מדבריו של אדם ניכר שורש נשמתו!

רוצה לדעת

משתמש ותיק
הראני הרב [המכונה כאן] אוריאל שליט"א דברים מבהילים ביותר מספר קב הישר פ"ג:
והנה זה מבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל שמדבריו של אדם ניכר שורש נשמתו למעלה, אם הוא רגיל בקללות או בדברי ריבות, אזי תדע שנשמתו היא מס"א, משורש נחש וצפע, ואינו מגזע קדושים, כ"א מערב רב, ואף שיש לו אב ואם צנועים וחסידים, מ"מ גלגול נשמתו מערב רב, עכ"ל, ועיי"ש עוד.

הדברים נוגעים מאוד לימי השובבים המשמשים ובאים
שהזהירו רבותינו נ"ע על שמירת ה"פה" [שברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה, וכן פה בגימ' מילה]


למי שיש הוספה לדברים הנ"ל, כמו"כ עוד מקורות לנקודה זו, נשמח כולנו.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
הרב אוריאל שליט"א הנ"ל
הראה בזוה"ק בלק קנג: והא כתיב (משלי כז ב) יהללך זר ולא פיך, ואם לא זר, פיך, לאו הכי, אלא אי לא הוי מאן דאשתמודע לך, אפתח פומך למללא באורייתא, ולאודעא מלי קשוט באורייתא, וכדין פתיחו דפומך באורייתא ישבחון מילך, וינדעון מאן אנת, דלית מלה בעלמא דישתמודעון ליה לבר נש, אלא בזמנא דאפתח פומיה, פומיה הודע לבני נשא מאן הוא, עיי"ש.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובליקוטי תורה למוהרח"ו פר' עקב כ': וכמו שאדם כשהוא מדבר מוציא הבל מפיו ואותו הבל הוא חלק חיותו וראיה לזה שאחר שתצא הנשמה מהגוף לא נשאר בו לא הבל ולא דיבור נמצא שאותו ההבל שיוצא מפיו בעת הדיבור הוא מחלק נשמתו לכן נצטוינו שלא לדבר דברים בטלים שמפסיד בהם חלק נשמתו, עכ"ל.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מהר"ל גבורות ה' פכ"ח: ויסוה"ד מד' המהר"ל בגבו"ה פכ"ח וז"ל: וכאשר תתחבר הנשמה אל הגוף נעשה אדם חי מדבר גשמי, וזה שמשכח כל התורה שאינו שכלי לגמרי. וכן ת"א ויהי האדם לנפש חיה והוה לרוח חיה ממללא. כי האדם צורתו חבור הנשמה השכלית והגוף ביחד, ודבר זה הוא עצמו כח המדבר שהוא נשמה עם הגוף כמו שיתבאר, עכ"ל.
 

נבשר

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
שהזהירו רבותינו נ"ע על שמירת ה"פה" [שברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה, וכן פה בגימ' מילה]


למי שיש הוספה לדברים הנ"ל, כמו"כ עוד מקורות לנקודה זו, נשמח כולנו.
מעניין מה שאמרת בשם רבותינו, כי לפי רבותי עבודת ימי השובבים היא להיות שקוע בלימוד העיון, בלא הסח הדעת, והביאו שהגרי"ס כן היה עושה שלמד בעיון כל היום ללא הפוגה, וכן נהג ר' ירוחם.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
וודאי שעיקר העיקרים זה להיות שקוע בלימוד, וכן עיקר התיקון לאותו העוון המר זה תורה בעיון בעמל ויגיעה עצומה וכו' כידוע [עי' אג"ט בהקדמה]
אבל יש עוד דברים שעליהם יש לעבוד בימים אלו, למשל האריז"ל כ' לכוין בברכת הנהנין,
וכמו שמעבודת הימים האלה לשמור עצמו בקדושה וטהרה מראיה מחשבה וכו'
כמו"כ יש לשמור על פיו שברית המעור וברית הלשון מכוונים זה כנגד זה.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אחרי ככלות הכל לא ראינו לרבותינו בעלי המוסר, ששובבי"ם תפס אצלם עיקר בעבודת ה'.
כל השנה צריך לעבוד, ובחודש התשובה למעלה ראש.
ומי שמחפש תחנות/התחלת נוספות - תע"ב.

ובהקשר לנושא האשכול - אין לנו עסק בנסתרות.
ואם כבר אזי יותר נכון לומר שמי שרואה עצמו שנכשל בדברים מסוימים כ"א לפי נטיית לבו וחשקו הטבעי - ידוע ידע בבירור, שאת זה הוא צריך לתקן (וכד הוינא טליא ראיתי את זה בעלי שור).
הגע בעצמך, וכי אדם שנכשל רבות - וחזר בתשובה נשמתו מתהפכת? אע"כ זהו תיקונו, ולא שהוא משורש רע, חלילה וחס, לא יעלה על הדעת. וכל ישראל נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד.
וללהג סתם - זה בבחינת 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב' ..
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
שאר לעמו אמר:
אחרי ככלות הכל לא ראינו לרבותינו בעלי המוסר, ששובבי"ם תפס אצלם עיקר בעבודת ה'.
כל השנה צריך לעבוד, ובחודש התשובה למעלה ראש.
ומי שמחפש תחנות/התחלת נוספות - תע"ב.

איני יודע מי הם רבותיו, אצל החסידים וודאי תופס מקום,
ובישיבות
תלוי היכן,
יעי' נא בפנקס הקבלות של "קלם"! קבלות לימי השובבים,
וגם בישיבות שלא דברו על כך מפורש כי לא רצו לעשות עסק מדברים אלו וכו'
אבל כן דברו על עמל התורה ועל תענית דיבור וכו'
ל
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
אני יודע מה תפס אצל ר' חצקל לוינשטיין.
אין בודקין מן המזבח ולמעלה. מה שהיה לפני 150 שנה לא אתה ולא אני ולא אף אחד, שייכים אליו. ולוואי שנהיה פרומיל האחוז ממה שדרש ר' חצקל ונדפס עלי ספר.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אני לא זכיתי להכיר את הגה"ק ר' חצק'ל זי"עא
אבל יעי' באור יחזקאל אמונה עמ' רמ"ה שמדבר שיחה לימי השובבי"ם.

בנוגע לדברי הקב הישר לא באתי לקבוע כאן עובדות,
רק שאדם שרואה עצמו נכשל שוב ושוב בדברים אסורים שיחזור מהר בתשובה שח"ו וכו'

וחוץ מזה שמעתי שמרנא בעל אבי עזרי זיע"א היה אומר למשגיחים לדבר על "עמל" התורה שזה התבלין וכו'
מי שלא רוצה להתחזק בימים מסוגלים אלה שיערב לו...
שימים אלו מסוגלים לתקן הרבה דברים זה כתוב מפורש,
איך לעשות זה בדיוק, כ"א ישאל לרבותיו,
האם זה נושא ל"בחורים" זה עוד שאלה,
אין לי ספק ש"אברך" שהיה מגיע לר' חצק'ל הוא היה אומר לו לעשות "עבודה" מיוחדת בימים אלה,
ר' חצק'ל דיבר בעיקר לבחורים, כך שא"א להביא ראיה, וד"ל.
חוץ ממה שכתבתי שב"קלם" כן עשו מזה עסק.
אבל אברך בן עליה שאכפת לו מהרוחניות שלו, ומעביר ימים אלה בלא שום חיזוק, ושוב, שישאל לרבותיו היאך לעשות ומה לעשות, כמדו' שלא נאמר עליו הכלל "אין בודקין וכו',
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראיתי כעת בספר של המשגיח דקול תורה ר' יצחק ירוחם ברודיאסקי שליט"א תלמיד מובהק של ר' חצק'ל זיע"א
שכותב שר' חצקל זיע"א היה מעורר על גודל הימים האלה
עי' בספר שיח יצחק גאולת מצרים מעמ' קמ"ז באריכות על שובבי"ם.

ושוב, כ"א ישאל לרבו המכירו היטב מה צורת העבודה,
אבל "להתעלם" זה לא נשמע טוב,
ושוב, לבחורים איני יודע וכנ"ל.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
שאר לעמו אמר:
אחרי ככלות הכל לא ראינו לרבותינו בעלי המוסר, ששובבי"ם תפס אצלם עיקר בעבודת ה'.
כל השנה צריך לעבוד, ובחודש התשובה למעלה ראש.
ומי שמחפש תחנות/התחלת נוספות - תע"ב.

ובהקשר לנושא האשכול - אין לנו עסק בנסתרות.
ואם כבר אזי יותר נכון לומר שמי שרואה עצמו שנכשל בדברים מסוימים כ"א לפי נטיית לבו וחשקו הטבעי - ידוע ידע בבירור, שאת זה הוא צריך לתקן (וכד הוינא טליא ראיתי את זה בעלי שור).
הגע בעצמך, וכי אדם שנכשל רבות - וחזר בתשובה נשמתו מתהפכת? אע"כ זהו תיקונו, ולא שהוא משורש רע, חלילה וחס, לא יעלה על הדעת. וכל ישראל נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד.
וללהג סתם - זה בבחינת 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב' ..
בימי השובבי"ם ולא רק, לא נהגו לדבר בישיבות בענין תיקונים ופגמים. גם לא על חיזוק בתורה בימים הללו לא דברו. את הראשון אני עוד מבין. האחרון לא כל כך. אבל כנראה זה חלק מהדרך שהתוו לנו גדולי הדור וראשי הישיבות.
 

נבשר

משתמש ותיק
נדיב לב אמר:
שאר לעמו אמר:
אחרי ככלות הכל לא ראינו לרבותינו בעלי המוסר, ששובבי"ם תפס אצלם עיקר בעבודת ה'.
כל השנה צריך לעבוד, ובחודש התשובה למעלה ראש.
ומי שמחפש תחנות/התחלת נוספות - תע"ב.

ובהקשר לנושא האשכול - אין לנו עסק בנסתרות.
ואם כבר אזי יותר נכון לומר שמי שרואה עצמו שנכשל בדברים מסוימים כ"א לפי נטיית לבו וחשקו הטבעי - ידוע ידע בבירור, שאת זה הוא צריך לתקן (וכד הוינא טליא ראיתי את זה בעלי שור).
הגע בעצמך, וכי אדם שנכשל רבות - וחזר בתשובה נשמתו מתהפכת? אע"כ זהו תיקונו, ולא שהוא משורש רע, חלילה וחס, לא יעלה על הדעת. וכל ישראל נשמתם חצובה מתחת כסא הכבוד.
וללהג סתם - זה בבחינת 'יוסיף דעת יוסיף מכאוב' ..
בימי השובבי"ם ולא רק, לא נהגו לדבר בישיבות בענין תיקונים ופגמים. גם לא על חיזוק בתורה בימים הללו לא דברו. את הראשון אני עוד מבין. האחרון לא כל כך. אבל כנראה זה חלק מהדרך שהתוו לנו גדולי הדור וראשי הישיבות.
לגבי חיזוק בתורה, כבר ציינתי קודם ששמעתי מרבותי לא חיזוק בתורה במובן הרגיל, אלא שבימים אלו העבודה היא על יגיעה במחשבה בתורה, כן נהג הגרי"ס ור' ירוחם.
 

נתן10

משתמש רגיל
זכורני שיש קבלה מתלמידי בעש"ט שאדם שנכשל באיזה ענין ח"ו, פיו ידבר אותו מכשול באותו היום, לא זוכר כרגע מקורו.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
נתן10 אמר:
זכורני שיש קבלה מתלמידי בעש"ט שאדם שנכשל באיזה ענין ח"ו, פיו ידבר אותו מכשול באותו היום, לא זוכר כרגע מקורו.

אדרבה, נא ונא יזכר...

יש רצ"ה על הגמ' כל האומר רחב מיד נקרי, אולי זה גם קשור, ודו"ק.
 

במבי

משתמש ותיק
וכן כותב ספר חסידים:

כל אדם שתחפוץ לדעתו, במה שתדיר מדבר, כי הוא חפצו,
ואם תחפוץ לידע מה בלב זה ומה בלב זה, תשים לפניהם מיני ספרים,
הרי מה שיסתכל ומעיין ויראה בו יותר, אותו לבו חפץ, ומה שיעתיק או יסביר מה שיכתבו לו, בו חפץ,
וכתיב "מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי" אף הקב"ה כן, "ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום"
(רצא')
 

יודי 148

משתמש רגיל
אולי אפשר לראות זאת בפסוקים במשלי י"ז כ"ז-כ"ח:
"חוֹשֵׂךְ אֲמָרָיו יוֹדֵעַ דָּעַת וְקַר רוּחַ אִישׁ תְּבוּנָה, גַּם אֱוִיל מַחֲרִישׁ חָכָם יֵחָשֵׁב אֹטֵם שְׂפָתָיו נָבוֹן"
מכאן שהדיבור מראה על מצב האדם...
 

כרם

משתמש ותיק
גמ' פסחים דף ד' ע"א:

ההוא דאמר דונו דיני, אמרי שמע מינה מדן קאתי, דכתיב (בראשית מט, טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. ההוא דהוה קא אזיל ואמר אכיף ימא אסיסני ביראתא, בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי, דכתיב (בראשית מט, יג) זבולון לחוף ימים ישכון.
 

יהודי

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
הראני הרב [המכונה כאן] אוריאל שליט"א דברים מבהילים ביותר מספר קב הישר פ"ג:
והנה זה מבואר בדברי רבינו האר"י ז"ל שמדבריו של אדם ניכר שורש נשמתו למעלה, אם הוא רגיל בקללות או בדברי ריבות, אזי תדע שנשמתו היא מס"א, משורש נחש וצפע, ואינו מגזע קדושים, כ"א מערב רב, ואף שיש לו אב ואם צנועים וחסידים, מ"מ גלגול נשמתו מערב רב, עכ"ל, ועיי"ש עוד.

הדברים נוגעים מאוד לימי השובבים המשמשים ובאים
שהזהירו רבותינו נ"ע על שמירת ה"פה" [שברית הלשון וברית המעור מכוונים זה כנגד זה, וכן פה בגימ' מילה]


למי שיש הוספה לדברים הנ"ל, כמו"כ עוד מקורות לנקודה זו, נשמח כולנו.
אם נשמתו כך, כנראה שא"א לשנותה, האם הכוונה שאינו יכול לעבוד על עצמו כיון שנשמתו משם? מסתבר שאי"ז כך, מעניין מה כן.
 

נתן10

משתמש רגיל
כרם אמר:
גמ' פסחים דף ד' ע"א:

ההוא דאמר דונו דיני, אמרי שמע מינה מדן קאתי, דכתיב (בראשית מט, טז) דן ידין עמו כאחד שבטי ישראל. ההוא דהוה קא אזיל ואמר אכיף ימא אסיסני ביראתא, בדקו ואשכחוהו דמזבולן קאתי, דכתיב (בראשית מט, יג) זבולון לחוף ימים ישכון.

יפה מאד לפעמים דברים כל כך פשוטים נעלמים תוך כדי העיסוק
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
יהודי אמר:
אם נשמתו כך, כנראה שא"א לשנותה, האם הכוונה שאינו יכול לעבוד על עצמו כיון שנשמתו משם? מסתבר שאי"ז כך, מעניין מה כן.
הרי זה גובל באי אמונה בבחירה ובשכר ועונש.
וחז"ל אמרו הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.
רק לגבי תכונות הנפש והמזל - שעם כולם אפשר לעבוד את השם - עליהם אמרו שכ"א נולד ונגזר עליו מה יהיה!

ואמנם אמרו שממזר עז פנים, ובני ט' מידות פגומים, ובני נידה פגומים,
אבל אין הכוונה שלא יכול לשנות, אלא שקשה לו. בדיוק כפי שעבר ושנה נשעה לו כהיתר, 'ובזה כבדה מאוד חטאתו' כלשון רבינו יונה, אבך אם יתאמץ יזכה, ולכן ממזר ת"ח קודם לכה"ג ע"ה, כי אפשרות כזו
 

יודי 148

משתמש רגיל
בספר שיח שרפי קודש - ברסלב, חלק שני אות קפ"א מובא כדלהלן:
בְּלֵיל שַׁבָּת הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁהֶעְתִּיק רַבֵּנוּ מוֹשָׁבוֹ מִזְּלָאטִיפָּאלִי לָעִיר בְּרֶסְלֶב, וּבָאוּ מִבְּנֵי הָעִיר לְקַבֵּל פָּנָיו בָּאוּ גַּם הַחַזָן יוֹסֵף, שֶׁכִּנּוּ אוֹתוֹ "יוֹסֵף הַחַזָן" וְסִיַּע לְרַבֵּנוּ בְּדִירָתוֹ, כִּי רָצָה לְהַחְנִיף לְרַבֵּנוּ, מִשּׁוּם שֶׁתּוֹשָׁבֵי הָעִיר לֹא אָהֲבוּ אוֹתוֹ. אוּלָם רַבֵּנוּ לֹא קֵרְבוֹ, וּבְלֵיל שַׁבָּת הָרִאשׁוֹן בָּאוּ תּוֹשָׁבִים מִבְּנֵי הָעִיר אֶל שֻׁלְחָנוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ, הָיָה בֵּינֵיהֶם גַּם הַחַזָּן "יוֹסְל חַזָּן", וְרָצָה לְזַמֵּר לִפְנֵי רַבֵּנוּ אֶת הַזֶּמֶר: "מְנוּחָה וְשִֹמְחָה". לִפְנֵי שֶׁהִתְחִיל, פָּתַח רַבֵּנוּ אֶת פִּיו וְהִתְחִיל לוֹמַר לִפְנֵי הָעוֹלָם אֶת הַתּוֹרָה, "אַקְּרוּקְּתָא" שֶׁבְּ"לִקּוּטֵי מוֹהֲרַ"ן" סִימָן ג' הַמַּתְחֶלֶת: "הִנֵּה מִי שֶׁשּׁוֹמֵעַ נִגּוּן מִמְּנַגֵּן רָשָׁע וְכוּ'", וְתֵכֶף סָתַם הַחַזָּן אֶת פִּיו. וְרַבִּי אַבְרָהָם בֶּן רַבִּי נַחְמָן, בְּסַפְּרוֹ מַעֲשֶֹה זֶה דִּיֵּק וְאָמַר, שֶׁעַל כֵּן לֹא הִתְחִיל רַבֵּנוּ בְּתוֹרָתוֹ בְּמַעֲלַת הַמְנַגֵּן הַכָּשֵׁר, אֶלָּא הִתְחִיל הַתּוֹרָה בְּעִנְיַן הַמְנַגֵּן הָרָשָׁע, כְּדֵי שֶׁלֹּא יַחְשֹׁב הַחַזָּן שֶׁעָלָיו מִתְכַּוֵּן רַבֵּנוּ, שֶׁהוּא מְנַגֵּן כָּשֵׁר, וּמִשּׁוּם הַמַּעֲשֶֹה הַנַּ"ל, שֶׁהָיָה בְּהֶכְרַח לִפְתֹּחַ בִּשְׁלִילַת הַחַזָּן, כְּדֵי שֶׁיִּסְתֹּם פִּיו. אַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בִּסְעֻדַּת הַמְּלַוֶּה מַלְכָּה, הִתְחִיל לָשִׁיר לְלֹא רְשׁוּת רַבֵּנוּ, אֶת הַזֶּמֶר: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּבוֹת: "חָלְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי" טָעָה וְאָמַר "עוֹנַת מִטָּתִי..." וְאָמַר עַל זֶה רַבֵּנוּ: "הוּא מְגַלֶּה מַה שֶּׁהוּא"....
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
מה זה ראיה לנושא האשכול, ומה זה מגלה על נשמתו. זה מגלה מה הוא חשב באותו רגע ..
כמו אסתר שהצביעה על אחשורוש, כי הרהרה עליו שהוא צר ואויב.
 

משיב כהלכה

משתמש ותיק
ופלא עצום שלא הביאו כאן את הראיה הכי פשוטה, "הגיעני כזנב הלטאה" (פסחים ג). וכתב ע"ז השל"ה שער האותיות אות שי"ן - שתיקה: "נמצא, שדיבור האדם מעיד עליו ועל שרשו".
 

פרלמן משה

משתמש ותיק
יודי 148 אמר:
בספר שיח שרפי קודש - ברסלב, חלק שני אות קפ"א מובא כדלהלן:
אַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בִּסְעֻדַּת הַמְּלַוֶּה מַלְכָּה, הִתְחִיל לָשִׁיר לְלֹא רְשׁוּת רַבֵּנוּ, אֶת הַזֶּמֶר: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּבוֹת: "חָלְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי" טָעָה וְאָמַר "עוֹנַת מִטָּתִי..." וְאָמַר עַל זֶה רַבֵּנוּ: "הוּא מְגַלֶּה מַה שֶּׁהוּא"....
כלומר תלמיד חכם?...
 

יודי 148

משתמש רגיל
פרלמן משה אמר:
יודי 148 אמר:
בספר שיח שרפי קודש - ברסלב, חלק שני אות קפ"א מובא כדלהלן:
אַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בִּסְעֻדַּת הַמְּלַוֶּה מַלְכָּה, הִתְחִיל לָשִׁיר לְלֹא רְשׁוּת רַבֵּנוּ, אֶת הַזֶּמֶר: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּבוֹת: "חָלְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי" טָעָה וְאָמַר "עוֹנַת מִטָּתִי..." וְאָמַר עַל זֶה רַבֵּנוּ: "הוּא מְגַלֶּה מַה שֶּׁהוּא"....
כלומר תלמיד חכם?...
סליחה, לא הבנתי את השאלה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
יודי 148 אמר:
פרלמן משה אמר:
בספר שיח שרפי קודש - ברסלב, חלק שני אות קפ"א מובא כדלהלן:
אַחַר כָּךְ בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת, בִּסְעֻדַּת הַמְּלַוֶּה מַלְכָּה, הִתְחִיל לָשִׁיר לְלֹא רְשׁוּת רַבֵּנוּ, אֶת הַזֶּמֶר: "הַמַּבְדִּיל בֵּין קֹדֶשׁ לְחוֹל" וּכְשֶׁהִגִּיעַ לַתֵּבוֹת: "חָלְפָה עוֹנַת מִנְחָתִי" טָעָה וְאָמַר "עוֹנַת מִטָּתִי..." וְאָמַר עַל זֶה רַבֵּנוּ: "הוּא מְגַלֶּה מַה שֶּׁהוּא"....
כלומר תלמיד חכם?...
הוא מתכוון לעונת ת''ח מע''ש לע''ש, וא''כ במוצ''ש חלפה עונתו.
 
להבין את זה ראוי לראות את המשך אותו המעשה.
ראוי לציין שכל תורת מוהר"ן זיע"א מלאה מעצות קלות וברות השגה אפילו לגרוע שבגרועים, ואפילו למי שנשמתו פגומה ביותר בשורשה ואפילו מי שעבר על כל התורה אלפי פעמים - אם יקיים עצות רבינו הפשוטות ובפרט עצת ההתבודדות יזכה בדרך קלה לתקן הכל להיות איש כשר ואפילו צדיק גמור.
ואין ראוי לכתוב דברי יאוש כגון אלה שבראש האשכול. וגם לא דברים כמו "רק אם יתיגע מאד מאד בתורה וכו'" שהרי זו אינה עצה אמיתית. כי פשוט וברור שמי שנכשל בחטאים גדולים אינו מסוגל פתאום להתיגע בתורה, ואין לו חשק אפילו לפסוק או משנה אחת.
ומוהר"ן עצמו (שיחה י"ט בשיחות הר"ן) יעץ אך ורק לקבוע "חק קבוע" ולא ציין כמה. וז"ל:
וְאָמַר: נִכְסַפְתִּי מְאֹד לְהַמְשִׁיךְ אֶת הָעוֹלָם אֶל עֲשִׂיָּה, שֶׁיִּהְיֶה חִיּוּב אֵצֶל כָּל אֶחָד וְאֶחָד לִלְמוֹד כָּךְ וְכָךְ, בְּכָל יוֹם וְלֹא יַעֲבֹר, וְכַיּוֹצֵא.
וְאָמַר: שֶׁאֲפִלּוּ אוֹתָן הָאֲנָשִׁים הָרְחוֹקִים מִן הַקְּדֻשָּׁה מְאֹד, שֶׁנִּלְכְּדוּ בִּמְצוּדָה רָעָה עַד שֶׁרְגִילִין בַּעֲבֵרוֹת ח"ו, רַחֲמָנָא לִצְלָן רַחֲמָנָא לִשֵׁזְבָן, אַף־עַל־פִּי־כֵן הַכֹּחַ שֶׁל הַתּוֹרָה גָּדוֹל כָּל־כָּךְ עַד שֶׁיְּכוֹלָה לְהוֹצִיא אוֹתָם מִן הָעֲבֵרוֹת שֶׁרְגִילִין בָּהֶם ח"ו. וְאִם יַעֲשׂוּ לָהֶם חֹק קָבוּעַ וְחִיּוּב חָזָק לִלְמֹד בְּכָל יוֹם וָיוֹם כָּךְ וְכָךְ יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה בְּוַדַּאי יִזְכּוּ לָצֵאת מִמְּצוּדָתָם הָרָעָה, עַל יְדֵי הַתּוֹרָה, כִּי כֹּחַ הַתּוֹרָה גָּדוֹל מְאֹד (לה). וְכָל עִקַּר מְגַמָּתוֹ וְחֶפְצוֹ הָיָה תָּמִיד רַק לְעֻבְדּוֹת וַעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה, בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת כְּלָל, רַק שֶׁנַּעֲסֹק תָּמִיד בַּעֲשִׂיּוֹת שֶׁל קְדֻשָּׁה בִּפְשִׁיטוּת. דְּהַיְנוּ לְהַרְבּוֹת בְּלִמּוּד הַתּוֹרָה וְלַעֲשׂוֹת מִצְווֹת הַרְבֵּה בְּכָל יוֹם וּלְהַרְבּוֹת בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים תָּמִיד וְהַכֹּל בִּפְשִׁיטוּת בְּלִי שׁוּם חָכְמוֹת.

אשרי מי שיודע להעריך את יוקר ערכה של כל תנועה קלה לכיון הקדושה, כמה היא יקרה בעיני השי"ת. ורק ככה מתקנים דברים. מי שחושב שרק דברים גדולים יועילו (והיצה"ר מוכיח לו את זה מהספרים הקדושים) - ולא מעריך ומייקר כל פסוק אחד, או משנה אחת, או אפילו אמירת מילה אחת של פניה לרבש"ע - נופל ליאוש משתק, שאח"כ מוביל אותו לרצון להצדיק את המעשה ומרידה ונפילה מדחי אל דחי.
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
נראה לי שהפורום זה לא בדיוק המקום לקדם את האג'נדות שלך.
הפורום מטרתו להחכים בדברי תורה ופרפראות לתורה - בכל ענין שהוא, ולא להטיף..
[ברלסבר (ליטאי לשעבר) - כאילו צעקת מבולבל הבא מיסודות איתנים. סליחה שאני מעיר, והכל בע"מ]
 
חלק עליון תַחתִית