מה לומדים במיוחד בימי השובבים?

אריך

משתמש ותיק
בכל מקום רואים (נדמה לי שבשנים האחרונות זה פחת) פרסומות לאברכים על לימוד הל' נדה בימים אלה.
ומעולם לא הבנתי הקשר בין תיקון הברית ובין הלכות אלה. כמובן שיש קשר, אבל מנא לן שזה תיקון הברית.
מה שכן כתוב בספרים הוא ששמירת שבת הוא תיקון. אז למה שלא ילמדו הלכות שבת?
ועוד, שהלכות שבת חמורות יותר ושכיח להכשל בהן הרבה הרבה יותר.
 

יעבץ

משתמש ותיק
כשאומרים לך תיקון הברית אתה חושב על משהו מאד ספציפי...
מי שנכשל ח"ו בהלכות נידה גם פוגם במידת יסוד ועל כן הקשר הדוק וברור.
מה שברור שמדובר בדבר חדש של השנים האחרונות ממש מתוך הבנה שאם אין 'זמן מיוחד' אנשים פשוט לא יגיעו לזה. וזה רעיון טוב נראה לי.
אשרי מי שימצא זמן קדוש ומסוגל ללימוד הלכות שבת ושכרו מרובה מן השמים...
 

אריך

משתמש ותיק
פותח הנושא
לפי המעט שידוע לי, אין קשר בין שובבים ובין פגם נידה. שובבים הוא קשור ספציפית לחטא של פיזור ניצוצות וכו', ולא לחטא עריות שהוא ענין אחר.
חוץ מזה, נראה לי שאם יש הלכות שאנשים לומדים פעם אחת בחיים בצורה מסודרת, הרי הן הל' נידה שהחתנים לומדים היטב. ומטבע הדברים כשעולות שאלות, תמיד ניגשים לרב. משא"כ בהל' שבת שהעזובה רבה.
מלבד מה שכתבתי שמוזכר להדיא שלימוד הל' שבת הוא תיקון לברית.
אי איישר חילי הייתי עושה כל שנה נושא אחר.
 

יעבץ

משתמש ותיק
אתה צודק. עיינתי בכתבי אר"י (שער רוה"ק תיקון כ"ז) וכתוב מפורש כדבריך, וכן בשלה"ק.
אמנם בכתבי א' המקובלים ראיתי שתיקון זה הוא על כל פגמי יסוד וכולל גם נידה, ודברי הרב ודברי התלמיד וגו' וצ"ע.
 

בן דב

משתמש רשום
אריך אמר:
אי איישר חילי הייתי עושה כל שנה נושא אחר.

אכן ראיתי לרב אחד שמוסר בשבועות אלו שיעורים בהל' ברכות...
ובמק"א רב אחד נועז שמסר באחת השנים דיני הנהגת הבית, הרהורים , הסתכלות, משא ומתן עם פקידות מוכרות וכד'
 

לבוד

משתמש חדש
אריך אמר:
לפי המעט שידוע לי, אין קשר בין שובבים ובין פגם נידה. שובבים הוא קשור ספציפית לחטא של פיזור ניצוצות וכו', ולא לחטא עריות שהוא ענין אחר.
חוץ מזה, נראה לי שאם יש הלכות שאנשים לומדים פעם אחת בחיים בצורה מסודרת, הרי הן הל' נידה שהחתנים לומדים היטב. ומטבע הדברים כשעולות שאלות, תמיד ניגשים לרב. משא"כ בהל' שבת שהעזובה רבה.
מלבד מה שכתבתי שמוזכר להדיא שלימוד הל' שבת הוא תיקון לברית.
אי איישר חילי הייתי עושה כל שנה נושא אחר.
בהלכות שבת הרי ידוע מה שכתב המ"ב בהקדמה. אך גם בהלכות נדה הרי בכדי לדעת על מה לגשת לשאול לרב צריך לדעת את ההלכות על בוריים. ומה שהחתנים לומדים ברוב המקומות הינה כטיפה מן הים, ובפרט אצל הרבה מהמגזרים החסידים שלא משקיעים את הצורך הנחוץ באמת ללמד את החתן וביודעי שיש הרבה אברכים שלא ידעו מימינם לשמאלם והיה חסר כחוט השערה שיכשלו באיסורי כריתות. . ואכמ"ל.
 

הבוחן

משתמש ותיק
לבוד אמר:
אריך אמר:
לפי המעט שידוע לי, אין קשר בין שובבים ובין פגם נידה. שובבים הוא קשור ספציפית לחטא של פיזור ניצוצות וכו', ולא לחטא עריות שהוא ענין אחר.
חוץ מזה, נראה לי שאם יש הלכות שאנשים לומדים פעם אחת בחיים בצורה מסודרת, הרי הן הל' נידה שהחתנים לומדים היטב. ומטבע הדברים כשעולות שאלות, תמיד ניגשים לרב. משא"כ בהל' שבת שהעזובה רבה.
מלבד מה שכתבתי שמוזכר להדיא שלימוד הל' שבת הוא תיקון לברית.
אי איישר חילי הייתי עושה כל שנה נושא אחר.
בהלכות שבת הרי ידוע מה שכתב המ"ב בהקדמה. אך גם בהלכות נדה הרי בכדי לדעת על מה לגשת לשאול לרב צריך לדעת את ההלכות על בוריים. ומה שהחתנים לומדים ברוב המקומות הינה כטיפה מן הים, ובפרט אצל הרבה מהמגזרים החסידים שלא משקיעים את הצורך הנחוץ באמת ללמד את החתן וביודעי שיש הרבה אברכים שלא ידעו מימינם לשמאלם והיה חסר כחוט השערה שיכשלו באיסורי כריתות. . ואכמ"ל.
אתה משמיץ סתם.
גם אם לא לומדים את כל ההלכות על בורים לפני החתונה (מסיבות מובנות שאיני נכנס אליהם) רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את כל ההלכות.
 

יוסף יצחק

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
אתה משמיץ סתם.
גם אם לא לומדים את כל ההלכות על בורים לפני החתונה (מסיבות מובנות שאיני נכנס אליהם) רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את כל ההלכות.
אולי זה נחשב השמצה כי הוא כתב על ציבור מסויים, אך אני כליטאי נפגש בהרבה חברים שחסרה להם ידיעה ענקית בנושאים אלו מפני שלא העמיקו ללמוד את הדברים כראוי מתוך הספרים, הן שנסמכים על הרב שלימד אותם והרבה פעמים אומר קולות שאינם נהוגות בבית יהודי, הן שלא חוזרים על הדברים אחרי החתונה, ופעמים שמכניסים יותר מידי חומר לראש לפני החתונה (כקפיצות ודילוגים, וד"ל) ואז שוכחים.
אך מה שכתבת שישנם הלכות שאי אפשר ללמד מסיבות מובנות, לא עלתה בידי כוונתך, אך כמו שכתבת אין זה לדיון בפורום, רק שלדעתי וכן דעת הציבור עליו אני נמנה על אדם נשוי לדעת את כל ההלכות לפני החתונה ולחזור עליהם לאחר החתונה באופן תמידי, וכן יצא על הדבר מספר פעמים קול קורא לאברכים לשנן את ההלכות.
 

לבוד

משתמש חדש
הבוחן אמר:
לבוד אמר:
אריך אמר:
לפי המעט שידוע לי, אין קשר בין שובבים ובין פגם נידה. שובבים הוא קשור ספציפית לחטא של פיזור ניצוצות וכו', ולא לחטא עריות שהוא ענין אחר.
חוץ מזה, נראה לי שאם יש הלכות שאנשים לומדים פעם אחת בחיים בצורה מסודרת, הרי הן הל' נידה שהחתנים לומדים היטב. ומטבע הדברים כשעולות שאלות, תמיד ניגשים לרב. משא"כ בהל' שבת שהעזובה רבה.
מלבד מה שכתבתי שמוזכר להדיא שלימוד הל' שבת הוא תיקון לברית.
אי איישר חילי הייתי עושה כל שנה נושא אחר.
בהלכות שבת הרי ידוע מה שכתב המ"ב בהקדמה. אך גם בהלכות נדה הרי בכדי לדעת על מה לגשת לשאול לרב צריך לדעת את ההלכות על בוריים. ומה שהחתנים לומדים ברוב המקומות הינה כטיפה מן הים, ובפרט אצל הרבה מהמגזרים החסידים שלא משקיעים את הצורך הנחוץ באמת ללמד את החתן וביודעי שיש הרבה אברכים שלא ידעו מימינם לשמאלם והיה חסר כחוט השערה שיכשלו באיסורי כריתות. . ואכמ"ל.
אתה משמיץ סתם.
גם אם לא לומדים את כל ההלכות על בורים לפני החתונה (מסיבות מובנות שאיני נכנס אליהם) רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את כל ההלכות.
לא הבנת אותי נכון, אנסה להסביר את עצמי יותר טוב ויהיה זאת תגובתי האחרונה בויכוח הזה בל"נ.
הגם שבהרבה מקומות יש ראש חבורה או מישהו (אחד מההורים וכדו') העומד על האברך ושואל אותו אם הולך לליווי הלכתי אחרי החתונה ורואה שמסתדר מכל הבחינות. אך ישנם מקומות ולא אפרט מפני הכבוד, שהנושא הזה טעון שיפור גדול מאוד ואני מתעסק קצת בנושא הזה ולכן כתבתי מתוך ידיעה. ואין כוונתי בתגובתי זאת כי אם שאם יראה אחד מהקוראים כאן ויתעורר - יהא זאת שכרי. אחרי סיפור שאני שמעתי בעצמי שאברך דיבר אלי וראיתי עליו שאינו יודע מימינו לשמאלו וזה היה שלא באשמתו שלחתי אותו ללמוד את ההלכות אצל בקי אחד. והוא ישב איתו ואחרי שסיים את הכל המחזור בא להגיד לי ייש"כ שהלה פתח את עיניו בנושאים שלא ידע בכלל שיש שאלה בזה. ואין זה סיפור אחד שתוכל להגיד לי שזה יוצא מן הכלל, ישנו אברך שאחר כמה וכמה שנים בא לרב עם כל הלוחות שלו והרב הראה לו שמחוסר ידיעתו בסדר הוו''ת קבע כמה ווס"ק ושנים עברו ולא ידע מזה ולא עקר אותם אף פעם. ויש עוד סיפורים מזעזעים שאין הפורום סובלתם. ובבקשה לא באתי להשמיץ באתי לעורר בנושא הרגיש הלזה אשר אני מכיר מקרוב, ואם גם אתה מתעסק בזה אז אני מבקש ממך שתברר את הדבר אם רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את ההלכות וזוכרים את זה ותיוכח ותעשה מה שצריך ויהא זה שכרך.
 

הבוחן

משתמש ותיק
לבוד אמר:
[
בהלכות שבת הרי ידוע מה שכתב המ"ב בהקדמה. אך גם בהלכות נדה הרי בכדי לדעת על מה לגשת לשאול לרב צריך לדעת את ההלכות על בוריים. ומה שהחתנים לומדים ברוב המקומות הינה כטיפה מן הים, ובפרט אצל הרבה מהמגזרים החסידים שלא משקיעים את הצורך הנחוץ באמת ללמד את החתן וביודעי שיש הרבה אברכים שלא ידעו מימינם לשמאלם והיה חסר כחוט השערה שיכשלו באיסורי כריתות. . ואכמ"ל.
אתה משמיץ סתם.
גם אם לא לומדים את כל ההלכות על בורים לפני החתונה (מסיבות מובנות שאיני נכנס אליהם) רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את כל ההלכות.[/quote]
לא הבנת אותי נכון, אנסה להסביר את עצמי יותר טוב ויהיה זאת תגובתי האחרונה בויכוח הזה בל"נ.
הגם שבהרבה מקומות יש ראש חבורה או מישהו (אחד מההורים וכדו') העומד על האברך ושואל אותו אם הולך לליווי הלכתי אחרי החתונה ורואה שמסתדר מכל הבחינות. אך ישנם מקומות ולא אפרט מפני הכבוד, שהנושא הזה טעון שיפור גדול מאוד ואני מתעסק קצת בנושא הזה ולכן כתבתי מתוך ידיעה. ואין כוונתי בתגובתי זאת כי אם שאם יראה אחד מהקוראים כאן ויתעורר - יהא זאת שכרי. אחרי סיפור שאני שמעתי בעצמי שאברך דיבר אלי וראיתי עליו שאינו יודע מימינו לשמאלו וזה היה שלא באשמתו שלחתי אותו ללמוד את ההלכות אצל בקי אחד. והוא ישב איתו ואחרי שסיים את הכל המחזור בא להגיד לי ייש"כ שהלה פתח את עיניו בנושאים שלא ידע בכלל שיש שאלה בזה. ואין זה סיפור אחד שתוכל להגיד לי שזה יוצא מן הכלל, ישנו אברך שאחר כמה וכמה שנים בא לרב עם כל הלוחות שלו והרב הראה לו שמחוסר ידיעתו בסדר הוו''ת קבע כמה ווס"ק ושנים עברו ולא ידע מזה ולא עקר אותם אף פעם. ויש עוד סיפורים מזעזעים שאין הפורום סובלתם. ובבקשה לא באתי להשמיץ באתי לעורר בנושא הרגיש הלזה אשר אני מכיר מקרוב, ואם גם אתה מתעסק בזה אז אני מבקש ממך שתברר את הדבר אם רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את ההלכות וזוכרים את זה ותיוכח ותעשה מה שצריך ויהא זה שכרך.[/quote]
אני מסכים איתך שישנם סיפורים כאלה,
אבל לכתוב בהכללה על ציבור שלם זהו [highlight=yellow]פשע[/highlight] במחילה מכבודך אבל אין לי מילה אחרת. :x :x :x
 

זענדל

משתמש רגיל
לצערנו מבחינים מידי הרבה בפורום שלנו "פתיל קצר" וגלישות לשפה פחות מכובדת וד"ל.
אנא, גם אם יש ביקורת, תעשו זאת בדרך כבוד ובאופן מכובד ואצילי, כי סוף כל סוף זה פורום, אם לא מוצא חן בעיניך דעת זולתך, אל תשתתף, אך לטובת כולנו, השאר אותו נקי ויפה......
בתקוה להבנה ובהתנצלות מראש
 

הבוחן

משתמש ותיק
לבוד אמר:
לא הבנת אותי נכון, אנסה להסביר את עצמי יותר טוב ויהיה זאת תגובתי האחרונה בויכוח הזה בל"נ.
הגם שבהרבה מקומות יש ראש חבורה או מישהו (אחד מההורים וכדו') העומד על האברך ושואל אותו אם הולך לליווי הלכתי אחרי החתונה ורואה שמסתדר מכל הבחינות. אך ישנם מקומות ולא אפרט מפני הכבוד, שהנושא הזה טעון שיפור גדול מאוד ואני מתעסק קצת בנושא הזה ולכן כתבתי מתוך ידיעה. ואין כוונתי בתגובתי זאת כי אם שאם יראה אחד מהקוראים כאן ויתעורר - יהא זאת שכרי. אחרי סיפור שאני שמעתי בעצמי שאברך דיבר אלי וראיתי עליו שאינו יודע מימינו לשמאלו וזה היה שלא באשמתו שלחתי אותו ללמוד את ההלכות אצל בקי אחד. והוא ישב איתו ואחרי שסיים את הכל המחזור בא להגיד לי ייש"כ שהלה פתח את עיניו בנושאים שלא ידע בכלל שיש שאלה בזה. ואין זה סיפור אחד שתוכל להגיד לי שזה יוצא מן הכלל, ישנו אברך שאחר כמה וכמה שנים בא לרב עם כל הלוחות שלו והרב הראה לו שמחוסר ידיעתו בסדר הוו''ת קבע כמה ווס"ק ושנים עברו ולא ידע מזה ולא עקר אותם אף פעם. ויש עוד סיפורים מזעזעים שאין הפורום סובלתם. ובבקשה לא באתי להשמיץ באתי לעורר בנושא הרגיש הלזה אשר אני מכיר מקרוב, ואם גם אתה מתעסק בזה אז אני מבקש ממך שתברר את הדבר אם רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את ההלכות וזוכרים את זה ותיוכח ותעשה מה שצריך ויהא זה שכרך.
אגב אם כבר העלו את זה עוד פעם, למה כונתך שהיו וסתות קבועים שלא עקר אותם כמה שנים?
וסת עוקרים לאחר שלוש פעמים שעבר יום הוסת ולא ראו ואם כונתך שהיה למשל וסת הפלגה ארוך שכל פעם ראו לפני אז כמות הפעמים שיכולה להיות בעיה היא קטנה (לא בחומרתה אלא בכמות) כי הרי כל פעם סופרים מיום הראיה ועם קרה שהגיע יום הוסת ולא ידע שצריך לחשוש כי הוא קבוע אז זה הרי יכול לקרוא רק שלוש פעמים בפעם השלישית זה נעקר.
מלבד זאת שמוזר שאברך לא ידע על וסת הפלגות שהכי מצוי זה לא משהו נדיר וחריג.
ובקיצור אשמח אם תסביר את כונתך.
 

זענדל

משתמש רגיל
כמדומני שהראשון שייסד את השיעורי תורה ברבים בימי השובבי"ם בהלכות אלו היה גאב"ד העדה החרדית הגרי"מ דושינסקי זצ"ל
ואדרבה אם יש ידיעה אחרת נא תקנו אותי.
 

יהודי

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
לבוד אמר:
לא הבנת אותי נכון, אנסה להסביר את עצמי יותר טוב ויהיה זאת תגובתי האחרונה בויכוח הזה בל"נ.
הגם שבהרבה מקומות יש ראש חבורה או מישהו (אחד מההורים וכדו') העומד על האברך ושואל אותו אם הולך לליווי הלכתי אחרי החתונה ורואה שמסתדר מכל הבחינות. אך ישנם מקומות ולא אפרט מפני הכבוד, שהנושא הזה טעון שיפור גדול מאוד ואני מתעסק קצת בנושא הזה ולכן כתבתי מתוך ידיעה. ואין כוונתי בתגובתי זאת כי אם שאם יראה אחד מהקוראים כאן ויתעורר - יהא זאת שכרי. אחרי סיפור שאני שמעתי בעצמי שאברך דיבר אלי וראיתי עליו שאינו יודע מימינו לשמאלו וזה היה שלא באשמתו שלחתי אותו ללמוד את ההלכות אצל בקי אחד. והוא ישב איתו ואחרי שסיים את הכל המחזור בא להגיד לי ייש"כ שהלה פתח את עיניו בנושאים שלא ידע בכלל שיש שאלה בזה. ואין זה סיפור אחד שתוכל להגיד לי שזה יוצא מן הכלל, ישנו אברך שאחר כמה וכמה שנים בא לרב עם כל הלוחות שלו והרב הראה לו שמחוסר ידיעתו בסדר הוו''ת קבע כמה ווס"ק ושנים עברו ולא ידע מזה ולא עקר אותם אף פעם. ויש עוד סיפורים מזעזעים שאין הפורום סובלתם. ובבקשה לא באתי להשמיץ באתי לעורר בנושא הרגיש הלזה אשר אני מכיר מקרוב, ואם גם אתה מתעסק בזה אז אני מבקש ממך שתברר את הדבר אם רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את ההלכות וזוכרים את זה ותיוכח ותעשה מה שצריך ויהא זה שכרך.
אגב אם כבר העלו את זה עוד פעם, למה כונתך שהיו וסתות קבועים שלא עקר אותם כמה שנים?
וסת עוקרים לאחר שלוש פעמים שעבר יום הוסת ולא ראו ואם כונתך שהיה למשל וסת הפלגה ארוך שכל פעם ראו לפני אז כמות הפעמים שיכולה להיות בעיה היא קטנה (לא בחומרתה אלא בכמות) כי הרי כל פעם סופרים מיום הראיה ועם קרה שהגיע יום הוסת ולא ידע שצריך לחשוש כי הוא קבוע אז זה הרי יכול לקרוא רק שלוש פעמים בפעם השלישית זה נעקר.
מלבד זאת שמוזר שאברך לא ידע על וסת הפלגות שהכי מצוי זה לא משהו נדיר וחריג.
ובקיצור אשמח אם תסביר את כונתך.
יתכן כמו שאמרתם שהיו וסתות קצרות שנחלקו רבותינו האחרו' אם עקרו את הארוך. ישנם הרבה אופנים בהם זה יכול להיות מעשי.
ישנה גם שיטת הראב"ד שוסת קבוע שחזרה אליו אפי' אחר כמה שנים חוזרת לחשוש אליו.
בגוף הדברים לא כ"כ מצוי בימינו קביעת וסתות וכידוע, כך שהסיפור מעניין.
עוד אוסיף ששמעתי מאברך א' לפני מס' ימים שלא ידע כלל את המח' אם קצר עוקר ארוך, והיקל בזה, הנה ההוראה המקובלת כיום להחמיר בזה, אמנם בספר לבושי עוז (לגר"ע אויערבך שליט"א) הביא שההוראה בי-ם בעבר היתה להקל בזה, ומה שלא יהיה הרי היקל כרבינו הש"ך, מ"מ מבואר מכך שללא שינון יסודי שייך להיכשל.
 

הבוחן

משתמש ותיק
נכון שמקובל לפסוק שקצר לא עוקר ארוך אבל כמו שכתבתי אם למשל נקבע וסת הפלגה ל- 40 יום כל עוד שהאשה תראה לפני יום הארבעים אז אין חשש כי מתחילים לספור 40 יום מיום הראיה וא"כ זה קרה לא יותר משלוש פעמים שהגיע יום הארבעים ולא ידעו שזה יום וסת שנקבע וכו' ומ"מ כמו שכתבת שזה דבר חריג שנקבע כיום וסת ובמיוחד וסת הפלגה שנצרך ערבעה ראיות ולמיטב ידיעתי אצל האשכנזים זה כמעט ולא קורה. (אצל אחינו בני עדות המזרח שמעתי שיותר מצוי שנקבע וסתות).
מלבד זה הנ"ל כתב שנקבעו כמה וסתות ויל"ע מה שייך. (אולי לחומרא).
ולסיכום לא חלקתי שניתן להיכשל בכל מיני דברים רק הדוגמא לכשל שהביא מוזרה מעט ולא מצויה.
 

חכ''א

משתמש חדש
בעיקר השאלה, מה השייכות בין הלכות נידה לימי השובבי"ם,
עקרונית השאלה צודקת, ואה"נ והלכות שבת גם הם מתקנות את פגם הברית וכדכתב האגלי טל בהקדמה, עי"ש.
אמנם עדיין יש שייכות לפגם הברית, מלבד מה ששניהם הם עניני קדושה.
ויש לשאול עוד מדוע חטא זה של הוז"ל נקרא בשם שמירת הברית,
ועמד על זה הב"ח יור"ד סימן רס' וזה לשונו:

ויש לתת לב לאיזה צורך האריך רבינו בדרוש זה כנראה שהיו מתרשלין בזמנו במצוה זו וזה לא שמענו מאבותינו ומזקנינו כי הלא אין הדור שהיה שרוי רבינו בתוכו כל כך רחוק מדורינו זה ואילו היה דבר זה בדורו היה נשמע גם לנו אבל נראה בקושטא שגם בדורו היו רבים נכשלים בעון זה כמו שנמצא בדורינו שאין נזהרין בקיום מצות מילה כמאמרה והוא כי עיקר המצוה להיות עליו אות ברית קודש מאותיות שמו הקדוש יתברך לשמור את כל גופו מכל טומאת עריות והנה הרבה נכשלו בעון זה לטמאות אות ברית קודש בעריות ובייחוד בבנות הערלים ומולידין בנים לעבודה זרה וגם רבים באים אל נשים פנויות בנדתן ונעשה להם כהיתר כיון שהיא ישראלית פנויה וע"כ האריך רבינו בדרוש המילה כמה גדולה היא אם מקיים אותה כמאמרה שלא יהא פוגם אותה כי מלבד שיש בה צד כרת ונכרתו עליה י"ג בריתות ולא נקרא אברהם שלם עד שנימול עוד דבר גדול מזה שכריתת ברית על נתינת הארץ אינה אלא אם בניך מקיימין את המילה ואם לאו אין נכנסין לארץ א"כ נשמע שעון זה והוא כשפוגם אות ברית קודש דאינו מקיים מצות מילה להיות דבוק עם קדושת שמו יתברך אלא נדבק אל החיצונים דבר זה הוא מחזיק גלותינו בין האומות שאין נכנסין לארץ ועוד דבר גדול מזה שמצלת אותנו מדינה של גיהנם וכשישראל בא על הגויה נמשכת ערלתו ודומה כמי שאינו נימול ונופל בגיהנם כדאיתא פרק שני דעירובין (דף י"ט א) ומביאו ב"י עוד גדול מזה שע"י שמפר ברית לפגום אות ברית קודש ונמשכה ערלתו אף על פי שיש בידו תורה ומעשים טובים אין לו חלק לעוה"ב. צא ולמד ממשה רבינו וכו' והוא דסגולת מצוה זו כשמקיימין אותה בזמנה גורם שיהא נדבק בקדושת שמו יתברך שלא תהא נפגמה ונטמאה בשום ביאה בעבירה וזה שכתב רבינו על כן צריך ליזהר בה מאוד לקיימה בזמנה ושלא יהא פוגם קדושתה בשום ביאת איסור והוצאת זרע לבטלה כנ"ל דעת רבינו בדרוש זה:
 

לבוד

משתמש חדש
הבוחן אמר:
לבוד אמר:
לא הבנת אותי נכון, אנסה להסביר את עצמי יותר טוב ויהיה זאת תגובתי האחרונה בויכוח הזה בל"נ.
הגם שבהרבה מקומות יש ראש חבורה או מישהו (אחד מההורים וכדו') העומד על האברך ושואל אותו אם הולך לליווי הלכתי אחרי החתונה ורואה שמסתדר מכל הבחינות. אך ישנם מקומות ולא אפרט מפני הכבוד, שהנושא הזה טעון שיפור גדול מאוד ואני מתעסק קצת בנושא הזה ולכן כתבתי מתוך ידיעה. ואין כוונתי בתגובתי זאת כי אם שאם יראה אחד מהקוראים כאן ויתעורר - יהא זאת שכרי. אחרי סיפור שאני שמעתי בעצמי שאברך דיבר אלי וראיתי עליו שאינו יודע מימינו לשמאלו וזה היה שלא באשמתו שלחתי אותו ללמוד את ההלכות אצל בקי אחד. והוא ישב איתו ואחרי שסיים את הכל המחזור בא להגיד לי ייש"כ שהלה פתח את עיניו בנושאים שלא ידע בכלל שיש שאלה בזה. ואין זה סיפור אחד שתוכל להגיד לי שזה יוצא מן הכלל, ישנו אברך שאחר כמה וכמה שנים בא לרב עם כל הלוחות שלו והרב הראה לו שמחוסר ידיעתו בסדר הוו''ת קבע כמה ווס"ק ושנים עברו ולא ידע מזה ולא עקר אותם אף פעם. ויש עוד סיפורים מזעזעים שאין הפורום סובלתם. ובבקשה לא באתי להשמיץ באתי לעורר בנושא הרגיש הלזה אשר אני מכיר מקרוב, ואם גם אתה מתעסק בזה אז אני מבקש ממך שתברר את הדבר אם רובם ככולם לומדים מיד אח"כ את ההלכות וזוכרים את זה ותיוכח ותעשה מה שצריך ויהא זה שכרך.
אגב אם כבר העלו את זה עוד פעם, למה כונתך שהיו וסתות קבועים שלא עקר אותם כמה שנים?
וסת עוקרים לאחר שלוש פעמים שעבר יום הוסת ולא ראו ואם כונתך שהיה למשל וסת הפלגה ארוך שכל פעם ראו לפני אז כמות הפעמים שיכולה להיות בעיה היא קטנה (לא בחומרתה אלא בכמות) כי הרי כל פעם סופרים מיום הראיה ועם קרה שהגיע יום הוסת ולא ידע שצריך לחשוש כי הוא קבוע אז זה הרי יכול לקרוא רק שלוש פעמים בפעם השלישית זה נעקר.
מלבד זאת שמוזר שאברך לא ידע על וסת הפלגות שהכי מצוי זה לא משהו נדיר וחריג.
ובקיצור אשמח אם תסביר את כונתך.

לא באתי להמשיך את הויכוח כי ברור הדבר שלא באתי חלילה לקטרג, אבל אם שאלתם במובן ההלכתי אשמח לענות. כי גם אני לא ידעתי עד שלימדו אותי בסבלנות.

הסיפור שמעתי ממקור ראשון הוא, והמקרה היה ווסת הפלגה בדילוג, שלא עקר.

גם בווסת השבוע, כפי מה ששאלתי כמה וכמה אברכים - אין הם יודעים את עקרי הדין של ווסת השבוע, וישנו היכי תמצי שאחד יקבע ווסת השבוע ולא תהפוך לאחמ''כ לווסת הפלגה קבוע, וכמו שהאריכו האחרונים בזה, דהרי בווסת ההפלגה צריך שיהיו ד' ראיות ואילו בווסת השבוע סגי בג' ראיות, וע''כ אם ראת' כל יום א' בשבוע שלישית ונחשב הדבר ג''כ להפלגה של כ''ב יום, אזי אם תראה פעם רביעית ביום א' נקבעה לה הפלגה של כ''ב יום והלכה לה ווסת השבוע. אך אם בפעם הרביעית תראה ביום אחר ולא ביום א' הרי שלא נקבע לה ווסת ההפלגה, ווסת השבוע במקומה עומדת. ואין נעקר הווסת כי אם כשיעברו להם שלש פעמים יום א' של שבוע שלישית ולא תראה.
 
חלק עליון תַחתִית