חידה: המוצא חמץ בביתו בפסח (ל''ע) מה יעשה?

גבריאל פולארד

משתמש ותיק
כן, אני מכיר את השו"ע בסי' תמו.
אבל עדיין צריך לפרט יותר ממה שכתוב שם. תחשבו מחוץ לקופסא...
 

גמח

משתמש ותיק
מסתמא כוונתך לכך שהחמץ מכור לגוי וא"כ אין לו לשרוף. כתבו בזה הגר"ש וואזנר זצ"ל ויבלחט"א הגרנ"ק.
 

דורדיא

משתמש ותיק
או שמא כוונתך שאם מצא חמץ לא יזרקנו לפח הזבל ברחוב שיתכן שזה שלו,
אלא לפח של השכנים
(מצוי בעיקר בפחים מוטמנים)
 
A

Anonymous

Guest
יש להסתפק אם יכול לברך על ביעור חמץ בגוונא שמכרו כבר, עיין בפוסקים סימן תל"ה שיש שנקטו שצריך לברך על ביעורו. וכוונתי על סמך מה שנכתב כאן להקל לשורפו על אף מכירתו.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
נחפשה דרכינו אמר:
למעשה הוראת המורים היא לשרוף, בהנחה שהגוי לא מקפיד

תלוי איזה מורים.
אני מכיר מורים מפורסמים וחשובים ביותר שרבים הולכים לאור תורתם, שמורים שלא לבער, כיון שזה גזל גוי שאסור מה"ת. וא"א לעשות חוכא וטלולא, למכור וגם לשרוף [והתליות שהוא לא מקפיד על כך, אין לה על מה שתסמוך, וזה לא מתיר גזילה, כמבו' בסוגיית יאוש של"מ ובפוסקים].

[אגב, על מזיק גוי, יש שיטות להלכה שזה מותר מה"ת, ולכן לשרוף במקומו יהיה יותר נכון, מאשר להגביה ולקחת ולבער, כיון שההגבהה ע"ד לבער היא גזילה, וגזל גוי אסור]
 

ראשון לציון

משתמש ותיק
ראיתי פוסק אחד שחילק בין 'דברים שיש להם מקח' לדברים שאינם כאלה. לדבריו, אם מוצא משהו עם אריזה סגורה בוודאי צריך להכניס לרשות הגוי. אולם אם מוצא פירורים של משהו שאין הדרך למוכרו צריך לשרפו.
 
A

Anonymous

Guest
כלפי ליא אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
למעשה הוראת המורים היא לשרוף, בהנחה שהגוי לא מקפיד

תלוי איזה מורים.
אני מכיר מורים מפורסמים וחשובים ביותר שרבים הולכים לאור תורתם, שמורים שלא לבער, כיון שזה גזל גוי שאסור מה"ת. וא"א לעשות חוכא וטלולא, למכור וגם לשרוף [והתליות שהוא לא מקפיד על כך, אין לה על מה שתסמוך, וזה לא מתיר גזילה, כמבו' בסוגיית יאוש של"מ ובפוסקים].

[אגב, על מזיק גוי, יש שיטות להלכה שזה מותר מה"ת, ולכן לשרוף במקומו יהיה יותר נכון, מאשר להגביה ולקחת ולבער, כיון שההגבהה ע"ד לבער היא גזילה, וגזל גוי אסור]
אז מה יעשה? הרי להוציאו מביתו גם אי אפשר שגם זה היזק לגוי, האם ישימנו במקום שמכר לנכרי?
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
אכן, ישימנו ברשות של נכרי ומאחורי מחיצה, כדין חמצו של נכרי בביתו.
 

כלפי ליא

משתמש ותיק
ראשון לציון אמר:
ראיתי פוסק אחד שחילק בין 'דברים שיש להם מקח' לדברים שאינם כאלה. לדבריו, אם מוצא משהו עם אריזה סגורה בוודאי צריך להכניס לרשות הגוי. אולם אם מוצא פירורים של משהו שאין הדרך למוכרו צריך לשרפו.

בשטרות כותבים שמוכרים כל חמץ שיש ברשותו, ועיקר מכירה דידן נעשה בשביל אותם פירורים נשכחים באופן שיש לחשוש שעובר עליהם משום ב"י, ואם מיירי בגוונא דאינו עובר, כגון אם בסה"כ אין בהם כזית, בוודאי שאכן אין סיבה לומר שמכרם, ומותר ורצוי לבער משום החשש שמא יבוא לאכלם.

אולם יש לדעת, שאם נפל לרשותו חמץ בפסח, או שהחמיץ אצלו איזה דבר בפסח [כגון להחושש בשרוי' לחשש שמא החמיץ] בזה לא הועיל לו המכירה כלום, וע"ז נאמר כל דיני הביעור במוצא חמצו במועד. ומסתבר שמי שמוצא באחת ממצותיו שאלה של כפולה וכיו"ב, שאת זה לא התכוון למכור.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
כלפי ליא אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
למעשה הוראת המורים היא לשרוף, בהנחה שהגוי לא מקפיד

תלוי איזה מורים.
אני מכיר מורים מפורסמים וחשובים ביותר שרבים הולכים לאור תורתם, שמורים שלא לבער, כיון שזה גזל גוי שאסור מה"ת. וא"א לעשות חוכא וטלולא, למכור וגם לשרוף [והתליות שהוא לא מקפיד על כך, אין לה על מה שתסמוך, וזה לא מתיר גזילה, כמבו' בסוגיית יאוש של"מ ובפוסקים].

[אגב, על מזיק גוי, יש שיטות להלכה שזה מותר מה"ת, ולכן לשרוף במקומו יהיה יותר נכון, מאשר להגביה ולקחת ולבער, כיון שההגבהה ע"ד לבער היא גזילה, וגזל גוי אסור]

יורשה לנו לדעת מי הם אותם מורים חשובים?
 
חלק עליון תַחתִית