עשרה בטבת- יום דין בכל שנה ושנה על בנין ביהמ"ק, חת"ס.

רוצה לדעת

משתמש ותיק
כתב החת"ס: באותו יום שסמך מלך בבל למטה על ירושלים ישבו בית דין של מעלה אלו מיימינים ואלו משמאילים עד שגברו המשמאילים ונחרב הבית והנה אין לך שנה שאין קללתה מרובה מחברתה וכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו נמצא שבכל שנה ושנה מתחדש חורבן חדש וזהו כל פעם שמגיע עשרה בטבת שהתחיל אז למעלה משפט החורבן יושבים בי"ד של מעלה וגוזרים החורבן של בל שנה ושנה ודבר זה מרומז קצת בספר קרניים עיין בפירושו הנקרא דן ידין בענין חודש טבת וידוע שעל צרה שעברה כמו יום שמת בו אביו ואמו אין אנו מתענין בטבת אבל תענית חלום מותר להתענות דבשביל שיש לו עונג שמבטל צרה העתידה לבוא עליו לאו עינוי הוא הלכך תענית ט' באב שהוא רק על צרה שעברה לא דוחה שבת אבל תענית עשרה בטבת שהוא על ביטול צרה העתידה עונג הוא והיה דוחה שבת עכ"ד. הובא בתורת משה דרוש לח' טבת תקפא
 

ינון קליין

משתמש רגיל
יש עוד חת"ס בהקשר זה (דרשות חת"ס ח"א עמ' קג טור ד):
בואו וראו דבר נפלא כי בזה חודש (טבת) אשר לקינו בו כפלי כפליים, בו התחילה מצור נבוכדנצר על עיר הקודש, וההתחלה הוא חצי הכל כתב הב"י שאילו היה אפשר שתחול עשרה בטבת בשבת היינו מתענים בו. בו ביום באתה השמועה לבני הגולה, ח' נכתבה התורה יונית והיה חושך ג' ימים בעולם, ט' בו מת עזרא הסופר שהיה שקול כמשה רבינו עליו השלום, וא"כ החודש הזה הוא זמן אבילות לישראל, והנה הוא התחלת שמחתם ושנה חדשה שלהם ולידת משיחם. והנה חודשי אדר וניסן הוא ימי שמחתינו וצמיחת מזלנו, והנה ביום ג' אחר מולד אדר מתחילים ימי עינוי שלהם לעולם, וממשיך עד ימי הפסח כידוע, ואעפ"י שהם לא כונו בזה לשום דבר, מ"מ לא במקרה והזדמן נפל זה כי אם בכוונת מכוון כדכתיב ולאום מלאום יאמץ, ע"כ אל תשמח ביום אידם, כי שמח לאיד לא ינקה מדינה של גיהנם ח"ו.
 
חלק עליון תַחתִית