פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה

האחד בא לגור

משתמש ותיק
ברכות ח: פעמים שאדם קורא ק"ש שתי פעמים בלילה וכו' ויוצא בהן ידי חובתו אחת של יום ואחת של לילה .

ולדעת רוב הראשונים מדובר לאחר עלות השחר, שבנאנס יכול לקרוא בין ק"ש של שחרית ובין ק"ש של ערבית.
וברא"ש שם ישנם שני תירוצים,האם גם באותו יום שקורא ק"ש של לילה אחרי עלות השחר יכול לקרוא גם ק"ש של יום, או שבאותו יום עצמו צריך לחכות עד הנץ החמה .

וכתב הגר"א או"ח נח ס"ק ה שדעת הטור שאפשר לקרוא את שניהם באותו יום לפני הנץ החמה ודלא כשו"ע .

ויש להסתפק ,האם שייך לכוין לצאת ק"ש של שחרית לפני של ערבית ,או שלא שייך מציאות כזו בחפצא להקדים ק"ש של שחרית ללילה שלפניה .
ואם נניח שכן א"כ יש להסתפק הי מינהו יש להקדים .
עוד יש לדון בזה, מדוע אי אפשר לצאת שניהם בקריאה אחת האם הוא רק משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות, או שמצד עצמו לא שייך לקיים ק"ש של ערבית ושחרית בקריאה אחת, משום שצריך להיות קבלת עומ"ש נפרדת בכל שכיבה וקימה.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
פשוט שלא שייך להפך הסדר, ומה שאי אפשר לצאת בא', הוא כיון שנתקן לומר בכל יום שני קר"ש
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
יש להסתפק, האם שייך לכוין לצאת ק"ש של שחרית לפני של ערבית?
עוד יש לדון בזה, מדוע אי אפשר לצאת שניהם בקריאה אחת?
לשיטת הרמב"ם שמצות קרית שמע פעמים בכל יום מצות עשה אחת היא:
א. הכוונה בשעת הקריאה, הן בערב והן בבקר, אחת היא: לצאת בקריאה זו מצות עשה של קרית שמע, וממילא אין שייך כלל לכוון להקדים קריאת שמע של בקר לקריאת שמע של ערב.
ב. פשוט שאי אפשר לצאת ידי חובה בקריאה אחת, שהרי המצוה היא 'לקרות קרית שמע פעמים ביום'.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
א. ממ"נ, אם נבאר בדעת הרמב"ם שזו ממש אותו מצווה, (דהיינו שזמנה לא נכנס בעקר שם המצווה, אלא שהוא זמן החיוב בלבד). א"כ לא שייך כלל שבאותו זמן יחולו שני החיובים, וע"כ שדעת הרמב"ם היא שאמנם שם מצווה אחת היא מ"מ זמנה נכנס בעיקר החיוב, ועדיין מצווה אחת היא מכיון שענינם אחד.

ב. כנ"ל, אם פעמים פירושו אותו חיוב א"כ אי אפשר שיהיה באותו זמן עצמו וע"כ כנ"ל.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
לטעמך, יש לכוון בק"ש של שחרית: הריני בא לקיים מצות עשה של תורה של קריאת שמע בבקר, ובק"ש של ערבית – הריני בא לקיים מצות עשה של תורה של קריאת שמע בערב.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
אמת, זולת לדעת התוספות בברכות שם שבאמת אין זמן חיוב משותף לשניהם, ולדבריהם יתכן שאין הזמן אלא גורם החיוב וכמו שרציתם לומר בדעת הרמב"ם.

אמנם כל זה רק לדעת הב"י , שמצוות צריכות כוונה היינו כוונת מצווה פרטית שיוצא בה ולא כוונה כללית לשם קיום מצווה, אבל לדעת הפוסקים שסגי בכוונה כללית בלא"ה אין בזה נפק"מ .
ויתכן שגם לדעת הב"י ,הכא סגי בכוונת מצוות ק"ש לחוד, כיון שס"ס ענינם אחד וכמו שהבאתם מהרמב"ם וצ"ע.
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
ואני סברתי אדרבה:
א. קריאת שמע לדעת הכל צריכה כוונה מפורשת 'לשם מצות קריאת שמע יום יום', ולא סגי בכוונה סתמית 'לשם מצוה'; שכן הקורא בתורה, אף על פי שקורא לשם מצוה, אינו יוצא ידי חובת קריאת שמע.
ב. ועל דרך זה, הואיל ובמצות קריאת שמע גופה יש שני שמות: קריאת שמע של שחרית וקריאת שמע של ערבית, צריכה כל קריאה וקריאה כוונה בשמה המיוחד לה, ולא סגי בכוונה כללית 'לשם מצות קריאת שמע'.
הא למה הדבר דומה? ליום שיש בו שני מוספים, שצריך שתהיה מחשבת המקריב לשם היום שקרבן זה בא בגללו, ולא די במחשבה 'לשם מוסף היום'.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
א. למה באמת מצוות ק"ש תהיה שונה מכל המצוות?
ולכאורה קורא בתורה שאני, שכן הוא מכווין לשם מצווה אחרת והרי הוא כאוכל מרור לשם מצוות מצה שבזה ודאי לא יצא,

ב. כוונתך לכוונה לשם קרבן ?
בהא ודאי לא סגי בכוונה כללית אלא בעינן לשם קרבן מסוים, ואינו דומה לכוונת מצוות שעיקרה משום שיעשה ע"ד מצוות בוראו .
 

משה נפתלי

משתמש ותיק
א. בתקיעת שופר או באכילת מצה – די בכוונה שהוא תוקע לשם תקיעה של מצוה, או שהוא אוכל לשם אכילה של מצוה; מה שאין כן בקריאת שמע, שאם מכוון שהוא קורא לשם קריאה של מצוה, עדיין איני יודע אם לשם מצות תלמוד תורה אם לשם מצות קריאת שמע, ולכן הדעת נותנת שק"ש צריכה כוונה מפורשת.
ב. הדמיון של כוונה במצות ק"ש לכוונת לשמה בקרבנות המוספים:
במוסף של כל ראש חדש די במחשבה 'לשם מוסף היום', אך במוסף של ראש חדש תשרי, הואיל וקרב היום גם מוסף של ראש השנה, צריך שתהיה מחשבתו 'לשם מוסף של ראש חדש'.
כמו כן בקריאת שמע, הואיל ומצוה לקרוא קריאת שמע של שחרית ומצוה לקרוא קריאת שמע של ערבית, לפיכך צריך שתהיה מחשבתו בכל קריאה וקריאה לשם איזו קריאה הוא קורא.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
א. גם בשאר מצוות ישנם אפשרות שיתפרשו כמצוות אחרות , והאוכל מצה יכול להתפרש כמקיים מצות עונג יו"ט באכילת סעודה,(גם בתקיעת שופר המצווה יכולה להתפרש כמקיים מצווה לחנך התינוקות וכמו שכתב הר"ן).
ובכל אופן מרא דשמעתתא של שיטה זו הוא הערוך השולחן, והוא להדיא הביא את כלל זה על הלכות ק"ש, ודייק לה מדברי רש"י בברכות דקאי על ק"ש , כך שלדעתו מצוות ק"ש אינה שונה מכל המצוות .

א. אומר שוב, לשמה דקרבן הוא לשם הקרבת קרבן המסוים, ולכן כשהם שני קרבנות בעינן לשם קרבן המסוים, אבל הכא עיקר ענינו לקייים ציווי בוראו .
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
האחד בא לגור אמר:
נחפשה דרכינו אמר:
פשוט שלא שייך להפך הסדר,
מאי דפשיטא למר מספקא לדידי ממילא נזקק אני לראיה או להסבר מסברא.
ומה שאי אפשר לצאת בא', הוא כיון שנתקן לומר בכל יום שני קר"ש
מה כוונתך נתקן? דרבנן?

ההסבר הוא שקר"ש של לילה נתקן לפני קר"ש של בוקר, ולא שייך להפך הסדר, גם אם זמניהם שווים.

נתקן מדאורייתא, "בשכבך ובקומך" מבואר שקוראים פעמיים
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
אין כאן שום ענין של תקנה מדאורייתא אלא קביעת זמן החיוב, וכיון שהזמן הזה ראוי לשניהם א"כ לא שמענו שום סיבה שאי אפשר להקדים .
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
עצם הדבר שלא יוצאים בקריאה אחת מוכח בגמרא, והביאור הוא שלמדו ש"בשכבך ובקומך" אינו רק קביעת זמן החיוב אלא גם מנין הקריאות
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
ודאי שמוכח כן בגמרא, השאלה היתה מה ההסבר.
המילים מנין הקריאות אין להם פשר, אין בתורה חיוב לקרוא פעמים ואין שייכות בין חיוב אחד לשני , בשכבך ובקומך הם שני זמני החיוב או בתורת זמן החיוב, או בתורת שם ק"ש של בוקר וק"ש של ערב.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
אנסה שוב להסביר, אין שום קשר בין חיוב אחד לשני, גם אדם שלא קרא ביום חייב לקרוא בלילה והפוך,
כל קריאת שמע היא חיוב בפני עצמו, ממילא אין שום משמעות לאמירה שהחיוב הוא לקרוא פעמיים.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
בודאי שיש קשר, מכיון שאם אינם מעכבים הוי אומר שחיובם לא תלוי אחד בשני, וא"כ מהיכי תיתי להמציא חיוב לכתחילה לקרוא פעמיים.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
כל ההסברים היו יכולים להיות אולי נכונים אחרי שיש ראיה שהדין נכון, אבל מכיון שבדין התורה אינם תלוים אחד בשני א"כ אין לזה מקור.
 

נחפשה דרכינו

משתמש ותיק
אני רואה שהדברים חוזרים על עצמם. אין סתירה בין מה שמצד אחד יש לקרוא פעמיים כדי לקבל פעמיים עומ"ש ולא רק פעם אחת, ומצד שני גם אם לא קרא פעמיים, עדיף פעם אחת מאשר כלום. הדין שלכתחילה פעמיים הוא נכון, וגם נכון שאינם תלויים א' בשני
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
אכן הדברים חוזרים על עצמם, מעולם לא אמרתי שזה סתירה אלא שאין לזה מקור .
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
פותח הנושא
יפה מאוד, מכיון שכל הראיה היא מהגמרא אז זו בדיוק היתה שאלתי,וחבל על כל האריכות המיותרת.
האם מה שמבואר בגמרא שאי אפשר לצאת ידי חובה בפעם אחת היא או משום שאין עושים מצוות חבילות חבילות, או משום דין דרבנן לכתחילה לקרוא פעמיים,
או שיש סתירה מהותית לצאת באתו קריאה עצמה גם את ה"בשכבך וגם את ה"בקומך"
 
חלק עליון תַחתִית