מקור למנהג שקטנים צמים בתשעה באב

נפתולי

משתמש ותיק
למרות שבשו"ע והפוסקים לא הוזכר כלל שיש מצוות חינוך בזה (וראה במועדים וזמנים ח"ז סי' רנ"א)
אבל יודעני על כמה וכמה משפחות וקהילות שנוהגים שגם הקטנים צמים בתשעה באב, עכ"פ בליל תשעה באב.
ויש אפילו משפחות שהחמירו על תינוקות שכמובן אין יודעים כלל על החורבן.
האם יש מקור לכל זאת?
האם ידוע על מנהגים בזה?
 

נפתולי

משתמש ותיק
פותח הנושא
בינתיים מכל החיפושים שעשיתי מצאתי רק פוסקים האוסרים לקיים מנהג זה.
וכגון הגרי"י פישר באבן ישראל שכותב כי זהו מנהג בטעות.
במיוחד הזדעזעתי לראות דברי רבינו מנוח האמורים לגבי יום הכיפורים, והרמ"א מעתיקו להלכה ואין שום פוסק שחולק עליו, וכ"ש בתשעה באב, ולדבריו לא רק שאין למנוע מאכל ומשתה אפילו שעות, אלא ראוי למחות ולהזהיר על זה שלא לענותן. וזה לשונו:
קטן שהוא פחות מבן תשע אין מענין אותו כו', פירוש, אין חייבין אביו ואמו ואין צריך לומר בית דין, למנוע ממנו מאכל אפילו שעה אחת. והמענה אותו ומונע ממנו מאכל או משתה אפילו שעות, מונע ממנו חסד ויראת שדי יעזוב, והרי הוא בכלל שופכי דמים כדגרסינן בירושלמי פרק ב' שעירי יום הכיפורים ר' חייא ב"ר בא הוה משתעי ההיא עובדא חד בר נש הוה מהלך בשוקא וברתיה עמיה אמרה ליה אבא צחינא, אמר לה אורכן צבחר, כלומר כתר לי זעיר, אמרה לי' אבא צחינא אמר לה אורכן צבחר ומיתת (רח"ל), ר' אחא כד מתפני מוסף הוה אמר ומיסן אחנא, מאן דאיתא תינוק יזיל בגיניה, כלומר מי שיש לו תינוק ילך בשבילו להברותו. ומפני זה ראוי למחות ולהזהיר על זה שלא לענותן עד שיגיע זמן דקים להו לרבנן דתוך זמן זה שאמרנו אין יכול לסבול שום עינוי בלא סכנה גדולה, ומצות השם ומשפטי תורתו אינן נקמה בעולם אלא חסד ורחמים וחיים בעולם שנאמר אשר יעשה אותם האדם וחי בהם".
עכ"ל רבינו מנוח על הרמב"ם הלכות שביתת עשור סוף פ"ב.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
לכאורה, גם כל שאר העינויים, כמו נעלי עור, לא ראוי לענותן. מאידך במ"ב סי' תקנ"ד הביא דעת האחרונים שאסור לקטן ללמוד תורה בת"ב משום ששמח בכך (דלא כהמג"א משום רבו עיי"ש)
נ.ב ר' @נפתולי מדוע הזדעזעת למראה דבריו של רבינו מנוח, הלא זאת שיטה ידועה, ורבים וטובים אוחזים בגישה זו. הרי כפי שכתב רבינו מנוח בדבריו שהעתקת בזה"ל "ומפני זה ראוי למחות ולהזהיר על זה שלא לענותן עד שיגיע זמן דקים להו לרבנן דתוך זמן זה שאמרנו אין יכול לסבול שום עינוי בלא סכנה גדולה" ע"כ. דברים, שמן הסתם לא נמצא חולק עליהם.
 
נפתולי אמר:
למרות שבשו"ע והפוסקים לא הוזכר כלל שיש מצוות חינוך בזה (וראה במועדים וזמנים ח"ז סי' רנ"א)
אבל יודעני על כמה וכמה משפחות וקהילות שנוהגים שגם הקטנים צמים בתשעה באב, עכ"פ בליל תשעה באב.
ויש אפילו משפחות שהחמירו על תינוקות שכמובן אין יודעים כלל על החורבן.
האם יש מקור לכל זאת?
האם ידוע על מנהגים בזה?

ברכי יוסף אורח חיים סימן תקמט
א. דין א. חייבים להתענות וכו'. אפילו קטני קטנים כתב הרמ"ע בתשובה סי' קי"א דאין להאכילם אלא לחם ומים. ולא נהגו כן.
 

נפתולי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רחמים אמר:
נפתולי אמר:
למרות שבשו"ע והפוסקים לא הוזכר כלל שיש מצוות חינוך בזה (וראה במועדים וזמנים ח"ז סי' רנ"א)
אבל יודעני על כמה וכמה משפחות וקהילות שנוהגים שגם הקטנים צמים בתשעה באב, עכ"פ בליל תשעה באב.
ויש אפילו משפחות שהחמירו על תינוקות שכמובן אין יודעים כלל על החורבן.
האם יש מקור לכל זאת?
האם ידוע על מנהגים בזה?

ברכי יוסף אורח חיים סימן תקמט
א. דין א. חייבים להתענות וכו'. אפילו קטני קטנים כתב הרמ"ע בתשובה סי' קי"א דאין להאכילם אלא לחם ומים. ולא נהגו כן.
מה הכוונה שלא נהגו כן, האם נהגו להתענות בכלל ולא התירו אפילו לחם ומים?
או שלא נהגו אפילו את החומרא הזו של לחם ומים, דהיינו שלא התענו כלל?
 
נפתולי אמר:
מה הכוונה שלא נהגו כן, האם נהגו להתענות בכלל ולא התירו אפילו לחם ומים?
או שלא נהגו אפילו את החומרא הזו של לחם ומים, דהיינו שלא התענו כלל?
לא מובן לי כלל הה"א שלך, הלשון מורה בבירור שלא נהגו כלל את החומרה ונתנו לילדים לאכול כל דבר ללא הגבלה.
 

נפתולי

משתמש ותיק
פותח הנושא
רחמים אמר:
נפתולי אמר:
מה הכוונה שלא נהגו כן, האם נהגו להתענות בכלל ולא התירו אפילו לחם ומים?
או שלא נהגו אפילו את החומרא הזו של לחם ומים, דהיינו שלא התענו כלל?
לא מובן לי כלל הה"א שלך, הלשון מורה בבירור שלא נהגו כלל את החומרה ונתנו לילדים לאכול כל דבר ללא הגבלה.
גם אני חשבתי כך, אבל היות וכתבתי כי אני מחפש דווקא מקורות שיש לילדים להתענות, אז היה לי הו"א שאתה מתכוון לדייק כך מלשונו.
אז בינתיים לא מצאנו שום מקור להתיר לילדים להתענות תענית שעות בתשעה באב?
 

דרומאי

משתמש ותיק
לענ''ד מה שמרגילים את הילדים לצום הוא לא משום חינוך ותענית שעות, אלא משום חיבוב מצוה. ובעינינו ראינו שמחת הילדים הטהורה מכמה שעות שצמו.
ועל הקושיא מרבינו מנוח צ''ל דתענית לילה אין בה חשש סכנה, ואה''נ שאם התינוק אומר צחינא יש להשקותו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
חיבוב מצוה לא אמרינן בכה"ג שהקטן כלל לא נכלל בחובת הצום בשונה משאר מצוות שחל עליו חובת חינוך דרבנן.
 

דרומאי

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
חיבוב מצוה לא אמרינן בכה"ג שהקטן כלל לא נכלל בחובת הצום בשונה משאר מצוות שחל עליו חובת חינוך דרבנן.

חיבוב מצוה הוא נתינת הטעם ליהדות של הילדים, כדי שכאשר יגדלו יעשו את הדברים מתוך חיבור פנימי ועמוק. כמו ששרים זמירות שבת עם הילדים אפילו אם הם לא הגיעו ל'חינוך זמירות', כמו''כ נותנים לילדים לטעום טעם של מצוות ושל חגים, וגם טעם של תענית. לולי הטעם הזה שקבלנו בבית היה כל האידישקייט שלנו נראה אחרת, וזה ניכר מאד אצל בעלי תשובה.
 
חלק עליון תַחתִית