ברוב עם בקריאת המגילה

ראיתי מובא שאנשים שטבעם נוטה שבזמן המגילה עסוקים במחשבותיהם בענינים אחרים, ראוי שיהיה להם מגילה כשרה ויאמרו ממנה מילה במילה את כל המגילה.
האם בכה"ג יש הידור ללכת לבית הכנסת לקריאת הציבור, אחר וממילא הוא יוצא בקריאת עצמו ואין כאן את ההידור של ברוב עם?

או שבאמת הוא מתכוון לצאת עם הש"ץ ורק לרווחא דמילתא אם יארע שיפנה מחשבתו אז מרוויח שס"ס אמר את המילים.

ויש לחקור אם שייך ברוב עם כאשר מישהו יוצא בקריאת עצמו, ועושה את זה יחד עם הציבור בבית הכנסת.

ידוע בבי מדרשא שנחלקו הגרי"ז והחזו"א לגבי קריאה שלא בזמנה הצריכה עשרה מדינא, שלדעת החזו"א אף שקוראין ביחד נחשב בעשרה, ולדעת הגרי"ז רק באופן שיוצאים מהש"ץ נחשב בעשרה. ולדעת החזו"א ודאי שגם כאן נחשב ברוב עם.

הגר"נ קרליץ שליט"א הגדיר שבדיעבד אם היה מרוכז ברמה כזו שאם ישאלוהו מה המילים האחרונות, יוכל לענות, יצא. ולזה מספיק שקורא בעצמו מתוך חומש, ואי"צ דוקא מגילה. הענין במגילה הוא מחמת חשש שלא שומע הכל מהש"ץ, ומ"מ לכתחילה יש לשמוע בציבור כי את הרוב ודאי שומע מהש"ץ

העלו כאן באחד האשכולות הסמוכים בירור הענין מהרב רובין מהר נוף, גם אם לא תסכימו איתו במסקנא, אך הביא שם את שורשי הענין.