האם לפתוח המגילה באיגרת נוהג אף בקורא בביתו

בן ישיבה

משתמש ותיק
כידוע בקריאת המגילה יש לפתחו כאיגרת והוא כבר מבו' בגמ' ונפסק להלכה,
אך העולם נוהג ומקפיד על כך רק בקריאת המגילה בביהכ"נ, אך בקורא בביתו לנשים וכד' לא הקפידו על כך,
והשאלה שלי מה הטעם לחלק בזה, ?,
לכאורה הוא דין בקריאת המגילה וכל פעם שיוצאים ידי חובה יש להקפיד על כך
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
הב"ח הביא בשם מהרי"ל דאין צריך לפשוט כאיגרת רק בקורא בציבור להוציא, ומשום פירסומא ניסא.
ולכן רק אם יש עשרה צריך לפושטה כאיגרת.
ואם יש עשרה נשים כיון שבפשטות יש להם שם ציבור כיון שמחויבות וכנודע, א"כ לכאורה אה"נ וצריך לפשוט.
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
האחד בא לגור אמר:
הב"ח הביא בשם מהרי"ל דאין צריך לפשוט כאיגרת רק בקורא בציבור להוציא, ומשום פירסומא ניסא.
ולכן רק אם יש עשרה צריך לפושטה כאיגרת.
ואם יש עשרה נשים כיון שבפשטות יש להם שם ציבור כיון שמחויבות וכנודע, א"כ לכאורה אה"נ וצריך לפשוט.

אם איני טועה מה שהביא הב"ח מהמהרי"ל איירי רק לגבי היחידים שיש להם מגילות בביהכנ"ס, בזה אין צריכים לפשוט כאיגרת כי הרי הם שומעים את המגילה מהבעל קורא שהוא פושט כאיגרת, (וגם בזה כתב הפמ"ג שהמנהג הוא כן לפשוט כאיגרת - וכהיום לא מצאנו מי שנוהג כן) אבל לא איירי לגבי אותם יחידים הקוראים במגילה כגון בקריאה לחולה או לנשים בביתו,
ולכאורה בזה הם כמו הבעל קורא ועליהם לפשוט כאיגרת,
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
אכן גם אני נתחבטתי קצת בדבר.
אבל זה לשון הב"ח:
ומ"מ כתבו ע"ש דווקא הקורא בציבור להוציא, אבל היחידים וכו'
מכך שלא העמיד החילוק בין שומע לקורא , משמע שעיקר הדגש הוא דווקא משום קורא בציבור משום פירסומא ניסא.
וכן מבואר בהמשך דבריו שכתב וז"ל:
וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב קורא ופושט האיגרת להראות הנס ואין זה אלא בקורא בציבור להוציא
 

בן ישיבה

משתמש ותיק
פותח הנושא
האחד בא לגור אמר:
אכן גם אני נתחבטתי קצת בדבר.
אבל זה לשון הב"ח:
ומ"מ כתבו ע"ש דווקא הקורא בציבור להוציא, אבל היחידים וכו'
מכך שלא העמיד החילוק בין שומע לקורא , משמע שעיקר הדגש הוא דווקא משום קורא בציבור משום פירסומא ניסא.
וכן מבואר בהמשך דבריו שכתב וז"ל:
וכן נראה מדברי הרמב"ם שכתב קורא ופושט האיגרת להראות הנס ואין זה אלא בקורא בציבור להוציא

אכן לשון הרמב"ם משמע כדבריך קצת,
אך הב"ח שהביא בתחילת דבריו את המהרי"ל שכ' 'אבל היחידים שיש להם מגילות' משמע דאיירי ביחידים המצאים בביהכנ"ס,
יתר מכך יעו במהרי"ל בהל' פורים שם במקור דבריו הרי שאיירי מפורש במהר"י סגל שהיה לו מגילה לעצמו בביהכ"נ ולא הקפיד לפשוט כאגרת עיי"ש, והוא מפורש במי שיש לו מגילה בביהכ"נ,
וכן בפמ"ג על אף שלא הביא דברי המהרי"ל אך איירי בפירוש באלו שיש להם מגילה בביהכ"נ, וכן משמע במ"ב,

ולגבי מה שהב"ח הביא מהרמב"ם שכ' דהוא כדי להראות הנס, ומזה הוכיח הב"ח שהיינו רק לגבי הקורא בציבור, אם כי על פניו משמע כדבריך, דהקורא ביחיד בביתו אין ענין לפשוט כאגרת, אך בעיון מעמיק לאחר מה שמשמע מהמהרי"ל והפמ"ג והמ"ב, דהיינו ביחיד שיש לו מגילה בביהכ"נ, נראה דאף מה שמוכיח הב"ח מהרמב"ם היינו נמי בביהכ"נ דכולם יוצאים מהבעל קורא, וזה הכונה להראות הנס כי הבעל קורא מוציא את הרבים בקריאתו, אך ביחיד הקורא בביתו הוא כהבעל קורא לכאורה, דהרי גם ביחיד הקורא בביתו איכא דין דפרסומי ניסא,
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
בודאי שהמקרה שעליו דיבר הב"ח ואחריו כל הפוסקים ובו היה המעשה עם המהרי"ל, הוא ביחיד השומע,
רק השאלה היא, מהי נקודת החילוק בין היחיד השומע לבין הקורא .
ובב"ח מבואר שהנקודה היא בגלל שהקורא קורא בציבור ומשום פירסום הנס, ולפי"ז כשיקרא שלא בציבור א"צ לפשוט, ולא מצאנו מי שפירש אחרת את החלוקה.
 
חלק עליון תַחתִית