כמה קושיות בדברי הסה"ק נועם אלימלך על שבועות

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
בספר נועם אלימלך כתב הטעם שהתירו חז"ל בחג השבועות שלא להמתין בין בשר לחלב שיעור זמן כבשאר ימות השנה, מחמת ששבועות הוא שעת מתן תורה ואנו מראים עצמינו שאנו דומים למלאכים בשעת מתן תורה ע"י התורה.

נועם אלימלך פרשת משפטים בזה"ל-
לא תבשל גדי בחלב אמו. נראה לפרש ע"ד הרמז, דיש ליתן טעם לשבח למה נאסר לנו בשר בחלב, והמלאכים כשהיו אצל אברהם אבינו ע"ה נתן להם דוקא בשר בחלב. וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה.
ויש לומר כי "בשר" רומז לגשמיות, וע"י שהצדיק אוכל הגשמיות ביחודים, הוא שואב השפעות מעולמות העליונים, ע"ד שאמרו חז"ל באשה דם נעכר ונעשה חלב, כמו כן הצדיק באכילתו, אכילתו נעשה "חלב", דהיינו השפעה נקרא ע"ש חלב, ומחמת שאין בנו כח לעשות היחוד למטה, לכן ציוה השי"ת שלא לאכול בשר בחלב, כדי שלא לערב מה ששייך למעלה עם מה שלמטה. ולא כן המלאכים שכח בידם לעשות היחוד אמיתי גמור למטה כמו למעלה, ולכן לא היו צריכין לשאוב דוקא מלמעלה, לכן אכלו בשר בחלב. וזה הטעם שהתירו לנו בחג השבועות לאכול [בשר] אחר גבינה בלא המתנת שיעור, מחמת שאז הוא שעת מתן תורה הקדושה, ואנו מראים עצמינו שאנו דוגמת המלאכים בשעת מתן תורה ע"י התורה עכ"ל.


ונבוכתי בדבריו, אם אנו דומים למלאכים ולכך התירו קצת בהרחקת בשר וחלב, מהו שלא התירו שאר דברים. ואם משום שמצינו כך אצל אברהם שנתן למלאכים בשר וחלב יחדיו, אזי למה לא הותר לאכול בשר וחלב יחדיו בשבועות, רק הותר להרחיק פחות משאר ימות השנה.
ועוד היא הנותנת אחר שחג השבועות הוא יום מתן תורה בו נתנו לאדם חוקים המבדילים אותו מהמלאכים (שלא קיבלו את התורה) הדעת לכאו' נותנת שאף נחדד את ההבדלים בין בשר ודם למלאכים.
ועוד צ"ב לפ"ד, דהנה מובא במדרש מה שהכריע לבסוף שעמ"י יקבלו את התורה ולא המלאכים, שאמר להם הקב"ה היאך אכלתם בשר וחלב אצל אברהם וא"כ צ"ב לסה"ק הנ"ל.

(נ.ב להלכה לא נפסק כך, עיין בפמ"ג א"א סי' תצד סק"ו ובמ"ב שם בזה"ל ואין להתיר בשבועות כלל כ"א כמו בשאר השנה להמתין שש שעות דוקא אחר בשר או אחר גבינה קשה". אמנם עיין בפתחי תשובה שם מביא את ד' הכל בו מטעם אחר.)
 

יעבץ

משתמש ותיק
להבנת כל דברי הנועם אלימלך נדרשים כו"כ הקדמות נחוצות, ע"כ רק בקצרה להשיב על הנקודות שעוררת עליהם:
התורה, ע"פ הנועם אלימלך, נועדה להביא אותנו למצב של מלאכים. על ידי המצוות, וגם על ידי מעשים גשמיים נעשים ייחודים גדולים (עניין זה מעיקרי תורת החסידות). עדיין יש יחודים שאין בכח אדם לעשותם ועל כן נאסרו לנו. אחד מהם הוא אכילת בשר יחד עם חלב. נמצא שאיסור זה דווקא מגביל את כוונת התורה הכללית, שכן שכן איסור זה ממעיט את האפשרות לייחד ייחודים ובכך מגדיל את הפער בין האדם למלאך. האיסור נצרך כי אי אפשר לייחד כנ"ל. בחג השבועות אנו מידמים יותר למלאכים שכן זו תכלית התורה ולכן דווקא ביום זה יש יותר אפשרות לייחד את הייחוד המבדיל בינינו. מה שכתבת להיפך שדווקא נדגיש את ההבדל זה רעיון יפה, אבל בנוע"א הולך הפוך. היות ואיסור זה נמצא בתנועה מנוגדת לכל המצוות, שבא דווקא להגביל את כוונת התורה מחוסר יכולת האדם, ביום של קבלת התורה אפשר במובן מה להפחית את חומרת האיסור.
ופשוט שלא יותר דברים האסורים חלילה, שהרי זהו רק רמז, ולהלכה אין להבדיל בין שבועות לשאר ימות השנה. אך בדיני ההרחקות המותרים מדינא דגמ' ורק קבלה מצד חומרא הוא, ראו חז"ל (?) שלא להחמיר יותר מידי ביום זה, רמז לכל העניין הנ"ל.
וכמדומה שעיקר המסר בדבריו הוא החלק בהמשך, שכל עניין הייחודים מסור רק 'לצדיק' ומזהיר אנשים פשוטים שזה לא שייך אליהם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעבץ אמר:
להבנת כל דברי הנועם אלימלך נדרשים כו"כ הקדמות נחוצות, ע"כ רק בקצרה להשיב על הנקודות שעוררת עליהם:
התורה, ע"פ הנועם אלימלך, נועדה להביא אותנו למצב של מלאכים. על ידי המצוות, וגם על ידי מעשים גשמיים נעשים ייחודים גדולים (עניין זה מעיקרי תורת החסידות). עדיין יש יחודים שאין בכח אדם לעשותם ועל כן נאסרו לנו. אחד מהם הוא אכילת בשר יחד עם חלב. נמצא שאיסור זה דווקא מגביל את כוונת התורה הכללית, שכן שכן איסור זה ממעיט את האפשרות לייחד ייחודים ובכך מגדיל את הפער בין האדם למלאך. האיסור נצרך כי אי אפשר לייחד כנ"ל. בחג השבועות אנו מידמים יותר למלאכים שכן זו תכלית התורה ולכן דווקא ביום זה יש יותר אפשרות לייחד את הייחוד המבדיל בינינו. מה שכתבת להיפך שדווקא נדגיש את ההבדל זה רעיון יפה, אבל בנוע"א הולך הפוך. היות ואיסור זה נמצא בתנועה מנוגדת לכל המצוות, שבא דווקא להגביל את כוונת התורה מחוסר יכולת האדם, ביום של קבלת התורה אפשר במובן מה להפחית את חומרת האיסור.
ופשוט שלא יותר דברים האסורים חלילה, שהרי זהו רק רמז, ולהלכה אין להבדיל בין שבועות לשאר ימות השנה. אך בדיני ההרחקות המותרים מדינא דגמ' ורק קבלה מצד חומרא הוא, ראו חז"ל (?) שלא להחמיר יותר מידי ביום זה, רמז לכל העניין הנ"ל.
וכמדומה שעיקר המסר בדבריו הוא החלק בהמשך, שכל עניין הייחודים מסור רק 'לצדיק' ומזהיר אנשים פשוטים שזה לא שייך אליהם.
חן חן על דבריך הנעימים.
אולם בדבריך הללו לא יתישבו הדברים לגמרי ובפרט לא תתישב הערה האחרונה והעיקרית שהערנו.
שכן לפי הסברך המנומק "המצוות נועדו להביא אותנו בני האדם למצב של מלאכים".
על זה גופא הטענה, הרי חג שבועות עיקר מהותו היא קבלת התורה, וזו האחרונה מציבה אותנו כנגד המלאכים (שהם לא קבלו את התורה) אך משום 'טעם היחוד' הנ"ל, ז"א שהטענה עליהם היתה על שאכלו בשר וחלב, וא"כ אין לנו להשתמש "בחנית האוייב" כנגדנו. (ואם רוצים להדמות למלאכים יש הרבה ענינים אחרים, אבל לא בדבר שהוא עצמו הסיבה לקבלת התורה)
[ואילו דברי הסה"ק הנ"ל היו נאמרים על סתם ימים (סתם דוגמא בפסח שאז אירע מעשה אברהם והמלאכים כמבואר בחז"ל, ובהצטרף שאילו היה ענין ביום זה להדמות למלאכים) אזי הדברים אכן היו מובנים].
 

יעבץ

משתמש ותיק
אין פה 'טענה'. על דברים כאלו אפשר להסתכל מזוויות שונות וכולם נכונות. הנוע"א מציג דרך אחת, ואפשר גם להסתכל הפוך, ולא קרה כלום.
בכל מקרה לפי הפירוש הזה הטענה נגד המלאכים שונה מהביאור הרגיל. בד"כ מסבירים שההוכחה מבשר בחלב מראה שהתורה ניתנה דווקא לילוד אשה ולמלאכים אין חלק בה. לפי ההסבר של הנועם אלימלך הדין של בשר בחלב הוא דווקא חריג משאר מצוות התורה. והוא מסמל את המגבלה שהתורה כביכול מציבה מול המטרה שלה עצמה. ולכן ביום של קבלת *כל* התורה, אנחנו ממעיטים בהגבלה שבינינו למלאכים, שהיא היוצא מן הכלל שלא ללמד על הכלל בא.
2 הערות:
כמובן שלא באתי לפרש בדיוק את דברי הרה"ק מליז'ענסק. מדובר בעניינים עמוקים מכמה שורות בפורום. כוונתי רק להבהיר את העיקרון.
גם אחרי מה שכתבתי יש לקרוא שוב את ההבהרה שבתחילת הדברים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יעבץ אמר:
אין פה 'טענה'. על דברים כאלו אפשר להסתכל מזוויות שונות וכולם נכונות. הנוע"א מציג דרך אחת, ואפשר גם להסתכל הפוך, ולא קרה כלום.
בכל מקרה לפי הפירוש הזה הטענה נגד המלאכים שונה מהביאור הרגיל. בד"כ מסבירים שההוכחה מבשר בחלב מראה שהתורה ניתנה דווקא לילוד אשה ולמלאכים אין חלק בה. לפי ההסבר של הנועם אלימלך הדין של בשר בחלב הוא דווקא חריג משאר מצוות התורה. והוא מסמל את המגבלה שהתורה כביכול מציבה מול המטרה שלה עצמה. ולכן ביום של קבלת *כל* התורה, אנחנו ממעיטים בהגבלה שבינינו למלאכים, שהיא היוצא מן הכלל שלא ללמד על הכלל בא.
2 הערות:
כמובן שלא באתי לפרש בדיוק את דברי הרה"ק מליז'ענסק. מדובר בעניינים עמוקים מכמה שורות בפורום. כוונתי רק להבהיר את העיקרון.
גם אחרי מה שכתבתי יש לקרוא שוב את ההבהרה שבתחילת הדברים.
זה נכון שבדברי דרוש אנו רגילים לתפוס ולראות את הדברים מכמה זויות, אולם כאן הנועם אלימלך מתיחס בדבריו לא לפירוש בעלמא אלא למצוא גושפנקא למנהג הלכתי. וזה קצת יותר, אבל לא זה הענין.
הענין במה שכתבת לפרש ובין השאר כתבת "ולכן ביום של קבלת *כל* התורה, אנחנו ממעיטים בהגבלה שבינינו למלאכים". על זה גופא הטענה, להמעיט בהגבלה בנינו ובין המלאכים, הדבר האחרון שהיה עולה על הדעת לכאו', הוא להשתמש בדבר שסותר בעצם את מה שזכינו בקבלת התורה ולא המלאכים הווי אומר אכילת בשר וחלב ועדיין לדידי צ"ב.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
דברי המדרש הנ"ל הובאו בכמה נוסחאות אבל הצד השווה בכולם, שהמלאכים אכלו בשר וחלב, ובזה טען משה כנגד המלאכים ראה בזה-

במדרש [שוח"ט תהילים, ח] איתא שאמר להם ה' כשבקשו שיתן להם התורה אין אתם ראוים לקבלה, שמיד שהתינוק בא מבית הספר מביאין לו חלב ואוכל מביאין לו בשר ונוטל ידיו, ואתם אכלתם בשר וחלב, ע"כ.
ובפי' תוס' עה"ת (בראשית פרק יח פסוק ח) הובא המדרש בלשון הזו -כשעלה משה למרום לקבל התורה אמרו המלאכים לפני הקב"ה מה אנוש כי תזכרנו וכו' לתת להם התורה אמר להם משה מה לכם לדבר עלינו והלא אכלתם בשר בחלב בבית אברהם כדפי' א"ל הקב"ה יפה דברת כתוב לך את הדברים כי על פי הדברים האלה כרתי אתך ברית: ע"כ.
ועיין עוד בשמות רבה (כ"ח, א) שירדתם אצלי ואכלתם מתוך ביתי עיי"ש.
ובחזקוני שם כתב בזה"ל -ויאכלו - נמצא באגדה שאכלו, וזהו ששנו רבותינו שאמר להם הקב"ה למלאכים תנוק הנמול בבית ישראל משמרה יותר מכם שאכלתם בשר בחלב.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובמה שהערנו על סה"ק הנ"ל, מצאתי אח"ז תימוכין לדברינו מד' מרנא הבית הלוי (פרשת יתרו) שם כותב בטעם המנהג לאכול מאכלי חלב בשבועות, בכדי להראות הזריזות וההרחקה שבין אכילה זו לאכילת הבשר, לא כמו שעשו המלאכים שאכלו תיכף זה אחר זה, שמשום כך לא זכו לקבל את התורה אלא ישראל. הרי מדברי הביה"ל ובפרט ובעיקר מד' המדרש הנ"ל, ה"ה סתירה לסה"ק נועם אלימלך.

בית הלוי על משלי פרק ב פסוק א (ובספר הודפס בפ' יתרו) בזה"ל-
(בפסחים דף ס"ח) הכל מודים בעצרת דבעינן נמי לכם מ"ט יום שניתנה בו תורה לישראל. לכאורה אינו מובן הטעם דגם בפסח יש בו מעלה שיצאו בו ממצרים וגם דעיקר הטעם אינו מובן דכי בשביל שניתנה בו תורה יהיו החיוב לאכול ולכאורה אדרבה יותר היה צריך לקיים ביום זה הך דלה'. רק הענין דביו"ט יש בו שתי מצות אחד לה' ואחד הוא לכם ור' יהושע ס"ל דצריך לקיים בו שניהם חציו לה' וחציו לכם ור' אליעזר ס"ל דהברירה ביד האדם איזו מצוה לברור או כולו לה' או כולו לכם. והנה המלאכים ביקשו שיתנו להם התורה ואמרו (תהלים ח) אשר תנה הודך על השמים מה אנוש כי תזכרנו ומשה רבינו נצחם ועיקר הנצחון היה במה שהמלאכים אינם יכולים לקיים מצות שבגוף ומש"ה בעצרת צריך לקיים המצוה דלכם מה שאין המלאכים יכולים לקיימה דהך דלה' הרי הם יכולים לקיים עוד יותר מבני אדם. ומעלה זו שיש באדם שיוכל לקיים מצוה שבגוף הועיל לו הרבה זה היום דעי"ז נתן התורה לישראל. וזהו הענין שנוהגין בעצרת לאכול מאכל חלב, ועיקר הכוונה בזה דביו"ט מצוה לאכול בשר דאין שמחה אלא בבשר ובעצרת אוכלין גם חלב מקודם כדי לקיים ההבדל והזריזות שיש בין אוכל חלב לבשר והוא הקינוח והדחת הפה כדי לקיים מצוה שבאכילה, ועיין במדרש תהלים (מזמור ח) על פסוק מפי עוללים ויונקים יסדת עוז וע"ש שמסדר הויכוח של המלאכים על נתינת התורה ולבסוף אמר וז"ל אמר הקב"ה והלא אתם כשירדתם אצל אברהם אכלתם בשר בחלב שנאמר (בראשית יח) ויקח חמאה וחלב ובן הבקר אשר עשה ותינוק שלהם כשבא מבית הסופר ואמו נותנת לו פת ובשר וחלב ואומר היום לימדני רבי לא תבשל גדי בחלב אמו. הרי דבזריזות זו שזהירים מתערובת של בשר בחלב זכו לקבל התורה. ומכאן יצא המנהג לאכול חלב כדי להראות הזריזות וההרחקה שבין אכילה זו לאכילת הבשר ולא כמו שעשו המלאכים שאכלו תיכף זה אחר זה. וזהו כוונת הילקוט פרשת ראה (רמז תתצב) בג' מקומות כתיב לא תבשל גדי אחד לעניינו ואחד לענין תורה כו' לענין תורה מה כתיב לא תבשל גדי מה כתיב בתריה (שמות לד) ויאמר ה' אל משה כתב לך את הדברים האלה. א"ל הקב"ה למשה עד דסנדלך ברגלך דרוך כובי כך מלא תבשל גדי כתב לך את הדברים האלה, ולכאורה דברי הילקוט אינו מובן כוונתו כלל, רק הכוונה מבואר דהולך על דברי המדרש תהלים דמלא תבשל זכו להתורה ונצחו להמלאכים:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ומכח הקושיא האלימא ע"ד הנועם אלימלך מד' המדרש הנ"ל שעיקר הטענה שבה ניצח משה את המלאכים ומשום כך זכו ישראל לקבל את התורה, היתה משום בשר וחלב וסותר לד' הנועם אלימלך וצ"ב. על כן לענ"ד אפשר ליישב ולתלות ד' המדרש בפלוגתא עם הש"ס שבת פח: וכמו שנבאר.
במדרש הנ"ל מבואר שהטענה הניצחת של משה כנגד המלאכים היתה בדבר אכילתן בשר וחלב אצל אברהם. אולם בגמ' שבת פח: עולה תיאור אחר לטענות משה והמלאכים, משה מונה את עשרת הדברות אחת אחת, ומוכיח למלאכים שאינם שייכים בהם ולמה לכם תורה. אבל ענין בשר וחלב שאכלו אצל אברהם לא מוזכר כלל ואם כך לא יפלא שהמדרשים חלוקים. (וכד' הגמ' שבת הנ"ל כך גם מופיעה בילקוט שמעוני במדבר פט"ז רמז תשנב - ילקוט שמעוני תהלים פ"ח -רמז תרמא ובפסיקתא רבתי פרשה כ -שמא)

ובפרט אחר שמצאתי מש"כ בדעת זקנים (בראשית פרק י"ח פ"ח) שהמדרש הנ"ל שאכלו המלאכים אצל אברהם חלוק עם מדרש אחר שמבואר שאברהם לא האכיל את המלאכים בשר וחלב אלא נתן להם חלב ואח"כ בשר עיי"ש. (והגם שבעיקר הענין הנועם אלימלך כתב במפורש שאברהם נתן למלאכים לאכול בשר וחלב, ולא יעלה יפה כמדרש הנ"ל שלא אכלו, וגם לא יעלה יפה המדרש הראשון שהזכרנו שזו גופא טענת משה כנגד המלאכים עם זאת מצינו ללמוד שהמדרש שתלה את טענת משה הניצחת באכילת בשר וחלב, נסתר מד' מדרש אחר, ואילו הגמ' שבת ייתכן שס"ל שאכלו בשר וחלב, ועם זאת לא זוהי טענת משה כנגד המלאכים וממילא ד' הסה"ק יתיישבו).

דעת זקנים הנ"ל בזה"ל -ויקח חמאה וחלב וגו' - מלמד שהאכילם בשר וחלב וכשרצה הקב"ה ליתן תורה לישראל אמרו המלאכים תנה הודך על השמים אמר להם כתוב בתורה לא תבשל גדי בחלב אמו ואתם כשירדתם למטה אכלתם בשר וחלב שנאמר ויקח חמאה וחלב. מיד הודו להקב"ה והיינו דכתיב בפ' כי תשא כי על פי הדברים האלה כרתי וגו' וכתיב לעיל מיניה לא תבשל גדי בחלב אמו. ומדרש זה חולק על מדרש אחר קיים אברהם אבינו ע"ה אפילו עירובי תבשילין פירוש תבשילין מעורבין שלא היה אוכל בשר בחלב גם לא בשר ואח"כ חלב אלא חלב ואח"כ בשר דכתיב ויקח חמאה וחלב והדר בן הבקר אשר עשה וכן נמי פירש"י קמא קמא דתקין אמטי ואייתי לקמייהו:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ובעצם ההגדרה החסידית של הנועם אלימלך לאיסור בשר וחלב, ראיתי הגדרה חסידית נוספת, ודבר יפה בשם 'היהודי הקדוש'.
עיקר דבריו באו ליישב את ד' המדרש הנ"ל מה שטען משה כנגד המלאכים אכלתם בשר וחלב אצל אברהם, וע"ז מעיר רבנו החתם סופר (תורת משה וירא ד"ה שלש) דלפי פשט הפסוק נראה דמקודם אכלו חמאה וחלב ואח"כ בשר, ומאי איסור בשר בחלב יש עיי"ש.
והפרדס יוסף (בראשית פרק יח פסוק ח) הביא תירוץ בשם 'הרב הקדוש היהודי' בזה"ל -דהא דאסור לאכול חלב אחר בשר, הטעם דחלב הוא חסד ובשר הוא דין, וכשאוכל חלב אחר בשר וקיימא לן תתאה גבר ואסור להגביר הדין על החסד, אבל בשר אחר חלב דתתאה גבר מגביר חסד על דין, על כן כשבקשו המלאכים ליתן להם התורה מחמת שהם עליונים ורצו להגביר על התחתונים, א"כ סברו דעילאה גבר, והם אכלו חלב ואח"כ בשר, ולפי שיטתם דעילאה גבר אכלו בשר בחלב:
אולם עיקר ד' היהודי הקדוש אינם כד' הנועם אלימלך שפירש שאכלו בשר ואח"ז חלב.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ויש לדון לפלפולא לפי מה שכתב הנועם אלימלך בזה"ל וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה" וטעמו משום קבלת התורה. ואם כך ה"ה גבי פורים לא יצטרכו להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה. וזאת עפ"י מה שצויין במק"א ד' ה"יפה ללב" וגם ה"ארוחות חיים" שכתבו שיש הנוהגים לאכול ביום פורים בבוקר, מאכלי חלב, שהתורה נמשלה לחלב וכמו שנוהגים לאכול בשבועות, כך גם ביום הפורים שקבלו את התורה מאהבה.
 

יוספזון

משתמש ותיק
לא מצאתי עדיין הזמן להשתשע עם כבודו בפלפולא דאורייתא, אבל בקצרה אוכל להעיר על שאלתך, כי תלונתך אמורה להיות נסובה גם על דברי הגמ' (חגיגה דף טו ע"ב)
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו... זאת אומרת, שחז"ל דורשים להרב להיות דומה למלאך ה' צבקות, ואם כן, קושיותיך נסובות גם על דברי הגמ'. וצ"ע
 

אור זרוע

משתמש ותיק
דברי הנועם אלימלך נידונים בכמה ספרים ובקבצים תורניים שונים, ואעתיק כאן מש"כ בספר פסקי תשובות (תצד, יג) לדון בדבריו:
יג. המתנה בין בשר לחלב ולהיפך בחג השבועות
מ"ב סקי"ז: כתב הפמ"ג יש ליזהר בענין מאכלי בשר וחלב בכל מה שנזהרין בכל השנה וכו' ושלא יצא שכרם בהפסדם. ובספה"ק נועם אלימלך (פרשת משפטים ד"ה לא תבשל) כתב "וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה", וכו' עיין שם ביאורו בזה עפ"י דרך החסידות. ולכאו' הוא נגד השלה"ק והפמ"ג ועוד פוסקים שכתבו שיש ליזהר בשבועות כמו בכל ימות השנה.
אמנם הפמ"ג בעצמו ביו"ד סי' פ"ט מ"ז סק"ג כתב שאפילו למחמירים[sup]70[/sup]בכל השנה שלא לברך ברכה אחרונה ולסלק עצמו מסעודת חלב במיוחד על מנת שיוכל לאכול אח"כ סעודת בשר, מכל מקום בחג השבועות מותר[sup]71[/sup] לברך ברכה אחרונה על אכילת החלב אף שהוא בכוונה כדי שיוכל אח"כ לאכול בשר, ואפשר שלהיתר זה כוונת הנוע"א הנ"ל.
ויש[sup]72[/sup] שפירשו כוונת הנוע"א, שאפשר שנהג עפ"י האר"י ז"ל (בס' טעמי המצוות בשם הר"ח ויטאל) שלא אכל בשר אחר גבינה או גבינה אחר בשר כל היום, וע"ז הכוונה שבחג השבועות אפשר להקל כמנהג העולם להמתין שעה אחת או חצי שעה.
ומצינו בעוד פוסקים שכתבו להקל בענינים אלו בשבועות, כמובא בבה"ט (סק"ח) בשם הכלבו "דבשבועות יש נוהגין לאכול גבינה בסעודת מנחה אף שאין שש שעות מסעודת שחרית ובלבד שירחץ פיו ויחצוץ שיניו להוציא הבשר", אמנם כבר כתב ע"ז בחק יעקב (סקי"א) "שומר נפשו ירחק מזה וכן הסכמת האחרונים דבחג השבועות יש ליזהר כמו בכל השנה", ויש[sup]73[/sup] שהביאו בשם צדיקים שהקילו כדברי הכלבו רק באופן שישן שינת הצהריים בין הסעודות, ואין[sup]74[/sup] להקל בענינים אלו רק אם יש לו כך בקבלה מאבותיו או רבותיו.

70. עיין ביו"ד שם סעי' א' ברמ"א וט"ז סק"ג דאסור לברך ברהמ"ז מסעודת בשר על מנת לאכול גבינה, וכתב שם הפמ"ג דלמנהגנו שממתינים ו' שעות אין זה למעשה, אבל אחר סעודת גבינה, לברך על מנת לאכול בשר, יש מקילים ויש מחמירים.
71. ובדרכ"ת ביו"ד שם סקי"ט מביא דברי האורח מישור שתמה על המנהג להקל בזה בשבועות וכותב שעדיף לבטל המנהג של אכילת חלב בחה"ש, והדרכ"ת יצא נגדו שרצה לבטל מנהג ישראל המובא ברמ"א עיין שם.
72. עיין פרי הדר על הפמ"ג שם שיש שלומדים בזוה"ק שיש להמתין גם אחר גבינה ו' שעות וכן מורין דברי הרמ"א שם סעי' ב', וע"ע דרכ"ת שם סק"ב בשם כתבי האר"י ז"ל כדכתבינן, אמנם מסיים שם בשם ס' מקדש מלך דגם האר"י ז"ל לא החמיר אלא באכילת גבינה קשה.
73. בס' פסקי תשובה סי' רפ"ה בשם ס' ויעש אברהם שהגה"ק מוהר"א מטשכנוב זי"ע הורה לשואליו בחג השבועות להקל לאכול מאכלי חלב אף שעדיין לא עברו שש שעות מאכילת בשר ורק באופן שישן בינתיים שינת הצהריים עיין שם.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ונבוכתי בדבריו, [highlight=yellow]אם אנו דומים למלאכים[/highlight] ולכך התירו קצת בהרחקת בשר וחלב, מהו שלא התירו שאר דברים. ואם משום שמצינו כך אצל אברהם שנתן למלאכים בשר וחלב יחדיו, אזי למה לא הותר לאכול בשר וחלב יחדיו בשבועות, רק הותר להרחיק פחות משאר ימות השנה.
ועוד היא הנותנת אחר שחג השבועות הוא יום מתן תורה בו נתנו לאדם חוקים המבדילים אותו מהמלאכים (שלא קיבלו את התורה) הדעת לכאו' נותנת שאף נחדד את ההבדלים בין בשר ודם למלאכים.
ועוד צ"ב לפ"ד, דהנה מובא במדרש מה שהכריע לבסוף שעמ"י יקבלו את התורה ולא המלאכים, שאמר להם הקב"ה היאך אכלתם בשר וחלב אצל אברהם וא"כ צ"ב לסה"ק הנ"ל
הפקדתי שומרים אמר:
ומכח הקושיא האלימא ע"ד הנועם אלימלך מד' המדרש הנ"ל שעיקר הטענה שבה ניצח משה את המלאכים ומשום כך זכו ישראל לקבל את התורה, היתה משום בשר וחלב וסותר לד' הנועם אלימלך וצ"ב.
כוונת הנוע"א אינה שביום מ"ת אנו בדרגת מלאכים שמותרים בבשר וחלב, וכן אין כוונתו שיום מ"ת גורם קולא במנהגי ההרחקה של בשר וחלב.
אלא שביום מתן תורה אנו מראים את מעלת התורה שעל ידה אנו זוכים להיות כדוגמת המלאכים, על ידי עשיית פעולה שיש בה דמיון וזכר להנהגת המלאכים בבשר בחלב.
ונמצא שהמדרש הנ"ל ודברי הנוע"א עוסקים בנושאים נפרדים, ואין שום סתירה ביניהם.
אתה יכול לטעון ע"פ המדרש שיש ענין דוקא להחמיר במנהגי ההרחקה בחג השבועות. אבל אין זה נוגע לנוע"א שהוא בא לתת טעם לשבח וליישב מנהג קדום שנהגו להקל ביום זה, למרות דברי המדרש.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוספזון אמר:
לא מצאתי עדיין הזמן להשתשע עם כבודו בפלפולא דאורייתא, אבל בקצרה אוכל להעיר על שאלתך, כי תלונתך אמורה להיות נסובה גם על דברי הגמ' (חגיגה דף טו ע"ב)
והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן מאי דכתיב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא אם דומה הרב למלאך ה' צבאות יבקשו תורה מפיהו ואם לאו אל יבקשו תורה מפיהו... זאת אומרת, שחז"ל דורשים להרב להיות דומה למלאך ה' צבקות, ואם כן, קושיותיך נסובות גם על דברי הגמ'. וצ"ע
מן הסתם מפני אריכות שאלתי, וקוצר זמנך יצאה שגגה תח"י. לזה אני יעתיק לך את גרעין השאלה בצורה תמצתית -צמודה למקור. כך שייקל עליך, ויקצר משמעותית את זמן הקריאה. ובזה תבין גם תבין מה באמת צ"ע.
הפקדתי שומרים אמר:
בספר נועם אלימלך כתב הטעם שהתירו חז"ל בחג השבועות שלא להמתין בין בשר לחלב שיעור זמן כבשאר ימות השנה, מחמת ששבועות הוא שעת מתן תורה ואנו מראים עצמינו שאנו דומים למלאכים בשעת מתן תורה ע"י התורה.
נועם אלימלך פרשת משפטים בזה"ל-
לא תבשל גדי בחלב אמו. נראה לפרש ע"ד הרמז, דיש ליתן טעם לשבח למה נאסר לנו בשר בחלב, והמלאכים כשהיו אצל אברהם אבינו ע"ה נתן להם דוקא בשר בחלב. וגם אנחנו בחג השבועות התירו לנו חז"ל שלא להמתין אחר הגבינה השיעור כמו בשאר ימות השנה.
ויש לומר כי "בשר" רומז לגשמיות, וע"י שהצדיק אוכל הגשמיות ביחודים, הוא שואב השפעות מעולמות העליונים, ע"ד שאמרו חז"ל באשה דם נעכר ונעשה חלב, כמו כן הצדיק באכילתו, אכילתו נעשה "חלב", דהיינו השפעה נקרא ע"ש חלב, ומחמת שאין בנו כח לעשות היחוד למטה, לכן ציוה השי"ת שלא לאכול בשר בחלב, כדי שלא לערב מה ששייך למעלה עם מה שלמטה. ולא כן המלאכים שכח בידם לעשות היחוד אמיתי גמור למטה כמו למעלה, ולכן לא היו צריכין לשאוב דוקא מלמעלה, לכן אכלו בשר בחלב. וזה הטעם שהתירו לנו בחג השבועות לאכול [בשר] אחר גבינה בלא המתנת שיעור, מחמת שאז הוא שעת מתן תורה הקדושה, ואנו מראים עצמינו שאנו דוגמת המלאכים בשעת מתן תורה ע"י התורה עכ"ל.

ונבוכתי בדבריו, היא הנותנת אחר שחג השבועות הוא יום מתן תורה בו נתנו לאדם חוקים המבדילים אותו מהמלאכים (שלא קיבלו את התורה) הדעת לכאו' נותנת שאף נחדד את ההבדלים בין בשר ודם למלאכים.
ועוד צ"ב לפ"ד, דהנה מובא במדרש מה שהכריע לבסוף שעמ"י יקבלו את התורה ולא המלאכים, שאמר להם הקב"ה היאך אכלתם בשר וחלב אצל אברהם וא"כ צ"ב לסה"ק הנ"ל.
ונשנו הדברים-
הפקדתי שומרים אמר:
על זה גופא הטענה, הרי חג שבועות עיקר מהותו היא קבלת התורה, וזו האחרונה מציבה אותנו כנגד המלאכים (שהם לא קבלו את התורה) אך משום 'טעם היחוד' הנ"ל, ז"א שהטענה עליהם היתה על שאכלו בשר וחלב, וא"כ אין לנו להשתמש "בחנית האוייב" כנגד עצמנו.. (ואם רוצים להדמות למלאכים יש הרבה ענינים אחרים, אבל לא בדבר שהוא עצמו הסיבה לקבלת התורה)
[ואילו דברי הסה"ק הנ"ל היו נאמרים על סתם ימים (סתם דוגמא בפסח שאז אירע מעשה אברהם והמלאכים כמבואר בחז"ל, ובהצטרף שאילו היה ענין ביום זה להדמות למלאכים) אזי הדברים אכן היו מובנים].
ו"נשלשו" הדברים-
הפקדתי שומרים אמר:
על זה גופא הטענה, להמעיט בהגבלה בנינו ובין המלאכים, הדבר האחרון שהיה עולה על הדעת לכאו', הוא להשתמש בדבר שסותר בעצם את הסיבה בגינה זכינו אנו בקבלת התורה ולא המלאכים שזכו, הווי אומר אכילת בשר וחלב ועדיין לדידי צ"ב.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הרב @יוספזון הבין יפה מאוד את הדברים. דבריו באו בתגובה למש"כ שקבלת התורה עניינה להבדיל בינינו לבין המלאכים, ועל כך הוא ענה שזה לא נכון. אדרבה! התורה ניתנה כדי לקרב אותנו למעלת המלאכים. התורה לא ניתנה למלאכים מפני מעלתם שאין בהם גשמיות, אבל הם אינם גויים שצריך לחדד את ההבדלים בינינו לבינם, להראות שיש דברים שאנו אסורים והם מותרים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מסתבר שקו' הנ"ל (יוספזון) בדרך של גז"ש מלאך מלאך..מצא כאן, מצא שם..והנה לו הקושיא..
וגם זה (גז"ש מלאך..) לא קבלנו מרבותינו מעתיקי השמועה, כך שאין לנו לעשות גז"ש מדעתנו..
ושמא קיבל מרבותיו...וצ"ע.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
מה שכתבת הרב אור זרוע לפרש בד' יוספזון, ראה מה שכתב הנ"ל, והבן שפירושך הוא ולא פירושו.
וחלילה לתלות בך, את טעותו של הנ"ל.
ובעצם דבריך, המלאכים לא גויים, אבל כשאנו באים להשתמש באותה סיבה שגרמה לעם ישראל לקבל את התורה ולא למלאכים, ביום מתן תורה, יש בזה קושי.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
ובעצם דבריך, המלאכים לא גויים, אבל כשאנו באים להשתמש באותה סיבה שגרמה לעם ישראל לקבל את התורה ולא למלאכים, ביום מתן תורה, יש בזה קושי.
אני סבור שהכלל: "אין משיבין על הדרוש", תקף גם לדיון הזה.
הנוע"א מיישב את המנהג ע"ד הדרוש והחסידות שבאים להראות את מעלת התורה שמקרבת אותנו למעלת המלאכים.
אתה טוען שזה לא מוצלח. נניח. אבל קושיא גדולה אין כאן.

אבל באמת ניתן ליישב את הדברים. אדרבה, יש עניין להראות את מעלת התורה דווקא במצוות בשר בחלב. שהרי כל הסיבה שהתורה ניתנה לבני אדם ולא למלאכים, היא מפני מעלת המלאכים וחסרון בני האדם. על כן, בדבר הזה עצמו שבו ניתן ביטוי לחסרון בני האדם וההבדל בינם למלאכים, בו גופו באים אנו להראות את מעלת התורה שמזככת אותנו ומקרבת אותנו למעלת המלאכים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
פותח הנושא
ראשית יישר כח על דבריך.
ובעצם הדברים, על זה גופא הטענה, הרי חג שבועות עיקר מהותו היא קבלת התורה, וזו האחרונה מציבה אותנו כנגד המלאכים (שהם לא קבלו את התורה) אך משום 'טעם היחוד' הנ"ל, ז"א שהטענה עליהם היתה על שאכלו בשר וחלב, וא"כ אין לנו להשתמש "בחנית האוייב" כנגד עצמנו.. (ואם רוצים להדמות למלאכים יש הרבה ענינים אחרים, אבל לא בדבר שהוא עצמו הסיבה לקבלת התורה)
[ואילו דברי הסה"ק הנ"ל היו נאמרים על סתם ימים (סתם דוגמא בפסח שאז אירע מעשה אברהם והמלאכים כמבואר בחז"ל, ובהצטרף שאילו היה ענין ביום זה להדמות למלאכים) אזי הדברים אכן היו מובנים].

בשורה תחתונה -להמעיט בהגבלה בנינו ובין המלאכים, הדבר האחרון שהיה עולה על הדעת לכאו', הוא להשתמש בדבר שסותר בעצם את הסיבה בגינה זכינו אנו בקבלת התורה ולא המלאכים שזכו, הווי אומר אכילת בשר וחלב ועדיין לדידי צ"ב.
כ"ז העתקנו.
ועל כן מוכרחים לענ"ד לומר שד' המדרש הנ"ל חלוק עם מדרשים אחרים, כמו שכתבו המפרשים שציינו. ובכך יעלו יפה ד' הנוע"א.
 
חלק עליון תַחתִית