הסתפקתי, אם ראובן נדר שלא ליהנות משמעון, שהוא חכם.
אחר כך הוא רוצה לבוא לשמעון, שיתיר לו את הנדר.
האם שמעון יכול להתיר לו הנדר, או שזה גופא שמתיר אותו בנדר, ולאחר מכן יוכל ליהנות ממנו שאר הנאות, הוי הנאה.
ויש לדון כאן מתרי אנפי. א. עצם התרת הנדר הויא הנאה, כי הרי הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה. ב. אם תועיל ההתרה, יוכל אחרי זה ראובן ליהנות ממנו בכל הנאות, והויא הנאה.
אך כנגד זה יש לצדד, שאולי זה כמו שאמרו שמלמד את בניו ואת בנותיו מקרא, והיינו משום שההנאה שנגרמת לראובן היא הנאה דממילא, ואילו שמעון "מצוה דנפשיה קעביד", להתיר הנדרים [עיין נדרים לח. בר"ן ד"ה וזן את אשתו]. אלא שיש לדון בזה, שהרי מי שנדר הוא ראובן, ויש לעיין אם שמעון מקיים בזה מצוה. וצריך לברר הדבר, אם חכם המתיר נדר נחשב כמקיים מצוה.
אחר כך הוא רוצה לבוא לשמעון, שיתיר לו את הנדר.
האם שמעון יכול להתיר לו הנדר, או שזה גופא שמתיר אותו בנדר, ולאחר מכן יוכל ליהנות ממנו שאר הנאות, הוי הנאה.
ויש לדון כאן מתרי אנפי. א. עצם התרת הנדר הויא הנאה, כי הרי הנודר כאילו בנה במה והמקיימו כאילו הקריב עליה. ב. אם תועיל ההתרה, יוכל אחרי זה ראובן ליהנות ממנו בכל הנאות, והויא הנאה.
אך כנגד זה יש לצדד, שאולי זה כמו שאמרו שמלמד את בניו ואת בנותיו מקרא, והיינו משום שההנאה שנגרמת לראובן היא הנאה דממילא, ואילו שמעון "מצוה דנפשיה קעביד", להתיר הנדרים [עיין נדרים לח. בר"ן ד"ה וזן את אשתו]. אלא שיש לדון בזה, שהרי מי שנדר הוא ראובן, ויש לעיין אם שמעון מקיים בזה מצוה. וצריך לברר הדבר, אם חכם המתיר נדר נחשב כמקיים מצוה.