ולפו"ר אפשר ליישב הערתך הראשונה בשניה. ז"א אחר שנתינת התורה נעשתה בדרך של כפיה, ה"ז מידת יצחק המתבטאת בדין. וממנה ל-שלישית אחר שקבלת התורה בכפיה (עד אחר פורים שקבלתם מרצון) תלה פסיקת הזוהמה בעצם מעמד ה"ס ולא משום קבלתן שהיה בכפיה.
ובענין זה ראה מש"כ בספר פרדס יוסף על ספר שמות פרק כג פסוק יד בזה"ל-
והטעם שנקראו רגלים כתב רבינו בחיי [משפטים כ"ג, י"ד] בשם מדרש [עיין חגיגה ג.] שהיה דרכם לעלות לרגל ברגליהם ולא בעגלות, ולכן חיגר וסומא וחולה וזקן וקטן פטורים, ובטור (או"ח סימן תי"ז) המועדים נתקנו נגד אבות פסח נגד אברהם דכתיב (וירא י"ח, ו) לושי ועשי עוגות והיה פסח, שבועות נגד יצחק שתקיעת שופר של מתן תורה היה בשופר של איל יצחק, סוכות נגד יעקב דכתיב (וישלח ל"ג, י"ז) ולמקנהו עשה סוכות, וי"ב ראשי חדשים שגם כן נקראו מועדים נגד י"ב שבטים, וכשחטאו בעגל ניתנו לנשים שלא חטאו, ועיין שם בבית יוסף [ד"ה ושמעתי] וב"ח [ד"ה ושמעתי]:
ובספר אור הצבי כתב דלכן שבועות רק יום.). אחד ופסח וסוכות שני ימים וחול המועד הפסק בינתיים, כי אברהם ויעקב הוכפלו שמותם אברהם אברהם (וירא כ"ב, י"א) יעקב יעקב (ויגש מ"ו, ב) ופסיק בינתיים, ויצחק לא הוכפל שמו. וכנגד כהנים ולויים וישראלים, כהנים בחינת עבודה לויים בחינת תורה דכתיב (ברכה ל"ג, ח) וללוי כו' יורו משפטיך ליעקב, וישראל עוסקים בגמילות חסדים, ועיין בזה אריכות בפרדס יוסף לך [דף רי"ג] וישלח [אות מ"ב]:
ובספר קטרת סמים [משפטים דף ט"ו ט"א ד"ה שלש] כתב דשלשה רגלים נגד שלש טובות הוציאנו ממצרים ונתן תורה ומתנות הארץ, פסח על יציאת מצרים שבועות על תורה וסוכות על מתנות הארץ, וצריך ביאור למה פתח בט"ו בניסן שבו יציאת מצרים ושבועות בשישי בסיון בקבלת התורה, וסוכות לא נהוג ביום שבאנו לארץ שהיה בעשירי לחדש הראשון כיהושע (ד, י"ט), וגם לא נזכיר ביאת הארץ בסוכות רק סתם זמן שמחתינו:
חלילה זה לא תחליף למאמרך רק תוספת על הצד שלא הזכרת.