דף מו האם לאחר מיתת אשתו נחשבת אשת איש? הערה על הקובץ הערות

חוות דעת

משתמש רגיל
הקובץ הערות ( מו,א) כתב להסתפק בהא דמבואר ביבמות ( נה: ) " אלא פרט למשמש מתה דסד"א [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ"ל", האם הקמ"ל הוא דאינה נחשבת שארו, או דאין חיוב משמש עם אשת איש מתה. עי"ש דנחלקו בזה הראשונים.

ולדידי קשה, דלכאורה זו משנה מפורשת בסנהדרין ( כ"ז: )" אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב" דמבואר דבין לפי ר' יהודה ובין לפי ת''ק אם אין לו בנים ממנה לא נחשב קרוב של חתנו, וצ''ע דממתני' מבואר להדיא דהאישות נפסקת אחרי המיתה אם אין לו בנים לכו''ע צע''ג.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
קושיא נפלאה!

הנה לשיטת הרמב"ם פי"ג מעדות ה"א שדין אשה כבעלה לגבי עדות אינו אלא מדבריהם וקרא אסמכתא בעלמא ניחא, דהגם דאחר המיתה נחשבת כשארו מ"מ עצם העובדה שחתנו פסול לעדות הוא מדבריהם, ולא פסלוהו אלא כשעדיין יש קרבה נפשית בין החתן לחותנו (כגון כשיש לו בנים). אמנם לשיטת המאור והרמב"ן במלחמות שדין אשה כבעלה לגבי עדות מדאורייתא קשיא.

והנה בנוב"י תנינא אה"ע סי' עו כתב להוכיח כדעת הרמב"ם דאם אשה כבעלה לכל דבר למה יש פעמים שאין אומרים כן (כגון לגבי ראשון בשלישי וכד') וע"כ שהוא מדרבנן. ובדעת המאור והרמב"ן צ"ל דרק בקרבה קרובה אומרים כן (וכן משמע ברמב"ן). ולפי"ז נראה דרק כשהאשה חיה שהקשר בין הבעל לאשתו הוא קשר של אישות אומרים אשה כבעלה, אבל כשהיא מתה והקשר ביניהם הוא רק קשר של "שארות" שהרי האישות הופקעה כמבואר בקידושין יג,ב (מה גירושין שריא וגומרת אף מיתת הבעל שריא וגומרת) בזה לא אמרינן אשה כבעלה.
 

יצחק

משתמש ותיק
תירוץ מענין, יש שארות למרות שהקנין של האישות פקע
ויש כאן נקודה שצריך לשים לב בגמ' ביבמות, לשון הגמ': דסד''א [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ''ל
והנה איסור אשת איש חל מיד בשעת קידושין והנישואין לא מחמירים את האיסור אשת איש, והרי מה שנקרא שארו (לטומאה) זה רק מהנישואין, אבל היה לגמ' הו"א שהנישואין יכולים להיות גם הם סיבה לאיסור ביאה.
ונתבונן עוד שלפי התירוץ של @מבקש אמת יוצא שלמרות שהנישואין לא יכולים לחול בלי קידושין בכ"ז אחרי שהם חלו הם יכולים להשאר למרות שהקידושין פקעו.
(כך אני מבין את התרגום של המושג "שארות" = "נישואין", "אישות" = קידושין)
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
אבל כשהיא מתה והקשר ביניהם הוא רק קשר של "שארות" שהרי האישות הופקעה כמבואר בקידושין יג,ב (מה גירושין שריא וגומרת אף מיתת הבעל שריא וגומרת) בזה לא אמרינן אשה כבעלה.

מה ענין מיתת הבעל שהוא הפקעת רשותו ממנה כמו בגירושין, למיתת האשה שעדיין נקראת שארו.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
NHA אמר:
הקובץ הערות ( מו,א) כתב להסתפק בהא דמבואר ביבמות ( נה: ) " אלא פרט למשמש מתה דסד"א [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ"ל", האם הקמ"ל הוא דאינה נחשבת שארו, או דאין חיוב משמש עם אשת איש מתה. עי"ש דנחלקו בזה הראשונים.

ולדידי קשה, דלכאורה זו משנה מפורשת בסנהדרין ( כ"ז: )" אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב" דמבואר דבין לפי ר' יהודה ובין לפי ת''ק אם אין לו בנים ממנה לא נחשב קרוב של חתנו, וצ''ע דממתני' מבואר להדיא דהאישות נפסקת אחרי המיתה אם אין לו בנים לכו''ע צע''ג.
בפשטות גם יש אישות לאחר מיתה אבל קורבה יש רק באנשים חיים ששייך בהם עדות אחד על השני .
 

חוות דעת

משתמש רגיל
פותח הנושא
האחד בא לגור אמר:
NHA אמר:
הקובץ הערות ( מו,א) כתב להסתפק בהא דמבואר ביבמות ( נה: ) " אלא פרט למשמש מתה דסד"א [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ"ל", האם הקמ"ל הוא דאינה נחשבת שארו, או דאין חיוב משמש עם אשת איש מתה. עי"ש דנחלקו בזה הראשונים.

ולדידי קשה, דלכאורה זו משנה מפורשת בסנהדרין ( כ"ז: )" אפילו מתה בתו ויש לו בנים ממנה הרי זה קרוב" דמבואר דבין לפי ר' יהודה ובין לפי ת''ק אם אין לו בנים ממנה לא נחשב קרוב של חתנו, וצ''ע דממתני' מבואר להדיא דהאישות נפסקת אחרי המיתה אם אין לו בנים לכו''ע צע''ג.
בפשטות גם יש אישות לאחר מיתה אבל קורבה יש רק באנשים חיים ששייך בהם עדות אחד על השני .

למה שיהיה אישות לאחר מיתה ולא קורבה לאחר מיתה. בפרט להרמב"ם( עדות יג, טו ) דס"ל דקרוב פסול משום גזיה"כ
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
מבקש אמת אמר:
אבל כשהיא מתה והקשר ביניהם הוא רק קשר של "שארות" שהרי האישות הופקעה כמבואר בקידושין יג,ב (מה גירושין שריא וגומרת אף מיתת הבעל שריא וגומרת) בזה לא אמרינן אשה כבעלה.

מה ענין מיתת הבעל שהוא הפקעת רשותו ממנה כמו בגירושין, למיתת האשה שעדיין נקראת שארו.

הערה נכונה, ובאמת הרש"ש בב"ב קיד,ב יישב בזה קושיית התוס' על ריב"ם, אבל התוס' שם - הן ריב"ם והן ר"י החולק עליו - אין מחלקים כן.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
האחד בא לגור אמר:
מה ענין מיתת הבעל שהוא הפקעת רשותו ממנה כמו בגירושין, למיתת האשה שעדיין נקראת שארו.

הערה נכונה, ובאמת הרש"ש בב"ב קיד,ב יישב בזה קושיית התוס' על ריב"ם, אבל התוס' שם - הן ריב"ם והן ר"י החולק עליו - אין מחלקים כן.
אמת כדברך שכך מבואר בדברי התוספות .
אבל לא הבנתי לדבריהם, איך ס"ד בגמרא ביבמות שיתחייב באשת איש אחרי מיתה האישה, והרי כיון דילפינן "מפן ימות במלחמה " או מ"כי ימות האיש האחרון" שמיתת הבעל מתרת איסור א"א, א"כ פשיטא שגם במיתת האישה הדין כן.(דהרי מבואר בגמרא ד"שארו" זה סיבה לחייב משום איסור א"א, ואי נימא דשם שארו שווה בין אם מיתה האישה ובין אם מת הבעל, א"כ כיון דאם מת האיש לא מיקרי שארו לאיסור א"א, א"כ גם במתה האישה כמו כן ,)
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
יצחק אמר:
תירוץ מענין, יש שארות למרות שהקנין של האישות פקע
ויש כאן נקודה שצריך לשים לב בגמ' ביבמות, לשון הגמ': דסד''א [הואיל] לאחר מיתה נמי איקרי שארו אימא ליחייב עלה באשת איש קמ''ל
והנה איסור אשת איש חל מיד בשעת קידושין והנישואין לא מחמירים את האיסור אשת איש, והרי מה שנקרא שארו (לטומאה) זה רק מהנישואין, אבל היה לגמ' הו"א שהנישואין יכולים להיות גם הם סיבה לאיסור ביאה.
ונתבונן עוד שלפי התירוץ של @מבקש אמת יוצא שלמרות שהנישואין לא יכולים לחול בלי קידושין בכ"ז אחרי שהם חלו הם יכולים להשאר למרות שהקידושין פקעו.
(כך אני מבין את התרגום של המושג "שארות" = "נישואין", "אישות" = קידושין)

לא מסתבר לומר שההו"א היא שהנישואין עצמם יכולים להיות סיבה לאסור ביאה, כיון שמהות קידושין היא לאוסרה על העולם ואם הקידושין פקעו גם האיסור פקע, אלא נראה דכוונת הגמ' דמאחר והנישואין (שארות) לא פקעו הו"א דגם הקידושין לא פקעו (ומה שמיתת הבעל מפקעת קידושין הוא דווקא מיתת הבעל ולא האשה כמ"ש הרש"ש) ואכתי איכא חיובא דאשת איש, וקמ"ל דאף דהנישואין לא פקעו מ"מ הקידושין אכן פקעו.
 

חדא

משתמש ותיק
אשה קונה עצמה בגט ובמיתת הבעל ולא מצינו שקונה עצמה במיתת עצמה
ומ"מ יתכן והקורבה של אביה לבעלה לא קיימת לאחר מיתתה
 

חוות דעת

משתמש רגיל
פותח הנושא
חדא אמר:
אשה קונה עצמה בגט ובמיתת הבעל ולא מצינו שקונה עצמה במיתת עצמה
ומ"מ יתכן והקורבה של אביה לבעלה לא קיימת לאחר מיתתה

הא גופא למה?
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
משה נפתלי אמר:
האחד בא לגור אמר:
יש אישות לאחר מיתה.
והראיה, דאסור בחמותו אף לאחר מיתת אשתו, וכן בשאר העריות.
אישות האוסרת את קרוביו לאשתו, ואת קרובי אשתו לו, ודאי קיימת גם אחרי מיתה בין מיתת האישה ובין מיתת הבעל, כמו שהיא קיימת אחרי גירושין.
אבל הנידון כאן היה, שהאישות תאסור את האשה עצמה מדינא דאשת איש, שאת איסור הזה גירושין ומיתת הבעל מתירין, ועל זה באה השאלה מה הדין במתה האשה.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
דבריך נאמרו כלפי הראיה מקרוב ונתרחק לנידון דידן, ואמרתי: ברור כי אין להשליך מפסול קורבה לעדות על דין שארות דערוה.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
אבל הא גופא יש מקום לבע"ד לטעון, דילמא אישות האוסרת את האישה בעצמה משום אשתו של פלוני, כן מקבילה לקורבה דעדות
 
חלק עליון תַחתִית