סנהדרין עה,א
אָמַר רַב יְהוּדָה אָמַר רַב: מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁנָּתַן עֵינָיו לאהבה בְּאִשָּׁה אַחַת וְהֶעֱלָה לִבּוֹ טִינָא שנעשה חולה מאהבה, וּבָאוּ וְשָׁאֲלוּ לְרוֹפְאִים מה לעשות בו. וְאָמְרוּ: אֵין לוֹ תַּקָּנָה עַד שֶׁתִּבָּעֵל לו. אָמְרוּ חֲכָמִים: יָמוּת וְאַל תִּבָּעֵל לוֹ. אמרו הרופאים: לפחות תַּעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָה. אמרו חכמים: יָמוּת וְאַל תַּעֲמוֹד לְפָנָיו עֲרוּמָה. הציעו הרופאים: תְּסַפֵּר (תשוחח) עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר במקום צינעה, שיהיה לו מעט נחת בדבר. אמרו חכמים: [glow=red]יָמוּת וְלֹא תְּסַפֵּר עִמּוֹ מֵאֲחוֹרֵי הַגָּדֵר.[/glow] ומעירים, פְּלִיגִי בָּהּ [נחלקו בענין זה] רַב יַעֲקב בַּר אִידִי וְר' שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי. חַד [אחד מהם] אָמַר: אֵשֶׁת אִישׁ הָיְתָה, וְחַד [ואחד מהם] אָמַר: פְּנוּיָה הָיְתָה. ומבררים: בִּשְׁלָמָא לְמַאן דְּאָמַר [נניח לשיטת מי שאומר] שאֵשֶׁת אִישׁ הָיְתָה, שַׁפִּיר [יפה] ומובן הדבר, שיש כאן משום גילוי עריות ושאר דברים השייכים לכך, ולפיכך לא הותר לו שום קירוב אליה. אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר [לשיטת מי שאומר] שפְּנוּיָה הָיְתָה מַאי כּוּלֵּי הַאי [מה כל זה], מדוע אמרו שימות ולא תעשה מה שביקש? רַב פַּפָּא אָמַר: הטעם הוא מִשּׁוּם פְּגַם מִשְׁפָּחָה, שאין רשות לבייש את משפחתה בשל כך. רַב אַחָא בְּרֵיהּ [בנו] של רַב אִיקָא אָמַר: כְּדֵי שֶׁלּא יְהוּ בְּנוֹת יִשְׂרָאֵל פְּרוּצוֹת בַּעֲרָיוֹת, שאם ישמעו לטענה שכזו, יהיו בנות ישראל מופקרות לכל מי שמתאוה להן. ושואלים: אם פנויה היתה, וְלִינְסְבָהּ מִינְסָב [ושיישא אותה]! ומשיבים: לֹא מִיַּיתְבָה דַּעְתֵּיהּ [תתישב דעתו] על ידי נישואין, מפני הטעם שאמרר' יִצְחָק. שאָמַר ר' יִצְחָק: מִיּוֹם שֶׁחָרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ נִיטְּלָה טַעַם בִּיאָהשל היתר וְנִיתְּנָה לְעוֹבְרֵי עֲבֵירָה, שֶׁנֶּאֱמַר: "מַיִם גְּנוּבִים יִמְתָּקוּ וְלֶחֶם סְתָרִים יִנְעָם" (משלי ט, יז), ולכן לא תתיישב דעתו של זה על ידי נישואין.