היוצא מהטמא - דמעות

chagold

משתמש ותיק
בתוספתא שבת פ"ח מנין לדמעת העין שהוא משקה שנאמר ותשקמו בדמעות שליש. 
וידוע שמגדולי ישראל שתו דמעותיהם (מסופר על החת"ס בערב ת"ב), ועוד...

וק' הרי היוצא מהטמא טמא.
 

מחשבות

משתמש ותיק
חלב מהלכי שתיים מותר
ורק ביונק מגיל ה' אמרו שהוא כשרץ
בשר אדם מחלוקת ראשונים
ובכל אלו היוצאים מאדם לא אמרו היוצא מטמא.
 

חגי פאהן

משתמש ותיק
chagold אמר:
וסגי בזה להתיר לכתחילה?
הרב מחשבות ציין לכתובות ס. שמבואר שם שחלב אדם ודם אדם אסורים מדרבנן, כיונק שקץ או דאתי למימר דם בהמה אכל בהתאמה (עפ"י רש"י שם). ולכן הברייתא שם אומרת שדם שבין השיניים מוצצו ואינו חושש. ובדמעות לא מצינו שגזרו, וגם אין סברא לגזור שכן כוס עם דמעות אינה ניכרת שאלו דמעות ולא יבואו לומר שאלו דמעות בהמה. בעצם, דמעות בהמה אסורות? אז מה יש לגזור?
 

יצחק

משתמש ותיק
ע' באור שמח על הש"ס בחידושים לחולין דף סט. כתב את הגדר המדויק בזה ותו"ד הוא כך:
אנו רואים מצד אחד למשל שדם שבישלו מותר מהתורה, הרי מבואר מזה שאם האיסור השתנה פקע האיסור, והרי לכאורה הגע עצמך אם הדם הזה היה מייצר איזה דבר היינו אומרים שזה אסור מדין "יוצא" וכעת שהדם עצמו השתנה זה יהיה מותר?!
לכן אומר האו"ש שיש שני סוגי איסור, יש איסור "מיני" כלומר שהתורה הרחיקה את הענין הזה ואת כל מה ששייך אליו (גם טריפה נחשב איסור מיני עיי"ש) ובזה שייך לאסור מדין "יוצא", ויש איסור על עצם החפצא ובזה לא שייך כלל איסור יוצא כי רק הדבר בעצמו כפי שהוא נאסר.
האו"ש טוען שבשר מהלכי שתים הוא לא איסור מיני אלא איסור על עצם הבשר ולכן לא שייך בו איסור יוצא עיי"ש.
 

יהודה1

משתמש ותיק
לכאורה מהפסוק שלומדים ממנו אפשר ללמוד שזה מותר, ואם כן רבנן לא גזרו לאסור על דבר שמפורש להיתר.
 
חלק עליון תַחתִית