חמץ שנמכר לגוי דינו ?

תלמיד חבר

משתמש ותיק
שמעתי בשם החזו"א שכתב סברא להקל במקרה שאדם מכר חמצו לגוי והוא סומך על המכירה כגון אם הוא חסיד או אדם פשוט שאינו יודע שהמכירה היא מח' גדולה האם היא מועילה או לא שיהיה מותר לקנות ממנו את החמץ לאחר הפסח והוא כיון שכל הדין של חמץ שעבר עליו הפסח הוא קנס שקנסהו רבנן שלא ישאיר את חמצו בפסח אבל אם הוא סומך על המכירה אין מה לקונסו כיון שהוא מבחינתו לא השאיר חמץ וא"כ יוצא לפי"ז שאפשר להקל במקומות בהם בעלי הסופרים הם אנשים חילונים שהם סומכים על המכירה שיהיה מותר לקנות מהם.
 

כותר

משתמש ותיק
"אם הוא חסיד או אדם פשוט", למה לכפול פעמיים בשמות נרדפים ?
האם יש דעות שהמכירה לא מועילה ?
או חששות וחומרות ?
 

אמונה ובטחון

משתמש ותיק
גם אני מוחה על הציטוט המזעזע [כמובן בשוגג] "חסיד או אדם פשוט"
לא ידעתי שגם אנשים בבידוד עדיין אוחזים שם
דע ! מחמיר אינו ההיפך מאדם פשוט למי שמבין מהו המושג חומרא ועיין היטב בעלי שור[ להרב וולבה] ח"ב בפרק הנקרא "פרומקייט" והחיים שלך ישתנו
ובעידן הקורונה חייבים ללמד זכות שאולי הכותב התכוון "פשוט" כמו שופר פשוט.
לילה טוב לכל האנשים הלא פשוטים
 

נדיב לב

משתמש ותיק
תלמיד חבר אמר:
שמעתי בשם החזו"א שכתב סברא להקל במקרה שאדם מכר חמצו לגוי והוא סומך על המכירה כגון אם הוא חסיד או אדם פשוט שאינו יודע שהמכירה היא מח' גדולה האם היא מועילה או לא שיהיה מותר לקנות ממנו את החמץ לאחר הפסח והוא כיון שכל הדין של חמץ שעבר עליו הפסח הוא קנס שקנסהו רבנן שלא ישאיר את חמצו בפסח אבל אם הוא סומך על המכירה אין מה לקונסו כיון שהוא מבחינתו לא השאיר חמץ וא"כ יוצא לפי"ז שאפשר להקל במקומות בהם בעלי הסופרים הם אנשים חילונים שהם סומכים על המכירה שיהיה מותר לקנות מהם.

הלואי עלי להיקרות אדם פשוט כתרומת הדשן.
בגוף הענין, בטעות כרכת שני ענינים שלא כדת. יש הבדל בין מכירה פרטית ע"י יהודי שומר תורה ומצות ובין אדם חילוני שכפי שהורה הרב אלישיב שאין מכירתו חלה בלי שטר מכירה שיש לו תוקף לפי המדינה מחמת שאין לו כוונה אמיתית למכור את חמצו לגוי, ולכך שמועת החזון איש לא שייכת במקרה האחרון.
 

אלימיר

משתמש ותיק
אבל לפי"ז גם מחילוני שלא מכר יהא מותר לקנות כיוון שהוא שוגג בדיוק באותה רמה של מי שאינו מחמיר בזה.

נ.ב. נא, כדי לשמור על שפיות האשכול, לא להתיחס להערות צדדיות שאינם לגוף הדברים אלא על עדות/דעות/וכו', אמנם לפעמים רוצים למחות אבל הדברים הלא כבר נכתבו ונמחו בכו"כ מקומות, ואם נפסיק להתיחס אז זה ייגמר כמובן, ואם אפשר בכל האשכולות עוד יותר טוב, בואו נגמור עם הסיפור הזה.
וכדי שזה בעצמו לא יהפך להסטת הדיון, מי שמסכים לדברי שישלח לי תודה וזהו, וכולם יראו כמה אנשים מעוניינים בזה.
 

תורה תמימה

משתמש ותיק
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
"אם הוא חסיד או אדם פשוט", למה לכפול פעמיים בשמות נרדפים ?
האם יש דעות שהמכירה לא מועילה ?
או חששות וחומרות ?
להלכה ודאי שהמכירה מועיל ומותר החמץ באכילה, יש חומרא של הגר"א שנהג לא לסמוך על המכירה ותו לא מידי.
הנוהג את חומרותיו של הגר"א יחמיר בכך, מי שאינו נוהג בכך מותר לו לאכול את החמץ מעיקר הדין.
 
 

נדיב לב

משתמש ותיק
אלימיר אמר:
אבל לפי"ז גם מחילוני שלא מכר יהא מותר לקנות כיוון שהוא שוגג בדיוק באותה רמה של מי שאינו מחמיר בזה.

נ.ב. נא, כדי לשמור על שפיות האשכול, לא להתיחס להערות צדדיות שאינם לגוף הדברים אלא על עדות/דעות/וכו', אמנם לפעמים רוצים למחות אבל הדברים הלא כבר נכתבו ונמחו בכו"כ מקומות, ואם נפסיק להתיחס אז זה ייגמר כמובן, ואם אפשר בכל האשכולות עוד יותר טוב, בואו נגמור עם הסיפור הזה.
וכדי שזה בעצמו לא יהפך להסטת הדיון, מי שמסכים לדברי שישלח לי תודה וזהו, וכולם יראו כמה אנשים מעוניינים בזה.

שוגג?

נ.ב דברי אמת, ואפשר להמליץ בימי הפסח לאור מה שכתב הרמב"ם הלכות מטמאי משכב ומושב פרק יא הלכה ט וז"ל: טומאת ע"ה ברגל כטהורה היא חשובה שכל ישראל חברים הן ברגלים וכליהם כולם ואוכליהם ומשקיהן טהורים ברגל מפני שהכל מטהרין עצמן ועולים לרגל לפיכך הן נאמנים כל ימות הרגל בין על הקודש בין על התרומה משעבר הרגל חוזרין לטומאתן: הפותח חביתו ברגל והמתחיל בעיסתו ועבר הרגל הרי שאר החבית ושאר העיסה בחזקת טומאה שהרי נגעו בו ע"ה ואע"פ שלא נגע בה אלא בזמן שהוא כחבר אינה טהורה אלא בימי הרגל בלבד:
 

תלמיד חבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמונה ובטחון אמר:
גם אני מוחה על הציטוט המזעזע [כמובן בשוגג] "חסיד או אדם פשוט"
לא ידעתי שגם אנשים בבידוד עדיין אוחזים שם
דע ! מחמיר אינו ההיפך מאדם פשוט למי שמבין מהו המושג חומרא ועיין היטב בעלי שור[ להרב וולבה] ח"ב בפרק הנקרא "פרומקייט" והחיים שלך ישתנו
ובעידן הקורונה חייבים ללמד זכות שאולי הכותב התכוון "פשוט" כמו שופר פשוט.
לילה טוב לכל האנשים הלא פשוטים
נורא מוזר לי על ההבנה המוטעית שלכם בדברי ממש דקדוקי עניות כדי למצוא שמץ של זילזול שלא היתה כוונתי אליו.
ואני אבאר חסיד כוונתי היתה לזרם שאוחז מדעת שכך הוא הדין וכמו הנזכיר כאן מישהוא דעתו של התרומת הדשן. ולא התכוונתי כלל להיכנס לעניין האם החומרא פה היא חומרא או הלכה פשוטה שזה לא מועיל. 
אדם פשוט כוונתי וכצבתי אותה אדם שאינו מודע כלל למח' הזו והוא לא עושה כך כי התרומת הדשן ככה סובר או אחד מן האחרונים האחרים אלא כי מכירה זה נשמע לו מכירה טובה. 
אם תעיין טוב תראה שהבאתי את הדוגמא בסוף הודעתי מאדם חילוני. 
חבל שלא הבנתם. 

 

תלמיד חבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
תלמיד חבר אמר:

הלואי עלי להיקרות אדם פשוט כתרומת הדשן.
בגוף הענין, בטעות כרכת שני ענינים שלא כדת. יש הבדל בין מכירה פרטית ע"י יהודי שומר תורה ומצות ובין אדם חילוני שכפי שהורה הרב אלישיב שאין מכירתו חלה בלי שטר מכירה שיש לו תוקף לפי המדינה מחמת שאין לו כוונה אמיתית למכור את חמצו לגוי, ולכך שמועת החזון איש לא שייכת במקרה האחרון.

 
 

תלמיד חבר

משתמש ותיק
פותח הנושא
נדיב לב אמר:
תלמיד חבר אמר:
שמעתי בשם החזו"א שכתב סברא להקל במקרה שאדם מכר חמצו לגוי והוא סומך על המכירה כגון אם הוא חסיד או אדם פשוט שאינו יודע שהמכירה היא מח' גדולה האם היא מועילה או לא שיהיה מותר לקנות ממנו את החמץ לאחר הפסח והוא כיון שכל הדין של חמץ שעבר עליו הפסח הוא קנס שקנסהו רבנן שלא ישאיר את חמצו בפסח אבל אם הוא סומך על המכירה אין מה לקונסו כיון שהוא מבחינתו לא השאיר חמץ וא"כ יוצא לפי"ז שאפשר להקל במקומות בהם בעלי הסופרים הם אנשים חילונים שהם סומכים על המכירה שיהיה מותר לקנות מהם.

הלואי עלי להיקרות אדם פשוט כתרומת הדשן.
בגוף הענין, בטעות כרכת שני ענינים שלא כדת. יש הבדל בין מכירה פרטית ע"י יהודי שומר תורה ומצות ובין אדם חילוני שכפי שהורה הרב אלישיב שאין מכירתו חלה בלי שטר מכירה שיש לו תוקף לפי המדינה מחמת שאין לו כוונה אמיתית למכור את חמצו לגוי, ולכך שמועת החזון איש לא שייכת במקרה האחרון.
אני מדבר על אדם שנוהג כמו שיטת הגאון שהמכירה אינה מכירה והחילוני או האדם הפשוט מכרו מכירה שתקפה לחוקי המדינה. 
וגם על אדם מחמיר מאוד שנוהג כמו שיטת תרומת הדשן שהמכירה מויעלה ולדעתי האדם הפשוט שסובר כמו הגאון היא אינה מכירה האם מותר לי למשל לאכול בביתו חמץ שהוא מכר 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
תורה תמימה אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
"אם הוא חסיד או אדם פשוט", למה לכפול פעמיים בשמות נרדפים ?
האם יש דעות שהמכירה לא מועילה ?
או חששות וחומרות ?
להלכה ודאי שהמכירה מועיל ומותר החמץ באכילה, יש חומרא של הגר"א שנהג לא לסמוך על המכירה ותו לא מידי.
הנוהג את חומרותיו של הגר"א יחמיר בכך, מי שאינו נוהג בכך מותר לו לאכול את החמץ מעיקר הדין.
זאת לא אבין, מדוע הדבר מחולק בין נוהג חומרותיו של הגר"א שיחמיר למי שלא שמותר לו מעיקר הדין. הלא מחלוקת היא, וכמו בכל מחלוקת הפוסקים פעמים שיש לנקוט כהדעה המחמירה ופעמים כהמקילה, ופעמים שמעיקר הדין נוקטים להחמיר ובשעת הדחק מקלים. ואף מי שלא נוהג כהגר"א לגמרי ומ"מ מחמיר במקום שאפשר ל"ח בזה מעיקר הדין.
 
 

תורה תמימה

משתמש ותיק
אחד מן הגולה אמר:
תורה תמימה אמר:
דוד ריזל (הפרסומאי) אמר:
"אם הוא חסיד או אדם פשוט", למה לכפול פעמיים בשמות נרדפים ?
האם יש דעות שהמכירה לא מועילה ?
או חששות וחומרות ?
להלכה ודאי שהמכירה מועיל ומותר החמץ באכילה, יש חומרא של הגר"א שנהג לא לסמוך על המכירה ותו לא מידי.
הנוהג את חומרותיו של הגר"א יחמיר בכך, מי שאינו נוהג בכך מותר לו לאכול את החמץ מעיקר הדין.
זאת לא אבין, מדוע הדבר מחולק בין נוהג חומרותיו של הגר"א שיחמיר למי שלא שמותר לו מעיקר הדין. הלא מחלוקת היא, וכמו בכל מחלוקת הפוסקים פעמים שיש לנקוט כהדעה המחמירה ופעמים כהמקילה, ופעמים שמעיקר הדין נוקטים להחמיר ובשעת הדחק מקלים. ואף מי שלא נוהג כהגר"א לגמרי ומ"מ מחמיר במקום שאפשר ל"ח בזה מעיקר הדין.
זה לא מחלוקת, גם הגר"א משמע שנקט כן כחומרא, הרי בכל הפוסקים מבואר שמועיל המכירה וכמדומה שהגר"א בביאורו לא חולק עליהם.
 
 

אחד מן הגולה

משתמש ותיק
תורה תמימה אמר:
אחד מן הגולה אמר:
תורה תמימה אמר:
להלכה ודאי שהמכירה מועיל ומותר החמץ באכילה, יש חומרא של הגר"א שנהג לא לסמוך על המכירה ותו לא מידי.
הנוהג את חומרותיו של הגר"א יחמיר בכך, מי שאינו נוהג בכך מותר לו לאכול את החמץ מעיקר הדין.
זאת לא אבין, מדוע הדבר מחולק בין נוהג חומרותיו של הגר"א שיחמיר למי שלא שמותר לו מעיקר הדין. הלא מחלוקת היא, וכמו בכל מחלוקת הפוסקים פעמים שיש לנקוט כהדעה המחמירה ופעמים כהמקילה, ופעמים שמעיקר הדין נוקטים להחמיר ובשעת הדחק מקלים. ואף מי שלא נוהג כהגר"א לגמרי ומ"מ מחמיר במקום שאפשר ל"ח בזה מעיקר הדין.
זה לא מחלוקת, גם הגר"א משמע שנקט כן כחומרא, הרי בכל הפוסקים מבואר שמועיל המכירה וכמדומה שהגר"א בביאורו לא חולק עליהם.
דברי הגר"א מחולקים לב' חלקים, הא' הוא מכירה לזמן דלא מהני כלל כדבי' בדבריו בביאוה"ל סי' תמח סק"ג. ודברי הגר"א באו על מתנה ע"מ להחזיר, ולשון הגר"א שם "ואע"ג דבכל מקום מהני, משום חומרא דחמץ לא מהני מתנה ע"מ להחזיר", אין משמעות דבריו דיש להחמיר, אלא דמשום חומר איסור חמץ יש לאסור כן לגמרי. וכן לשון המע"ר "שלא למכור שום דבר חמץ כי אם מכירה עולמית".
 
 

בן פקועה

משתמש רגיל
גם המקור מהגר"א אינו מדויק דכתב לא למכור דהוה ספק דאו' לחומרא בל"י ובל"י משא"כ לקנות דהוה דרבנן ולקולא
 

איכא בשוקא

משתמש ותיק
חלק עליון תַחתִית