כתב החת"ס: באותו יום שסמך מלך בבל למטה על ירושלים ישבו בית דין של מעלה אלו מיימינים ואלו משמאילים עד שגברו המשמאילים ונחרב הבית והנה אין לך שנה שאין קללתה מרובה מחברתה וכל דור שלא נבנה ביהמ"ק בימיו כאילו נחרב בימיו נמצא שבכל שנה ושנה מתחדש חורבן חדש וזהו כל פעם שמגיע עשרה בטבת שהתחיל אז למעלה משפט החורבן יושבים בי"ד של מעלה וגוזרים החורבן של בל שנה ושנה ודבר זה מרומז קצת בספר קרניים עיין בפירושו הנקרא דן ידין בענין חודש טבת וידוע שעל צרה שעברה כמו יום שמת בו אביו ואמו אין אנו מתענין בטבת אבל תענית חלום מותר להתענות דבשביל שיש לו עונג שמבטל צרה העתידה לבוא עליו לאו עינוי הוא הלכך תענית ט' באב שהוא רק על צרה שעברה לא דוחה שבת אבל תענית עשרה בטבת שהוא על ביטול צרה העתידה עונג הוא והיה דוחה שבת עכ"ד. הובא בתורת משה דרוש לח' טבת תקפא