הָיָה אוֹכֵל בְּאֶשְׁכּוֹל וְנִכְנַס מִן הַגִּנָּה לֶחָצֵר, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר. חֲשֵׁכָה לֵילֵי שַׁבָּת, רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר, יִגְמֹר. וְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, לֹא יִגְמֹר (תרומות ח ג)
תוי"ט
לילי שבת. מצאתי בס' חכמת שלמה במס' סוכה פ"ב [כז.] שכתב אהא דתנן התם חוץ מלילי י"ט ראשון של חג וז"ל לילי הוא כמו ליל אלא שהוא דבוק וק"ל. וכן לילי אחרון של חג בפרק לולב וערבה עכ"ל. ול"נ שהכונה בלילי כלומר כל לילות אבל הוא דבוק ובכ"מ שתמצא במשנה יתבאר כן. במסכת שבת ובנדרים וכן תמצא בברייתא רפ"ק דפסחים ובפ"ו דף עא.
[*אלא דבריש פסחים איתא אור רב הונא אמר נגהי. ורב יהודה אמר לילי. [ושם הוא (ס"א יחיד) מוכרת] לכך נראה לי דלשון חכמים לחוד ולשון תורה לחוד. כדאיתא בריש פרק ראשית הגז וכמ"ש שם]:
