האוסטרובצר: איך יתכן שהמשיח יגיע דוקא בדור שפל שהוא גם כולו זכאי וגם כולו חייב

בן של רב

משתמש ותיק
תגלית משמחת מאוד!
(כל הזכויות שמורות לתלמידו רבי צדוק הכהן מלובלין.
ואשמח להתעדכן האם שייך להבין את הפסוקים ואת המציאות באופן אחר)
הפסוק שאומר שה' פוקד עוון אבות על בנים שלשים ורבעים = עד 4 דורות בלבד יש רושם מהמעשים הרעים.
ומאידך שם מפורש עושה חסד לאלפיםשהמעשים הטובים נשארים עד 2000 דור! (ובחשבון: עד ביאת המשיח)
וכידוע כולם כותבים שכיצד זכות אבות מועילה - ע"י שנשאר בפנימיותנו הנקודה הטובה למרות המעשים הרעים החיצוניים (זכות=זוך האבות בעומק לב הבנים)
ממילא אומר רבי צדוק בשם רבו שכאן כתוב במפורש שבכל דור הפנימיות של כולנו מזדככת יותר ויותר!!!
וא"כ כל כך פשוט שעם כל הירידה החיצונית = הגאולה מגיעה בסוף!
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
אם כי צריך להבין את הדברים, כי לפו"ר הפנימיות של הדורות הקודמים היה הרבה יותר... בלשון המעטה, ופוק חזי אצל אנשים מבוגרים היאך ליבם ער לכל דבר שבקדושה וכו'
אך אם קבלה היא, נקבל.
ואולי זה כל כל פנימי עד שאין רואים זה כלל..

מ"מ אציין ללשון הרמב"ן בשיר השירים (ח, י"ג) בסופו שכתב וז"ל: גם את בדם בריתך שלחתי וגו' רמז בכאן על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות כדכתי' "מבור אין מים בו" ולא ישאר בידם רק זכות מצות המילה, עכ"ל.
ועי' לשון הרבינו בחיי בסו"פ שלח שלאחר שנחרב ביהמ"ק נתמעטו שמונה כנפי המלאכים כדאי' בחגיגה דף י"ג ע"ב "וכנגד אותן שמונה שנתמעטו יש לנו מצות ברית מילה לשמונה והיא המגינה עלינו בכל הדורות", עייש.
וכידוע שהברית מילה היא "למעלה מן הדעת", ודו"ק.
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
צדקת לגמרי בכך שלפעמים אי"ז ניכר - אבל אולי לא בגלל שזה לא פעיל אלא בגלל שלפום גמלא שיחנא.
ולהמחשה: נניח שזליג בוזגלו יושב בביתו באמצע הלילה ואשתו לא רואה... והוא כבר ככה מצוברח מכמה אנפין... ויש לו ניסיון חדש וקשה (שלא היה לאבא ולסבא שלו) להוריד את רמת המוגנות שלו מפתחה של גיהינום (כלשון מרן... על האינטרנט) ונניח שהוא לא עומד בזה לגמרי רק חלקית ולפעמים.
איך הוא מרגיש? ירידת הדורות, והוא הולך עם הרגשה רעה שהוא רשע מאביו ומסביו וכו'
אבל במבט של הפסוק שהוא האמיתי: לא היה אפשר להעמיד את הדורות הקודמים בנסיון כה חריף כי לא היו עומדים בו מחמת שהם נושאים בקרבם רק כך וכך דורות של תורה וקדושה ומעשים טובים.
והוא שעומד בניסיונות יותר שפלים מהם - זה בזכות ההתקדמות והעליה שבכל דור הוסיפו עוד כוחות קדושה ושיפרו את יכולת העמידה.
ורק בעקבות זאת שהשרירים התחזקו - ניתן להגביר את כובד המשקולת...
והשכר לפי הצער יכול להשתדרג רק בתהליך זה שהשרירים מתחזקים מדור לדור.
פלאי פלאים!
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
רק להוסיף שהמשקולת הגדולה יותר שמוסיפים כנ"ל היא בשני אופנים:
1. יצר מבחוץ כגון סביבה וניסיונות בשטח.
2. יצר מבפנים - טבע קשה ומידות רעות מולדות ונטיה חומרית וכו'
כלפי הטבע הלזה נאמר על המשיח שהוא "רוכב על החמור" החמריות שלו שתהיה גרועה מכל! (גר"א) ולהנ"ל זה גם כלפי העולם כי העולם והאדם הם קשורים כידוע וגופו הלזה של המשיח מתקן - עולם - במלכות שדי
 

בן של רב

משתמש ותיק
פותח הנושא
את"ל זה הפשט למה דוקא היום זכינו לעלות לארץ ולקיים המצוות התלויות בה.
 

שמעיה

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
אם כי צריך להבין את הדברים, כי לפו"ר הפנימיות של הדורות הקודמים היה הרבה יותר... בלשון המעטה, ופוק חזי אצל אנשים מבוגרים היאך ליבם ער לכל דבר שבקדושה וכו'
אך אם קבלה היא, נקבל.
ואולי זה כל כל פנימי עד שאין רואים זה כלל..

מ"מ אציין ללשון הרמב"ן בשיר השירים (ח, י"ג) בסופו שכתב וז"ל: גם את בדם בריתך שלחתי וגו' רמז בכאן על עקבות משיח שיהיה הדור כולו חייב ותשתכח תורה מישראל ותרבה החוצפה והעזות כדכתי' "מבור אין מים בו" ולא ישאר בידם רק זכות מצות המילה, עכ"ל.
ועי' לשון הרבינו בחיי בסו"פ שלח שלאחר שנחרב ביהמ"ק נתמעטו שמונה כנפי המלאכים כדאי' בחגיגה דף י"ג ע"ב "וכנגד אותן שמונה שנתמעטו יש לנו מצות ברית מילה לשמונה והיא המגינה עלינו בכל הדורות", עייש.
וכידוע שהברית מילה היא "למעלה מן הדעת", ודו"ק.

בפשטות, אין כלל ראייה מהאנשים המבוגרים אשר אנו מכירים. שרידי המחנות והגטאות שנשארו יראים לדבר ה', על כרחך היו מאלו שליבם היה ער לכל דבר שבקדושה. אך רבו עליהם גם רבו אלו שלא היה ליבם ער לכל דבר שבקדושה, ואלו יצאו אל מחוץ למחנה.
לכאורה, אחוז היראים באמת כיום בין המגדירים עצמם כ'יראי ה'', גבוה מן האחוז בתקופה שלפני המלחמה.
 
נכתב בערב פסח:
זה מסביר את ענין ההארה הנעלמת של הרגלים שלפעמים לא רואים השפעה אח"כ.
ואדרבה הרבה אנשים מרגישים על בשרם את ירידת הדורות - למרות כל מה שניסו לשאוב קדושה ועליה מהחגים.

אך לדברי רבי צדוק הנ"ל היא הנותנת!
שככל ש'עצם הלוז' שלנו מתחזקת ונעשית קשיחה יותר כך ניתן להעמיס עלינו מציאות חיצונית ירודה יותר כי רק כעת יכול נוכל לה.

[הן בשאור שעיסה = היצר הפנימי = מידות ונטיות טבעיות זרות.
והן בשעבוד מלכויות = המציאות הירודה של העולם המכבידה עלינו
וכמ"ש הגר"א]
 

אח שלך

משתמש ותיק
זה עניני דיומא.
כי כל הסליחות וגם כל נעילה ביו"כ הכל מכח מעמד גילוי י"ג מידות הרחמים שנתעורר ביו"כ.
וזה בדיוק הענין של יו"כ לגלות שהעולם בנוי באופן של תיקון המבוסס על הנהגת הייחוד ומתגלה ע"י י"ג מידות אלו.
(ה' לפני החטא = שבועות. וה' אחרי החטא =יו"כ)

אני אעביר >כל< טובי על פניך וקראתי בשם ה' לפניך וחנותי וכו' .
'כל טובי' שמחזיר כל רעה לטובה באופן המתוחכם שהוזכר למעלה.
 

איש ווילנא

משתמש ותיק
בן של רב אמר:
אומר רבי צדוק בשם רבו

רבו היה האיזבצר ולא האוסטרוצבר [ואכן רעיונות מסוג זה באמת תואמים את סגנונו של האיזביצר. הכיוון של עבירה לשמה ושלפעמים דווקא ברע נמצא הטוב וכו']
 
חלק עליון תַחתִית