ונראה שאין כונת הרמב"ם מטעם מיגו, אלא מטעם הודאת בע"ד, כמ"ש "שהרי הודה". ואף שחב בהודאתו להיורשים הידועים לנו, זה לא מיקרי חב לאחרים, כמ"ש הרמב"ם סוף פט"ו ממלוה ולוה [ה"ז], דאף דאין מועיל נאמנות לגבות מלקוחות, מ"מ מהני לגבות מיורשים בלא שבועה, והיא שיטת הרי"ף פ' הכותב [כתובות מ"ז ע"ב מדפי הרי"ף] עיין שם, ומבואר דנאמן על יורשיו מטעם הודאת בע"ד. אבל לענין יבום, פשיטא דלא שייך הודאת בע"ד. ומה"ט, נאמן גם בנכסים הבאין לאחר מכאן.
