האם חכם יכול להתיר הנאה למי שנדר הנאה ממנו?

אוריאל

משתמש ותיק
הסתפקתי, אם ראובן נדר שלא ליהנות משמעון, שהוא חכם.
אחר כך הוא רוצה לבוא לשמעון, שיתיר לו את הנדר.
האם שמעון יכול להתיר לו הנדר, או שזה גופא שמתיר אותו בנדר, ולאחר מכן יוכל ליהנות ממנו שאר הנאות, הוי הנאה.
ויש לדון כאן מתרי אנפי. א. עצם התרת הנדר הויא הנאה, כי הרי הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה. ב. אם תועיל ההתרה, יוכל אחרי זה ראובן ליהנות ממנו בכל הנאות, והויא הנאה.

אך כנגד זה יש לצדד, שאולי זה כמו שאמרו שמלמד את בניו ואת בנותיו מקרא, והיינו משום שההנאה שנגרמת לראובן היא הנאה דממילא, ואילו שמעון "מצוה דנפשיה קעביד", להתיר הנדרים [עיין נדרים לח. בר"ן ד"ה וזן את אשתו]. אלא שיש לדון בזה, שהרי מי שנדר הוא ראובן, ויש לעיין אם שמעון מקיים בזה מצוה. וצריך לברר הדבר, אם חכם המתיר נדר נחשב כמקיים מצוה.
 

יהודה1

משתמש ותיק
יש גם לדון, שאם יתיר לו נמצא שאין כאן נדר מעיקרא ואם כן אין בעייה ליהנות גם עכשיו. נראה לי שהתשובה לשאלה הזו מפורשת ואיני זוכר היכן.
עיין גם בנדרים פט: שמוכח שאפשר להתיר למי שנדר הנאה מכל העולם, ולא אמרינן שנהנה מהמתיר.
 
A

Anonymous

Guest
אוריאל אמר:
הסתפקתי, אם ראובן נדר שלא ליהנות משמעון, שהוא חכם.
אחר כך הוא רוצה לבוא לשמעון, שיתיר לו את הנדר.
האם שמעון יכול להתיר לו הנדר, או שזה גופא שמתיר אותו בנדר, ולאחר מכן יוכל ליהנות ממנו שאר הנאות, הוי הנאה.
ויש לדון כאן מתרי אנפי. א. עצם התרת הנדר הויא הנאה, כי הרי הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה. ב. אם תועיל ההתרה, יוכל אחרי זה ראובן ליהנות ממנו בכל הנאות, והויא הנאה.

אך כנגד זה יש לצדד, שאולי זה כמו שאמרו שמלמד את בניו ואת בנותיו מקרא, והיינו משום שההנאה שנגרמת לראובן היא הנאה דממילא, ואילו שמעון "מצוה דנפשיה קעביד", להתיר הנדרים [עיין נדרים לח. בר"ן ד"ה וזן את אשתו]. אלא שיש לדון בזה, שהרי מי שנדר הוא ראובן, ויש לעיין אם שמעון מקיים בזה מצוה. וצריך לברר הדבר, אם חכם המתיר נדר נחשב כמקיים מצוה.
יש על זה דברים מפורשים בבית יוסף ובשו"ע הל' נדרים, איני זוכר בדיוק היכן.
 
 

יהודה1

משתמש ותיק
יש בעייה שמוזכרת במסכת יבמות שאסור לאדם לגרום שיחשדו בו שעשה בשביל להתיר לעצמו ונראה לי שמפורש גם לגבי חכם שאסור לו להתיר נדר כשזה לתועלת עצמו.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
הסתפקתי, אם ראובן נדר שלא ליהנות משמעון, שהוא חכם.
אחר כך הוא רוצה לבוא לשמעון, שיתיר לו את הנדר.
האם שמעון יכול להתיר לו הנדר, או שזה גופא שמתיר אותו בנדר, ולאחר מכן יוכל ליהנות ממנו שאר הנאות, הוי הנאה.
ויש לדון כאן מתרי אנפי. א. עצם התרת הנדר הויא הנאה, כי הרי הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה. ב. אם תועיל ההתרה, יוכל אחרי זה ראובן ליהנות ממנו בכל הנאות, והויא הנאה.

אך כנגד זה יש לצדד, שאולי זה כמו שאמרו שמלמד את בניו ואת בנותיו מקרא, והיינו משום שההנאה שנגרמת לראובן היא הנאה דממילא, ואילו שמעון "מצוה דנפשיה קעביד", להתיר הנדרים [עיין נדרים לח. בר"ן ד"ה וזן את אשתו]. אלא שיש לדון בזה, שהרי מי שנדר הוא ראובן, ויש לעיין אם שמעון מקיים בזה מצוה. וצריך לברר הדבר, אם חכם המתיר נדר נחשב כמקיים מצוה.

למה השאלה על חכם גם הדיוט יכול להתיר בצירוף שלושה במקום שאין חכם

לשאלתך האם אסור לנודר לשאול דבר הלכה מאותו חכם?
 
A

Anonymous

Guest
שולחן ערוך הל' נדרים סימן רכח ס"ה
אָסַר עַל עַצְמוֹ הֲנִיַּת בְּנֵי הָעִיר, אָסוּר לְהַשְׁאִיל עַל נִדְרוֹ לְחָכָם מִבְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר. וְאִם נִשְׁאַל וְהִתִּיר לוֹ, הֲרֵי נִדְרוֹ מֻתָּר.
ועיין שם בנו"כ.
 

מאן דהו

משתמש ותיק
זקן ויושב בישיבה אמר:
שולחן ערוך הל' נדרים סימן רכח ס"ה
אָסַר עַל עַצְמוֹ הֲנִיַּת בְּנֵי הָעִיר, אָסוּר לְהַשְׁאִיל עַל נִדְרוֹ לְחָכָם מִבְּנֵי אוֹתָהּ הָעִיר. וְאִם נִשְׁאַל וְהִתִּיר לוֹ, הֲרֵי נִדְרוֹ מֻתָּר.
ועיין שם בנו"כ.

ידוע לך אם מותר לשאול ממנו דבר הלכה?
 
חלק עליון תַחתִית