אחד התלמידים
משתמש ותיק
זה שט"ו בשבט ר"ה לאילנות הוי שיטת בית הלל אבל לב"ש זה ר"ח שבט. איך הוי ב"ש לחומרא במח' זו?
חידה לט"ו בשבט
- Thread starter אחד התלמידים
- תאריך התחלה
עזריאל ברגר
משתמש רגיל
זו מחלוקת שיש בה להקל ולהחמיר לרוב.
מה שאני שמעתי בזה, שהמחלוקת ביניהם היא לגבי "בכח" או "בפועל", ויש להאריך בזה.
מה שאני שמעתי בזה, שהמחלוקת ביניהם היא לגבי "בכח" או "בפועל", ויש להאריך בזה.
יש מקום אחד שבית שמאי להחמיר ולא שייך בזה חומרה לב"ה.
אתן רמז, השנה היה פחות מברוב שנים.
אתן רמז, השנה היה פחות מברוב שנים.
לא מצאתי חומרא לבית שמאי, אבל יש לדעת שככלל שיטת בית הלל היא חומרא בנידון זה.
שהרי קיי"ל (ראש השנה י.) שאילן שנטעו לפני טו באב שנות הערלה נגמרים בטו בשבט, ולכן לבית שמאי יש שבועיים פחות איסור ערלה ברוב הנטיעות! (מלבד אלו שנטעו אחרי ראש השנה ועד א' שבט; עי' רמב"ם הל' מע"ש פ"ט הי"ב).
שהרי קיי"ל (ראש השנה י.) שאילן שנטעו לפני טו באב שנות הערלה נגמרים בטו בשבט, ולכן לבית שמאי יש שבועיים פחות איסור ערלה ברוב הנטיעות! (מלבד אלו שנטעו אחרי ראש השנה ועד א' שבט; עי' רמב"ם הל' מע"ש פ"ט הי"ב).
לבית הלל הוא אין אומרים תחנון בט"ו בשבט. לבית שמאי לא מרוויחים כלום שבלא"ה אין אומרים תחנון מחמת ראש חדש.
ידוע שבד"כ בית שמאי לחומרא וב"ה לקולא. החידה איזה חומרא יש בזה שראש השנה לאילנות בא' בשבט כשיטת ב"ש ולא בט"ו בשבט כשיטת ב"ה.בני ברקי אמר:
התשובה למעלה.
אני מכיר ליטאים כאלה שבשבילם לא לומר תחנון זה יותר חומרא :) ובגלל זה אני שובר את הראש למצא חומרא אחרת בבית שמאי, ובינתיים חשבתי, א, שאם השנה הנכנסת היא שנת מעשר עני והשנה היוצאת היא שנת מעשר שני הרי בזמן הזה מדובר בהפסד רציני כי מעשר שני פודים על פרוטה וזהו ומעשר עני צריך לתת לעני כמעט עשר אחוז מהפירות. ב, בזמן שהיו מקדשים עפ"י הראיה אם קדשו את ל' טבת ועשו אותו ראש חדש שבט הרי בתחילת היום הפרשתי מעשר עני\שני וכעת אחרי הקידוש צריך להפריש שוב.
אין זה חומרא או קולא, שהרי תמיד יש זמן לתחילת השנה, ומה שמרוויחים בשנה אחת מפסידים בשנה אחרת.יצחק אמר:
לומד התורה
משתמש ותיק
אגב- לעתיד לבוא אי' בילקוט שר"ח יהיה יום טוב, וא"כ לבית שמאי יהיה א' בשבט ראש השנה לאילן יו"ט. (ולעת"ל ההלכה כבית שמאי)
הילכתא למשיחא!
ראה שבת ל ב. (וספרא על ויקרא כו).
-----
אך לאידך, אם לעת"ל ר"ח יהיה
, הרי ביו"ט אין מעשרין!
א. זה אינו, דבזמן ב"ש וב"ה עדיין היו מקדשין על פי הראיה, ושפיר הוי ב"ש לחומרא.
ב. בודאי שאף לעתיד לבא לא יהא ר"ח אסור במלאכה כיו"ט ממש, והרי גם למנהג הנשים שאין עושין מלאכה בר"ח, מותרות בהפרשת תרו"מ.
נו, כותרת האשכול הרי חדה חידה.
(בהודעתי הקודמת שאלתי שאלה פשוטה, למה כשבן אדם כותב 'ראה' כבודו מפטיר כלאחר יד ואומר 'זה אינו'!, ואינו טורח אפילו לראות מה כ' שם?).
לך נא ראה את שכ' שם, והשיבני דבר.
אליהוא בן ברכאל
משתמש ותיק
בשנת השבע הפירות הפקר ופטורין ממעשרות, ולהלכה מר"ה מנינן לשמיטין אף בפירות האילן, וא"כ לב"ש יש יותר זמן מעשר עני מב"ה, שלב"ש בכל שמיטה, שנה וח' חדשים מעשר עני, ולב"ה חסר שני שבועות. וא"כ לב"ש צריך לתת מעשרותיו כשלב"ה אכלם הבעלים בירושלים או בפדיון. אמנם אין מעשר עני חומרא על מעש"ש, שהרי מעש"ש קודש, וחמור ממעשר עני שאינו קודש.
אז אקבל המלצתך.
כוונתי היתה, שכיוון שבפירות האילן - שחמשה עשר בשבט הוא ר"ה להם - אזלינן בתר חנטה (ולא בתר לקיטה), הנה עד הנה לא ראינו שברגע חנטת הפרי כבר יעשרוהו.
אלא, שאודה ואבוש, ש(לא ידעתי שגדר 'חנטת הפרי' ההלכתית הנפסק בשו"ע (שלא ס' קכה) שונה היא מהגדרתו הפשוטה המדעית.) עד לרגעים אלו היה מונח אצלי מגירסא דינקותא שחנטת הפרי היא רגע תחילת הווצרותו או עוד קודם לכן - כפי שאכן ישנן גם דעות כאלו, ולכן כתבתי את שכתבתי.
- ורמזתי לכוונתי זאת, מהגמ' האומרת: יתיב רבן גמליאל וקא דריש עתידים אילנות שמוציאין פירות בכל יום...
אלא, שלהנפסק בשו"ע, חנטת הפרי הינה שלב הרבה יותר מאוחר בהתפתחותו, והוא זמן הגעתו לעונת המעשרות וראוי כבר קצת לאוכלו.
ועל כן צדקו אמרי ר' @יצחק ודבריכם.
סליחה.
השפיץ של הכולל
משתמש ותיק
כזה עוד לא ראיתי, את דבריך כתבת בקיצור, ואת ההתנצלות באורך. אכתי לא בטלה ענוה.
נושאים דומים
