האם מותר בזמנינו לשאת שתי נשים - פרשת ויצא

גל גל

משתמש ותיק
בס''ד

פרשת ויצא: האם מותר לשאת אשה שנייה?

פתיחה

בפרשת השבוע מובא, שיעקב אבינו עבד את לבן ארבע עשרה שנה, בשביל לזכות לבסוף גם ברחל וגם בלאה. כיצד יעקב אבינו נשא שתי אחיות? הרי תורה אוסרת לשאת שתי אחיות! המהר''ל (גור אריה מו, י) תירץ, שאפשר שיעקב אבינו פעל על פי רוח הקודש וציווי מיוחד, ומשום כך זה לא היה בעיה. הרמב''ן תירץ (כו, ה), שהאבות אמנם קיימו את כל המצוות, אבל רק בארץ ישראל, ובלשונו:

''והנראה אליי מדעת רבותינו, שלמד אברהם אבינו התורה כולה ברוח הקדש, ועסק בה ובטעמי מצותיה וסודותיה, ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה, ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחוצה לארץ נשא האחיות.''

כך גם מסביר הרמב''ן (מח, ז), את הסיבה שרחל מתה לפני הכניסה לארץ, כדי שיעקב אבינו לא ייכנס לארץ ישראל, כאשר הוא נשוי לשתי אחיות (ועיין ברמב''ן ביבמות צח ע''א שתירץ אחרת). בעקבות יעקב אבינו שנשא שתי נשים, נעסוק השבוע בשאלה, האם מותר בזמנינו לשאת אשה נוספת, ושאלת תוקפו ומשמעותו של 'חרם דרבנו גרשום'.

דין הגמרא

רבינו גרשום (חי לפני בערך אלף שנה), תיקן לא מעט תקנות. הרבה מהן לא ידועות, אך מספר תקנות התפרסמו מאד, כמו האיסור לגרש אשה בעל כרחה, והאיסור לקרוא מכתב של אדם אחר ללא רשות. אחת מהתקנות הייתה, שאסור לשאת שתי נשים, ובמידה ואדם יעבור על התקנה, יחרימו אותו. עוד לפני שנגיע לעיסוק בחרם, יש לבדוק, האם על פי דין הגמרא, מותר לשאת שתי נשים.

על פי דין הגמרא, כולם מודים שבמידה ואשתו של אדם מסכימה, הוא יכול לשאת אשה נוספת, כמו בזמן התורה. נחלקו האמוראים מה הדין, כאשר האשה מסרבת שהבעל יתחתן עם אשה נוספת, האם מותר לו בכל זאת להתחתן? לדעת רב אמי, אסור לאדם לשאת אשה נוספת בניגוד לרצון אשתו, ואילו לדעת רבא, הוא יכול שלא להתחשב ברצון אשתו, ולשאת אשה נוספת. ובלשון הגמרא:

''אמר רבי אמי: כל הנושא אשה על אשתו - יוציא וייתן כתובה. רבא אמר: נושא אדם כמה נשים על אשתו; והוא, דאית ליה למיזיינינהי (= ובתנאי שהוא יכול לפרנס אותן).''

להלכה נפסק בשולחן ערוך (אבה''ע א, ט) כדעת רבא, שאדם יכול לשאת אשה נוספת בניגוד לרצון אשתו. אמנם, כפי שכבר עולה מדברי רבא בגמרא, אדם יכול לשאת יותר מאשה אחת, רק בתנאי שהוא יכול לפרנס כל אשה כראוי, וכן נפסק להלכה.

חרם דרבינו גרשום

לפני כאלף שנים תיקן רבינו גרשום, חרם על אדם שיישא יותר משתי נשים. מדוע היה צורך לתקן תקנה זו? הועלו מספר אפשרויות:

א. כפי שראינו לעיל, הגמרא מתנה את ההיתר לשאת שתי נשים, בכך שאדם יוכל לפרנס כל אשה כראוי. המהר''ם פדואה (שו''ת סי' יד) טען, שרבינו גרשום חשש, שאדם יישא הרבה נשים ויוולדו לו הרבה ילדים, והוא לא יוכל לפרנס אותם כראוי. משום כך הוא תיקן, שאדם יוכל לשאת רק אשה אחת:

''עוד נכון לומר, שתקנת רבנו גרשם שלא לישא שתי נשים... כי חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותנו בגולה, אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן, כי אפילו לרבא דהלכתא כוותיה ( = שהלכה כמותו) שכתב ש'נושא אדם כמה נשים' הא מסיים 'והוא דאית ליה למיזיינינהו (= הוא מתנה את זה בכך שיש לו לפרנס אותן)'' ועל אלה חששו קדמונינו בהיותנו בגולה טרודים וכעניים, וכל ממוננו על קרן הצבי.''

ב. הר''ן טען (שו''ת סי' מח), שנשיאת שתי נשים, עלולה לגרום לצרות ולבעיות (כפי שכבר רומזת התורה), ומשום כך תיקן רבינו גרשום שלא יישאו שתי נשים, וכן כתב המרדכי (כתובות רצא). לא זו בלבד, יש שטוענים שרבינו גרשום התעורר לתקן את החרם, בעקבות מקרה פרטי שקרה לו. היו לו שתי נשים, ואחת מהנשים קינאה באשה השניה, ומשום כך היא ניסתה להרוג את רבינו גרשום (אם כי יש לציין, שלא מדובר במקור מבוסס דיו).

התפשטות החרם

האם החרם תקף בכל מקום, או שיש מקומות שלא קיבלו אותו על עצמם, ומשום כך גם בזמן הזה הם יכולים לשאת שתי נשים?

א. רבינו גרשום חי באזור צרפת, ובעקבות כך החרם התפשט אצל האשכנזים מאוד, ופרט באזורים של צרפת – גרמניה - פולין, ופסקו אותו להלכה המרדכי, הראבי''ה והמהר''ם מרוטנבורג, כולם מחכמי האשכנזים, ובלשון הארחות חיים (חלק ג), שמנה את התקנות שתיקן רבינו גרשום: ''והחרם ששם רבינו גרשון, שלא לשאת שתי נשים''.

ב. בניגוד לאשכנזים, אצל הספרדים התקנה לא התפשטה. כך עולה מדברי הר''ן בתשובה (סי' מח), המהרי''ק (שורש קא) ועוד, וכך ענה הרשב''א לשאלה (ג, תמו), האם יש מקרים חריגים, שבהם גם רבינו גרשום מודה שאפשר לשאת שתי נשים (ונעסוק בזה בהמשך):

''שאלה: שאלת תקנת רבינו גרשם ז"ל שהחרים שלא ישא אדם אשה על אשתו, וכן לא יגרש את אשתו בעל כרחה, אם החרים הרב זה אפילו במי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה? תשובה: עיקר תקנתו לא ידעתי, אך מן הדומה הרב לא תיקן בכל מקום... ומכל מקום בין תקן בין לא תקן, אותה תקנה לא פשטה בכל גבולותינו ואף לא בגבולות פרובינצה הסמוכים לצרפת לא שמענו שפשטה, ומעשים במקומנו בתלמידי חכמים ואנשי מעשה שנשאו אשה על נשיהם, ואחרים רבים ולא חשש שום אדם בדבר זה מעולם.''

מקום נוסף להקל, הביא המהרי''ק בשם הרשב''א (שם). הוא כתב, שכאשר רבינו גרשום תיקן את התנקה, הוא תיקן אותה רק עד תחילת האלף החמישי, והזמן הזה כבר חלף. יש שחלקו על דברי המהרי''ק, הפתחי תשובה כתב (אבה''ע א, יט), שכל החכמים שדנו בתקנה, ובניהם הר''ן, המהר''ם מרוטנבורג, הראבי''ה ועוד, כלל לא הזכירו כלל את ההיתר שהביא המהרי''ק.

להלכה

המחלוקת בין חכמי האשכנזים לספרדים, התגלגלה עד למחלוקת השולחן ערוך (אבה''ע א, י) הספרדי, והרמ''א האשכנזי (שם). השולחן ערוך פסק כדעת חכמי ספרד, שאין מניעה לשאת אשה נוספת. ואילו הרמ''א חלק על דבריו, וסבר שהאיסור נוהג גם בזמן הזה:

''רבינו גרשום החרים על הנושא על אשתו... ולא פשטה תקנתו בכל הארצות ולא החרים אלא עד סוף האלף החמישי. הגה (= רמ''א): ומכל מקום בכל מדינות אלו התקנה והמנהג במקומו עומד, ואין נושאין שתי נשים, וכופין בחרמות ונדויין מי שעובר ונושא ב' נשים לגרש אחת מהן. ויש אומרים דבזמן הזה אין לכוף מי שעבר חרם רבינו גרשום (ב"י סי' פ"ז), מאחר שכבר נשלם אלף החמישי, ואין נוהגין כן (= וכן כופים להוציא מי שנשא שתי נשים).''

אם כן לדעת האשכנזים, בוודאי שאי אפשר לשאת היום שתי נשים. האם לדעת הספרדים, אפשר בזמן הזה בארץ ישראל לשאת שתי נשים? התשובה היא שלא. מדוע? הרי השולחן ערוך לא פסק את חרם דרבינו גרשום!

הסיבה לכך היא, שהשולחן ערוך פסק את דברי הנימוקי יוסף בשם הריטב''א (יבמות יד ע''ב ד''ה עונה), שבמקום שבו נהוג שלא לשאת שתי נשים, אז כאשר הבעל מתחתן עם האשה הראשונה, זה נחשב כאילו הוא מתחתן איתה על דעת כך, שהוא לא ייקח אשה נוספת, ובלשון השולחן ערוך (א, ט): ''ובמקום שנהגו שלא לישא אלא אשה אחת, אינו רשאי לישא אשה אחרת על אשתו (בחופה ספרדית נהוג, שהחתן נשבע בתקיעת כף, שלא לשאת אשה נוספת)''.

בעקבות פסיקת השולחן ערוך והרמ''א, נקבע בחוק הישראלי (סעיף 176 לחוק העונשין), שאדם שנושא אשה נוספת, או אשה שמתחתנת עם גבר נוסף, דינם מאסר של חמש שנים. אמנם, כפי שמופיע בהמשך החוק (סעיף 179), במקרים מיוחדים התירו לאדם לשאת אשה נוספת, וזה מוביל אותנו לדין הבא, היתר נישואים במקרים חריגים, והיתר מאה רבנים.

מקרים חריגים

גם לדעת רבינו גרשום, שאוסר לשאת אשה נוספת יש לדעת חלק מהראשונים, מקרים חריגים שבהם רבינו גרשום לא תיקן את החרם, וחלקם נפסקו ברמ''א להלכה כפי שנראה.
הרמ''א (א, י) הביא מחלוקת בין הראשונים בשאלה, האם במקום מצווה מתירים לשאת אשה נוספת. למשל, הגמרא ביבמות (סד ע''א) כותבת, שבמידה ואדם שהה עם אשתו עשר שנים, והיא לא ילדה, הוא צריך לגרש אותה, כדי לקחת אשה, ממנה הוא יוכל להביא ילדים (בימינו הדין שונה, ואכמ''ל). נחלקו הראשונים, האם במקרה כזה, של הבאת ילדים לעולם, יכול אדם לקחת אשה נוספת על אשתו.

א. הריטב''א פסק, שרבינו גרשום תיקן את תקנתו, שלא במקום מצוה, אבל במקום מצווה, מותר לשאת אשה נוספת, ובלשונו (יבמות סד ע''א): ''ואף על פי שהחרים רבינו גרשום ז"ל בישיבת כמה חכמים, שלא ישא אדם אשה על אשתו, בכי הא (= במקרה כזה) לא תקן רבינו ז"ל, וכן כתבו רבני צרפת בתשובה''. כך פסקו להלכה גם הרשב''א (שם) והמהר''ם פדואה (סי' יט).

ב. לעומת זאת לדעת המרדכי (יבמות נז), האיסור קיים גם במקום מצווה, לכן אסור לאדם לקחת אשה נוספת, גם אם אין לו ילדים. כמו כן, במקום שבו אחד מהאחים נפטר ללא ילדים, ואחיו שכבר נשוי צריך לייבם את אשת הנפטר או לחלוץ לה, פסק המרדכי שהוא חייב לחלוץ לה (למרות שמצווה יותר לייבם), מכיוון שיש לו כבר אשה, ואסור לו לקחת נוספת, וכך כתב בחריפות המהר''י מינץ (י'):

''זבובי מות יבאיש שמן רקח. זבובי מות יבאיש זהו המוחרם גרשון בונפאצ"ו דכתיב: ''חופר גומץ (=שוחה) בו יפול, ופורץ גדר ישכנו נחש'... אשר המוחרם משיאו שם רע בעמיו לכתוב עליו ( = כלומר הוא משקר), שמהרר"א הסכים עמו, שמותר ליקח שתי נשים, כי גזירת הגאון רבינו גרשום מאור הגולה ז"ל, איננה במקום מצוה לקיים מצות פריה ורביה, כי במקום מצוה לא גזר.''

כיצד נפסק להלכה? קודם כל בפשטות, הדיון הוא רק לפי שיטת הרמ''א, כי לדעת השולחן ערוך כפי שראינו לעיל, אין איסור כללי לשאת שתי נשים, אלא רק במקום שלא נהגו, ובוודאי שבמקרים כאלה, נהגו לשאת שתי נשים. הרמ''א הביא את שתי הדעות להלכה, והט''ז כתב (ס''ק טז) , שמכיוון שמדובר בתקנה דרבנן, אפשר להקל.

מקרה נוסף שעלול לקרות, שהרמ''א פסק אותו להלכה. לפעמים אשתו של אדם יכולה להשתטות ממחלה, או להיפגע בתאונת דרכים וכדומה, במצב שלא מאפשר לה לתפקד. גם במקרה כזה, הרבה פוסקים התירו לאדם לשאת אשה נוספת.

היתר מאה רבנים

כאשר תקנו את חרם דרבינו גרשום, התנו שבמידה ויצטרכו להתיר במקום חריג לשאת אשה נוספת, יביאו חתימות של מאה רבנים שיאשרו, שאכן מדובר במקרה חריג, שאפשר בעקבותיו להתיר לאדם לשאת אשה נוספת, ובלשון הב''ח (אבה''ע סי' א):

''ומסתמא מה שנמצא בדברי האחרונים שיסכימו בהיתר חרם זה מאה רבנים, כך קיבלו הם מפי בית דין של רבנו גרשום מאור הגולה, שכשיגיע איזה ענין בין איש לאשתו שאין ראוי להחזיק בחרם זה, יהיה מה שיהיה, יתירו את החרם בהסכמת מאה רבנים, כדי שלא יהא דבר קל בעיני הדורות הבאים לישא אשה על אשתו.''

אמנם, חלק מהפוסקים סברו, שאין צורך בזמן הזה במאה חתימות. הרמ''א בדרכי משה (א, י) טען, שהצורך במאה חתימות, נהג רק עד סוף האלף החמישית, ומכיוון שעברנו את אותו התאריך, אין צורך בחתימות. כמו כן המהר''ם פדואה טען (סי' יג), שהצריכו היתר של מאה רבנים, רק במקום שבו בדרך כלל לא מתירים לשאת אשה נוספת, אבל במקרים שראינו לעיל, מותר גם בלי מאה רבנים.

מוזמנים להגיב...
 

דרומאי

משתמש ותיק
מש''כ שי''א שרבנו גרשם תיקן שלא לישא שתי נשים משום מעשה שהי' לו- לענ''ד יש למחוק את זה, מדובר בהמצאה מצוצה מהאצבע שהומצאה ע''י כותב רומנים מפורסם (שמפני כבודו שהי' ת''ח לא אזכיר את שמו), והוא אחראי לעוד כמה המצאות כגון שהרא''ש הי' חתנו של מהר''ם מרוטנבורג ועוד הבלים. למען האמת אותו כותב כלל לא התכוון שמישהו ייקח את זה ברצינות, והוא כתב את זה בתור 'רומן על רקע היסטורי', אלא שבחולשת הדורות היו טפשים שקבלו את זה כעובדה היסטורית.
לעצם הדבר, כמובן שחלילה לומר כן שרגמ''ה תיקן תקנה בגלל ענין אישי שהי' לו, וכ''ש שהי' הוא ובית דינו עמו.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
לגבי החוק הישראלי כתבת "או אשה שמתחתנת עם גבר נוסף".
זה מיותר לגמרי. ולא מתאים לעלון תורני.

כל השאר נפלא כתמיד.
וייש"כ.
 

גל גל

משתמש ותיק
פותח הנושא
מכל מלמדי השכלתי אמר:
לגבי החוק הישראלי כתבת "או אשה שמתחתנת עם גבר נוסף".
זה מיותר לגמרי. ולא מתאים לעלון תורני.

כל השאר נפלא כתמיד.
וייש"כ.

לא מסכים איתך, זה תקף משום דינא דמלכותא דינא, ויש לזה השלכות
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
גל גל אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
לגבי החוק הישראלי כתבת "או אשה שמתחתנת עם גבר נוסף".
זה מיותר לגמרי. ולא מתאים לעלון תורני.

כל השאר נפלא כתמיד.
וייש"כ.

לא מסכים איתך, זה תקף משום דינא דמלכותא דינא, ויש לזה השלכות
איפה מצאת דינא דמלכותא לגבי איסורים, למיטב ידיעתי זה רק לגבי ממנות.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
גל גל אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
לגבי החוק הישראלי כתבת "או אשה שמתחתנת עם גבר נוסף".
זה מיותר לגמרי. ולא מתאים לעלון תורני.

כל השאר נפלא כתמיד.
וייש"כ.

לא מסכים איתך, זה תקף משום דינא דמלכותא דינא, ויש לזה השלכות
איפה מצאת דינא דמלכותא לגבי איסורים, למיטב ידיעתי זה רק לגבי ממנות.
כוונתי היא שהנושא של אשת איש שסרחה אינו קשור למאמרך. והזכרתו בדרך אגב בלי סיבה ממש מיותרת.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
הרב יהושע פפר
ה' כסלו ה'תשע"ו


פרשת ויצא מביא אותנו לסיפור חייו של יעקב אבינו, השלישי והאחרון בשושלת האבות. בפרט, היא מתעדתאת שנותיו של יעקב אבינו בביתו של לבן, שם נשיו ילדו את בניו – אבותיו של שבטי ישראל לעתיד.

המפרשים מעלים כקושי את העובדה שיעקב אבינו נשא שתי נשים, בסתירה, לכאורה, לאיסור התורה נגד נישואין עם שתי אחיות. הם אינם מעלים כל שאלה ביחס לעובדה שיעקב לקח יותר מאישה אחת (או לקח ארבע), שכן אין בכך כל קושי: לפי דין תורה, ואפילו לפי דין התלמוד, אין כל איסור בכך.

בגמרא (יבמות סה, ב) השאלה עולה דיון, ושיטת רבה – שנפסקה להלכה – היא שאין בכך כל איסור, ובתנאי שביכולת הבעל לפרנס את נשותיו. עם זאת, ראוי לציין שהמנהג של ביגמיה (או פוליגמיה) לא היה רווח. בכתבי חז”ל כמעט ואין אנו מוצאים דוגמאות למי שלקח יותר מאישה אחת, ונראה שמונוגמיה – לקיחת אישה אחת בלבד – היה הנורמה המקובלת.

בערך בשנת ד’ אלפים תש”נ (סביבת השנה 1,000 למניינם) תיקן רבנו גרשום מאור הגולה איסור על לקיחת יותר מאישה אחת. איסור זה, שנאסר בכוח ה”חרם”, נקבץ יחדיו עם מספר איסורים נוספים: גירשוין כפויים (לתת גט בעל כורחה של אישה), קריאת מכתבים פרטיים של אחים, ועוד מעשים.

במאמר הנוכחי נתמקד בחרם רבנו גרשום ביחס ללקיחת יותר מאישה אחת (ביגמיה או פוליגמיה). האם החרם תקף לנצח, או שמא יש לו תאריך סיום? מניין התוקף לחרם, והאם הוא חל על כל קהילות ישראל? מה הסיבה שבגינה נתקן האיסור מלכתחילה?

בשאלות אלו, ועוד, נעסוק בהמשך הדברים.

הסיבות לחרם

מפרשים ופוסקים רבים דנו בטעם שבגינו החרים רבנו גרשום ואסר את הביגמיה. להלן אחדים מביניהם:

במרדכי (כתובות רצא, כפי שהובא בדרכי משה, אה”ע א, יא) כתב שהסיבה לאיסור היא לתועלת שלום הבית, וכלשונו: “משום קטטה“. כן מבואר בדברי הר”ן בתשובה (שו”ת הר”ן סימן מח): שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם. ההנחה היא שכאשר ישנן יותר מאישה אחת בבית, אין מנוס ממריבות וקטטות, ומסיבה זו (אולי בשל ריבוי מקרים) החרים רבנו גרשום על כך.
לדעת הרשב”א (הובאו דבריו בדרכי משה הנ”ל, אות ט) טעם התקנה היא לטובת הנשים. במצב של היתר לקחת כמה נשים, יש חשש הגברים יתנהגו שלא כהוגן עם נשותיהם, כאשר במידת הצורך תמיד אפשר להתחתן עם אישה נוספת. על-פי זה, כתב הרשב”א שבמצבים בהם מוטל על האדם לקחת אישה שנייה מדין תורה, אין תחולה לחרם (עי’ בכך להלן).
מהר”ם פדובה (שו”ת, סימן יד) כותב שהחרם נתקן מסיבות כלכליות—יציבותה הכלכלית של התא המשפטי, העשוי להתערער מתוך צורך האדם לדאוג ליותר מאישה אחת. כלשונו: “חששו ושקדו על בנות ישראל בהיותינו בגולה אשר ירבה לו נשים ויולד בנים הרבה לא יוכל להספיקן, כי אפילו לרבא דהלכתא כוותיה דאמר בפרק הבא על יבמתו נושא אדם כמה נשים הא מסיים והוא דאית ליה למיזיינינהי, ועל אלה חששו קדמונינו בהיותינו בגולה טרודים וכעניים וכל ממונינו על קרן הצבי”.
החתם סופר (שו”ת חתם סופר, אבן העזר א, סימן א) מבאר שהאיסור על ביגמיה מכוון לחזק את האיסור על גירושין בעל-כורחה של אישה. אלמלא האיסור על ביגמיה, היו אנשים יכולים לעקוף את האיסור על גירושי אישה בעל-כורחה: הוא היה יכול להכניס אישה נוספת לתוך הבית, והעדפת השנייה הייתה מאליה דוחה את הראשונה. כלשונו: “ולולי דמסתפינא לחדש דבר שלא הזכירו הגאונים הקדמונים, הוה אמינא דר”ג הרי תיקן שתי תקנות… ונ”ל דהשניה תליא בראשונה – אחר שגזר שלא לגרש בע”כ, ולפעמים ע”כ שלא לרצונו ידור עם נחש בכפיפה אחת, עי”ז ישא אשה על אשתו ויתרבו קטטות בבתי ישראל ועניות מחזירות על הפתחים דלא מצי למיקם בספוקייהו, נמצא תקנתו שלא לגרש בע”כ קלקלה היא, ע”כ חזר ותיקן שלא לישא שתי נשים, אבל אי הו”מ מגרש בע”כ לא הוה גזור”.
שו”ת אבני נזר (אבן העזר א, סימן ב), שמאריך בטעמים האמורים, מביא עוד שתי סיבות לתקנה. סיבה אחת היא למעט את הנאת האדם במצב ששל גלות וחורבן הבית (בשם שמן ששון). סיבה שנייה היא מחשש שמא ההיתר לישא שתי נשים יביא לידי תקלה שאח יישא את אחותו.
אופי האיסור

בדרכי משה (אה”ע א) מביא מחלוקת בין הפוסקים בנוגע למי שכבר היה נשוי משך עשר שנים או יותר, בלא שנפקד בזרע של קיימא. בנסיבות אלו קמה מצווה לגרש את אשתו ולישא אישה אחרת, שמא ייפד ממנה. כאשר מסיבה כלשהי אין אפשרות לאדם לגרש את אשתו, האם מותר לאדם לישא אישה על אשתו?

לאחר שמציין בכך מחלוקת בין הראשונים, מסיק בדרכי משה שכיון שיש בכך ספק ומחלוקת, הרי שמותר לישא אישה נוספת על אשתו. הסיבה לכך היא שלא מדובר באיסור תורה, או בתקנה שנתקנה מפני חשש לאיסור תורה, אלא באיסור שהתחדש בתקנה מאוחרת. כך נפסק ברמ”א (אה”ע א, י).

האבני נזר, בתשובה האמורה, כותב שעניין זה אף הוא שנוי במחלוקת. בניגוד לדעת הרמ”א, הנודע ביהודה, החתם סופר, ואחרים לומדים מדברי הר”ן כי אפילו במקום ספק, האיסור עומד בתוקפו.

האבני נזר מבאר ששאלה זו תלויה בטעם האיסור שתיקן רבנו גרשום. אם סיבת החרם היא מתוך חשש לשלום הבית, למצב הכלכלי של המשפחה, וכדו’, אזי בוודאי שאין כאן אלא תקנת חכמים, וספקה לקולא. אבל אם התקנה קשורה לחשש מאיסור תורה, כגון מחשש שמא יישא אחיו את אחותו, ניתן להבין שיש להחמיר במקום ספק.

תוקפו של החרם

מפני מה חייבת הקהילה האשכנזית להקפיד על האיסורים שחידש רבנו גרשום?

הרא”ש (שו”ת הרא”ש, כלל מג, סימן ח) מתייחס לשאלה זו, ומסביר שטעם הדבר הוא מפני שהעם קיבל על עצמו את האיסורים, ומסרו אותם דור אחר דור כהלכה מחייבת. מסיבה זו, כותב הרא”ש שהאיסורים מחייבים כמי “שניתנו מסיני”.

לפי דבריו, תוקפן של תקנות רבנו גרשום הוא תוקף של קבלת רבים: כיון שהאיסורים התקבלו בקהילות אשכנז, הרי שהם מחייבים. נקודה זו חשובה במיוחד לאור הוויכוח על תוקף התקנות לאורך זמן, כפי שיובהר בסמוך.

סיבה אחת לערעור על תוקף התקנות היא שאלת המשך קיומן לאורך שנים – נושא שנידון בהרחבה על-ידי נושאי הכלים לטור ולשולחן ערוך (אה”ע א). על-פי דברי המהרי”ק, כותב הבית יוסף (אה”ע א; שו”ת בית יוסף, כתובות סימן יד) שתקנות רבנו גרשום אינם בתוקף כיום, שכן הם נמשכים רק עד לסוף האלף החמישי (1240 למניינם). על-פי הנחה זו, פוסק השולחן ערוך (אה”ע א, י) שאין כיום תוקף לאיסור.

הרמ”א חולק על פסק-הלכה זה, וכותב שהמנהג להקפיד על התקנות עדיין בתוקף. כן המהרש”ל (ים של שלמה, יבמות ו, מא; שו”ת מהרש”ל סימן יד) כמו כן כותב בתוקף שהחרם עומד בתוקפו, ובפתחי תשובה (א, יט) כתב שכך הסכמת הראשונים.

בנוסף לשאלת תוקף האיסור לאורך זמן, מביא הבית יוסף בשם הרשב”א שלא נאמר האיסור אלא במקומות גיאוגראפיים מסוימים, ולא נאמרה התקנה ב”כל מקום”. הוא מוסיף לומר שהאיסור לא התפשט, ואפילו בפרובנס הסמוך לצרפת לא שמענו על האיסור, ומסיים שתלמידי חכמים בספרד נוהגים לישא יותר מאישה אחת, ואין מי שחש לאיסור.

מכאן טעם נוסף להוראת השולחן ערוך לפיה התקנה אינה תקפה ביחס לקהילות ספרד.

מקרים מיוחדים: היתר מאה רבנים

במקרים אחדים תקנת רבנו גרשום אינה תקפה, ומותר לאדם לישא אישה על אשתו.

הרמ”א מזכיר את הכלל בנוגע לאישה שחלתה במחלה נפשית, או מקרים נוספים בהם לא ניתן לגרש אישה. השולחן ערוך פוסק שבמקרים אלו, מתירים לאדם לקחת אישה על אשתו (אה”ע א, י). הבית שמואל מביא בשם הב”ח שהיתר זה דורש חתימה של 100 רבנים, כאשר ההליך נעשה על-ידי בית דין של גדולי הדור. כמו כן על האיש להפקיד את סך הכתובה והנידוניה לצד ג’.


בשאלה של איזה איסור עדיף להתיר – האיסור (על-פי החרם) על גירושי אישה בעל-כורחה או האיסור של ביגמיה, כתב הנודע ביהודה (קמא, אה”ע א) שיש להקל באיסור ביגמיה, ולא בגירושין בע”כ. הוא מוכיח הלכה זו מתוך העובדה שהאיסור על ביגמיה קצוב בזמן, ואילו האיסור על גירושין בע”כ אינו קצוב.

ההלכה בארץ ישראל כיום

הדיון האמור מעלה את השאלה של הלכת החרם בארץ ישראל כיום.

עבור הקהילה האשכזית, אין בכך כל ספק: כיון שאכנזים קיבלו את האיסור על עצמם מדור לדור, וכך ממשיכים להקפיד עליו, הרי שהוא עדיין בתוקף מלא. כאמור לעיל, העובדה שמקפידים על המנהג היא עצמה הוכחה לתוקף האיסור.

עבור בני עדות המזרח, כותב הרב עובדיה יוסף (שו”ת יביע אומר ח”ז, סימן ב) שעקרונית, על בני עדות המזרח ללכת אחר הוראת השולחן ערוך, כך שאין צורך להקפיד על חרם דרבנו גרשום. ואולם, הוא מוסיף מיד שהמנהג הרווח הוא לכלול בשטר הכתובה תנאי לפיו אסור לבעל לישא אישה על אשתו.

הוא ממשיך להבהיר שתנאי זה, שתוקפו מכוח שבועה, אינו תקף במקום שיש מצוות לישא אישה אחרת, כגון במקרה האמור שלא זכה אדם לזרע של קיימא תוך עשור. בנסיבות אלו, הוא מוסיף שראוי לבית הדין ולרבנות הראשית להנפיק אישור לאדם לישא אישה נוספת, שכן אישור זה הינו תנאי חוקי לפי חוק מדינת ישראל להתיר ביגמיה.

גם בנסיבות אלה, רבים מצריכים היתר מאה רבנים, והמנהג הרווח להקפיד עליו גם בזאת.

http://beinenu.com/sites/default/files/alonim/52_07_76.pdf
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חרם רבינו גרשום - הרב מנחם בופרמן
מעיקרא, לפי ההלכה מותר לאדם לשאת כמה נשים נוסף על אשתו, כל עוד ביכולתו לתת לכולן שאר כסות ועונה6. רבינו גרשום החרים כל מי שנושא אשה נוספת. הוא קטע אפוא, בחרם שאינו משתמע לשני פנים בחומרתו, בתחולתו ובהיקפו את האפשרות הלכתית לשאת כמה נשים.

בטעם התקנה נאמרו כמה וכמה סיבות, הנה כמה מהבולטות שבהן.

הסיבה הרוחנית: רבינו גרשום ראה שהחלה תופעה של אנשים המתנהגים בצורה שתלטנית ואלימה, המתעללים בנשותיהם. העובדה שהם הורשו לשאת כמה נשים גרם לכך שמעמדה של כל אישה בפני עצמו היה נחות, וכמו כן היה בכך לעודד את האנשים להתנהגות פרוצה והוללת7 .

הסיבה הנפשית: סיבה נוספת ליוזמתו של רבינו גרשום מאור הגולה למנוע נישואים רב-נשיים, הריהו טעם עמוק היורד לנבכי נפשות בני אדם: ריבוי נשים עלול להוביל לחיי קטטה ומריבה ובשל כך עדיף להימנע ממנו8 .

הסיבה הממונית:כל אשה נוספת שאדם מכניס לביתו היא למעשה משפחה חדשה. יש לה ילדים משלה, מגורים משל עצמה, צרכים, רצונות ושאיפות. על אחת כמה וכמה בדורו של רבינו גרשום, בהם המצוק הכלכלי הנואש היה לחם חוקיו של כלל הציבור בהמוניו, והוא ביקש למנוע אסון כלכלי9 .

תקנה ב': מניעת אופציית גירושי אישה בעל כורחה

לפי ההלכה המפורשת בתלמוד, ניתן לגרש את האישה ברצונה ושלא ברצונה. עד כדי כך מגיעים הדברים שאפילו כאשר לבעל אין יכולת לשלם לאישה את כתובתה ואת נדונייתה, בכל זאת ביכולתו לגרש אותה ואינה יכולה לעכב את הגירושין בשל אי יכולתו לשם את חובותיו אליה. באשר לחובותיו, זכותה לתבוע אותו בתביעה אזרחית לאחר גירושיה10 .

אולם רבינו גרשום תיקן, בחרם, שאסור לגרש את האשה בלי רצונה והסכמתה, גם במצב בו הבעל יתן לה את מלוא חובותיו אליה.

בטעמה של תקנה זו נאמרו כמה היבטים:

לפי גישה אחת, רבינו גרשום ביקש ראה שגברים רבים ניצלו מצב זה לרעה. הגבר היה היחיד שיכול לפרנס את בני המשפחה, ובמקרה של גירושים, האישה עלולה הייתה למצוא את עצמה חסרת כל בכל המובנים. היו גברים שהשתמשו בכך כאמצעי לשלוט על נשותיהם: 'אם לא תעשי כך וכך... אגרש אותך!'. הטלת החובה להסכמת האישה לגירושים, כחלק בלתי נפרד מתוקפם, חיסנה אופוא את הנשים מפני התעללות ושתלטנות גברית אפשרית11 .

השוואה בין האיש לאישה: גם האיש וגם האישה הם יצירי כפיו של ה' שנבראו בצלמו ובדמותו ושניהם שווים לחלוטין במעמדם – אך העובדה שהייתה לגבר יתרון הלכתי מסויים (והסיבות לכך ראויות למאמר בפני עצמו), גרמה לגבר לחוש מתנשא על האישה. משראה רבינו גרשום תופעה שקרית ומכוערת זו, עמד לבטל את אחד הגורמים לה. בהשוותו את כוח האישה בגירושין לכוחו של הגבר, הראה רבינו גרשום כי גם אם מבחינה פורמאלית הגבר הוא המקדש והמגרש, אין לו יתרון על פני האישה12 .

ואם נרצה, ניתן לראות את שתי התקנות כחלק מתקנה אחת שנועדה לרומם את מעמד האישה אל מול גברים שהצדיקו את התעללותם על-ידי שימוש בדברי התורה13 .

בנקודה זו כדאי לציין, שכמו כל תקנה של חכמינו זכרונם לברכה, רבינו גרשום רק הוסיף גדר וסייג לדברי התורה (בכך שהוא הוסיף קריטריון של הסכמת האישה לגירושין) אבל לא התיר דברים שאסרה התורה – דבר שאין בכוחו של חכם לעשות.

תקנה ג': חובת השמירה על הפרטיות

התקנה השלישית, מתקנותיו הידועות והעיקריות של רבינו גרשום, היא התקנה האוסרת על אדם להביט בכתביו הפרטיים של אדם בלא רשותו ובלא ידיעתו.

יש מי שכתב, שהטעם לאיסור זה הוא, שהרבה פעמים מי שמביט לכתבי חבירו עושה זאת כדי לקבל תועלת מידע שהוא מפיק בלי רשותו של בעל המידע. במצב זה דינו לפי ההלכה כגזלן, משום שהוא שואל שלא מדעת. פעולה זו נאסרה אפילו לדבר מצווה, על אחת וכמה לצרכים אישיים.

התפשטות התקנות מבחינה גיאוגרפית

כפי שכבר הזכרנו למעלה, רבנו גרשום מאור הגולה היה ראש רבני יהדות אשכנז בסיום תקופת הגאונים, ולכן תקנתו חייבה את כל יהדות אשכנז. "יהדות אשכנז" כללה במסגרתה מבחינה תרבותית גם חלק מארצות הסלאבים ויהדות צרפת הצפונית.

כבר במאה האחת עשרה התקבלה התקנה גם באזורים נוספים, הקרובים גיאוגרפית לאשכנז. בין מקומות אלו ניתן למנות את: צרפת הדרומית וקטלונה14 , צפון איטליה המכונה בלשון הפוסקים 'כותים'15 ובאנגליה.

עם הזמן, התפשטו התקנות בקהילות נוספות. היה זה בעקבות גלים של פרעות שעברו על יהודי אשכנז וצרפת, שהתגברו במיוחד במסעי הצלב. עם כל גל ברחו היהודים מזרחה: לאוסטריה, לבוהמיה, להונגריה ואף לפולין, ללילטא ולרוסיה16 . זרם הפליטים שזרם עקב גירוש היהודים לצרפת (בשנת 1394) הביא למקום בואם את המורשת שינקו בארץ מוצאם. כתוצאה מכך, בכל אירופה התקבלו תקנותיו של רבינו גרשום.

לעומת זאת, היהודי שישבו במאה האחת עשרה בארץ ישראל בזמן קבלת התקנות לא קיבלו עליהם את התקנות17 , וכך גם יהדות המזרח, כפי שכותב בהקשר זה כותב רבי יוסף קולון: "תקנת רבנו גרשום לא ראיתי, ולא נתפשטה בכל הארצות, והדעת נוטה שלא גזר תקנתו בכל הנשים ובכל המגרשים, שלא עשה אלא לגדור בפני הפריצים וההוללים ומעוללים בנשותיהן שלא כראוי, אבל לא יעלה על הדעת שנתפשטה. תקנתו אפילו באותן שאמרו חכמים שיוציאו שלא בכתובה וגו'. כל שכן ששמענו שלא גזר אלא לזמן סוף אלף חמישי"18 .

יצוין, כי לפני ששים ושש שנים, נקבע בתקנת כנס הרבנים הארצי שהתקיים בשנת תש"י (החלטה שאגב שלוש שנים מאוחר יותר, אושררה גם בידי מועצת רבני מרוקו):

"לרגל קבוץ גלויות מכל תפוצות הגולה, מקצוי ארץ ואיים רחוקים, שעולים לאלפים ורבבות, ומתישבים בארץ בחסד ה' עלינו הגדול, ומביאים אתם מנהגים קדומים שאינם הולמים לתקנות חכמים מרי דארעא דישראל שבעיר הקודש ירושלים תיבנה ותכונן, ותקנות רבני הקהלות בישראל בעניני קדושין ונשואין ובעניני גיטין וגרושין יבום וחליצה, ודבר זה עלול להביא מחלוקת בישראל ולהרוס את שלום בית ישראל,

לזאת מצאנו וראינו חובה לעצמנו לחדש תקנותיהם של רבותינו הקדמונים זצ"ל ולהוסיף עוד תקנות כאלה שהשעה מחייבת אותם מפני דרכי שלום ושלום הבית בישראל, שהם תופסים מקום יסודי לכל תקנות רבותינו הקדמונים, מימי משה רבינו ועד הדורות האחרונים לקהלותיהם.

ברשות קודשא בריך הוא ושכינתיה, וברשות בית - דין של מעלה ובית - דין של מטה וברשות רבנן קדמאי מרי ארעא דישראל, ובהסכמת הגאונים הגדולים חברי המועצה המורחבת של הרבנות הראשית בישראל גוזרים ומתקנים בתוקף תוה"ק ככל תקנות ישראל שנעשו בישראל לקהלותיהם ולדורות עולם...

אסור לאיש ואשה מישראל לארס או להתארס עם אשה שניה על אשתו הראשונה אם לא בהיתר - נשואין מאושר בחתימת הרבנים הראשיים לישראל... בתוקף הטלת חרם על העובר ככל חומר תקנות הרבנים בישראל, על כל קהלות ישראל הקיימות ואלך שתתקיימנה להבא בעזה"י, לשמור ולקיים את כל הכתוב בהם עד בוא גואל לישראל. ושומע לנו ישכון בטח, ושאנן מפחד רעה, ולשומעים ינעם ותבוא עליהם ברכת טוב"19 .

בהכנת מאמר זה נעזרתי בספרים: חכמי אשכנז הראשונים, בעיקר מעמ' 106 ואילך. התקנות בישראל, ח"ד, עמ' פב. אנציקלופדיה תלמודית, ערך: חרם דרבינו גרשום, כרך יז
https://www.alysefer.com/gershom/
 

נדיב לב

משתמש ותיק
גל גל אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
לגבי החוק הישראלי כתבת "או אשה שמתחתנת עם גבר נוסף".
זה מיותר לגמרי. ולא מתאים לעלון תורני.

כל השאר נפלא כתמיד.
וייש"כ.

לא מסכים איתך, זה תקף משום דינא דמלכותא דינא, ויש לזה השלכות
שום קשר לדד"מ. אם מותר או אסור.
תמחק את מה שהעיר לך מכל מלמדי השכלתי. בשביל כבודך לא פחות מכבוד קוראיך
 

נדיב לב

משתמש ותיק
חרם דרבנו גרשום
חרם דרבנו גרשום (בראשי תיבות: חדר"ג) הוא שם כולל למספר תקנות שתיקן רבנו גרשום מאור הגולה, מגדולי חכמי לותרינגיה וראש ישיבת מגנצא, בקהילות אשכנז סביב שנת 1000 לספירה, וגזר על הפרתן עונש של חרם.

בנוגע למספר תקנות ישנן מחלוקות רבות[1]. ויש החולקים על הקביעה שרבנו גרשום הוא המקור הראשון לתקנות אלו.

נראה שתקנותיו של רבנו גרשום נעשו בכינוס של קהילות גרמניה, וכי רבנו גרשום לא התכוון מתחילה שתקנותיו תחייבנה את כל הדורות ואת כל הזמנים ורק מתוקף קבלת הקהילות על עצמן תקנות אלו, הן נחשבות כחובה[דרוש מקור].

בתקופתו של רבנו גרשום וביוזמתו, התאספו רבים מקהילות אשכנז וראשיה על מנת לתקן תקנות דתיות הנוגעות לחיי החברה והמשפחה. עיקרן של התקנות עסק במבנה הנישואין, בעיקר כאלה הנוגעים למעמד האישה, בהתאמה לחברה בה חיו[2][3]. התקנות עצמן לא נודעו במקורן, אלא מובאות בספרי הפוסקים המאוחרים יותר, בחלק מהמקורות הו מובאות באותה צורה, ובחלק מהם ישנם שינויים. מספר התקנות המרכזיות הוא עשר, ובמקורות אחרים הובאו עוד שש תקנות[1].

עניין החרם עצמו מוזכר בספרות התורנית המאוחרת לרבנו גרשום, ואין בידינו מקור אחיד מזמנו של רבנו גרשום. בין הרבנים שהזכירו את החרם: רש"י[4], רבנו ניסים[5], הרא"ש[6], רבי יוסף קארו[7] ועוד[8], מהם מצדדים ומהם[9] שמזכירים אותו ככזה שלא התקבל בכל קהילות ישראל.

תוכן עניינים [הסתרה]
1 מניעים להתקנת התקנות
2 פירוט התקנות
3 במחקר
4 תוקף התקנות בזמננו
4.1 איסור נשיאת יותר מאישה אחת
5 חיזוק התקנות
6 קישורים חיצוניים
7 הערות שוליים
מניעים להתקנת התקנות
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
במהלך השנים הוצגו בדיעבד מניעים שונים להתקנתן של התקנות בנושאי הנישואין.

הבעל מחויב לספק לאשתו שאר כסות ועונה, ומובן שככל שירבה לו נשים כן יקשה עליו לעמוד במחויבות זו. קושי זה מוצג כבר בתלמוד,[10] ומוזכר בדבריו של הרב מאיר קצנלנבוגן (מהר"ם פדובה), בן המאה ה-16.[11]
ריבוי נשים יגרור קטטות ומריבות בין הנשים (בעיה שמוזכרת כבר בתורה[12]). וכך מסביר הר"ן, בן המאה ה-14: "שמא חרם זה לא לתקנת נשים לבד נעשה אלא אף לתקנת האנשים כדי שלא יכניסו מריבה לתוך ביתם."[13]
בתקופת רבנו גרשום, רבים מיהודי גרמניה (ומערב אירופה בכלל) עסקו במסחר, ועיסוק זה הצריך אותם לצאת מביתם לפרקי זמן ארוכים. במציאות זו התפתחה תופעה של סוחרים שהיו נושאים אישה נוספת (או כמה נשים נוספות) בערי המסחר בהן היו עוברים. עקב כך, אותם סוחרים הרשו לעצמם לעכב עוד יותר את חזרתם הביתה. חלק מן התקנות מתייחסות למציאות זו, בין השאר התקנות על איסור נשיאת שתי נשים, איסור על הבעל להיעדר מביתו יותר מ-18 חודשים וכן חובת הקהילה לפרנס אישה שבעלה נעדר זמן רב. על רקע נתונים אלו ניתן להסביר את התקנות הללו ולראות בהן ניסיון של רבנו גרשום להילחם בתופעה זו, או לכל הפחות להקל על צערן של נשות הסוחרים שנשארו לבדן למשך תקופות ארוכות [דרוש מקור].
פירוט התקנות
Question book-new.svg פסקה זו מחפשת מקורות. המידע בפסקה זו דורש מקורות, אנא עזרו לשפר את הערך על ידי הוספת קישורים חיצוניים והערות שוליים שיאמתו את הכתוב בפסקה זו.
מידע שלא יובאו לו תימוכין עלול להיות מוסר מן הערך.

שלוש התקנות הידועות ביותר שמיוחסות לרגמ"ה הן:

איסור על נשיאת יותר מאישה אחת.
איסור על גירוש אישה בעל כורחה.
איסור על קריאת דברים השייכים לאחר ללא רשות.
נוסף על אלו, כלולות בחרם תקנות נוספות של רבנו גרשום, בהן:

אישות

שלא לייבם אלא רק לחלוץ.
חרשת יוצאת בגט, אפילו שנישאה כשהייתה בריאה.
בעל שאשתו נפטרה בתוך השנה הראשונה לחתונה מחזיר את הנדוניה (תקנת הנדוניה מיוחסת גם לרבנו תם)
על הקהילה לפרנס אישה שנעזבה מבעלה או שלבעלה אין במה לפרנסה.
שלא יתרחק אדם מאשתו יותר משמונה עשר חודשים.
כתובה דאירכסא (כתובה הניתנת במקרה של איבוד הכתובה המקורית).
בעל לא יהנה מגזל שגזלה אשתו.
בית כנסת

קנס מסוים למכה את חברו, וכפול למכהו בבית הכנסת.
איסור להוציא תשמישי קדושה מבית הכנסת ללא רשות.
איסור להפוך את ביתו למקום תפילה על מנת לאסור מיחיד להתפלל שם.
מותר על כל יחידים לבנות עוד בית כנסת בעיר, ואין יכולים מתפללי בית הכנסת הקודם לעצור בידם.
במקרה של מניין מדויק (בדיוק עשרה גברים), אסור לעזוב את התפילה, ואם עזב אחד המתפללים, ממשיכים בלעדיו.
משפט וקהילה

זכותו של מאבד אבדה לדרוש מהציבור לחייב את כל היודע על האבדה ליידע אותו.
רשות לחייב נתבע לעמוד לדין במקום שבו תבעו אותו.
אדם לא יוכל למנוע משונאו להתפלל בבית כנסת שאותו הקדיש עבור הרבים.
על המיעוט להיכנע לרצון "רוב טובי העיר".
על עוברי אורח להשתתף במתן מתנות לאביונים בפורים.
איסור לעכב ספרים שניתנו בפיקדון כערבות לתשלום חוב.
שלא לשכור מגוי דירה שגר שם יהודי בשנה האחרונה (על מנת שלא יעלה את דמי השכירות).
שונות

איסור להזכיר לאנוסים שחזרו ליהדות את עברם (תקנה זו לא הוזכרה בכל המקורות, אך נראה שהיא מתאימה לשיטתו של רבנו גרשום שפסק כי אין להזכיר לחוזר בתשובה את חטאו).
שלא לקנות אביזרים המשמשים תשמישי הנוצרים.
איסור הגהת ספרים על-פי סברה (תקנה זו נזכרת על ידי רבנו תם ואינה מופיעה ברשימות אחרות, אך קדמות דבריו של רבנו תם מעידה על אמינותה).
שלא לקרוע מספר על מנת לכתוב עליו.
חרם דרבנו גרשום שלא לקרוא מכתבי חברו שלא מדעתו[14].
במחקר
יש שטענו[דרושה הבהרה] כי התקנות העיקריות בענייני אישות אינן של רבנו גרשום עצמו, שכן יש מקורות שבהם תקנות אלו אינן מיוחסות לו, והדבר עדיין שנוי במחלוקת החוקרים. יצחק בער סבר שרק האיסור לשאת שתי נשים, הוא לבדו תקנה של רבנו גרשום, ואילו השאר לא.

פרופ' אברהם גרוסמן כותב על הרקע לתקנות האישות:

"בפועל נהגו היהודים בדרך כלל לשאת רק אישה אחת וחוק כזה אף קיים היה בסביבתם הנוצרית עוד מן התקופה הקארולינגית. אף על פי כן הייתה לתקנה זו, בייחוד לאיסור לגרש אישה בעל כורחה, חשיבות רבה ביותר. אם מוסיפים שתי תקנות אלו לתקנתם של גאוני בבל, שכל אישה הטוענת שאינה חפצה עוד בבעלה, כופין אותו לגרשה מיד - תקנה שנתקבלה גם על דעתו של רבנו גרשום - ברור שמעמדה של האישה בחברה היהודית באשכנז השתפר עוד יותר והודגשו כבודה ומעמדה"
— [דרוש מקור]
גרוסמן משער שיש קשר בין עליית מעמדם הכלכלי של היהודים לבין תחושת חובה שהרגישו לדאוג למעמד בנותיהם. דבר דומה אירע בחברה הנוצרית.

פרופסור זאב פלק שיער שהאיסור לשאת שתי נשים כלל לא תוקן על ידי רגמ"ה, אלא המונוגמיה חדרה לבתי ישראל באשכנז וצרפת בהדרגה, עד שבדור רבותיו של הראבי"ה, תלו את המנהג החדש בחרם שתוקן על ידי "רבם של כל חכמי אשכנז וצרפת", דהיינו רגמ"ה.[15] לדבריו זהו מקרה של נוהג שנשמר על ידי חלק מהאוכלוסייה מרצונם וללא כפייה, אך אט אט פושט את צורתו החופשית ולובש צורת כלל חוקי והחלטי הקיים, כביכול, זה עידן ועידנים. כסימוכין לכך הוא הביא תשובות הלכתיות של רגמ"ה, העוסקות, בהקשרים שונים, בגברים הנשואים לשתי נשים; אך הרגמ"ה לא הסתייג מנישואיהם השניים ובדבריו אף ציטט את ההיתר התלמודי לישא מספר נשים.[16]

מאידך, ד"ר שלמה אידלברג תירץ את תשובת רגמ"ה בהשערה שייתכן שהתשובה קדמה לחרם ולהתפשטותו, או שהנישואים השניים היו באחת הנסיבות בהן רגמ"ה לא אסרם.[17]

תוקף התקנות בזמננו
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
איסור נשיאת יותר מאישה אחת
על פי ההלכה, לשיטת הספרדים ועדות המזרח, תקנה זאת מעולם לא התקבלה אצלם[18], אם כי הספרדים כיום נוהגים להתחייב בכתובה שלא לשאת אישה אחרת שלא ברשות בין דין[19]. לשיטת הקהילות שקיבלו על עצמן את חרם דרגמ"ה, בעיקר קהילות אשכנז, יש שאומרים שגזירתו לא להתחתן עם שתי נשים הייתה רק עד סוף האלף העברי, דהיינו עד שנת 1239 לספירה[20]. יש שדחו טענה זאת ולדעתם התקנה עדיין בעינה[21]. בקרב יהדות תימן תקנה זאת לא התקבלה מעולם, ויוצאי העדה המשיכו בפוליגמיה גם לאחר עלייתם ארצה[22].

חיזוק התקנות
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו למכלול והשלימו אותו.
רבי יעקב תם חיזק את התקנות, והוסיף עליהן.

קישורים חיצוניים
חרם דרבנו גרשום בלקסיקון לתרבות ישראל של המרכז לטכנולוגיה חינוכית
אברהם סתיו, חרם דרבנו גרשום - מקורות וטעמים, באתר ישיבת ההסדר ירוחם
אריאל ג'יאן, חרם דרבנו גרשום בקהילות ישראל, עלון ישיבת הר עציון
הרב צבי סגרון, חרם דרבנו גרשום שלא לקרוא מכתבי חבירו שלא מדעתו, לקט פסקים
חרם דרבנו גרשום בדבר קריאת מכתבים, בתוך: ההגנה על צנעת הפרט, נחום רקובר, ירושלים תשס"ו, עמ' 107-148
מנחם ברונפמן, מה זה חרם דרבנו גרשום? ומיהו רבנו גרשום?, סקירה באתר בית חב"ד
מאמר על חרם דרבנו גרשום בנושא צנעת הפרט.
הערות שוליים
↑ לקפוץ מעלה אל: 1.0 1.1 גרשום מאור הגולה, באתר דעת
לקפוץ מעלה ↑ חרם דרבנו גרשום, לקסיקון לתרבות ישראל
לקפוץ מעלה ↑ מנחם ברונפמן, מה זה חרם דרבנו גרשום? ומיהו רבנו גרשום?, באתר חב"ד
לקפוץ מעלה ↑ תשובת רש"י, הובאה במרדכי ב"ק פ"ח
לקפוץ מעלה ↑ שו"ת הר"ן סימן ל"ח
לקפוץ מעלה ↑ שו"ת הרא"ש כלל מ"ג סימן ח'
לקפוץ מעלה ↑ אבן העזר סימן א' סעיף י'-י"א
לקפוץ מעלה ↑ חלק מהמקורות ניתן לראות בתשובת הרב עובדיה יוסף ב"יביע אומר" חלק ח', אה"ע סימן ב'
לקפוץ מעלה ↑ למשל רבי יעקב עמדין, שו"ת שאילת יעב"ץ חלק ב סימן טו
לקפוץ מעלה ↑ מסכת יבמות, דף ס"ה, עמוד ב'; דף מ"ד, עמוד א'
לקפוץ מעלה ↑ שו"ת מהר"ם פדובה סימן יד
לקפוץ מעלה ↑ ספר דברים, פרק כ"א, פסוק ט"ו
לקפוץ מעלה ↑ שו"ת הר"ן סימן מח
לקפוץ מעלה ↑ כל בו סימן קט"ז, שלטי גיבורים פרק ה' דשבועות. באר הגולה יו"ד סימן של"ד, שו"ת הלכות קטנות סימנים נ"ט, קע"ג, רע"ז, ברכ"י יו"ד סימן של"ג אות י"ד, רוח חיים פלאג'י ח"מ סימן כ"ז, אנציקלופדיה תלמודית כרך יז עמוד תנ"ב.
לקפוץ מעלה ↑ זאב פלק, נשואין וגירושין : תקונים בדיני המשפחה ביהדות אשכנז וצרפת, עמודים 14–19
לקפוץ מעלה ↑ "ראובן נשא אשה ואחר כך נשא אחרת והראשונה הקפידה ותבעה גט וכתובה, וענה ראובן רוצה אני לנהוג בך משפט הנשים ומה שנשאתי אחרת להיבנות ממנה, שאת זקנה ואין את ראויה לבנים ולא אתן לך גט ולא כתובה [נראה דהדין עמו] דאמר רבא נושא אדם כמה נשים על אשתו והוא דאית ליה למיקום בספוקיה. [...] ואם רוצה להתגרש בלא כתובה והוא אינו רוצה לגרשה צריכים לכופו שיתן לה גט". מתוך: "תשובות רבנו גרשֹם מאור הגולה", סימן מ"ב
לקפוץ מעלה ↑ שם, הערה 1.
לקפוץ מעלה ↑ שו"ת יביע אומר חלק ח' אה"ע סימן ב'
לקפוץ מעלה ↑ מנוסח הכתובה הספרדית "ולא ישא ולא ישדך ולא יקדש שום אשה אחרת עליה כי אם ברשות בית דין הצדק"
לקפוץ מעלה ↑ שו"ע אבן העזר סי' א ס' י, ומקור הדברים בשו"ת הרשב"א מכ"י סי' קנז. בשנה זו הסתיים האלף החמישי, והחלה שנת 5000 ליצירה
לקפוץ מעלה ↑ שו"ת מהרש"ל סימן יד
לקפוץ מעלה ↑ הרב יצחק רצאבי, שולחן ערוך המקוצר, אבן העזר סימן קצ"ח סעיף ד'
 
חלק עליון תַחתִית