יהודי שגר בירושלים ונדר לא לנסוע לבני ברק דרך כביש 1

אוריאל

משתמש ותיק
מה הדין באחד שנודר או נשבע בלשון הזה: "אני לא אסע לבני ברק דרך כביש 1" , האם מותר לו לנסוע לבני ברק בדרכים אחרות, או שרואים כוונתו לא לנסוע כלל לבני ברק?
כמובן שהפשטות היא שמותר, אך מכיון שיש לי משמעות במקום אחד שאולי אסור, רציתי לשמוע אם יש לנידון דוגמאות.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכל מלמדי השכלתי אמר:
תשתף מאיפה יש לך משמעות לאסור
בגמרא בנדרים לג. כתוב שאם אחד נודר מחבירו "הנאה המביאה לידי מאכל", הוא אסור לקחת ממנו נפה וכברה וכל מה שמתקן את המאכל, מפני שכל זה כלול בהנאה המביאה לידי מאכל. ומבואר שם בר"ן שגם לאכול ממנו אסור לו, ולכאו' צריך ביאור, הרי הוא לא נדר ממנו אכילה, אלא רק הנאה שמביאה לידי מאכל, אע"כ שזה כלול, ומאי שנא הנאה המביאה לידי מאכל מכביש 1 המביא לבני ברק? [ויש כמובן לחלק, אבל צריך להגדיר את החילוק].
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
שאלה יפה.
אך כמדומה שיש הבדל לשונות בין הנדרים. הנודר שלא להנות הנאה המביאה לידי מאכל משמע מלשונו שרצונו להמנע ממאכל.
וזה יהיה דומה לנודר שלא לנסוע בכביש 1 המביא לבני ברק.

משאי"כ הנודר דלא לנסוע לבמי ברק בכביש 1. שמשמע מלשונו שחפץ להמנע מכביש 1. ודומה לנודר שלא השתמש בכליו של פלוני לצורך הכנת מאכלים. שאז משמע שיכול לאכול ממאכליו של חבירו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
מי אמר לך שטעם איסור מאכל הוא משום שהוא בכלל הנדר עצמו, דילמא האיסור משום דלא גרע מסוס ליראות בו (להצד דאסור) דכל הנאה אסורה במודר מאכל וכמפורש במתני' דכל הנאות חשיבי הנאה המביאה לידי מאכל חוץ מדריסת הרגל וכלים, ומאכל עצמו אף אם לא נדון לאסרו מצד עצמו מ''מ ההנאה שבו היא הנאה המביאה לידי מאכל (לא עיינתי כעת בר''ן).
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
זה גופא מה שאני דן, שאולי סוס ליראות בו נחשב הנאה שמביאה לידי מאכל, בגלל שהסוס גורם שיתנו לו אוכל, אבל כשאחד אוכל, אז הוא אוכל, אבל הוא לא עובר על מה שנדר לא להנות הנאה שמביאה לידי מאכל.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
זה גופא מה שאני דן, שאולי סוס ליראות בו נחשב הנאה שמביאה לידי מאכל, בגלל שהסוס גורם שיתנו לו אוכל, אבל כשאחד אוכל, אז הוא אוכל, אבל הוא לא עובר על מה שנדר לא להנות הנאה שמביאה לידי מאכל.
הסוס גורם לאוכל בגלל השויות של הסוס שאפשר לקנות בה אוכל, ואוכל עצמו לא גרע, כי גם אפשר בשויותו לקנות אוכל אחר. כל החילוק בין מודר הנאה למודר מאכל הוא בויתור שאינו שוה כסף.
 

tkhvu

משתמש ותיק
החילוק בין הנאה המביאה מאכל ברור, משום שכשאומר שהוא נודר מאכל יש מקום לפרש שנודר רק את המאכל עצמו ולכך הוסיף שלא רק את המאכל אסר אלא אף כל הנאה המביאה לידי מאכל, משא"כ כשאומר שלא יסע לבני ברק למה הוסיף שלא יסע דרך כביש אחד, הוספה זו רק מגרעת. והדברים פשוטים.

ולעיקר הנידון. מתחילה הייתי סבור שכונת השואל לרמוז לענין בפרשת שופטים שנקראה בשבת, וכדלהלן. באיסור לשוב מצרימה כתיב וד' אמר לכם לא תסיפון לשוב בדרך הזה עוד. ובריטב"א יומא לח תי' בשם הרא"מ מה שרבים וטובים גרים במצרים משום שהאיסור הוא רק לשוב דרך המדבר. והנה כן הוא באמת בלישנא דקרא לשוב בדרך הזה, ומ"מ דעת רוב הראשונים שאין נפק"מ דרך איזה מקום חוזר למצרים, כיון שכונתו מ"מ שלא לשוב למצרים. ויש בזה סייעתא להנידון הנ"ל אם נדר שלא יסע בכביש 1 היכן שידוע שהמטרה היא המקום אליו מוביל כביש אחד אסור לא ליסוע בכל הכבישים.
[ההשראה להוכיח לדיני נדרים מאיסור זה הגיעה מהמעשה הידוע בנודע ביהודה שבילדותו נשאלה שאלה באחד שנשבע שלא יראה את אחיו לעולם, ובמות אחיו רצה לראותו טרם קבורתו. והוכיח הנו"ב מהא דכתיב כאשר ראיתם וכו' לא תוסיפון לראותם עוד עד עולם. והלא אח"כ כתוב וירא ישראל את מצרים מת על שפת הים. הרי שראיה לאחר מיתה אינה בכלל השבועה. (יש לי פירכא לראיה זו אבל אכמ"ל)].
 
חלק עליון תַחתִית