לאיזה מילה יש הכי הרבה מילים נרדפות?

במבי

משתמש ותיק
"כי האדם עץ השדה"
ואכן ביהדות הרבה סובב סביב העץ
חג הקציר, חג האסיף, חג הביכורים וכו'
כל פעולת קטיפה כמעט נקראת בשם שונה קצירה, קטיפה, אריה, מסיקה, גדיד/רה, בצירה וכדו'

אך החידוש הגדול שהמלבי"ם מביא 18 מילים נרדפות למילה "ענף" !!! (יחזקאל פרק יז' פסוק ד')

אמיר, בד, דליה, זמורה, זלזל, חוטר, נצר, סעיף, שרעף, סנסן, ענף, עפא, פארה, שוחה, שריג וכו' ואף ראיתי פעם עוד מילים שהמלבי"ם לא הזכירם.
 

יצחק

משתמש ותיק
רש"י בחולין נג. ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב,
גם שם מצאנו ריבוי שמות אבל זה לא כ"כ דומה לענף כי משמע קצת ברש"י שכל בע"ח יש לו צעקה משלו ולכן יש לו שם משלו וא"כ זה לא שם נרדף
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
הברטנורא אי שם בזרעים גם מביא את שמות פעולת הקטיפה לכל צמח וגם שם צריך לומר שיש המייחד כל צמח לשם קטיפתו.
אך ידוע ששיטת המלבי"ם שכל מילה נרדפת מבטאת פעולה שונה וכך גם תמיד הגר"א מסביר.
כך שכל מילה נרדפת לכאורה היא מיוחדת לכשלעצמה.
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי אמר:
בדקתם שאין מילה שיש לה יותר מילים נרדפות?

לא מאמין, אגב קראתי פעם שבאסקמוסית ישנם 40 מילים שונות להגדיר שלג, וכנראה שבכל שפה ישנם יותר מילים להגדיר ערכים החשובים אצלה.

הגמ' מביאה 6 מילים שונות לאריה - אריה, כפיר, לביא, ליש, שחל, שחץ
וצ"ב שהרי כתוב בפרקי דר"א(כמדומני) שהארי יש לו בושת פנים ומשא"כ לדוב אין בושת פנים (ראו ערך אשת פוטיפר)
וא"כ צ"ב איך זה מסתדר עם השם "שחץ"?
(ומצד שני מובא שהארי דורס ואוכל ואין לו בושת פנים?!, יצאתי מבולבל לגמרי)
 

יאיר

משתמש ותיק
ככה זה כשאתה במבי/עופר/אייל צעיר

אגב, צ"ל לאיזו מילה*
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפי הילקוט שמעוני משמע שפי' השם "שחץ" הכוונה שחץ שבשיניו, וא"כ אינו לשון גאות כלל.
http://www.daat.ac.il/daat/vl/yalkut-shimoni/yalkut-shimoni12.pdf

ואולי דווקא הארי והלביאה ביחד אז אין לו בושת, שהרי מי יטיל כסותו בין לביא ולביאה וכו'
ויהודה הנמשל לאריה שהודה ולא בוש, אדרבא הודאתו נובעת מבושתו.

וא"כ הווה לארי בושת פנים.

והרוקח בפרשתינו פרשת ויחי כותב שישנו הבדל בין אריה לארי, שהארי חזק יותר מן האריה וא"כ לאריה ישנם 7 שמות.
 

יהודי נאמן

משתמש ותיק
יצחק אמר:
רש"י בחולין נג. ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב,
גם שם מצאנו ריבוי שמות אבל זה לא כ"כ דומה לענף כי משמע קצת ברש"י שכל בע"ח יש לו צעקה משלו ולכן יש לו שם משלו וא"כ זה לא שם נרדף
לא עברתי בעיון על כל מילים הנרדפות לענף, אבל למשל זמורה הוא רק בענבים ולא בשאר אילנות. אז גם כן אינו שם נרדף.
 
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודי נאמן אמר:
יצחק אמר:
רש"י בחולין נג. ולשון צעקת כל בהמה לחוד כמו בלשון עברית נוהם לארי וגועה לשור וערוג לאיל וצהל לסוס וצפצוף לעופות וחרץ לכלב,
גם שם מצאנו ריבוי שמות אבל זה לא כ"כ דומה לענף כי משמע קצת ברש"י שכל בע"ח יש לו צעקה משלו ולכן יש לו שם משלו וא"כ זה לא שם נרדף
לא עברתי בעיון על כל מילים הנרדפות לענף, אבל למשל זמורה הוא רק בענבים ולא בשאר אילנות. אז גם כן אינו שם נרדף.

כִּ֤י שָׁכַ֙חַתְּ֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׁעֵ֔ךְ וְצ֥וּר מָעֻזֵּ֖ךְ לֹ֣א זָכָ֑רְתְּ עַל־כֵּ֗ן תִּטְּעִי֙ נִטְעֵ֣י נַעֲמָנִ֔ים וּזְמֹ֥רַת זָ֖ר תִּזְרָעֶֽנּוּ׃ (ישעיה יז-י)

כותב רש"י:

על כן תטעי וגו'. על כן כאשר נטעתיך מתחילה נטעתי נטע נעמנים שנים עשר בני יעקב ובהעלות נטעיך לזמורות נתנו זרע שאינו הגון כזמורות זרות שאינם ממין גפן אלא דומים לגפן.
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
יעקב שלם אמר:
ומי החולקים?

המלבי"ם כתב במבואו לספר ישעיה: "עמודי התווך אשר הפירוש נשען עליהם, הם שלושה: א) לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במלות שונות, לא כפל ענין, לא כפל מאמר, ולא כפל מליצה, לא שני משפטים שענינם אחד, לא שני משלים שהנמשל אחד, ואף לא שני מלות כפולות."
והרד"ק כתב עשרות רבות פעמים את המשפט 'כפל הדבר במלות שונות'.
 

עת לדבר

משתמש ותיק
אבר כיונה אמר:
יעקב שלם אמר:
ומי החולקים?

המלבי"ם כתב במבואו לספר ישעיה: "עמודי התווך אשר הפירוש נשען עליהם, הם שלושה: א) לא נמצא במליצות הנביאים כפל ענין במלות שונות, לא כפל ענין, לא כפל מאמר, ולא כפל מליצה, לא שני משפטים שענינם אחד, לא שני משלים שהנמשל אחד, ואף לא שני מלות כפולות."
והרד"ק כתב עשרות רבות פעמים את המשפט 'כפל הדבר במלות שונות'.
וכן האבן עזרא בעשרות מקומות (אם תרצו אצטט).
לבנתיים אביא מקורות אחרים.


ירמיה כ"ג כ"ג, כ"ד האלהי מקרב אני נאם יְיָ ולא אלהי מרחק: אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם יְיָ הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם יְיָ: ורד"ה האלהי מקרוב. שאיני רואה אלא בסמוך לי ואין בי כח לשפוט את התחתונים שהם רחוקים ממני ואיני יודע במעשיהם: אם יסתר איש. זהו כפל תמיהה האלהי מקרוב כדרך כל תמיהות הכפולות:



תהילים ט' ה' כי עשית משפטי ודיני ישבת לכסא שופט צדק. ורד"ה משפטי ודיני. תיבות כפולות במקרא ואין חילוק ביניה' כמו עדי וסהדי במרומים עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל: משפטי ודיני. בשמים: ישבת לכסא. כסא המשפט:



פי' הרמב"ן לספר איוב בהקדמה עמ' כ'. וכבר באו אלה שתי הכפירות רצוני לומר הכפירה בידיעה והכפירה בהשגחה בדברי הנביאים במקומות רבים וזכר במזמור אך טוב לישראל אלהים לברי לבב הענין בריוח ובלשון מבואר.

אמר ואני כמעט נטיו רגלי כאין שפכה אשורי כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה. יאמר בראותי שלום רשעים כמעט שלא נטה מדרך האמונה שהזכיר אך טוב לישראל אלהים לברי לבב כלומר שכל הטובות ממנו.

ומלת קנאתי הורה על היות קושייתו בייסורי הצדיקים כאשר היה רואה בשלום הרשעים כי הוא לא יקנא בהוללים רק בצדיק בהיות לו רעות וצרות ולהוללים השקט ובטחה.

ויבאר זה אחרי פסוק הנה אלה רשעים ושלוי עולם השגו חיל זו קושיית שלות רשעים, אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי ואהי נגוע כל היום זו קושיית צדיק ורע לו ומפני זה אמר כמעט נטיו רגלי.

ויחזור לדעת הכופרים הגמורים הכוללים כל הכפירות שהם כופרים בידיעה והזכיר כפירתם ואמרו איכה ידע אל ויש דעה בעליון, פי' כי כפירתם בידיעה מפני שיאמרו אחרי שהוא אל תקיף ואמיץ כח ויש דעה בו והוא עליון ונשגב ויכול למה יצא מלפניו משפט מעוקל על כן יגזרו שלא ידע ולא יבין.

ונראה מכפל המלות איכה ידע אל ויש דעה שיאמר איכה ידע אל בעתידות ויש בו דעה בהווה כי אילו ידע בעתיד לא ברא אלה הרשעים ואילו יש דעה בהווה לא ישפיע להם טובה.

כי אין לפרש שהוא כפל ענין אחד במלות שונות כמשפט הנבואות כי היה כופל מענין ידיעה להבנה או לראיה בפסוק ויאמרו לא יראה יה ולא יבין אלהי יעקב וזולתו.
והנה השלים החכם ענין התימה הזה ואחשבה לדעת זאת עמל הוא בעיני עד אבא אל מקדשי אל אבינה לאחריתם איך היו לשמה כרגע וגו' והענין הכרת הרשעים ושיהיה אחריתם לשמה ולבזיון. ואני תמיד עמך אחזת ביד ימיני זה קיום הצדיקים ועמידת זרעם ושמם, כי זה החכם כלל הצדיקים בשם עצמו כאשר אמר אך ריק זכיתי לבבי וארחץ בנקיון כפי מפני שאין הקושיא בצדיק ורע לו רק ליודע בעצמו שהוא צדיק כי לכל אחד מהנספה נוכל לאמר לו אינך צדיק ולא בר לבב וזך מחשבה.
 

אייל גלבוע

משתמש ותיק
@עת לדבר ו @אבר כיונה האם זה מוסכם שהראשונים חלקו על שיטת המלבי"ם הגר"א והרש"ר הירש בנושא המילים הנרדפות?
או שמא יש מקום להסביר ששיטת המלבי"ם הגר"א והרשר"ה מוסכמת, אלא שלא האריכו בה הראשונים?

מעודי, שיטה זו הייתה קשה עלי, ובפרט קשה היה לי איך העלימו זכרה בימי קדם. ולכן קל לי הרבה יותר לקבל, שבימי הראשונים הדעה המוסכמת הייתה שיש מילים נרדפות וזהות, על מנת שניתן יהיה לחרוז ולשורר, ודיברה תורה כלשון בני אדם, ובדורות האחרונים, מצאו טעם בכל מילה ומילה. (אך לא יקרא זה בשם פשט, כי אם דרש או רמז)
 

אבר כיונה

משתמש ותיק
אייל גלבוע אמר:
האם זה מוסכם שהראשונים חלקו על שיטת המלבי"ם הגר"א והרש"ר הירש בנושא המילים הנרדפות?
או שמא יש מקום להסביר ששיטת המלבי"ם הגר"א והרשר"ה מוסכמת, אלא שלא האריכו בה הראשונים?
ברד"ק מופיע הרבה הביטוי "כפל הדבר במילות שונות", והמלבי"ם כותב שאחד מיסודות פירושו הוא שאין כזה דבר
 

קצר לעניין

משתמש ותיק
במבי אמר:
הברטנורא אי שם בזרעים גם מביא את שמות פעולת הקטיפה לכל צמח וגם שם צריך לומר שיש המייחד כל צמח לשם קטיפתו.

ואולי זה הטעם של הראשונים שסוברים שמלבד פעולת קצירה כל שאר הקטיפות הם תולדה
ולא רק מטעם שלא היה במשכן, אלא בגלל שזו פעולה אחרת מקצירה
 

אשר שרייבר

משתמש ותיק
אייל גלבוע אמר:
@עת לדבר ו @אבר כיונה האם זה מוסכם שהראשונים חלקו על שיטת המלבי"ם הגר"א והרש"ר הירש בנושא המילים הנרדפות?
או שמא יש מקום להסביר ששיטת המלבי"ם הגר"א והרשר"ה מוסכמת, אלא שלא האריכו בה הראשונים?

מעודי, שיטה זו הייתה קשה עלי, ובפרט קשה היה לי איך העלימו זכרה בימי קדם. ולכן קל לי הרבה יותר לקבל, שבימי הראשונים הדעה המוסכמת הייתה שיש מילים נרדפות וזהות, על מנת שניתן יהיה לחרוז ולשורר, ודיברה תורה כלשון בני אדם, ובדורות האחרונים, מצאו טעם בכל מילה ומילה. (אך לא יקרא זה בשם פשט, כי אם דרש או רמז)
גם הבני יששכר זי"ע כותב כו"כ פעמים בספריו כשיטה זו:
"אין בלשון הקודש שום דבר לבטלה, ומה שכתבו המדקדקים שיש שמות נרדפים ומשמעות אחד להם - זה אינו, דבהכרח יהי איזה חילוק משמעות ביניהם. כגון עזרה וישועה, אימה ופחד, אויב ושונא, ששון ושמחה". (בנ"י תשרי י', כב)
"אין דבר ריק בלשון הקודש, ויש חלוקים גם בשמות הנרדפים". (שם אדר ה, ו)
"להתוודע ולהגלות שאין דבר ריק במשפט לשון-הקודש, לא כמו שאומרים המדקדקים שהם שמות נרדפים!" (שם אלול א, יח)
"מה שהניחו כמה פעמים שמות נרדפים, היינו כמה שרשים מתפרשים על ענין אחד - זה ג"כ יחוייב שיתפרש כל אחד בענין משונה, והדברים ארוכים. דברנו בזה אל החבירים המקשיבים, ומי שיעיין בזה יראה פלאות בתורה!" (דברים נחמדים, סנהדרין ד.)
ועוד.
 

אשר שרייבר

משתמש ותיק
אגב, סתם א שיין שטיקל בענין הנ"ל לכ' שב"ק:
על המשנה (אבות ג) "אם אין דעת אין בינה" מבאר הברטנורא "דעת הוא שמוצא טעם לדבר", ומעיר ע"ז התוי"ט דא"כ נמצא דמאמה"כ (תהלים קי"ט) "טוב טעם ודעת למדני" - הם מלות נרדפות.
גם ע"ז כותב הבנ"י, "אין דעתנו נוחה בזה בשום מקום, רק בלשונינו הקדוש אין דבר לבטלה".
ומבאר שמצד אחד הרי מצוה לחקור על טעמי המצוות בפרד"ס התורה, ומצד שני אם יתלה המצוות על איזה טעם, יבוא ח"ו לומר שכשאינו שייך זה הטעם הוא פטור ["וכמו שעשו הרבה אשר הלכו דרך חשכים בחקירת הפילוסופיא"] ויבטל ח"ו המצווה.
וזה ביקש המשורר "טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי": למדני "הטעם" - טעמי המצוות, וגם למדני "דעת" - דהיינו "דעת המוציא הטעמים"
(וכפירוש הרע"ב), שאדע שאי אפשר לבוא לתכלית טעמיהן, כי עוד נוכל להוציא טעמים בדעת לְאֵין מִשְׁעָר [כי במצוותיך האמנתי - לא כדרכי הפילוסופים].

(דברים נחמדים, אבות)
ואגב שבאגב, מעניין שבספר אמרות טהורות (לבעל הנועם מגדים זי"ע) מבואר כתוב הנ"ל בסגנון דומה:
 

Capture.JPG
 

במבי

משתמש ותיק
פותח הנושא
אשר שרייבר אמר:
אגב, סתם א שיין שטיקל בענין הנ"ל לכ' שב"ק:
על המשנה (אבות ג) "אם אין דעת אין בינה" מבאר הברטנורא "דעת הוא שמוצא טעם לדבר", ומעיר ע"ז התוי"ט דא"כ נמצא דמאמה"כ (תהלים קי"ט) "טוב טעם ודעת למדני" - הם מלות נרדפות.
גם ע"ז כותב הבנ"י, "אין דעתנו נוחה בזה בשום מקום, רק בלשונינו הקדוש אין דבר לבטלה".
ומבאר שמצד אחד הרי מצוה לחקור על טעמי המצוות בפרד"ס התורה, ומצד שני אם יתלה המצוות על איזה טעם, יבוא ח"ו לומר שכשאינו שייך זה הטעם הוא פטור ["וכמו שעשו הרבה אשר הלכו דרך חשכים בחקירת הפילוסופיא"] ויבטל ח"ו המצווה.
וזה ביקש המשורר "טוב טעם ודעת למדני כי במצוותיך האמנתי": למדני "הטעם" - טעמי המצוות, וגם למדני "דעת" - דהיינו "דעת המוציא הטעמים"
(וכפירוש הרע"ב), שאדע שאי אפשר לבוא לתכלית טעמיהן, כי עוד נוכל להוציא טעמים בדעת לְאֵין מִשְׁעָר [כי במצוותיך האמנתי - לא כדרכי הפילוסופים].

(דברים נחמדים, אבות)
ואגב שבאגב, מעניין שבספר אמרות טהורות (לבעל הנועם מגדים זי"ע) מבואר כתוב הנ"ל בסגנון דומה:

Capture.JPG
 
אשר שרייבר אמר:
ואגב שבאגב שבאגב... גם הבית אהרן (קארלין) זי"ע מבאר כתוב הנ"ל באופן דומה:

בית אהרן בחוקותי.JPG

ואולי עפ"ז יבוארו דברי האבן עזרא שהרי כותב שהפסוק שיוצא דופן בתהילים בפרק קיט הוא "ערוב עבדך לטוב אל יעשקוני זדים" מכיוון שלא מוזכרות בו אף אחד מהט' מילים שעליהם סובב כל הפרק
אשרי תמימי דרך – אלה המאה ושבעים וששה פסוקים שהם אל״ף בי״ת כבר הזכיר בעל המסורת כי אין פסוק שאין שם זכר דרך או תורה או עדות או פקודים או אמירה או חוק או מצוה או משפט או דבר חוץ מפסוק אחד והוא ערוב עבדך לטוב (תהלים קי״ט:קכ״ב) וכבר הזכרתי בתחלת הספר מה שאמרו המפרשים באלה הפסוקים כי יש אומרים שלא חברם דוד.
 


והוא הכוונה ש"אל יעשקוני זדים" היינו הפילוסופים ע"י ביטול מצווה כתוצאה מאיזה הסבר או טעם שקיים בה.
 

ונכתב בספר

משתמש ותיק
אני חשבתי תמיד שאין חולק על כך שגם במלים נרדפות יש הבדל ביניהם. והרי חז''ל חילקו בעצמם [ע''פ דרש] בין דיבור לאמירה, ששון ושמחה, האזנה ושמיעה וכו'
אלא שכשענין נכפל, כמו השירים והנביאות כוונת הראשונים שמדבר על אותו ענין ולא על שני ענינים אחרים, והגר''א וביותר המלבים בא לבאר ההדגשות שבמשפט הראשון והשני שיש בזה מה שאין בזה, ומתי ראוי להשתמש בכל מילה. וגם המלבי''ם אינו מפרש כפל לשון בשתי ענינים אחרים שאין להם שום קשר.

נ. ב. על דעת האבן עזרא אעיר, שלפי דעתו אין כאן כפל במילים נרדפות, אלא כל שמדובר באותו ענין, אף כשהשמות שונות ממש ואינם נרדפות כלל, ג''כ הכוונה אחת. ועל כן אין להוכיח שדעתו שיש מילים נרדפות שוות. ולדוגמא בפר' יתרו האריך שהשנוי בין זכור לשמור הנאמר בעשרת הדברות ביתרו וואתחנן, הכוונה אחת היא. ומביא שם דוגמאות לזה, למרות ששתי המלים האלה אינם נרדפות.
 
חלק עליון תַחתִית