אשכול רעיונות של חיזוק והעצמה מול ההתמודדויות של בנות דורנו

הנושא של האשכול: עומק ודעת על פי רבותינו שיש בהם משמעות ותוכן הנותנים כוחות לצלוח את כל הקשיים המרובים המצויים בימינו.
(חלק מהרעיונות עמוקים עם השתדלות להמחיש בהמשכים וחלקם פשוטים יותר ושוים לכל נפש).
ומן הסתם הרעיונות כאן ישמשו בעתיד לתועלת מרובה כי חברך חברא אית ליה. (וכן בלשון נקבה...)
מיועד לכל סוגי ההתמודדויות שיעלו בדעת הציבור וכל אחד מוזמן להוסיף כל דבר שיכול לחזק הן בקשיים המתחדשים והן באלו שמימות עולם.

ובין היתר: יועילו הרעיונות למעוניינים לקיים בהידור את דברי הראשונים שכתבו שעיקר "עונתה לא יגרע" הוא לקיים ריצוי בדברים והוא חיוב בכל עת צורך.
וכידוע שגם ביוצא לדרך ביום הווסת יש חיוב זה.(מלבד חסד ומצות ואהבת)

וכמובן הכל רק על פי דרך רבותינו שקבעו מסמרות על מה מדברים ברבים ועל מה לא.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
הרבה ארבה עצבונך והרונך.
יש אפשרות לראות מציאות זו במבט משמעותי וחיובי יותר - כי הרי כלל הוא בידינו שעונשי שמים הם לצורך תיקון וא"כ כל הקשיים הללו מזככים את כל תולדותיה של חוה ומקדמים את תיקון העולם וממילא כל סבל של צער העיבור והלידה והגידול וכו' הרי הוא עוד כילוי של הרע שנוצר מהחטא הקדמון וממילא התקדמות לגאולה.
ואמנם בשעת הצער לא מתאים לומר הגות פילוסופית אבל כללית זה מאוד מוסיף כי כל אחד רוצה לדעת שיש לסבלו משמעות של תועלת כי כך הוא מרגיש שהוא מקבל תמורה עבור זה.
וכשהיה רבי שמואל רוזובסקי חולה בסוף ימיו כתב לו הסטייפלר שאמנם אין אנו מבקשים ייסורים אבל מה שכבר עברנו הריהו אוצר שלא יסולא בפז!
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
המציאות ידועה שככל שיש יותר ילדים יש יותר דאגות ובמבט שטחי זה מורגש כבעיה.
אבל המימד האמיתי של הענין הוא שכל דאגה היא נשיאה בעול המרחיבה את ה'אני' מלהיות קטנוני ומצומצם.
כך שאפילו אשה שמעולם לא חלמה לצאת מקטנות המוחין והאגואיזם
סידר לה הקב"ה תהליך מיוחד שבמשך שנים רבות היא מרחיבה את תחום האכפתיות שלה ונעשית בלי לשים לב - בעלת חסד לילדים ולנכדים וכו'. וטרודה יומם ולילה בהליכה בדרכיו מה הוא גומל חסדים ומרחם אף אתה (וליתר דיוק אף את...)
ואולי זה הסוד של קללת חוה שכאמור לעיל היא תיקון!
כי אין כמו הצער לחבר את האדם אל מה שהצטערו בעבורו כמו הגמ' המספרת על הפרה שלא רצתה להניק והניחו לה מלח ברחם וכך נזכרה בצער הלידה וריחמה על בנה.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
גם הקללה של האדם "בזיעת אפך" שכיום מוטל על נשים צדקניות יש בו מימד אחר לאור כל הנ"ל כי העולם הולך ונתקן בשית אלפי שנין ע"י הזיכוך הנוצר מקיום העונשים של קללות אלו וכנ"ל
ונמצא שהיא מובילה את העולם לגאולה בשני תפקידים מקבילים ושכרה כפול.
וכדאי מאוד לראות את השלמת הענין באשכול על עליית הדורות - המתחיל במילה "האוסטרובצר".
והדברים שמביא שם רבי צדוק הכהן מאירים עד מאוד!

וכמובן שלאו כל מוחא סביל דא
אבל בעיקר תלוי בכושר ההסברה והמחשה + רצון אמיתי להפשיט ולהמחיש מושגים גבוהים כדי להועיל ולחזק את האמונה ולהכניס משמעות שהן לא מקבלות אחרי צאתן מהסמינר
ומהנסיון של רבים שהשקיעו מחשבה איך לחבר אל הלב = זה היה ממש כמים קרים על נפש עייפה.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
מזכה הרבים הנודע הרב מרדכי נויגרשל מביא שיש ספר של פסיכולוג ידוע שנקרא - "האדם מחפש משמעות".
והנה המשמעות הגדולה של תיקון העולם במלכות שמים היא נראית לפעמים רחוקה מהלב בחיים האישיים ובטרדות היומיום.
אך באמת זו טעות - כי הרי האדם הוא היצור היחיד שלא מרוצה מהעולם ועסוק כל ימיו בניסיונות לשנות אותו אם במעגל המשפחתי ואם בקהילה, אם בבנין ואם בשכונה.
ולכן התקוה האנושית מתעוררת מול כל גימיק חדש כי האדם לא מרוצה מהישנות.
(מה שגורם לכל הכוחות החזקים בעולם בכל התחומים להציג לנו תמיד את החידושים המזויפים כדי לרוקן את כיסנו וללכוד את ליבנו).
למה זה ככה?
כי יודעת הנפש וחשה היטב שהיא כאן בשביל לשנות את העולם.
ומה היא לא יודעת? שזה מה שהיא עושה כאן ועכשיו!
למשל בהחלפת הטיטולים שהיא בעצם לא פחות מאשר הצלת חיי אדם!
כי הזנחה ארוכה מביאה חיידקים והדרך קצרה עד מוות למרות שזה נראה מוזר.
ואם חיי אדם חשובים מהשבת ומחללים אותה אפילו עבור חיי שעה - פירושו שלתיקון העולם אין מועיל מהחיים עצמם עוד לפני כל הדברים הטובים שעושים בחיים!
ובעברית פשוטה: אשה הזוכה לעסוק בהחלפת טיטולים עושה בדיוק את מה שעושים המצילים חיים = תיקון העולם וכנ"ל.
(ונקוה שלא יביא לחשוב בד"ת אלו כשאסור...)
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
איזה 'קידוש השם' עושות דוקא נשים יותר מהגברים?
ע"פ משנתו של רבי משה שפירא
ראשית מה זה 'השם' ? הרי בעצמותו אין לנו מושג?
אלא כשומרים ה'שם' מתכונים לגילוי שבו הוא מתגלה בעולם.
ומה זה 'קידוש' ?
את התשובה כבר כתב הרמח"ל במסילתו בפרק הקדושה :
'קידוש החומר'!
וכיצד? כשמשתמשים בעולם לצורך התכלית = העולם עצמו מתקדש.
ובקיצור: קידוש השם הוא גילוי השם בתוך החומר - ע"י שהחומר מצטרף לתכלית האלוקית של העולם
מה כלול ? = כל מה שצריך כאן ועכשיו לקיומו המוצלח של בית יהודי.

ומי עושה זאת בשטח? האשה! הן בבית והן בחוץ. באלפי ורבבות חפצים!
אז מה אם כעת (בגלות) זה לא ניכר לעין? הסבלנות משתלמת!...
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת נמחיש מעט מזעיר.
מחר ערב שבת קודש נניח שהאיש יוצא אל המקוה לקדש ולטהר את גופו לקראת שבת - - קודש.
באותה שעה האשה בבית לוקחת תפוח אדמה ומשליכה אל הסיר.
מה סופו של תפו"א זה: להיות חלק מאתקינו סעודתא דמהימנותא...
ומה אח"כ: מוסיף עוד זמן חיים ב'בטריה' של מי שיאכל כי בלי אוכל הוא בדרך להיות אבי אבות הטומאה תוך שבוע בדיוק!
(כמבואר בגמ' - שבועה שלא אוכל ז' ימים מלקין אותו ואוכל לאלתר)
ומה אח"כ: שוב תבוא האשה ותארגן לו המשך חיים ע"י מאכל...
נמצא שכל חייו וגם מצוותיו של איש זה באו מכח הגברת הסיר והתפו"א!

ועתה בואו חשבון: הרי תפוד זה נוצר באדמה כלשהיא מכח הזורע שזרעו.
ונקטף ע"י תאילנדי כל שהוא. וההובלה גם היתה ע"י מאן דהו. וגם המוכר בחנות וגם חברת בניה שבנתה את המכולת וגם וגם וגם...
וכל אלה בין היתר זכו להיות בשרשרת המזון ההכרחית לצורך ה"כבוד שבת" וה"עונג שבת" וה"וחי בהם" וה"פיקוח נפש" וכל שאר המצוות שבשבוע זה יעשה האיש דנן (שכבר חזר מהמקוה והספיק לצעוק עליה ש...)
וכל אלו זכו באופן יחסי להיות "משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך שהוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו"!
כן. אתה! אתה שהרגע צעקת וביזית והתבזית! - כי כלפי התפוד עדיין אתה צלם אלוקים המוביל את העולם אל תיקונו יחד עם חבריך בעלי חסרונות וכישלונות כמוך או שונים ממך.
וכבוד גדול הוא לאותו תפוד להיות חלק מצלמך כדמותו ית'!
ואין לו שום תכלית בעולם מלבד להיות עולה ויוצא ממדרגת צומח
ונבלע במדרגת מדבר = כלומר בך עצמך צלם אלוקים (+ 'שאור שבעיסה' זמני)
כי גם לך יש שבת - - קודש! שאתה מקדש את העולם ומצרפו אל גלגלי השיניים של התכלית! וכך אתה מצרף גם את כל הפועלים דלעיל

ומי חיבר בינך לבינם ע"י התפוד המיתולוגי - אם לא זו הגברת שתחיה ?!
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
הראב"ד בבעלי הנפש שואל איך אנו מצערים בעלי חיים וטובחים בהם ללא רחמים כשאין שום הכרח לכך!
כי הרי ניתן לחיות מהצומח בקלות ובבריאות
ויעידו על כך כל הצמחוניים...

ומשיב כנ"ל שזה ממש חסד עם ה'חי' שבכך יזכה לעלות לדרגת 'מדבר'!

ומי אחראי על השלמת זה הגמ"ח אם לא הגברת - שבמטבח...
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
'שוויון הזכויות' הפמיניסטי - הגובר והולך אצל הגויים ועמי הארצות
(ובעיקר אצל הנפגעות ממידות רעות של עמי הארצות... )
הוא כידוע לא יעיל ולא פרקטי...
אבל אין כאן המקום להסביר כאן את כל הנימוקים למה באמת הוא טפשי ונאיבי ואנו נתמקד רק במהות:

כבר עמדו רבותינו על שכ' רק לשון 'אשתו כגופו' (לגבי כמה הלכות שאכמ"ל)
ובדוקא לא כתוב 'בעלה כגופה' - כי באמת הוא 'כנשמתה'!
כי תואר זה ניתן לכל דרגת משפיע כידוע.
ובמקרה שלנו עצם קיומו של האיש משפיע בכל רגע השפעה רוחנית אל האשה שהיא בדרגת המקבלת
(ומעין הגמ' בברכות 'הקב"ה זן את כל העולם ונשמה זנה את כל הגוף'
דהיינו היו"ד שלו זה - במידת מה - כמו העולם הבא שנברא ביו"ד.
והה"א שלה זה - במידת מה - כמו העולם הזה שנברא בה"א.
ואולי זה עומק כונת הרמב"ן שהיא תתייחס אליו כמו ראש והוא יחוס עליה כמו על אחד מאבריו - כי גם ראש כלפי הגוף הוא 'משפיע' ללא הפסקה כמו נשמה כלפי גוף

ובעברית פשוטה: התכנית האלוקית היא לא שהוא יהיה בתחרות טפשית איתה מי הראש ומי בראש... אלא שכאשר היא מקניטה ומכאיבה היא בדיוק כמו כל אבר חולה שמלבד שהוא עצמו פגוע וחסר לו חיות עוד הוא מכאיב לראש!
ומה יעשה הראש? יחתוך אותו או ירפאנו?
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
וכך היה מונה הרב וולבה בעלי שור.
שלשה ניגודים הם: שמים וארץ, נשמה וגוף, איש ואשה.

על שמים וארץ אנו אומרים בתפילה כי ביה ה' צור עולמים
כלומר באות 'י' ובאות ה' יצר השי"ת את שני העולמים
באות ה' את העוה"ז ובאות י' את העוה"ב.

על איש ואשה כבר הבאנו שיש י' בשמו וה' בשמה וכנ"ל.

על נשמה וגוף כבר לא צריך להסביר וכנ"ל...

ובעברית פשוטה רצה הבורא שהעולם יתחבר.
וזה מתחיל בעצם החיים = חיבור נשמה וגוף.
וממשיך ומתרחב בחיבור אשתו כגופו ובעלה כנשמתה וכנ"ל.
וזה וגם זה מרחיבים (במבט רחב יותר...) את החיבור הגדול = שמים וארץ.
וגם זה כנ"ל בהודעות קודמות בהרחבה.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
והנה כשהיא יוצאת אל העולם אם לעבודה ואם לקניות הרי פשוט שהעולם בדרגה נמוכה ממנה
ואילו בעלה כבר ביארנו שהוא כנשמתה כי הוא נושם אויר פסגות צלול יותר ממנה
וכמו שהגדיר הרב וולבה בעלי שור שכשהבעל אברך - הוא מביא הביתה פרנסה רוחנית.
וא"כ היא כלפי העולם בדיוק כמו מה שהבעל כלפיה וכנ"ל - כי היא שקבלה ממנו מטען רוחני יוצאת ועושה קידוש החומר (גם ע"י שלוקחת מהעולם את מה שצריך וגם ע"י שפועלת בעולם עצמו על פי התורה ועומדת בניסיונות למען בית של תורה)
ובקיצור היא מקדשת את העולם מכח הרוחניות ששאבה (בכלי שני...) מהגמרא שהרי היא זו שמביאה את העולם לשמש בעקיפין לתועלת יושבי בית המדרש העוסקים בתכלית!
וחוזר חלילה הטענת אמונה חזקה מבית המדרש ויישום בפועל בחוץ כנ"ל.
ובהומור דק: הרי את מקדשת לי... (חסר ו')
 

חכם באשי

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
א. כבר עמדו רבותינו על שכ' רק לשון 'אשתו כגופו' (לגבי כמה הלכות שאכמ"ל)
ובדוקא לא כתוב 'בעלה כגופה' -
ב. כי באמת הוא 'כנשמתה'!
ג. כי תואר זה ניתן לכל דרגת משפיע כידוע.

אם תוכל להמציא מקורות לדבריך הנ"ל (חילקתי לאותיות כי כל אות צריכה מקור בפ"ע)
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
חכם באשי אמר:
המימד הנוסף של הענין אמר:
א. כבר עמדו רבותינו על שכ' רק לשון 'אשתו כגופו' (לגבי כמה הלכות שאכמ"ל)
ובדוקא לא כתוב 'בעלה כגופה' -
ב. כי באמת הוא 'כנשמתה'!
ג. כי תואר זה ניתן לכל דרגת משפיע כידוע.

אם תוכל להמציא מקורות לדבריך הנ"ל (חילקתי לאותיות כי כל אות צריכה מקור בפ"ע)
אני לא "קבליסט", רק בקשר להלכות אני יכול לציין ללגבי נר חנוכה אשתו כגופו, לגבי הכנות שבת כתב ערוה"ש שאשתו גופו ועדיף על מצווה בו וי"ח (ויש עוד ואכ"מ), ותלוי לכא' אם הוי כפשוטו ממש עיין ברביד הזהב עה"פ והיו לבשר אחד.
לפי הפשט "אשתו כגופו" ולא "בעלה כגופה" כי מאיש לוקחה זאת.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
סתירת זקנים בנין אמר:
היית מעלה קובץ וזהו...
בכל אופן נושא חשוב העלית. רק שהוא קצת לא מסודר.

זה לא מסודר כי אני בסה"כ מתחיל לחשוב בקול...
ולאט לאט יתווספו הערות והארות של הרבנים שליט"א חברי הפורום והם יסדרו יחד את הסוגיות השונות והחשובות כל כך לכולנו כל יום כל היום (כמעט).
בס"ד ובעזרתכם.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
למרות כל האמור שאשה היא המוליכה ומביאה את קידוש החומר יום יום שעה שעה.
בכל זאת הפלא ופלא איך קולה לא נשמע כלל ומעשיה טמונים עמוק בתוך ההסתר הגשמי
(ואמנם אחרי 24 שנים שהיתה אשה אחת 'שקופה' לגמרי - הוצרך בעלה להזכיר לעשרים וארבע אלף תלמידיו הדוחפים אותה בבוז: "שלי ושלכם שלה"! )
ולמשל: הנה ב"ה ארץ ישראל רועשת סביב האברכים והמגביות עבור תורתם.
האם שמענו את קדושת תורתן של נשות האברכים?
הרי הגמ' אומרת עליהן "מי לא פלגאן בהדייהו" כלומר שותפות מלאה!
וק"ו שכל הרעיונות הללו של תיקון העולם וכדלעיל - לא שמענו שעלו על לב.
וגם אם אי פעם יעלו על דל שפתים - כולם יפרשו זאת כחסד של עידוד לנזקקות...

אך באמת זוהי בדיוק מהות האשה "הסתרה שבתוך ההסתרה"
ולמה אני לא מזכיר מילה פשוטה יותר = צניעות!?
כי זה מיד מעלה בראש הרבה הקשרים לא מרוממים ולא נעימים.
ואולי גם טראומות...
ולכן הצנענו את הצניעות העמוקה והמוצנעת
ונמשיך לכנות בשם צניעות רק את מושגי הצניעות החיצוניים שהם בעצם השלמה חשובה אל התוכן הנפלא והנסתר הזה = והצנע לכת עם אלוקיך.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
לכבוד שבת קודש
יכול כל אחד לתאר ע"י דמיון מודרך וכו' איך האשה עמלה להכין את הדג
שכידוע הוא מאוד קשור לענינה של שבת (ואכמ"ל)
ובכך קידשה וחיברה אל התכלית את כל אותו חלק מהים שהיה משמש לדג זה
וגם את אותו חלק אחר בים - ששימש את כל הדגים שזכו להיאכל במשך הזמן ע"י דער היליגע גפילטע פיש דנן.

וכעת אחרי כל היגיעה הזו היא מגישה אותו אל אדונה המשפיע הרוחני של הבית והוא עושה מעשה של אכילה על שולחן המלך בשבת המלכה*.
ואם ננסה לא להגיע רחוק לקבלה וניצוצות וגלגולים - נוכל להבין באופן הכי הכי פשוט שאשה הזו היתה השליח לחבר את הכח האלוקי שנקרא "ואתה מחיה את כולם" - וגם את הדג הזה - אל שולחן המלך ובניו היושבים אצלו.
(ואולי זה המעלה של לדעת כמה טיפות יש בים לדעת איך אין דבר שהוא לא חלק מהתכלית. הוריות י)
ומה ביום חול?
> ת"ח הוא בבחינת שבת (זוהר ויקרא כט)

ומה לגבי איש פשוט כמוני?
> שבת קיימת בכל יהודי בדרגות שונות כי כל אחד הוא משהו ת"ח
(וזה כבר ארוך להסביר, אולי בהזדמנות)

(* יש גם אכילת מזבח ואכילת כהנים
והגמ' לומדת מזה לזה!
וכעי"ז מביא הרמח"ל במסילתו בהקשר זה
בפרק הקדושה - הקריטי להבנת חיינו - את הגמ' שהרוצה להקריב נסכים בזה"ז ימלא גרונם של ת"ח יין)
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
אחרי שכתבתי בערב שבת
הגיעה השבת ויחד עמה הדג דנן - ואז נוספה לי הארה נפלאה:
הרי יש הרבה שלבים מהחנות עד שזה מוכן וא"כ מי שמגיש לשולחן הוא המכה בפטיש של חיבור העולם עם הקדושה של שבת - תכלית מעשה שמים וארץ.
וממילא כמה רוממות יכול להרגיש מי שמגיש!

* יצויין שרבי אברהם גנחובסקי היה מחדש עצום בתחום הפרגון.
וכמסופר בספר 'אגן הסהר' שתמיד היו שומעים ממנו מחמאות מבריקות מסוג חדש ומרענן על האוכל לעיני כל יושבי השולחן.
(אך לרוע מזלו לפעמים הוא היה טועה ומפליג בשבחים ולא שם לב ששמו לב שהוא עדיין לא טעם מהתבשיל...)
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת ערב פורים ונשים מודאגות ומוטרדות מסוגיית התחפושות ובאופן טבעי בעל היושב בביהמ"ד ועוסק כל ימיו במושכלות מרגיש לפעמים שיש לו עסק עם תינוקיות משעממת.
וגם מי שזה לא מה שמפריע לו יש לו מקרים אחרים דומים.

והנה כבר נתבאר בחוברת שנכתבה בהכוונת רבי דן סגל שזהו חסד שעשה ה' עם הילדים שתהיה להם אמא ילדותית שמבינה מרגישה ומזדהה איתם
(ואילו אנו כשאנחנו נאלצים להיות ממלאי מקום בלידות וכדו' אנו יוצאים מדעתנו...)

אך אולי ניתן להוסיף בזה עוד עומק שהרי הארכנו לבאר איך כל הנקרא בשמי ולכבודי וכו' ובעקיפין וממילא אולי גם כח השטות משמש כאן לתכלית העולם

וזה מסביר גם למה הילדים נולדים כבעלי תואר משותף עם שאר ה - חש"ו...
כי כיון שזה בריאות הנפש שלהם להיות יצורי דמיון (מילים של עלי שור) א"כ זה ממש חלק מקידוש העולם!
כי כל השטייגען שיעשה בעתיד - זה מכח בריאות נפשו שנבנתה ע"י התרפיה שבדמיונות של המשחקים...

ואכן מצינו שדוד טען לפני ה' שהשטות מיותרת וענהו ה' חייך שאתה תצטרך אותה (כשהיה בגת אצל אבימלך וע"י השטות ניצל)
וכן על בנו שלמה כתוב 'ויחכם מכל האדם'. ואחז"ל: אפילו מן השוטים

(מי שיש לו החוברת של רבי דן נבקש שיעלה כקובץ כי יש שם עוד סקופים...)

הטפשים מוזמנים לגלות לאשה הסבר ציני זה - ולזכות באכילת חזיר למהדרין (מי שהגדיר את 'לא תונו' כאכילת חזיר - היה מו"ר הגראי"ל שטיינמן)

והחכמים? הם ילמדו מזה לקח כלפי החסרונות האחרים של האשה שנתן להם ה' בכונה עמוקה לטובתם - ולאחר תכנון מראש למען התיקון הכללי...
וכך הם ישמעו את הבת קול 40 יום קודם יצירת הולד (כמו שאמר הבעש"ט שזה מתגלה בלבבות של מי שרוצה לשמוע)
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
תכשיטים זה דבר מיוחד מאוד וכפי שכתב הגר"א במשלי שפעם היו עושים תכשיטים לפי דרגת האשה בשלמות פנימית כי זה צריך להתבטא גם בחיצוניות

(והיום על פי רוב זה עוד פרט של חורבן
וביאר הגר"מ שפירא שזה לא כדבר מבוטל אלא קיים כמשועבד אל הרע והשקר ולכן יש תחושה דמיונית שמה שיפה חיצוני זה גם טוב פנימי
ולכן זה גם כשיודעים בסברא שאינו נכון)
ואכמ"ל כרגע. והרוצה יחפש בתורתו של הגר"י הוטנר בענין קישוטי כלה.

מה שנוגע לענייננו הוא רק הנקודה הזאת שעד כמה שקישוט כן מתחבר עם נשמה של יהודיה ומעין מראות הצובאות... הרי זה שיא הקדושה!
כי השכינה הגיעה עד הדומם שכאילו הכי מנותק מצורת אדם - והנה אפילו הדומם התחבר אל המערכת של 'כבוד שמים' = גילוי שמים בתוככי הארץ !
וכבר הארכנו לעיל שזה בכל אדם ובכל דרגה שלא תהיה !!!

ולהזכירכם: לוחות הברית היו ג"כ מאבן = שיא הדומם - כי החול מצמיח חיים.
(והיו מאבן ספיר = בצבע תכלת = תכלית)
וכן מובן העסק הגדול שהתורה עושה מ3 סוגי האבנים שנצטוו להניח מיד בכניסתם לארץ

נ. ב. גם כשלא שייך להסביר לאשה פילוסופיות - אבל יש כבוד בלב למה שהיא! כי מתברר לנו שעומק הטבע שלה - זה אינטרס שלנו לשלמותנו - כי אנחנו חלק מהבריאה וזה כמו מערכות מורכבות של גלגלי שיניים.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
טבע האשה שכשרואה את עצמה נכשלת מול התמודדויות שונות
היא נשברת פתאום ומתחילה לחשוב שהיא אפס ענק ענק ענק.
תוסיפו עוד כמה אפסים ענקים... כי הרגש הנשי מכפיל בלי לעצור!
השלב הבא הוא לפעמים בכי - שזה ביטוי של ייאוש מעצמה.
לפעמים כעס - שזה ביטוי של אמונה בלב שזה לא היה צריך להיות...
ולמה זה מגיע לי... וזה כולל כעס על עצמה... ועליך ועל אמא שלך...
לפעמים התחמקות מאחריות והטלת האשמה על אחרים - בעיקר עליך...
(אם היא סומכת עליך שאתה מספיק טוב כדי לחטוף ולא להחטיף ולנקום).
לפעמים הדחקה ועצב פנימי לא ברור.
לפעמים עוד מגוון תוצאות מוכרות ואכמ"ל.

מה עושה בעל חכם?
קודם כל מקשיב! כי ההקשבה מהלב נותנת כח גם בלי כל העיצעס שלנו.
וזה לבד יגרום לה לרצות לצאת מזה, ופתאום יהיה לה פתרון לבד!
שנית הוא מוביל את השיחה בשאלות 'תמימות' שגורמות לה להיזכר בהצלחות שהיו לה ושאר חוויות טובות כדומה.
שלישית הוא יודע שאחרי הסופה והסערה היא תזכור שיש לה מגן חזק נאמן ויציב שניתן להישען עליו גם כשהיא לא מתנהגת יפה - וזה לבד שדרוג של השראת השכינה (מלבד שזה משתלם לו מכל הבחינות...)

ואם הוא רק נתן את השירות הזה שאליו התכונה התורה במצוות עונה = הקשבה עמוקה מהלב + ניסיון לא להיעלב...
אשריו ואשרי חלקו! השכינה שורה במעונו! במ-עונה. וכנ"ל
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעתם על אסתר הכלבה!?!?
אסתר המלכה היא "השגל יושבת אצלו" - כלבתא! (ר"ה ד.)
מי העיז לומר כזה דבר? המלבי"ם.
ואצל מי היא יושבת? אצל בנה המלך דריוש השני בונה המקדש ברגע ההיסטורי שנחמיה (ב ו) מבקש ממנו את המשך בנית המקדש שנעצר ע"י השטנה שכתבו בני המן.
ולמה קבלה כזה שם מזעזע? כי זה התשלום שלה בעד ההצלה שלי ושלך ולבסוף זכתה ע"י הקרבה אישית זו "כאשר אבדתי אבדתי" - להביא לנו לא רק חיים סתם אלא גם את בית חיינו =בנית המקדש השני
וקדושה שנייה לא בטלה!
ברוכה אסתר בעדי!


מה כל זה קשור לנשים דידן נתבאר לעיל בצניעות ובקדושה ובכל השאר.
אך בקיצור נמרץ: האשה מקדשת בשקט את העולם ע"י הקרבה אישית.
וכל זה אינו ניכר!
כי אדרבה היא עוסקת בעבודה אצל אנשים פחותים מבעלה!
ועוד כהנה התעסקויות פחותות מדרגתה
ובימינו היא אפילו מסכנת את עצמה (כידוע מסיפורים שהיו...)
ובדיוק כמו אסתר יכול להיות מצב של "אבדתי ממך"
ויכול באותו מצב עצמו להיות קידוש העולם.
וכגודל הסיכוי גודל הסיכון.

נ. ב. ועל זה אומרת הגמ' שאסתר לא נהנתה כשהוציאה מתוך עצמיותו של אחשורוש (האיש שירש את בבל והוא כוח הרשע בולע המקדש ומשתכר בכלי הקודש עם בגדי כה"ג על ש'זכה' לזה...) - את בנו היהודי שבנה שוב...
(גמ': כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. וכן על יעל ואכמ"ל)
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
שמעתם על אסתר הכלבה!?!?
אסתר המלכה היא "השגל יושבת אצלו" - כלבתא! (ר"ה ד.)
מי העיז לומר כזה דבר? המלבי"ם.
ואצל מי היא יושבת? אצל בנה המלך דריוש השני בונה המקדש ברגע ההיסטורי שנחמיה (ב ו) מבקש ממנו את המשך בנית המקדש שנעצר ע"י השטנה שכתבו בני המן.
ולמה קבלה כזה שם מזעזע? כי זה התשלום שלה בעד ההצלה שלי ושלך ולבסוף זכתה ע"י הקרבה אישית זו "כאשר אבדתי אבדתי" - להביא לנו לא רק חיים סתם אלא גם את בית חיינו =בנית המקדש השני
וקדושה שנייה לא בטלה!
ברוכה אסתר בעדי!


מה כל זה קשור לנשים דידן נתבאר לעיל ב'צניעות' וב'קדושה' ובכל השאר.
אך בקיצור נמרץ: האשה מקדשת בשקט את העולם ע"י הקרבה אישית.
וכל זה אינו ניכר!
כי אדרבה היא עוסקת בעבודה אצל אנשים פחותים מבעלה וממנה!
ועוד כהנה התעסקויות פחותות מדרגתה
ובימינו היא אפילו מסכנת את עצמה (כידוע מסיפורים שהיו...)
ובדיוק כמו אסתר יכול להיות מצב של "אבדתי ממך"
ויכול באותו מצב עצמו להיות קידוש העולם.
וכגודל הסיכוי גודל הסיכון.

נ. ב. ועל זה אומרת הגמ' שאסתר לא נהנתה כשהוציאה מתוך עצמיותו של אחשורוש (האיש שירש את בבל והוא כוח הרשע בולע המקדש ומשתכר בכלי הקודש עם בגדי כה"ג על ש'זכה' לזה...) - את בנו היהודי שבנה שוב...
(גמ': כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים. וכן על יעל ואכמ"ל)
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
שמעתם על אסתר הכלבה!?!?
אסתר המלכה היא "השגל יושבת אצלו" - כלבתא! (ר"ה ד.)
מי העיז לומר כזה דבר? המלבי"ם.
ואצל מי היא יושבת? אצל בנה המלך דריוש השני בונה המקדש ברגע ההיסטורי שנחמיה (ב ו) מבקש ממנו את המשך בנית המקדש שנעצר ע"י השטנה שכתבו בני המן.
ולמה קבלה כזה שם מזעזע? כי זה התשלום שלה בעד ההצלה שלי ושלך ולבסוף זכתה ע"י הקרבה אישית זו "כאשר אבדתי אבדתי" - להביא לנו לא רק חיים סתם אלא גם את בית חיינו =בנית המקדש השני
וקדושה שנייה לא בטלה!
ברוכה אסתר בעדי!
אלו שטויות שה' ישמור.
הגמרא מסבירה שני פירושים ב"שגל", האם הכוונה היא לכלבה ממש או שהכוונה היא למלכה, והמלבי"ם הולך בדרך שהכוונה היא למלכה ומבאר שהכוונה היא לאסתר אימו שהיתה אהובה עליו ,ולכן נענה לבקשתה על עמה, אבל מה הקשר לערבב את שני הפירושים יחד.
הביטוי המכוער "אסתר וכו' " צורם את אוזניו של כל מי שמעט עדינות בנפשו, גם אם אחריו מגיעים מגילות של נאומים והסברים.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
(אם נפרש אך ורק לפי הפשט הבסיסי והמינימלי לא כ"כ מובן מדוע יש בפסוק העוסק בבנין המקדש - שם כזה מכוער לאסתר הצדקנית. ועוד בלי קשר לנושא... ועוד בשעה שהיא לא אשת המלך אלא אמו של המלך!
ולהבדיל אצל שלמה כך כתוב 'וישם כסא לאם המלך' .)

עיין יערות דבש ח"א שהביא שיש ב' קליפות:
אריה - מאכלות אסורות.
וכלב - עריות כדאיתא שגל כלבתא עכ"ד.

וע"פ זה כ' בחידושי רמ"ז (ספר הכולל התכתבויות עם רבי שלמה קלוגר)
שזהו מש"כ בגמ' שם שאסתר אמרה 'למה עזבתני שמא אתה דן אונס כרצון' וכו'. 'שמא על שקראתי כלב חזרה וקראתו אריה'.
וביאר שהיא אמרה 'לא חטאתי בעריות כי אני אנוסה ואינני כלבתא' וממילא התפילה צריכה להיות על משהו אחר = אריה = זה החטא הכללי שנהנו מסעודתו עכת"ד.
ולפי זה יוצא שמשם ואילך יש צד כלבתא דק מן הדק שאחז"ל קשורה בו ככלב וזה כח הטומאה האוסרה לעולם על מרדכי וזה אבדתי אבדתי.
וכדי שלא נטעה ח"ו לזלזל - זה לא הוזכר אלא ברגע של ההצלחה הכי גדולה שלה = אישור המשך בניית המקדש.
ומן הסתם המשיכה כל ימי חייה ללחוץ על בנה שיאשר, ולכן ישבה שם באותו רגע. (שו"ר כן באברבנאל)

ב. מה שהביא שם הרמ"ז שק"ו לדעת הזוהר (שחולק על הגמ' ועל פשטיה דקרא) שלא נגע בה אלא היא שלחה שידה תחתיה - הנה אין לנו עסק בנסתרות אבל אולי זה רק עד ההכרח של מעשה ההצלה שאז היה צריך את כל תוקף קדושתה של אסתר מול המקטרגים.

ג. על פי המקובל מהגר"א שלא יתכן בשום אופן מחלוקת בין הגמ' והזוהר כי זה הפנימיות והשורש של זה - שמעתי מת"ח עצום שפי' שהזוהר קאי בעומק נשמתה שלא הגיע אליה הפגם.
(וכבר כתב הגר"י הלל שעומק הנשמה הכי עליון המכונה 'יחידה' הוא המקביל לשמחה במצוה.
וממילא גם להיפך יתכן שכונת הזוהר בדיוק ככוונת הגמ' ששאלה 'והא קא מתהניא מעברה' - והשיבה 'כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים'.
 

המימד הנוסף של הענין

משתמש ותיק
פותח הנושא
שו"ר במהר"ל בחידושי אגדות שהאריך מאוד במהות כל משגל של הגויים שהוא בחינת כלבתא
ולעומתם האריך גם לבאר למה כ' "בשכר שחביבה התורה על ישראל כשגל על אוה"ע... נצבה שגל לימינך וכו' " ומה המעלה המיוחדת שבזה ואכמ"ל.
ויש גם שפירשו שזהו כל ענין בית שני שהיתה האש רבוצה בו ככלב ונבנה ע"י כורש שזה כלב בפרסית (וע' מהרש"א יומא כא) ואכמ"ל כי זה לא נושא האשכול.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
(אם נפרש אך ורק לפי הפשט הבסיסי והמינימלי לא כ"כ מובן מדוע יש בפסוק העוסק בבנין המקדש - שם כזה מכוער לאסתר הצדקנית. ועוד בלי קשר לנושא... ועוד בשעה שהיא לא אשת המלך אלא אמו של המלך!
ולהבדיל אצל שלמה כך כתוב 'וישם כסא לאם המלך' .)

לפי הצד בגמרא שהוא כלל אינו מינמילי, אלא גופם של דברי תורה או אמור: אין אנו חפצים בבל תוסיף על עצם דברי תורה ש"שגל" הוא מלכה והוא לשון ארמי, בשונה מספר מלכים שנכתב בלשון הקודש,וכמו שמביאה הגמרא מהפסוק"נצבה שגל לימינך בכתם אופיר" שכולו הבטחה לישראל שישרתום מלכים (ויש המפרשים זאת על דוד או מלך המשיח, או אפילו על הקב"ה ורעיתו - נפש הצדיקים )
ממילא הרי שאין כאן שום שם מכוער, אלא פירוש המילה שגל הוא מלכה ותו לא מידי, ומילא יש כאן המון קשר לנושא מכיון שפירוש המילה שגל הינו מלכה.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
עיין יערות דבש ח"א שהביא שיש ב' קליפות:
אריה - מאכלות אסורות.
וכלב - עריות כדאיתא שגל כלבתא עכ"ד.

וע"פ זה כ' בחידושי רמ"ז (ספר הכולל התכתבויות עם רבי שלמה קלוגר)
שזהו מש"כ בגמ' שם שאסתר אמרה 'למה עזבתני שמא אתה דן אונס כרצון' וכו'. 'שמא על שקראתי כלב חזרה וקראתו אריה'.
וביאר שהיא אמרה 'לא חטאתי בעריות כי אני אנוסה ואינני כלבתא' וממילא התפילה צריכה להיות על משהו אחר = אריה = זה החטא הכללי שנהנו מסעודתו עכת"ד.
ולפי זה יוצא שמשם ואילך יש צד כלבתא דק מן הדק שאחז"ל קשורה בו ככלב וזה כח הטומאה האוסרה לעולם על מרדכי וזה אבדתי אבדתי.
וכדי שלא נטעה ח"ו לזלזל - זה לא הוזכר אלא ברגע של ההצלחה הכי גדולה שלה = אישור המשך בניית המקדש.
ומן הסתם המשיכה כל ימי חייה ללחוץ על בנה שיאשר, ולכן ישבה שם באותו רגע. (שו"ר כן באברבנאל)

ב. מה שהביא שם הרמ"ז שק"ו לדעת הזוהר (שחולק על הגמ' ועל פשטיה דקרא) שלא נגע בה אלא היא שלחה שידה תחתיה - הנה אין לנו עסק בנסתרות אבל אולי זה רק עד ההכרח של מעשה ההצלה שאז היה צריך את כל תוקף קדושתה של אסתר מול המקטרגים.

ג. על פי המקובל מהגר"א שלא יתכן בשום אופן מחלוקת בין הגמ' והזוהר כי זה הפנימיות והשורש של זה - שמעתי מת"ח עצום שפי' שהזוהר קאי בעומק נשמתה שלא הגיע אליה הפגם.
(וכבר כתב הגר"י הלל שעומק הנשמה הכי עליון המכונה 'יחידה' הוא המקביל לשמחה במצוה.
וממילא גם להיפך יתכן שכונת הזוהר בדיוק ככוונת הגמ' ששאלה 'והא קא מתהניא מעברה' - והשיבה 'כל טובתן של רשעים רעה היא אצל צדיקים'.
כמובן שאין שום קשר בין עצם הענין שחטא עריות הוא בחינת כלב .
לפירוש המלבי"ם שסך הכל פירש המקרא ששגל הוא מלכה -על אסתר .
והפסוק עצמו מתפרש באחת משני האפשרוית הנ"ל או שהוא כלבה ממש או שהוא מלכה ממש, וכמו שהוכיחה הגמרא מהמקרא "ניצבה שגל לימינך" אף שלמסקנת הגמרא אין שום קשר לכלב, וכמו שמסיימת הגמרא שהכלב היה חביב עליו כמלכה או שהושיבו במקום מלכה, אבל אין פירשו כלב כלל.
 

אלימלך

משתמש ותיק
המימד הנוסף של הענין אמר:
מי העיז לומר כזה דבר? המלבי"ם.
כפי שנכתב למעלה המלבי"ם לא אמר כן וראוי שתחזור בך ולזכות להיות מודה על האמת, יש דברים שלא ראוי לחשוב ק"ו לפרסם לרבים בלי שום מקור.
בגמ' אמרו כמה נצטער שלמה על שהמקרא גינהו, ופשוט שאסור להמציא שהכתוב מכנה את אסתר כך גם אם תסביר אלף טעמים שזה לא גנאי וכו'
וכי נראה לך סביר שמחר מישהו יפרסם בפורום שלדעתו משה רבנו נקרא כך וכך בגלל חטא מי מריבה וכדומה.
 
חלק עליון תַחתִית