בגדי שבת

טעם ודעת

משתמש ותיק
 
בגדי שבת
 
 
שבת במס' קטן עולה בגד [ש - ג, ב - ב ת - ד], והיינו לרמז כמו שהבגד הוא הלבוש לגוף 'כן השבת [שהוא מעין עולם הבא] הוא הלבוש לנשמה' [שהיא חלק אלוק ממעל] אשר על כן עם בא השבת מיד ניתוסף נשמה יתירה לאדם.
 
וכן ראיתי לרבינו הקדוש בעל המאור ושמש (במדבר רמזי רות) וז"ל, וְרָחַצְתְּ וָסַכְתְּ וְשַׂמְתְּ שִׂמְלֹתַיִךְ וגו'. ודרשו במדרש (שבת קיג ב) אלו בגדים של שבת, הובא ברש"י ז"ל. יש לומר הפירוש כך, דהנה נעמי אמרה לרות שתלך לעשות מעשה זו לדבקה בבועז בדרך מצות יבום. והנה, אף על פי שידעה ברות שהיא צדיקת, אף על פי כן היתה יראה שמא ח"ו תעשה זאת באיזה תאווה גשמית, לכן נתנה עצות לנפשה איך לעשות דבר זה בקדושה שלא יאחז בה הסטרא אחרא. ואמרה לה ורחצת וסכת דהיינו כמו כוונת הרחיצה של שבת להסיר מלבושי חול וסטרא אחרא, כידוע בכוונת המקוה של שבת. ושמת שמלותיך עליך זהו בגדי שבת, דהיינו להמשיך עליה נפש רוח נשמה של שבת, וזהו מרומז בבגדי שבת, ועל ידי זה תהיה יכולה לעשות זאת בקדושה ולא בסטרא אחרא. והכתוב מעיד עליה ותעש ככל אשר צותה חמותה רצה לומר, שיכלה להמשיך עליה נפש רוח נשמה של קדושה ולפשוט הגשמיות, ודי למבין, עכלה"ק.
 
ואילו ראה בדברי רבינו הפרי צדיק (בראשית פרשת ויחי) אית' וז"ל, ושבת רזא דברית כמו שמובא בזוהר (ח"ב צ"ב. ושאר מקומות), ואז זוכין לבגדי קודש דעל בגדי אדם הראשון איתא (במדבר רבה ד', ח') שהיו בגדי כהונה ובגדי שבת היו, וכו', וכן מצינו ברבי יהודה בר אלעאי בערב שבת כשהיה מתעטף בבגדי שבת שהיה דומה למלאך ה' צבאות כמו שאמרו בשבת (כ"ה ב) והוא כאמור דבגדי כהונה ובגדי שבת הכל אחד משורש קדושת בגדי אדם הראשון. וכן זוכין בשבת להשפעה בתורה שבעל פה ככהנים דכתיב ותורה יבקשו מפיהו וכמו שמובא בזוה"ק (ח"א מ"ז ב) ביום השביעי דא תורה שבעל פה דאיהו יום שביעי, והיינו מלכות פה תורה שבעל פה והוא על ידי קדושת בגדי שבת (כמו שנתבאר ויגש מאמר ז') שהם קדושת בגדי אדם הראשון. וזוכין להם על ידי מדת יוסף רזא דברית ויוסף רזא דשבת כמו שמובא בזוהר חדש (תשא) וכמו שאמרנו למעלה. עכלה"ק.
 
הראת לדעת מדבריהם הקדושים דע"י 'בגדי השבת' מושך עליו האדם נפש רוח נשמה של שבת קודש ושהוא כנגד בגד דאדם הראשון ובגדי כהונה, וכולי האי בוא יבאו מכחו דיוסף הצדיק דרזא דברית ורזא דשבת חד הוא, והכל נמצא בסוד מילת ש ב ת - ב ג ד כנ"ל[1].
 
והנה ראה עתה והביטה נפלאות, לא בכדי נקשר עינינו של שבת - ויוסף לענינו של בגד. נאמר בפרשת וישב (בראשית פרק לט) וַתִּתְפְּשֵׂהוּ "בְּבִגְדוֹ" לֵאמֹר שִׁכְבָה עִמִּי וַיַּעֲזֹב "בִּגְדוֹ" בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה, ובדברי האור החיים הקדוש ריש פרשת קדושים שנינו וז"ל, ואמרו בזוהר חדש (בסוף פרשת תולדות כו.) כי יום שבת הוא כנגד יוסף הצדיק, והוא סוד השלום עיי"ש, וראה בשפ"א בפרשת מקץ [תרנ"ב] וז"ל, ובאמת יוסף הצדיק הוא בחי' השבת, והשבת הוא כולל כל ימי השבוע. ויוסף הוא הכולל כל נפשות בני ישראל ולכן קרבנו הוא קרבן ציבור וקרב בשבת.
 
וא"כ מאחר שנתבאר לן דבגד כל עינינו היינו שבת, א"כ הרי מבואר לן מה היתה דעתה וכוונתה של אשת פוטיפר, במה שאיתא בכתוב וַתִּתְפְּשֵׂהוּ "בְּבִגְדוֹ", דהיינו שתפסה את השבת כדי לחללו ולטמאותו, ואפילו לא עלתה על דעתה שיוסף ינוס ממנה, וכדכתיב "ויעזוב" בידה, כיון שהרי יוסף כנגד השבת, [ולא עוד אלא שאותו היום, יום שבת קודש היה כמבואר באמרי נועם עה"פ עיי"ש] ובשבת הא כתיב בה על כן "יעזוב" איש וגו', א"כ בוודאי לא יבגוד בה, ולזה נתראה לו זיז אינקון אביו לאמר שלא יחשוש כיון ששבת קבוע וקיימא [ולא כראש חודש דישראל קודשניהו לזמנים] ולית לה בה כל שליטה, הוא שבת הוא יוסף, קבוע וקיימא, ושפיר קיים "וַיַּעֲזֹב בִּגְדוֹ" בְּיָדָהּ וַיָּנָס וַיֵּצֵא הַחוּצָה.
 
 


[1] וראה עוד דברים נפלאים מבעל הברכת הזבח זיע"א [אביו של בעל הקב הישר] בספרו ברכת שמואל עה"ת (פרשת מקץ) וז"ל ועפ"ז יבואר המדרש רבה פרשת מקץ וטבוח טבח והכן אין והכן אלא שבת, המד"א והכינו את אשר יביאו הדא אמרי ששמר יוסף את השבת ולכאורה הוא תמוה, אכן לפי דרכינו הוא מובן, והוא כי יוסף שמר את השבת כדי שהי׳ רוצה לתקן לאחיו, והוא כי יום שבת נ"ל הוא נגד יוסף הצדיק בסוד חי ה' עולמים שהוא ברית, ולכן נקרא שבת אות ברית, ולכן נראה לומר לפי שחללו ישראל שבת ראשונה במרה ולכן תיכף מיד ויבא עמלק וזרק את המילה כלפי מעלה שהוא ג"כ ברית עולם, ולפי שהמו חטאו בברית שבת, ולכן זרק עמלק המילה כלפי מעלה מדה נגד מדה ולכן הוצרך דווקא יהושיע בן נון שהיא מזרעו דיוסף להלחם בעמלק כי יוסף הוא בסוד שבת והוא קיים הברית ולכן יוסף הוא שטנו של עשו וכמשל"פ ויצא עיי"ש .

 
 
חלק עליון תַחתִית