האם התשובה לבד אינה סוף פסוק, וצריך גם להתפלל שתתקבל?

סבא

משתמש ותיק
בתפילת השב לרבינו יונה, ובהרבה מקומות נוספים אנו מבקשים "וקבל תפילתי ואל יעכב שום חטא ועוון את תפילתי ותשובתי",

וצ"ע הרי כיוון שעשה אדם תשובה כראוי מיד נעשה צדיק גמור, "אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד", וכן "אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו', והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה"
וא"כ אם עשה תשובה כפי הדין מה צריך עוד לבקשה זו שתתקבל תשובתו [ובאמת גבי מנשה חזינן שמלאכי השרת חסמו תשובתו אבל הא גופא קשיא], והרי זה מן הטובות אשר הטיב הי"ת, וכמו שאמר ה' בעצמו [חוטא מהו עונשו] שיעשה תשובה ויסלח לו, ומה צריך עוד לנשיאת חן מיוחדת לקבלת תשובתו, ואיזה עוון יכול למנוע התשובה?
 

אריך

משתמש ותיק
דברי רבינו יונה עשירים בסוגיא בדוכתה, שערי תשובה שער א' אות מב:

ועוד יתפלל בעל התשובה אל השם למחות כעב פשעיו וכענן חטאתיו, ושיחפוץ בו וירצהו ויעתר לו כאשר אם לא חטא, כענין שכתוב בדברי אליהוא על בעל התשובה אחרי היסורים (איוב לג, כו): יעתר אל אלוק וירצהו, כי יתכן להיות העון נסלח ונפדה מן היסורים ומכל גזרה, ואין לה' חפץ בו, ומנחה לא ירצה מידו, ותאות הצדיקים מן ההצלחות להפק רצון מהשם ושיחפוץ בהם. ורצונו - החיים הקיימים והאמתיים והאור הגדול הכולל כל הנעימות, כענין שנאמר (תהלים ל, ו): חיים ברצונו, ונאמר (שם פ, כ): ה' אלקים צבאות השיבנו האר פניך ונושעה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מדרש תהלים מזמור פ): אין לנו אלא הארת פניך, והוא ענין הרצון, וכבר הקדמנו ובארנו זה. על כן תראה בתפלת דוד בעת התשובה, אחרי שאמר (תהלים נא, ד): הרב כבסני מעוני ומחטאתי טהרני, התפלל עוד על הרצון, להיות רצון השם יתברך בו כקודם החטא, ואמר (שם פסוק יג): אל תשליכני מלפניך ורוח קדשך אל תקח ממני. אחרי כן התפלל ואמר (שם פסוק יד): השיבה לי ששון ישעך, שיהיו נסי ה' וישעו מצויים אתו ושתצלח עליו רוח אלקים כאשר בתחלה. אחרי כן אמר (שם): ורוח נדיבה תסמכני - פירוש: הנה קטונתי מפני פשעי ואינני ראוי לנסיך ולהגלות עלי זרוע קדשך; ואם נשאת עון חטאתי, אינני כדאי להיות נאהב ורצוי כירחי קדם, אבל ברוח נדיבה תסמכני, כי אין קץ לנדבתך וטובתך. ובא "ורוח" בחסרון בי"ת, כמו (בראשית כז, לז): ודגן ותירוש סמכתיו. וכענין הזה אמר הושע עליו השלום (הושע יד, ה): ארפא משובתם אוהבם נדבה. ענין "אוהבם נדבה" כענין מה שאמר דוד "ורוח נדיבה תסמכני".
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
@אריך
האם לדעתך דברי הרבינו יונה סותרים את הרמב"ם שציטטתי-
והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד
והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם​
 

אריך

משתמש ותיק
סבא אמר:
@אריך
האם לדעתך דברי הרבינו יונה סותרים את הרמב"ם שציטטתי-
והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד
והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם​

אין סתירה משום שהרמב"ם מדבר במישור העקרוני, והרי ברור שגם הרמב"ם יודע שיש דרגות לאין ספור בתשובה. והוא גופיה כתב דרגות שונות בתחילת פ"ב.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
סבא אמר:
בתפילת השב לרבינו יונה, ובהרבה מקומות נוספים אנו מבקשים "וקבל תפילתי ואל יעכב שום חטא ועוון את תפילתי ותשובתי",

וצ"ע הרי כיוון שעשה אדם תשובה כראוי מיד נעשה צדיק גמור, "אמש היה זה שנאוי לפני המקום משוקץ ומרוחק ותועבה, והיום הוא אהוב ונחמד קרוב וידיד", וכן "אמש היה זה מובדל מה' אלהי ישראל שנאמר עונותיכם היו מבדילים ביניכם לבין אלהיכם, צועק ואינו נענה שנאמר כי תרבו תפלה וגו' ועושה מצות וטורפין אותן בפניו שנאמר מי בקש זאת מידכם רמוס חצרי, מי גם בכם ויסגר דלתים וגו', והיום הוא מודבק בשכינה שנאמר ואתם הדבקים בה' אלהיכם, צועק ונענה מיד שנאמר והיה טרם יקראו ואני אענה, ועושה מצות ומקבלין אותן בנחת ושמחה"
וא"כ אם עשה תשובה כפי הדין מה צריך עוד לבקשה זו שתתקבל תשובתו [ובאמת גבי מנשה חזינן שמלאכי השרת חסמו תשובתו אבל הא גופא קשיא], והרי זה מן הטובות אשר הטיב הי"ת, וכמו שאמר ה' בעצמו [חוטא מהו עונשו] שיעשה תשובה ויסלח לו, ומה צריך עוד לנשיאת חן מיוחדת לקבלת תשובתו, ואיזה עוון יכול למנוע התשובה?
הרמב"ם הרי מעלה דרישות גבוהות בפני 'בעל תשובה גמור', "ויעיד עליו יודע תעלומות" ראה הל' ב' או שלא יחטא באותה עבירה באותו מצב וכו' ראה הלכה א'. וע"כ לא כל יד אדם שווה בזה. וכמדומני שגם רבינו יונה מביא בנוסח דומה. וזאת בשונה מכמה ראשונים -כך זכור לי- שלא הציבו את הדרישות הנ"ל בפני בעל תשובה כלל.

רמב"ם יד החזקה - הלכות תשובה פרק ב
(א) אי זו היא תשובה גמורה זה שבא לידו דבר שעבר בו ואפשר בידו לעשותו ופירש ולא עשה מפני התשובה לא מיראה ולא מכשלון כח כיצד הרי שבא על אשה בעבירה ולאחר זמן נתייחד עמה והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו ובמדינה שעבר בה ופירש ולא עבר זהו בעל תשובה גמורה הוא ששלמה אמר וזכור את בוראיך בימי בחורותיך ואם לא שב אלא בימי זקנותו ובעת שאי אפשר לו לעשות מה שהיה עושה אף על פי שאינה תשובה מעולה מועלת היא לו ובעל תשובה הוא אפילו עבר כל ימיו ועשה תשובה ביום מיתתו ומת בתשובתו כל עונותיו נמחלין שנאמר עד אשר לא תחשך השמש והאור והירח והכוכבים ושבו העבים אחר הגשם שהוא יום המיתה מכלל שאם זכר בוראו ושב קודם שימות נסלח לו:
(ב) ומה היא התשובה הוא שיעזוב החוטא חטאו ויסירו ממחשבתו ויגמור בלבו שלא יעשהו עוד שנאמר יעזוב רשע דרכו וגו' וכן יתנחם על שעבר שנאמר כי אחרי שובי נחמתי ויעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם שנאמר ולא נאמר עוד אלהינו למעשה ידינו וגו' וצריך להתודות בשפתיו ולומר עניינות אלו שגמר בלבו:
נ.ב כך נראה לענ"ד קודם שראיתי ד' ר' @אריך שכתב מעין זה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ספר שערי תשובה - שער ראשון אות מט:
העיקר התשעה עשר עזיבת חטאו בהזדמן לו והוא בתוקף תאותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (יומא פו ב): איזהו בעל תשובה אשר תשובתו מגעת עד כסא הכבוד? כאשר נבחן ויצא נקי באותו פרק ובאותו מקום ובאותה אשה. רצה לומר, כי הזדמן החטא לידו והוא בתוקף יצרו ואונו בשרירי בטנו כעת הראשונה אשר חטא, וכבש יצרו ונמלט מעון - מיראת השם וגאון פחדו. ומי שלא הזדמן לידו כענין הזה, יוסיף בנפשו יראת השם דבר יום ביומו, ככה כל הימים. וכאשר יחליף כח היראה די כבוש בכח הזה את יצרו ומסת משלו בעוצם התאוה, הלוא בוחן לבות הוא יבין ונוצר נפשו הוא ידע, כי אם יבוא לידי נסיון ויגיע לידו כענין הראשון, יציל את נפשו מיד יצרו. והנה הוא לפני ה' במדרגה העליונה מן התשובה. וזהו שאמר שלמה עליו השלום (משלי טז, ו): בחסד ואמת יכופר עון וביראת ה' סור מרע, פירוש: וביראת ה' לסור מן הרע אם יזדמן לידו. ומלת "סור" - מקור, ויעיד על הפירוש הזה מה שלא אמר "וסור". ומה שנאמר (תהלים לד, טו): סור מרע ועשה טוב; (איוב א, ח) ירא אלקים וסר מרע, ענינו שיסור מן הרע בהזדמן לידו, כי לא יאמרו אמור "סור מן המעשה" בלתי לאשר יקרב לעשותו. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה (מכות כ"ג:): ישב ולא עבר עבירה נותנים לו שכר כעושה מצוה, כגון שבא דבר עבירה לידו וניצל ממנו:
 

נבשר

משתמש ותיק
העתקתי את כל התפילה "אָנָּא אֲדֹנָי, חָטָאתִי עָוִיתִי וּפָשַׁעְתִּי, וְכָזֹאת וְכָזֹאת עָשִׂיתִי מִיּוֹם הֱיוֹתִי עַל הָאֲדָמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. וְעַתָּה נְשָׂאַנִי לִבִּי וְנָדְבָה אוֹתִי רוּחִי לָשׁוּב אֵלֶיךָ בָּאֱמֶת וּבְלֵב שָׁלֵם, בְּכָל לִבִּי וּמְאֹדִי וְנַפְשִׁי, לִהְיוֹת מוֹדֶה וְעוֹזֵב, וּלְהַשְׁלִיךְ מֵעָלַי כָּל פְּשָׁעַי, וְלַעֲשׂוֹת לִי לֵב חָדָשׁ וְרוּחַ חֲדָשָׁה וְלִהְיוֹת זָהִיר וְזָרִיז בְּיִרְאָתְךָ. ועַתָּה, אֲדֹנָי אֱלֹהַי, הַפּוֹתֵחַ יָד לַתְּשׁוּבָה וּמְסַיֵּעַ לְבָאִים לְטַהֵר, פְּתַח יָדְךָ וְקַבְּלֵנִי בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה לְפָנֶיךָ, וְסַיְּעֵנִי לְהִתְחַזֵּק בְּיִרְאָתְךָ, וְעָזְרֵנִי נֶגֶד הַשָּׂטָן, הַנִּלְחָם בִּי בְּתַחְבּוּלוֹת וּמְבַקֵּשׁ נַפְשִׁי לַהֲמִיתֵנִי, לְבִלְתִּי יִמְשׁוֹל בִּי, וְתַרְחִיקֵהוּ מֵרְמַ”ח אֵבָרִים שֶׁבִּי וְתַשְׁלִיכֵהוּ בִּמְצוּלוֹת יָם, וְתִגְעַר בּוֹ לְבִלְתִּי יַעֲמֹד עַל יְמִינִי לְשִׂטְנִי. וְעָשִׂיתָ אֶת אֲשֶׁר אֵלֵךְ בְּחֻקֶּיךָ, וְהַסִירוֹתָ לֵב הָאֶבֶן מִקִּרְבִּי וְנָתַתָּ לִי לֵב בָּשָׂר. אָנָּא, אֲדֹנָי אֱלֹהַי, שָׁמַע אֶל תְּפִלַּת עַבְדְּךָ וְאֶל תַּחֲנוּנָיו. קַבֵּל תְּשׁוּבָתִי וְאַל יְעַכֵּב שׁוּם חֵטְא וְעָוֹן אֶת תְּפִלָּתִי וּתְשׁוּבָתִי, וְיִהְיוּ לִפְנֵי כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ מְלִיצֵי יֹשֶׁר לְהֵלִיץ בַּעֲדִי לְהַכְנִיס תְּפִלָּתִי לְפָנֶיךָ. וְאִם בַּחֲטָאַי הָרַבִּים וַעֲצוּמִים אֵין לִי מֵלִיץ יֹשֶׁר, חֲתֹר לִי אַתָּה מִתַּחַת כִּסֵּא כְבוֹדֶךָ וְקַבֵּל תְּשׁוּבָתִי, וְלֹא אָשׁוּב רֵיקָם לְפָנֶיךָ, כִּי אַתָּה שׁוֹמֵעַ תְּפִלָּה."
מלשונו נראה לא כמו שתי' ר' אריך שלא דיבר כלל על החזרת האור, ועל רצון ה', אלא על קבלת התפילה והתשובה, ולא על איזה דרגות שרוצה להשיג בתשובתו. רק מה שנראה לדעתי שמבואר דבריו וכן משמע בעוד הרבה תפילות כמש"כ ר' סבא שמלבד גוף התשובה שהאדם עושה וצריך לעשות, בעי להתפלל על התשובה שתתקבל לפני ה', וע"ז כתב ר' יונה שב' דברים צריך שיתקבלו התפילה על הדבר הזה שיקבל תשובתו, ועל התפילה גופא מתפלל שתתקבל, אפשר בדרך משל אפי' שלא בענין התשובה, שאדם מתפלל נאמר על רפואה, שמלבד בקשתו על הרפואה בעי שיתפלל שתפלתו תתקבל, ואפשר כמו תפילת שומע תפלה, שלכאו' מה ענין שיתפלל ע"ז שהרי התפלל קודם, אלא חזינן שאיכא בקשה על התפילה שתתקבל, ואולי לכן הוה בסוף שחותם את הבקשות, (רק שצ"ב שהיה יכול להיות גם בהתחלה) ואפשר שכמו שאומרים בסוף התפילה יהיו לרצון אמרי פי, שיהא לרצון התפילה, כללו של דבר שאף התשובה בעי שתתקבל וזה ע"י תפילה, וגוף התפילה צריכה נמי להתקבל (ועוד שאיך תתקבל תפילתו אם לא נתקבלה תשובתו, ולכאו' אין לדבר סוף), א"כ התפילה והתשובה אגודים זב"ז שע"י שהתשובה תתקבל תפילתו, וע"י תפילתו תתקבל התשובה, וכמו שיש זמנים מסוימים שהתשובה יותר מתקבלת, א"כ צריך לבקש שהתשובה תתקבל. בקיצור שאף על התשובה בעי תפילה שהוי נמי צרכי האדם. וישר כח ר' סבא שפתחת כאן נושא חשוב לדיון.
אולי איזה תוספת שלכאו' שאחר שעבר עבירה ונזדמן לו לא לעשות עבירה בזה לא שב בתשובה בלבד, וכמו בדוגמא רחוקה מהאדם שאטו נאמר אדם שפגע בחבירו, והיה עוד הזדמנות לפגוע בו ונמנע באותה (ונאמר שהוי תשובה), בזה לבד הוי תשובה?, שהענין לא איזה שהיא מערכת של חוקים ומצות מעשיות, אלא שהתשובה בעי שתתקבל, וכמו באצל בנ"א שצריך שיקבל תשובתו, הדברים פשוטים שעל האדם לתפוס שיש מערכת יחסים (במובן יחס) בינו לקב"ה (ולהבין את זה כראוי), ואף הקב"ה בעי שיקבל תשובתו, רק שכמדומה שר' אריך הבין שבזה שנמנע מהעבירה כבר עבר שלב בתשובה, ולפמש"כ אף שפרש מן החטא, מ"מ בעי שיתקבל התשובה, ואולי מש"כ הרמב"ם שיזדמן לו ולא יעשהו, זה מהל' מעשה התשובה של האדם, ועכ"פ בעי שיתפלל ע"ז. (כמו שהייתי מוסיף ברמב"ם טורפין תשובתו ומצוותיו, וכמו באחר ששמע בת קול חוץ מאחר) קצת הארכתי שיהיה יותר מובן.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
ישר כח ר' @נבשר
ויש להביא ראיה לדבריך מלשון הרמב"ם [תשובה ב ו]
אף על פי שהתשובה והצעקה יפה לעולם, בעשרה הימים שבין ראש השנה ויום הכפורים היא יפה ביותר ומתקבלת היא מיד שנאמר דרשו ה' בהמצאו, במה דברים אמורים ביחיד אבל צבור כל זמן שעושים תשובה וצועקין בלב שלם הם נענין שנאמר כה' אלהינו בכל קראנו אליו.
הרי שמבואר שיש דבר נוסף שנקרא קבלת התשובה, ועשי"ת הם ימים שסגולתם שהתשובה מתקבלת מיד.
 

סבא

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת ראיתי נוסח מפחיד של מרן הגר"ח בעניין-
גם לתשובה צריך זכויות, ואף שעשה תשובה צריך זכות שיעשה תשובה ויקבלו תשובתו
מצו"ב
דרך שיחה.jpg

[highlight=yellow]וצ"ע כנ"ל, הרי חז"ל אמרו על התשובה ש"לא זז משם עד שמוחלים לו"?[/highlight]
 

אלימלך

משתמש ותיק
אולי כד' דברים המעכבין את התשובה, שלזה צריך ס"ד מיוחדת.
או עבירות שתשובה רק תולה ואינה מכפרת.
אולי כגון אדם שאינו מוחל שזהו עוון המקטרג שלא ימחלו לו.
 
חלק עליון תַחתִית