חידות וחידודים תורניים - האשכול המרכזי (לש"ס ומקרא ישנן אשכולות ייעודיים, נא להקפיד על החלוקה)

אוריאל

משתמש ותיק
יש לי רעיון מסויים, מעניין אם לזה התכוונת.
ידוע ההלכה שאין קידוש אלא במקום סעודה. יש מחלוקת גדולה אם הלכה זו היא מן התורה ולפ"ז מי שמקדש שלא במקום סעודה הוי ברכתו לבטלה, או דדין זה מדרבנן ולפ"ז אין ברכתו לבטלה [אף שיש לצדד שס"ס כיון דמדרבנן לא מהני וצריך לקדש שוב הוי ברכה לבטלה, ואכ"מ].
והנה, נפסק בשו"ע סי' רעג ס"ד שיכול אחד לקדש לאחרים אף שאינו אוכל עמהם, דמכל מקום לדידהו הוי מקום סעודה, ושם ברמ"א דאפילו בקידוש היום שכל הברכה היא רק בפה"ג מ"מ כיון דהוי גם מצוה שפיר דמי להוציאם, יעו"ש.

ולפ"ז, אם אחד יעשה קידוש בכה"ג, והאחרים שאותם הוא הוציא לא אכלו לבסוף במקום הברכה, נמצא שלא הוי קידוש במקום סעודה והברכה היא לבטלה.
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
יש לי רעיון מסויים, מעניין אם לזה התכוונת.
ידוע ההלכה שאין קידוש אלא במקום סעודה. יש מחלוקת גדולה אם הלכה זו היא מן התורה ולפ"ז מי שמקדש שלא במקום סעודה הוי ברכתו לבטלה, או דדין זה מדרבנן ולפ"ז אין ברכתו לבטלה [אף שיש לצדד שס"ס כיון דמדרבנן לא מהני וצריך לקדש שוב הוי ברכה לבטלה, ואכ"מ].
והנה, נפסק בשו"ע סי' רעג ס"ד שיכול אחד לקדש לאחרים אף שאינו אוכל עמהם, דמכל מקום לדידהו הוי מקום סעודה, ושם ברמ"א דאפילו בקידוש היום שכל הברכה היא רק בפה"ג מ"מ כיון דהוי גם מצוה שפיר דמי להוציאם, יעו"ש.

ולפ"ז, אם אחד יעשה קידוש בכה"ג, והאחרים שאותם הוא הוציא לא אכלו לבסוף במקום הברכה, נמצא שלא הוי קידוש במקום סעודה והברכה היא לבטלה.
נפלא ביותר,
אם כי הכוונה הייתה לרמ"א בסימן קס"ז סעיף ו' וז"ל והא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך, היינו דוקא ששח קודם שאכל הבוצע, אבל אח"כ לא הוי שיחה הפסק, אעפ"י שעדיין לא אכלו אחרים המסובים, כבר יצאו כולם באכילת הבוצע, כי אין צריכים כולם לאכול מן פרוסת הבוצע, רק שעושין כן לחבוב מצוה (רוקח ואור זרוע) עכ"ל. ובמשנ"ב ס"ק מ"ג מביא בזה"ל והנה זהו רק דעת הרמ"א אבל כמעט כל האחרונים חולקים עליו וס"ל דלא עדיף השומע מהמברך עצמו כששח קודם טעימתו שחוזר ומברך וה"נ השומעים אם הפסיקו בדברים קודם טעימתן שחוזרין ומברכין עכ"ל.
עכשיו אספר את הסוד מנין לי חידה זו, ובכן לקחתי אותה מפורום איי וועלט, שהוא פורום ביידיש, [היות ובזמן שהתגוררתי בחו"ל למדתי קריאת וכתיבת יידיש, הפורום הזה שימושי עבורי]. אם הציבור רוצה אני יכול להביא משם חידות נוספות [יש שם כמה מאות]. או שלא מתאים שאנחנו נהיה סמוכים על שולחן אחרים, כרצונכם.
 

אוריאל

משתמש ותיק
@סבא ייש"כ. נראה לי שאפשר להביא משם מידי פעם, אבל רק את המובחרים...
 

מנהל ראשי

חבר צוות
מנהל האתר
חידות על הפרשיות
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=568#p568
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=1832#p1832
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=7877#p7877
חידות בענייני זמנים ומועדים
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=9181#p9181
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=3210#p3210
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=3638#p3638
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=3823#p3823
שונות
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=11569#p11569
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=11963#p11963
https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?p=6483#p6483
 

אוריאל

משתמש ותיק
חידה מרתקת במיוחד:

היכי תמצי שאדם נגמר דינו בבית דין למיתה על פי שני עדים כשרים בעדים והתראה, ובעת שמוליכים אותו לבית הסקילה, הוא לוחש כמה מילים, ומיד הוא נפטר ממיתה ויכול ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום?
 

יצחק

משתמש ותיק
מדובר בנסקלין? (לשון החידה "בעת שמוליכין אותו לבית הסקילה")
לא בדקתי כעת אבל לכאורה הנותן מזרעו למולך, דרשינן מזרעו ולא כל זרעו, כלומר אם מסר את כל זרעו אינו חייב סקילה, א"כ משכח"ל שבאמצע הדרך הוא אומר לכומר שיעביר למולך את השאר. אבל לשון החידה "מיד הוא נפטר ממיתה" לא מתאים לפ"ז, וגם הלשון "ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום" אין ספק שבמקרה כזה בי"ד יזרקו אותו לכלא וכו'.

הבא על כלתו שנתקדשה בתנאי על מנת שירצה אבא.
 

אוריאל

משתמש ותיק
יצחק אמר:
הבא על כלתו שנתקדשה בתנאי על מנת שירצה אבא.

יש לעיין בזה, שהרי כל זמן שלא רצה אם כן מפני מה דנוהו למיתה, ואם אמר שרוצה וחלו הקידושין, מהיכי תיתי שיוכל אח"כ להגיד שאינו רוצה ולבטל הקידושין למפרע.
 

אוריאל

משתמש ותיק
יצחק אמר:
מדובר בנסקלין? (לשון החידה "בעת שמוליכין אותו לבית הסקילה")
לא בדקתי כעת אבל לכאורה הנותן מזרעו למולך, דרשינן מזרעו ולא כל זרעו, כלומר אם מסר את כל זרעו אינו חייב סקילה, א"כ משכח"ל שבאמצע הדרך הוא אומר לכומר שיעביר למולך את השאר. אבל לשון החידה "מיד הוא נפטר ממיתה" לא מתאים לפ"ז, וגם הלשון "ללכת לביתו לחיים טובים ולשלום" אין ספק שבמקרה כזה בי"ד יזרקו אותו לכלא וכו'.

הבא על כלתו שנתקדשה בתנאי על מנת שירצה אבא.
שתי הרעיונות יפים מאד [וראה בתגובתי הקודמת], אך הפתרון שברשותי [שיודגש שאינו מוסכם], פוטר את האדם ממיתה על ידי דיבורו כמה מילים, ותו לא. ללא שום מעשה שנצרך בהמשך.
אביא את התשובה היום בערב בל"נ.
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
יצחק אמר:
הבא על כלתו שנתקדשה בתנאי על מנת שירצה אבא.

יש לעיין בזה, שהרי כל זמן שלא רצה אם כן מפני מה דנוהו למיתה, ואם אמר שרוצה וחלו הקידושין, מהיכי תיתי שיוכל אח"כ להגיד שאינו רוצה ולבטל הקידושין למפרע.
לכאו' הכוונה בע"מ שלא ימחה אבא, וכל זמן שלא מחה אין לחשוש למחאה כמבואר בתוס' גיטין ל"ג. וז"ל התוס' ואפקעינהו רבנן לקידושין מיניה ...ועוד הקשה רבי' שמואל [highlight=yellow]דהיכי מחייבינן לעולם מיתה אשת איש שזינתה[/highlight] והא התראת ספק היא דשמא ישלח לה גט ויבטלנו ועוד יכולין ממזרים ליטהר, ואומר ר"ת דכי האי גוונא לא הוי התראת ספק דאזלינן בתר רובא ורוב אין מגרשין נשותיהן וכששולחין גט אין מבטלין ועוד [highlight=yellow]דאוקמינן אחזקתה שהיא עכשיו נשואה[/highlight] דאם לא כן נזיר שהיה שותה יין או מטמא למתים אמאי לוקה דאם אמרו לו אל תשתה אל תשתה חייב על כל אחת ואחת (נזיר דף מב.) והא התראת ספק היא [highlight=yellow]שמא ישאל על נזירותו[/highlight] עכ"ל.
ואין לחלק, דשאני התם שבאמת יש חזקה שעכשיו נשואה ומוקמינן אחזקה זו, ומשא"כ הכא שעומדת בספק, שמא למפרע לא חל כאן כלום, שהרי גם בשואל על נזירותו, מתברר למפרע שלא היה נזיר, ומ"מ שייך חזקה, אמנם יש לדון אי נימא דהתרת נדרים אינה פועלת ממש למפרע [אלא מכאן ולהבא ולמפרע] ואילו תנאי ע"מ הוא ממש למפרע, ואיני יודע אם יש שיטה כזו, לכן הצגתי בפני הת"ח.
 

יצחק

משתמש ותיק
יש לי איזה רעיון אבל במחילה, לא בדקתי כעת כלום והכל מהזכרון במעומעם.
הקדמה א, בגמ' גיטין דף כ. אמר רב חסדא גט שכתבו שלא לשמה והעביר עליו קולמוס לשמה באנו למחלוקת רבי יהודה ורבנן וכו' ובתוס' דף יט. משמע שאם יכתוב דיו ע"ג דיו לשם גירושין יהיה חייב מדין כותב בשבת. הקדמה ב', בדין אתי דיבור ומבטל דיבור זכורני שיש אומרים (קובץ שיעורים?) שזה מתבטל למפרע. הקדמה ג', אם אפשר לבטל את הגט (ע' ריש השולח) מדין אתי דיבור ומבטל דיבור.
לפי כל הנ"ל משכח"ל שכתב בשבת בדיו ע"ג דיו לשם גירושין והתרו בו על חילול שבת ונגמר דינו לסקילה ואח"כ בדרך לבית הסקילה הוא ביטל את הגט ונמצא שהגט כעת הוא לא "לשמה" וכבר אין שום חשיבות לדיו ע"ג דיו והכתב השני התבטל ואינו בגדר כתב.
 

יצחק

משתמש ותיק
ואם זה לא קשור לסנהדרין קיב לא תאמר לנו?! הוא עסוק עכשיו אל תמתין לו
 

אוריאל

משתמש ותיק
ובכן, הפתרון הוא כך:
כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' קנא) שאם אחד הוציא תרומה כזית וגמרו דינו למיתה ע"י עדים והתראה, ובעת שהוציאוהו למיתה נשאל על התרומה והדרא לטיבליה, הרי שעתה כיון שהיא טבל איבדה מחשיבותה ואינה ראויה לדבר, וייפטר ממיתה.
ובשו"ת תורה לשמה סי' תכט [להבן איש חי] תמה דמהכ"ת דדבר שאינו ראוי לאכילה לא יהיו חייבים עליו בהוצאה, אך שמעתי פעם שהרי בשביל להתחייב מיתה במלאכת הוצאה בשבת בהוצאת אוכלין, צריך להוציא גרוגרת, אך מבואר בגמרא שאם הוציא כזית תרומה, היות ויש לזה חשיבות לענין טומאה יש לזה חשיבות גם לענין הוצאה, ובכזית סגי לחיוב מיתה. ומעתה יש לומר שמכיוון שמתברר למפרע שלא הוציא אלא כזית והשיעור למיתה הוא גרוגרת לכן צריך להיות הדין שפטור [וכמובן שזה חידוש כי ס"ס בשעת המעשה עבירה זה היה כשיעור הנצרך, ועיין עוד גמרא שבת צא. ודו"ק].

ויעויין שם בתורה לשמה שחיפש ומצא עוד 3 דוגמאות היכי משכחת לה לחיוב מיתה שנפטר ע"י דיבור פיו בלבד.
 

אוריאל

משתמש ותיק
חידה נוספת [שמעתי היום מיהודי יקר. כמדומני שלקח את זה מאיזה קובץ שיוצא במודיעין עילית].

היכי משכחת לה שאדם אוכל את הכזית הראשונה של המצה, ומברך עליה המוציא לחם מן הארץ, אך אינו יכול לברך עליה "על אכילת מצה"?
 

סבא

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
ובכן, הפתרון הוא כך:
ויעויין שם בתורה לשמה שחיפש ומצא עוד 3 דוגמאות היכי משכחת לה לחיוב מיתה שנפטר ע"י דיבור פיו בלבד.
הנה הם לפני חו"ר הפורום-
תשובה אפשר לעשות מציאות לענין זה והוא אם ראובן קידש אשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא שהיה עליה נדרים ואחר כך קיבלה קדושין משמעון בלי שום תנאי ואחר שקבלה קדושין משמעון בא עליה ראובן במזיד שהיתה יודעת קדושי ראובן בטלים ונמצא חייבת היא מיתה כיון שהיא מקודשת לשמעון ואח"כ היא עשתה התרה שהתירו לה הנדרים שהיו עליה בראשונה ומאחר שהחכם עוקר הנדר מעיקרו וכאלו לא היה נמצא למפרע קדושי ראובן הם קדושין והרי היא מקודשת לראובן וקדושי שמעון אינם כלום ונמצא עי"כ נפטרה מן המיתה ועיין בש"ע אה"ע סי' ט"ל המקדש האשה ע"מ שאין עליה נדרים ונמצא עליה וכו' אינה מקודשת וכו' היו עליה נדרים והלכה אצל חכם והתירה מקודשת ואפילו היא אשה חשובה בד"א שהתירה חכם קודם שנודעו לבעל אבל אם נודע לבעל קודם שהתירה חכם מיד נתבטלו הקדושין וכן כאן איירי ג"כ שהתירה חכם קודם שנודעו הנדרים לבעל הוא ראובן ומקודם בעת שבא עליה ראובן היא לבדה היתה מזידה כי היא היתה יודעת שיש עליה נדרים וקדושי ראובן בטלים והיא מקודשת לשמעון.
ובאופן אחר נראה לעשות מציאות לענין הנז' והוא דאם אשה אחת אסרה ממון ראובן עליה בהנאה וכן ראובן עצמו ג"כ אסר את ממונו עליה ואח"כ קדש אותה ראובן באותו הממון שאסור עליה בהנאה דהדין הוא שאינה מקודשת דבתר דידה אזלינן והיא לא חזי לה מידי ואח"כ חזרה וקבלה קדושין משמעון דאז היא מקודשת גמורה לשמעון ואח"כ בא עליה ראובן דאז חייבים מיתה היא והוא ואח"כ עשו התרת חכם על איסור הקונם דלמפרע נמצאו קדושי ראובן קדושין וכמ"ש הרשב"א ז"ל והביאו הר"ן ז"ל בנדרים דף פ"ה גבי מתניתין כהנים לוים נהנים לי וכו' דאם עשו התרה הוי מקודשת למפרע ע"ש ומאחר דלמפרע קדושי ראובן קדושין בטלו קדושי שמעון וממילא נפטרו הוא והיא מן המיתה ע"י ההתרה הנז'.
ובאופן אחר נראה לעשות מציאות אחרת בזה והוא כגון שאוסר הטלית בקונם עליו ועל כל העולם כולו שאמר קונם לבישתו עליו ועל כל העולם דאז אסור ללבשו ואם לבשו אינו יוצא בו י"ח ציצית משום דלא קרינן ביה אשר תכסה בה כנודע וממילא אם יצא בו בשבת חייב דהוי כמשוי מאחר דאסור ללבשו ולא קרינן ביה אשר תכסה בה וכמו דין האשה שיצאה בטלית מצוייצת דחייבת משום דמשוי הוא לה ואם אח"כ עשה התרה על איסור הנז' ה"ז למפרע קיים מצות ציצית ונפטר מן המיתה מאחר דלא חשיב משוי אלא מצוה. והיה זה שלום ואל שדי ה' צבאות יעזור לי. כ"ד הקטן יחזקאל כחלי נר"ו.
 

סבא

משתמש ותיק
הערה טכנית: האם לא היה כדאי למספר את החידות [חידה מס' 4#] וכדומה, כך שיהיה אפשר להעלות כמה חידות בו זמנית, ויוכלו להבדים ביניהם עפ"י המספר?
 

מנהל א'

מנהל האתר
חבר צוות
מנהל האתר
סבא אמר:
הערה טכנית: האם לא היה כדאי למספר את החידות [חידה מס' 4#] וכדומה, כך שיהיה אפשר להעלות כמה חידות בו זמנית, ויוכלו להבדים ביניהם עפ"י המספר?
בעת כתיבת תגובה חדשה ניתן להוסיף בכותרת מספר מבוקש או הדגשה אחרת [ביצעתי זאת לבקשתך, @סבא, בהודעות עד כאן].
 

אוריאל

משתמש ותיק
אני חשבתי עוד דוגמה, מי שמת לו מת בחול המועד, אסור ברחיצה כל ימי חול המועד אבל מותר ברחיצה ביו"ט עצמו [בצונן].
אבל זו לא תשובה טובה, כי זה גם היכי תמצי לדבר שאסור ביום חול ומותר בשבת...
 

יצחק

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
כתב בשו"ת הלכות קטנות (ח"א סי' קנא) שאם אחד הוציא תרומה כזית וגמרו דינו למיתה ע"י עדים והתראה, ובעת שהוציאוהו למיתה נשאל על התרומה והדרא לטיבליה, הרי שעתה כיון שהיא טבל איבדה מחשיבותה ואינה ראויה לדבר, וייפטר ממיתה.
הציור בגמ' בשבת דף צא. הוא "זרק כזית תרומה לבית טמא וכו'" ושם מיירי שהתרומה נטמאה ומיגו שיש חשיבות בזה שנטמאה יש חשיבות גם למעשה ההוצאה אפילו שבעלמא השיעור להוצאת אוכלים הוא כגרוגרת.
אולם עלתה בדעתי הערה (בגדר "ויש להקשות בדוחק"), הרי אם התרומה היתה נאכלת לא היה אפשר להשאל עליה, והשתא איך הדין בתרומה שהיתה טהורה בשעת הפרשה ואח"כ נטמאה האם אפשר לישאל עליה? זה לא נקרא כמו שהתרומה "נעלמה" אחרי שהקדושה שלה נפגעה מהטומאה?
מי מהת"ח שיודע איזו ראיה מתבקש לכתוב.
 

יצחק

משתמש ותיק
חידה 6
ילד אמר מילה ובגלל זה צריכים להקריב חצי מנחה.
 

אוריאל

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
חידה נוספת [שמעתי היום מיהודי יקר. כמדומני שלקח את זה מאיזה קובץ שיוצא במודיעין עילית].

היכי משכחת לה שאדם אוכל את הכזית הראשונה של המצה, ומברך עליה המוציא לחם מן הארץ, אך אינו יכול לברך עליה "על אכילת מצה"?

ובכן שתי תשובות בדבר. א. מבואר במשנ"ב סי' תעז, שאם התעכב מלאכול מצה עד אחר חצות, יש ספק האם מקיים בזה מצוות מצה [אם הלכה שזמנה כל הלילה או עד חצות] ולכן יברך על אכילתה המוציא לחם מן הארץ כמו על כל לחם, אך לא יברך על אכילת מצה כיון דספק ברכות להקל.

ב. ההיכי תמצי השניה היא במצה שפסולה לצאת בה ידי חובת מצה, כגון שלא שמרוה לשם מצת מצוה, אך מכל מקום כיון שאינה חמץ שפיר יש לברך עליה המוציא, ורק על אכילת מצה אין לברך עליה.
 

יצחק

משתמש ותיק
יצחק אמר:
יצחק אמר:
חידה 6
ילד אמר מילה ובגלל זה צריכים להקריב חצי מנחה.
רמז: מנחות פ"ד משנה ה'.
התשובה היא, כהן גדול שנצטרע אינו כהן גדול וצריך למנות כהן גדול אחר, ואם זה היה באמצע היום מביאים מנחת חביתין חדשה ומקריבים חציה וחציה אבד. והנה המצורע אינו נעשה מצורע אלא על פי כהן אבל אי"צ כהן גדול ומספיק כהן קטן שיאמר על פי גדול (אפילו אם הגדול הזה הוא ישראל ואומר לכהן הקטן מה לומר סגי בזה), א"כ משכח"ל קטן שאר לכהן גדול שהוא צרוע ועי"ז צריכים להקריב חצי מנחה.
 

סבא

משתמש ותיק
איך יתכן [צד עכ"פ לומר כן] שאכל ונתחייב לברך, אך אם המשיך ואכל נפטר מלברך?
 
חלק עליון תַחתִית