כמה הארות בקרבן פסח שהביא יצחק ליעקב

רוצה לדעת

משתמש ותיק
בפר' תולדות כתי': "וילך ויקח ויבא לאמו וכו'" (בראשית כ"ז, י"ד) ליכאו' "ויקח" קרא יתירא הוא.
אך י"ל דהנה מבואר ברש"י ובת"י (לעיל פס' ט') שהיה זה קרבן פסח, ומקרו הדברים מפרקי דר"א פל"ב שלכך אמרה שני גדיי עזים לקרבן פסח ולחגיגה.
והנה כבר ייסד לן הגרי"ז בהל' קרבן פסח ד"ה זבחים שאף שבשאר הקרבנות מבואר בב"ק י"ג ע"ב גבי תודה שהזיקה למ"ד יוחלט השור הרי זו קריבה ובעליה מתכפרין והניזק אוכל בשר והלא למ"ד יוחלט השור הרי שהשור מחיים של הניזק ומ"מ לענין כפרה המזיק הוא בעליו ומשו"ה מביא לחם משום דלחם חיובא דבעלים הוא ומשום שבשאר קרבנות סגי שיהא שלו לעינן כפרה. אך משא"כ בקרבן פסח הדין למנוייו הוא שיהא קנין של ממון בבשר והוכיח כן מהא דבמכילתא ילפי' מ"משכו וקחו לכם" האמור גבי פסח דבהמה דקה נקנית במשיכה והיינו משום דבעיקר הדין של מינוי הנאמר בפסח בעי שיהא שלו הבשר לאכילה ולא רק לענין כפרה, עיי"ש.
ומעתה לפי"ד הגרי"ז שבק"פ בעי שיהא לו קנין בבשר עצמו, יש לפרש הלשון "ויקח" והיינו שהקנה זה ליצחק מאחר דבעי שיהא שלו לאכילה, ועי'.
ובזה יל"פ גם מה שהקפיד יצחק שיהא זה מן ההפקר ולא מן הגזול וכדפרש"י בפס' ג' "וצודה לי ציד" מן ההפקר ולא מן הגזל, ואף שגזל עכו"ם מותר, מ"מ כיון שיש הלכה שיהא שלו בקנין ממון ולדעת היראים אף שגזל עכו"ם מותר מ"מ אינו שלו לכך ציווהו שיקח מן ההפקר ולא מן הגזל. ועוד י"ל שאף אי גזל עכו"ם מותר מ"מ איסור דרבנן איכא ומבו' ביומא דף כ"ח ע"ב שהאבות קיימו גם מצוות דרבנן. וגם יל"פ הלשון "וצודה לי ציד" מצד הלכות "מינוי" שק"פ אינו נאכל אלא למנויו.

מהגרי"ז מטו עוד שלכן אמר יצחק "ועשה לי מטעמים כאשר אהבתי" (כ"ז, כ"ד) והיינו כמבואר ברש"י פסחים פ"ו ע"א שבק"פ יש הלכה לאוכלם "למשחה" כדרך שהמלכים אוכלים [וכמבואר בחולין קל"ב ע"א, עיי"ש]. ולכן ביקש "כאשר אהבתי".

יל"ע עוד היאך יעקב שחט עבור יצחק והא בעי מינוי שליחות וכאן שחט יעקב שלא מדעת יצחק. ויש לציין לד' המנחת ברוך סי' י"ג וי"ד שדן שבדיעבד לא מעכב השליחות על עצם השחיטה בקרבן פסח, והא דילפי' שליחות מק"פ הוא ממה שמתקיים המצוה גם ע"י שליח אך בדיעבד מהני גם בלא מינוי שליחות, עיי"ש ולפי"ז א"ש.
עוד יל"ע שהרי בעי ביקור ד' ימים לבקרו ממום ומעכב בדיעבד [עי' פסחים דף צ"ו ע"א ובסוכה דף מ"ב ע"א ושם בתוד"ה שאינו, והיכן נתקיים כאן דין זה. שו"ר בס' ניר לדוד [להגר"ד פינקל זצ"ל] שהביא מבעל אבן האזל ריש הל' ק"פ שהוכיח מכאן כד' הרמב"ם שבק"פ לא מעכב ביקר ד' ימים.

ע"ע במהרי"ל דיסקין שבי' שיעקב הביא ליצחק הק"פ כדי שלא יוכל לאכול אח"כ משל עשו שהרי אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן, וכ"ה בפני דוד להחיד"א ובי' שזהו כוונת התרגום שבמרמה הוא בחכמה והכוונה על חכמת התורה שע"י שיאכל הק"פ של יצחק שוב לא יכול לאכול משל עשו. ומהגרי"ח זוננפלד זצוק"ל מטו ש"במרמה" בגי' אפיקומן.

עוד שמעתי מח"א שליט"א שמה שטען עשו "ויעקבני זה פעמיים" אינו רק על הברכות שעשו טען שמגיע לו כי הוא הבכור, אלא כי הלא בזמנם העבודה היתה בבכור, וזהו שטען עשו שיעקב לקח ממנו העבודה דק"פ שהיא בבכור.
 

טעם ודעת

משתמש ותיק
ואמנם שיש להבין אמאי התעכב עשו כ"כ ולא הגישו לאביו עוד קודם חצות, וראיתי ביאור נפלא בספר 'בלילה שירו עמו' (על הגש"פ) שכתב לבאר על פי מה שמצינו בגמרא פסחים
(קב ע"ב) פלוגתא בין רבי עקיבא לרבי אליעזר גבי מצות אכילת הפסח אי הוה כל הלילה או עד חצות, דרבי עקיבא סבר דהוא כל הלילה, ורבי אלעזר בן עזריה סבר שהוא עד חצות,

ואיתא בכתבי האריז"ל (שעה"ג הקדמה כ"ח עה"כ בראשית כ"ה כ"ו) וידו אוחזת בעקב עשו שיעקב הוציא נשמת רבי עקיבא מעקב עשו, וכיון ששורש נשמת רבי עקיבא היתה אצל עשו סבירא ליה לעשו שמצות אכילת הפסח כל הלילה, ומטעם זה איחר להביא ליצחק, אבל יצחק סבירא ליה שאכילת פסחים רק עד חצות ולכן כבר אכל קרבן פסח, ואין מפטירין אחר הפסח אפיקומן.
 
חלק עליון תַחתִית