פרשת זכור, האם יש ענין לקרא בעשרה שלא בס"ת

רוצה לדעת

משתמש ותיק
יש לדון באופן שאין ספר תורה, האם יש ענין לקרא בעשרה, או שכל שאין ס"ת אין ענין שיהא עשרה
מחפש "מקורות"
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
השואל ומשיב (תליתאה ח"א סי' שצ) והמהר"ם שיק (יו"ד בסימן האחרון) כתבו שכל הדין של קריאת זכור מתוך ספר תורה הוא רק משום דברים שבכתב אי אתה רשאי לאומרם על פה אבל בעצם אין הקריאה זקוקה לספר תורה. אמנם אין זה שייך לחיוב עשרה, שכן חיוב זה נובע מכך שמצוות המחייה מוטלת על הציבור ותכלית מצוות קריאת פרשת זכור היא בשביל המחייה כמבואר בחינוך וברמב"ם בספר המצוות וברמב"ן סו"פ בשלח, וע"כ גם הקריאה צריך שתהא בציבור (כ"כ בהגהות הררי קודש על ספר מקראי קודש בענין זה).

אכן במנ"ח תמה על החינוך מנלן שיש קשר בין מצוות הזכירה למחייה, ובאמת מדברי המנ"ח משמע שחיוב עשרה וחיוב ס"ת תליא הא בהא, וכן פסק הפמ"ג ריש סי' תרפה (במשבצות זהב) שאין יוצאים יד"ח בקריאה מס"ת פסול.

אמנם גם לדעה הראשונה עדיין יל"ע שמא לא הותר איסור דברים שבכתב וכו' לצורך קיום מצות קריאת פרשת זכור. והנה אם יש חומש פשוט שיכול לאומרו מתוך חומש ואין בזה משום דברים שבכתב. אך אם אין חומש כלל יל"ע אם הותר האיסור כדי לקיים המצוה. ולכאורה הדבר תלוי בב' התירוצים בתוס' ישנים ביומא ע,א לגבי קריאת כה"ג ביוה"כ בע"פ, בתירוץ ראשון כתבו שההיתר משום שאין איסור כלל אלא רק מצוה מן המובחר לקרותו מתוך הכתב ומשום כבוד ציבור לא הטריחוהו לגלול, ובתירוץ אחרון כתבו שהאיסור רק להוציא רבים ידי חובתן. ובנידון דנן לתירוץ קמא יהיה מותר ולתירוץ בתרא יהיה אסור.
אך גם לתירוץ בתרא יש להתיר מכמה טעמים:
א) משום ששגור בפי כל דבכה"ג התירו (כמבואר בטור או"ח סי' מט), וכמדומה שפרשת זכור שגורה בפי כל.
ב) משום שכל פסוק שחובה או מצוה לאמרו מותר לאמרו בעל פה (בית יוסף סי' מט)
ג) הב"י שם כתב בשם הכל בו שמותר לומר פרשת התמיד וברכת כהנים בבוקר בע"פ משום עת לעשות לה' דקשה להביא לכל אחד ספר כל בוקר, וא"כ כ"ש הכא שהוא חיוב.
ד) הדרכי משה שם מביא בשם הגהות אלפס שאם ציבור ביחד אומרים פסוקים מותר, וא"כ יוכלו עשרה יחד לומר פרשת זכור.

(יש לציין שראיתי מובא בשם הגר"י קאפח דקבלה ביד גדולי תימן שהאיסור דדברים שבכתב אינו אלא כשאומר עם הטעמים אבל שלא בטעמים מותר לקרותו בע"פ, אמנם מדברי הפוסקים הנ"ל נראה לא כן).
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
כבוד מבקש אמת
בקרן אורה ריש ברכות כתב שמה דבעי עשרה משום שהוא חיוב על הציבור וכמו שציין כבודו,
וע"ז דנתי האם יש ענין של עשרה גם בלא ספר תורה, ואיני נכנס לפרטי דין דברים שבכתב וכו',
וכבודו מביא שאין ענין כלל בס"ת אלא רק משום דברים שבכתב,
ולפי"ז הנך דס"ל שיש ענין של עשרה זה אפי' בלא ס"ת וכגון מתוך החומש וכו'
אכן?
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
כבוד מבקש אמת
בקרן אורה ריש ברכות כתב שמה דבעי עשרה משום שהוא חיוב על הציבור וכמו שציין כבודו,
וע"ז דנתי האם יש ענין של עשרה גם בלא ספר תורה, ואיני נכנס לפרטי דין דברים שבכתב וכו',
וכבודו מביא שאין ענין כלל בס"ת אלא רק משום דברים שבכתב,
ולפי"ז הנך דס"ל שיש ענין של עשרה זה אפי' בלא ס"ת וכגון מתוך החומש וכו'
אכן?

כך היא דעת השואל ומשיב והמהר"ם שיק, אך כפי שציינתי הפמ"ג חולק על דבריהם, וכך משמע גם במנחת חינוך.
 

נדיב לב

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
יש לדון באופן שאין ספר תורה, האם יש ענין לקרא בעשרה, או שכל שאין ס"ת אין ענין שיהא עשרה
מחפש "מקורות"

ראיתי בעבר בשו"ת ציץ אליעזר מדבר על זה בהרחבה והוא דן אם זו חובה המוטלת על הציבור או על היחיד
כמו כן זכור לי בספר אסיפות הגר"ח [מקוה שדיקתי בשמו והוא מכיל לקוטים של הגר"ח בעיקר מנהגים וביאורים] שמביאים מעשה עם הגר"ח מבריסק שהיה טורח לארגן ציבור לקריאה ס"ת בצהרים ודנים על זה בהרחבה
 
חלק עליון תַחתִית