טובו ית' והסתר פניו. ונמצא שהארת פניו ית' וקרבתו תהיה השורש והסבה לכל שלימות שיהיה. והסתר פניו השרש והסבה לכל חסרון, אשר כשיעור ההמתר כך יהיה שיעור החסרון הנמשך ממנו. ועל כן הנברא הזה העומד בשיקול בין השלימיות והחסרונות, שהם תולדות ההארה וההסתר, בהתחזקו בשלימיות והקנותם אותם בעצמו, הנה הוא אוחז בו ית' שהוא השרש והמקור להם. וכפי מה שירבה בשלימיות כך הוא מרבה האחיזה וההתדבקות בו, עד שבהגיעו אל חכלית קנית השלימות, הנה הוא מגיע אל תכלית האחיזה וההתדבקות בו ית', ונמצא מתדבק בו ית' ונהנה בטובו ומשתלם בו, והוא עצמו בעל טובו ושלימותו:
 

יצחק

משתמש ותיק
נראה לי שהרמב"ם בפיה"מ במילים קצרות עונה על השאלה הזו, הוא מסביר שיש הבדל בין המושג "פרס" למושג "שכר", שכר ניתן לפועל שכיר על עבודה שעבד, "פרס" ניתן למי שאין חיוב לתת לו כמו אבא לבן או מורה לתלמיד או אדון לעבד שהוא מרוצה ממנו וכיו"ב שכיון שהוא מרוצה ממנו הוא נותן לו פרס אבל לא בתורת חיוב על הנותן.
המשנה בכוונה נקטה את הדוגמא של עבד שהרב לא חייב לו שום שכר וכל טובה שיתן לו זה בגדר "פרס".
בכך המשנה מלמדת אותנו בדרך אגב שהקב"ה בכלל לא נותן "שכר", מי הקדימני ואשלם,
בכך אנו מבינים גם את הסיבה למה לא לעבוד בשביל ה"פרס"? כי בלא"ה אנחנו חייבים לעבוד (גם בלי "שכר"!)
 

יהודי של פעם

משתמש רגיל
לקיים מצוות בשביל לזכות לגן עדן זה גם דרגה גבוהה
אני מכיר הרבה שמקיימים מצוות בשביל פרסים אחרים
למשל לשם כבוד ומשרה או לזכות לישועה, מי חושב על גן עדן?
והתנא כלל כל פרס שהוא.
 

רחמים

פותח הנושא
בהמון מקומות בתורה כתוב מפורש עשה כך וכך למען תקבל שכר כזה וכזה בעולם הזה ובעולם הבא, כך שברור שאם מקיים מה שכתוב בתורה נחשב שעשה הכי מושלם והכי טוב, ונקרא שעשה לשמה:
בהמון מקומות בתורה כתוב מפורש עשה כך וכך למען תקבל שכר כזה וכזה בעולם הזה ובעולם הבא:
שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יב
כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ לְמַעַן יַאֲרִכוּן יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ
 דברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק א
וְעַתָּה יִשְׂרָאֵל שְׁמַע אֶל הַחֻקִּים וְאֶל הַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר אָנֹכִי מְלַמֵּד אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֵיכֶם נֹתֵן לָכֶם

 דברים פרשת ואתחנן פרק ד פסוק מ

וְשָׁמַרְתָּ אֶת חֻקָּיו וְאֶת מִצְוֹתָיו אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם אֲשֶׁר יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ וּלְמַעַן תַּאֲרִיךְ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ כָּל הַיָּמִים:

 דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק טז

כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ כַּאֲשֶׁר צִוְּךָ ה' אֱלֹהֶיךָ לְמַעַן יַאֲרִיכֻן יָמֶיךָ וּלְמַעַן יִיטַב לָךְ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ

 דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כו

מִי יִתֵּן וְהָיָה לְבָבָם זֶה לָהֶם לְיִרְאָה אֹתִי וְלִשְׁמֹר אֶת כָּל מִצְוֹתַי כָּל הַיָּמִים לְמַעַן יִיטַב לָהֶם וְלִבְנֵיהֶם לְעֹלָם

 דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק ל

בְּכָל הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר צִוָּה ה' אֱלֹהֵיכֶם אֶתְכֶם תֵּלֵכוּ לְמַעַן תִּחְיוּן וְטוֹב לָכֶם וְהַאֲרַכְתֶּם יָמִים בָּאָרֶץ אֲשֶׁר תִּירָשׁוּן:

 דברים פרשת ואתחנן פרק ו פסוק יח

וְעָשִׂיתָ הַיָּשָׁר וְהַטּוֹב בְּעֵינֵי ה' לְמַעַן יִיטַב לָךְ וּבָאתָ וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֶיךָ

 דברים פרשת עקב פרק ח פסוק א

כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם תִּשְׁמְרוּן לַעֲשׂוֹת לְמַעַן תִּחְיוּן וּרְבִיתֶם וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם:

 דברים פרשת עקב פרק יא פסוק ח - ט

וּשְׁמַרְתֶּם אֶת כָּל הַמִּצְוָה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לְמַעַן תֶּחֶזְקוּ וּבָאתֶם וִירִשְׁתֶּם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

(ט) וּלְמַעַן תַּאֲרִיכוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם וּלְזַרְעָם אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ:

 דברים פרשת עקב פרק יא פסוק כ - כא

וּכְתַבְתָּם עַל מְזוּזוֹת בֵּיתֶךָ וּבִשְׁעָרֶיךָ:

(כא) לְמַעַן יִרְבּוּ יְמֵיכֶם וִימֵי בְנֵיכֶם עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נִשְׁבַּע ה' לַאֲבֹתֵיכֶם לָתֵת לָהֶם כִּימֵי הַשָּׁמַיִם עַל הָאָרֶץ:

 דברים פרשת ראה פרק יב פסוק כה

לֹא תֹּאכְלֶנּוּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ כִּי תַעֲשֶׂה הַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה'

 דברים פרשת ראה פרק יב פסוק כח

שְׁמֹר וְשָׁמַעְתָּ אֵת כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוֶּךָּ לְמַעַן יִיטַב לְךָ וּלְבָנֶיךָ אַחֲרֶיךָ עַד עוֹלָם כִּי תַעֲשֶׂה הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר בְּעֵינֵי ה' אֱלֹהֶיךָ:

 דברים פרשת ראה פרק יד פסוק כט

וּבָא הַלֵּוִי כִּי אֵין לוֹ חֵלֶק וְנַחֲלָה עִמָּךְ וְהַגֵּר וְהַיָּתוֹם וְהָאַלְמָנָה אֲשֶׁר בִּשְׁעָרֶיךָ וְאָכְלוּ וְשָׂבֵעוּ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכָל מַעֲשֵׂה יָדְךָ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה:

 דברים פרשת שופטים פרק טז פסוק כ

צֶדֶק צֶדֶק תִּרְדֹּף לְמַעַן תִּחְיֶה וְיָרַשְׁתָּ אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

 דברים פרשת שופטים פרק יז פסוק כ

לְבִלְתִּי רוּם לְבָבוֹ מֵאֶחָיו וּלְבִלְתִּי סוּר מִן הַמִּצְוָה יָמִין וּשְׂמֹאול לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל

 דברים פרשת כי תצא פרק כב פסוק ז

שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים:

 דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק כא

לַנָּכְרִי תַשִּׁיךְ וּלְאָחִיךָ לֹא תַשִּׁיךְ לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מִשְׁלַח יָדֶךָ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַתָּה בָא שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:

 דברים פרשת כי תצא פרק כד פסוק יט

כִּי תִקְצֹר קְצִירְךָ בְשָׂדֶךָ וְשָׁכַחְתָּ עֹמֶר בַּשָּׂדֶה לֹא תָשׁוּב לְקַחְתּוֹ לַגֵּר לַיָּתוֹם וְלָאַלְמָנָה יִהְיֶה לְמַעַן יְבָרֶכְךָ ה' אֱלֹהֶיךָ בְּכֹל מַעֲשֵׂה יָדֶיךָ:

 דברים פרשת כי תצא פרק כה פסוק טו

אֶבֶן שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ אֵיפָה שְׁלֵמָה וָצֶדֶק יִהְיֶה לָּךְ לְמַעַן יַאֲרִיכוּ יָמֶיךָ עַל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ:

 דברים פרשת כי תבוא פרק כז פסוק ג

וְכָתַבְתָּ עֲלֵיהֶן אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בְּעָבְרֶךָ לְמַעַן אֲשֶׁר תָּבֹא אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר ה' אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לְךָ אֶרֶץ זָבַת חָלָב וּדְבַשׁ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר ה' אֱלֹהֵי אֲבֹתֶיךָ לָךְ:

 דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק יט

הַעִדֹתִי בָכֶם הַיּוֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְאֶת הָאָרֶץ הַחַיִּים וְהַמָּוֶת נָתַתִּי לְפָנֶיךָ הַבְּרָכָה וְהַקְּלָלָה וּבָחַרְתָּ בַּחַיִּים לְמַעַן תִּחְיֶה אַתָּה וְזַרְעֶךָ 
 

שמעיה

משתמש ותיק
אכן. דיוק נכון.
ועל כן צריך לומר, בהתייחס גם להודעתך האחרונה, כי אין כל פסול בעבודה לשם קבלת גמול. יתירה מזו, אין חיה כזאת. אין שום סיבה שאדם ירצה לעשות טוב רק בעבור שהוא טוב, כאשר הוא אישית יפסיד מזה. ואכמ''ל.
פרס, אינו גמול. פרס הוא מנה (פרס=פרוסה, אכילת פרס, מנה=חלוקה) שהאדון מחלק לעבד בסוף יום העבודה. שני סוגי עבדים יש, הראשון הוא זה שאינו מרגיש כל קשר רגשי לאדון, הוא עובד רק בעבור הפרס שיקבל בסוף יום העבודה, ותו לא. העבודה נראית בהתאם.
יש לך עבד שהוא עובד באמונה שנים רבות, והוא בן דורות של עבדי המשפחה הזו. הוא חלק מהמשפחה, הוא מרגיש קשר אל האדון ובני משפחתו. כמובן שאם לא יתגמלו אותו על עבודתו וירעיבוהו למוות הוא לא ימסור את נפשו בעבור רווחת אדונו, ברור שכל מטרתו בעבודתו היא לזכות בשייכות למשפחה שיכולה לספק לו צרכים בסיסיים שעצמאית הוא לא יוכל להגיע אליהם מחמת מעמדו הנמוך, אך אין עיניו נשואות אל גמול מידי, הוא רואה את עצמו כממלא את תפקידו נאמנה, ואיכות עבודתו בהתאם.
 
חלק עליון תַחתִית