עונג שבת בלימוד תורה

יעקב שלם

משתמש ותיק
מתוך מאמר על לימוד תורה בשבת

כתב בספר בית הבחירה למאירי )שבת קיח:(: מצות עונג שבת גדולה עד מאד, ועִ נְינה הוא לפי
ממונו של אדם, ולפי מה שרגיל בו בחול, והוא שאמרו אפילו דבר מועט ועשאו לכבוד שבת, הרי
קיים מצות עונג שבת. ובירושלמי אמרו במה מענגו, מר אמר בשינה, ומר אמר בתלמוד תורה, ולא
פליגי, כאן בתלמיד כאן בבעל הבית.

לימוד התורה בשבת צריך להיות בשמחה ותענוג, ולכן כתבו כמה פוסקים, שאין ללמוד סוגיות
מסובכות וקשות, מפני שבעת שהלומד אינו מבין את לימודו הוא שרוי במתח וצער. לפיכך נכון
לחזור בשבת על דברים שכבר ידועים היטב, או ללמוד דברים בהירים ומובנים, כל אדם לפי
רמתו. ואף תלמידי חכמים ראוי שילמדו בשבת סוגיות קלות שאין בלימודם יגיעה )או"ז, יעב"ץ(.
ויש אומרים שאדרבה, ראוי ללמדנים ללמוד סוגיות קשות ולהעמיק בהם )מחזיק ברכה רצ, ו(.
כפי הנראה אין כאן מחלוקת, אלא הכל תלוי באדם, מי שאוהב להקשות ולתרץ, יעסוק בסוגיות
קשות, ומי שאוהב הבנות ישרות ובהירות, יעסוק בדברים מובנים.

שאלתי ובקשתי מחו"ר הפורום
האם מי שלא נהנה מהלימוד רח"ל האם גם מקיים מצוות עונג שבת
 

הנופל

משתמש ותיק
אמנם זה לא קשור לעונג
אבל בתשעת הימים אסור ללמוד גם למי שלא נהנה
ולכאורה (לא בטוח) הטעם שם משום שמחה
 

הנופל

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
האם מי שלא נהנה מהלימוד רח"ל האם גם מקיים מצוות עונג שבת
עד דאתינן להכי תשאל האם מותר לו ללמוד
כיון דהוי סתירה לעונג
 

בן של רב

משתמש ותיק
האמת שהקושיה העיקרית היא איך יתכן שאדם לא נהנה להחכים?
[שהרי כל אדם גם אוהב רעיונות מענינים וצמא לחידושים תמיד.
וגם מי לא אוהב להתקדם בפענוח הנושאים שהם באמת המהות שלו בעולם וחלקם נוגעים לו באופן אישי למעשה]

את"ל יש לשאול מי הוא זה שחינך אותו ללמוד בצורה שאינה אהובה לו. 🤕
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
יש שפת אמת מדהים וידוע שאומר שכל התורה שיהודי לומד בשבת קודש אינו שוכח אותו לעולם .
 

דרומאי

משתמש ותיק
הנופל אמר:
אמנם זה לא קשור לעונג
אבל בתשעת הימים אסור ללמוד גם למי שלא נהנה
ולכאורה (לא בטוח) הטעם שם משום שמחה
טעות. בתשעת הימים מותר ללמוד, רק בת"ב עצמו אסור.
ואכן הטעם הוא משום שמחה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
רוצה לעזור אמר:
"וקראת לשבת עונג" הוי דברי קבלה?

ויש שיטות שזה דאורייתא 
כך הביא המ"ב בשם הרמב"ן פ' אמור על הפסוק מקראי קודש 
[ולענ"ד כך מוכרח מדברי הרמב"ן בהשגות לספר השרשים בשורש ב' שכ' שם שכל המבואר בדברי הנביאים בדרך ציווי ע"כ הוא דאורייתא אלא שחזר על זה הנביא] 

ויש קיום בשבת גם בחציו לד' כמבואר בפסחים דף סח ב 
וזהו גם כן קיום ענין של מקרא קודש למי שיראה ברמב"ן פרשת אמור. 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
מתוך מאמר על לימוד תורה בשבת

כתב בספר בית הבחירה למאירי )שבת קיח:(: מצות עונג שבת גדולה עד מאד, ועִ נְינה הוא לפי
ממונו של אדם, ולפי מה שרגיל בו בחול, והוא שאמרו אפילו דבר מועט ועשאו לכבוד שבת, הרי
קיים מצות עונג שבת. ובירושלמי אמרו במה מענגו, מר אמר בשינה, ומר אמר בתלמוד תורה, ולא
פליגי, כאן בתלמיד כאן בבעל הבית.

לימוד התורה בשבת צריך להיות בשמחה ותענוג, ולכן כתבו כמה פוסקים, שאין ללמוד סוגיות
מסובכות וקשות, מפני שבעת שהלומד אינו מבין את לימודו הוא שרוי במתח וצער. לפיכך נכון
לחזור בשבת על דברים שכבר ידועים היטב, או ללמוד דברים בהירים ומובנים, כל אדם לפי
רמתו. ואף תלמידי חכמים ראוי שילמדו בשבת סוגיות קלות שאין בלימודם יגיעה )או"ז, יעב"ץ(.
ויש אומרים שאדרבה, ראוי ללמדנים ללמוד סוגיות קשות ולהעמיק בהם )מחזיק ברכה רצ, ו(.
כפי הנראה אין כאן מחלוקת, אלא הכל תלוי באדם, מי שאוהב להקשות ולתרץ, יעסוק בסוגיות
קשות, ומי שאוהב הבנות ישרות ובהירות, יעסוק בדברים מובנים.

שאלתי ובקשתי מחו"ר הפורום
האם מי שלא נהנה מהלימוד רח"ל האם גם מקיים מצוות עונג שבת

כמדומני שכותב המאמר הנ"ל ערבב בין שני נושאים א. ביטול עונג שבת ע"י תלמודו ב. עונג בשבת בתלמודו. אבל עיקר חובת לימוד אינה ענין לעונג שבת, ואין שום טצדקי שיבטל מלמודו לגמרי בשבת ממה שרגיל בו בחול וכמו שכתב המאירי "וענינה ולפי מה שרגיל בו בחול", אלא שת"ח העמלים כל השבוע בלימודם מצד עונג שבת הותר להם להרבות בשינה או לעסוק בדבר קל ומנגד לעמי הארץ בלימוד תורה וזה שאמר מר בשינה ומר בת"ת.

מחזיק ברכה או"ח - סימן סימן רץ אות ו כתב וז"ל: ראיתי להרב יעב"ץ בסדורו שת"ח העוסק בעיון בשבת מחלל השבת. ומייתי ראיה ממ"ש פרק כל כתבי (שבת קיט ע"ב) ר' זירא כי הוה חזי זוזא דרבנן אמר לא תחלוניה עש"ב. ועם האדון הסליחה שכונת הש"ס היא שעל ידי כן היו נמנעים מלכבד השבת כמו שפירש"י, ול"ש אם היו גורסים או מעיינים. אבל הת"ח המענג שבת באכילה ושתיה. וקודם חצות עד שלא יסעוד או אחר שסעד יוכל לעיין ולפלפל. הס כי לא להזכיר שהוא מחלל שבת ח"ו. ואין ראיה כלל מהש"ס. ובעיר גדולה לאלהים קושטנדינה רבתי בזמן גדולי הדור היו באיזה מקומות קובעים ישיבה בש"ס ומפלפלים ביום שבת קודם חצות כמה ת"ח שבכפר ההוא. ושמענו כי הן עוד היום כה יעשו. וכן בעה"ק ירושלם תו' לימים ראשונים בישיבת הרב פרי חדש אבותנו ספרו לנו שהיו מפלפלים בעומקא דדינא בערב וכן ראיתי שנהגו אחריו ראשי ישיבה הנז' הרבנים ז"ל וסיעתם שהיו מפלפלים בספיקא דדינא כפעם בפעם. וכבר כתב הר"ן פרק אעפ"י (כתובות סא ע"ב סוד"ה עונה) דטעם שלא הזכיר התנא עונת ת"ח כי לפעמים יתחדש אליהם בתלמודם וצריכים לנדר שינה מעיניהם ולטרוח בתלמודם ע"ש. ובש"ס (שם סב ע"ב) מפורש דעונת ת"ח מע"ש לע"ש:
ואולם אם הת"ח ביום שבת אינו רוצה לטרוח בעיון ולומד מידי דדרשא או גירסא וכיוצא שפיר דמי. וכן הוא מנהג רוב הת"ח בכל המקומות שעברתי בהם. ומה נעים מה שפירש הרב החסיד בעל דעת חכמה בהא דר' זירא דהוה מהדר אזוזי דרבנן וא"ל לא תחלוניה דהקפידא היה להזהירם שלא יבואו לידי שיחת חולין. ע"ש מה שהאריך בטוב טעם ודעת ונתן טעם לרש"י שלא פירש הכי. ופירושו הוא לדעת התוס' והזהר הקדוש ורבינו האר"י זצ"ל. עש"ב פרק אחד עשר דף יב ע"ג:
מי שבכל השבוע עוסק בעסקיו אם בעל נפש הוא לא יישן בשבת וילמוד בתורה כפי ידיעתו דחיובא רמיא עליה לעסוק בתורה בשבת כמ"ש בירושלמי והביאו מור"ם בהגהה בסמוך:
 

HaimL

משתמש ותיק
לפי מה שהביאו כאן בדיון אחר, שג"ע זה קצות וסיגריה, כנראה אסור בשבת
 

נדיב לב

משתמש ותיק
HaimL אמר:
לפי מה שהביאו כאן בדיון אחר, שג"ע זה קצות וסיגריה, כנראה אסור בשבת

לאור דבריך על דברי.. אני מבין כעת למה הסטייפלער טרח למלאות בע"ש בקבוקים בעשן סיגריות, כדי לשאוף בשבת.. :)
 

אברהם משה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
מתוך מאמר על לימוד תורה בשבת

כתב בספר בית הבחירה למאירי )שבת קיח:(: מצות עונג שבת גדולה עד מאד, ועִ נְינה הוא לפי
ממונו של אדם, ולפי מה שרגיל בו בחול, והוא שאמרו אפילו דבר מועט ועשאו לכבוד שבת, הרי
קיים מצות עונג שבת. ובירושלמי אמרו במה מענגו, מר אמר בשינה, ומר אמר בתלמוד תורה, ולא
פליגי, כאן בתלמיד כאן בבעל הבית.

שאלתי ובקשתי מחו"ר הפורום
האם מי שלא נהנה מהלימוד רח"ל האם גם מקיים מצוות עונג שבת
הירושלמי שם מתרץ שתלמיד חכם העונג שבת שלו הוא בת"ת, והשואל שאל אם אינו נהנה מזה האם אינו מקיים מצוות עונג שבת?
לכאורה כמו כן יש להקשות גם על בעל הבית שתירץ הירושלמי שמענגו בשינה, מה יעשה בעה"ב שאינו נהנה משנתו, האם לא מקיים מצוות עונג שבת?
נ"ל שהירושלמי מדבר על דרכם של רוב בני אדם, ואצל רוב בנ"א - בעלי בתים נהנים ומתענגים משינה, ות"ח נהנים ומתענגים מתורה.
ואם יש מי שיוצא מדרך הרוב - ת"ח שאינו נהנה בלימודו, או בעה"ב שאינו נהנה בשנתו - יקיים מצות עונג במה שהוא כן נהנה, וגם אם הוא ת"ח ונהנה משינה ולא מהלימוד, יקיימנו בשינה. ואם הוא בעה"ב ונהנה מהתורה ולא מהשינה, יקיימנו בלימוד התורה.     

 
 
 
חלק עליון תַחתִית