לא זכיתי להבין קושייתך היקרה,
הנחת הנחה שטעם אי אמירת תחנון הוא רק משום ש'קוראים' לו ראש השנה, ואז הגדלת תמיהתך עד לשמים, עד שחכמי ורבני בית המדרש דפה פלפלו עמך בנושא זה, זה טוען מחמת הפגרא, (וחושבני שמחמת פגרת הלילה טעם כן, והש"ה יכפר ויסלח לו על כך) וזה טוען מחמת שמחת לבלוב הפירות והצמחים, כביכול פתאום העולם נהיה יפה וזורח ואיך נאמר תחנון כשהעולם כה שמח ונחמד, וגם לזה דומני שפריחה אכן יש בתירוץ זה אך לא לבלולב...
והאמת שהפריחה אינה בטו בשבט, ואדרבא עברו כבר רוב גשמי שנה כך בגמ' בבלי מסכתא דראש השנה, אלא שאז עולה השרף באילן וכו'.
ועניין ראש השנה הוא כי אכן כן הוא, ראש השנה הוא לכמה וכמה עניינים, ומה שלא אומרים תחנון הוא מפני שראש השנה זמן שמחה הוא, שהרי התחלת הדבר שמחה היא, וזה ברור לכל בעל נפש, ומה שאין אנו חשים בכך, עד כדי תמיה למה לא יאמר תחנון, יתכן שזה מאותו טעם שאין אנו חשים חרדה עמוקה מיום הדין למשל, או שמחה גדולה בנטילת הלולב, ואם כן השאלה היא עלינו איך לא חשנו וכמתים וכעץ יבש הפך לבנו, תחת היותנו עובדים את ה' בשמחה ובטוב לבב בדורות עברו.