מכל מלמדי השכלתי
משתמש ותיק
עוד מאמר חז"ל שאינו נמצא בחז"ל:
איזהו חכם המכיר את מקומו.
אז הבה ונחזיר את הפתגם למקומו הראוי לו...
איזהו חכם המכיר את מקומו.
אז הבה ונחזיר את הפתגם למקומו הראוי לו...
לא חז"ל חבקוק הנביא. יפה עשית לחלק בין משפטי חז"ל המוכרים, המעוותים וכו', למעט אות ג. זאת ועוד לדחוק משפט שהוזכר באות ד' קל יותר מאשר המשפט באות ג'.מכל מלמדי השכלתי אמר:וישנו עוד סוג והוא גרוע מכולם:
ה. דברים אשר מקורם בדברי מחז"ל אלא שסולפו ממשמעותם.
כגון: איש באמונתו יחיה (במקור: וצדיק באמונתו... וד"ל)
משפטים באותו קו.הפקדתי שומרים אמר:החיים הם 10 אחוז מה שקורה לך ו90 אחוז איך שאתה מגיב לאירועים
צ'רלס ס.
האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אבל הזהירים לא חיים בכלל
ריצ'רד ב.
יפה מאד.אלימלך אמר:בקשר למכשיר טמא, אמר אחד מה הבעיה אז אסתכל רק באתרים כשרים? השיבו לו:
"איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם... רבי יוסי אומר שכן רע" -
אין לך שכן כמו האייפון.. ואין לך רע כמוהו.
[החתום]
הפקדתי שומרים אמר:לא חז"ל חבקוק הנביא.מכל מלמדי השכלתי אמר:וישנו עוד סוג והוא גרוע מכולם:
ה. דברים אשר מקורם בדברי מחז"ל אלא שסולפו ממשמעותם.
כגון: איש באמונתו יחיה (במקור: וצדיק באמונתו... וד"ל)
סיכומו של דבר שגם שם הוא לא כתוב...סלע אמר:העלו כאן את הפתגם "איזהו חכם המכיר את מקומו" מקורו במסכת אבות שם נשנה בין מ"ח קניניי תורה ובסמוך אליו "השמח בחלקו" כך שלא נמנע שקשרו בין המשפטים. ועל דרך כלל את המשפט הביאו גדולי החסידים.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כז עמוד בשומע כעונה אמר:בשו"ת אבני חפץ הנזכר, אות ז, כתב על המאמר הידוע כל הכועס כאילו עובד ע"ז שאין ידוע מקורו.
אמנם מקורו איני יודע, אך כוונתו זה מכבר שמעתי:
מדוע הושווה הכועס לעובד ע"ז, מפני שערך התועלת משתי פעולות אלה הינו אותו דבר.
אאל"ט הזוהר אומר "והא אוקמוה" כוונתו שחז"ל הקדמונים נקטו והכבד כועס וכו'. אולם היכן המקור הראשוני ש"אוקמוה" עדיין חסר. אל"נ ד' הגמ' שבת קה בבריתא.הבוחן אמר:זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כז עמוד בשומע כעונה אמר:בשו"ת אבני חפץ הנזכר, אות ז, כתב על המאמר הידוע כל הכועס כאילו עובד ע"ז שאין ידוע מקורו.
אמנם מקורו איני יודע, אך כוונתו זה מכבר שמעתי:
מדוע הושווה הכועס לעובד ע"ז, מפני שערך התועלת משתי פעולות אלה הינו אותו דבר.
ויצו יי' אלהים וגו' הא אוקמוה לית צו אלא ע"ז דמתמן אלהים אחרים ואיהי בכבד דמנה תכבד העבודה דאיהי ע"ז ליה והכבד כועס והא אוקמוה [highlight=yellow]כל הכועס כאלו עובד ע"ז[/highlight]
יפה מאד.כרם אמר:אמרתי פעם לאחד: אל תסתכל על חצי הכוס הריקה, הסתכל על חצי הכוס המלאה.
והשיב לי: לפעמים פשוט טעות בכוס, לקחת כוס גדולה מדי.
הפקדתי שומרים אמר:ואהבת לרעך כמוך, מתאפשר, רק אחרי שיש ואהבת..לעצמך.
להסתכל על חצי הכוס המלאה, לא אומר שלא למלאות גם את החצי הריקה.
בזה שאדם מתיחס לאחר, הוא גם מתיחס לעצמו.
אם "יצאת לא טוב", מסתבר שגם נכנסת לא טוב.
תכבד את השני, אולי הוא גם יכבד אותך, תזלזל בשני הוא ודאי יזלזל בך.
מוניטין הוא כלל הכזבים הכרוכים סביב אדם אחד.
[בשם העולם]
את המשפט בשלמותו כל הכועס כאילו עע"ז. הביא הרמב"ם כמו שהזכיר בשו"ת אבני חפץ הנ"ל. הדגש הוא על "שלמותו". זה הנידון בסוגי משפטים שמצינו להם משמעות בחז"ל אבל לא 'מובנים' (מבנה) בצורה השגורה בפי הבריות. וע"ד הרמב"ם העירו מנין מצא לשון זאת. הבאת מד' הזוהר יישר כח. רק צריך לדעת אם ד' הזוהר הללו, מסתמכים על מקור קדום יותר כפי שנראה מהלשון שתולה במתני רבנן. היכן נאמר במשנה "פתגם" דין כזה. אלא"כ בברייתא שבת קה.הבוחן אמר:עוד מקור לכל הכועס וכו' (גם זוהר).
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת קורח דף קעט עמוד א
מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רלד עמוד ב
ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוה רבנן במתני' כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
וברמב"ם:
רמב"ם הלכות דעות פרק ב
אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים,
אגב מצאתי בפרויקט השו"ת מהרש"א שכותב כך:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף ל עמוד ב
כמ"ש בפסחים כל הכועס נבואתו וחכמתו מסתלקת ממנו ובנדרים דה"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכל מיני גיהנם שולטין בו:
ועוד,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף סה עמוד ב
אבל כל הכועס אמרו בו כאלו עובד ע"ז דהיינו רע לשמים
לא מצאי בגמ' בנדרים כך אלא רק על מיני גהינום, ויל"ע.
אח"כ מצאתי,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדרים דף כב עמוד ב
כל הכועס אפילו כו' שנא' רשע כגובה אפו גו'. כבר אמרו בפ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עע"ז ואמר כאן המתגאה בגובה אפו דהיינו מתוך כעס בל ידרוש שהוא בלי כוונה ודרישה דמתוך כעס בא לידי טעות ואין אלהים בכל מזימותיו שאין השכינה חשובה שהיא כנגדו כמ"ש שויתי ה' לנגדי גו' וק"ל:
ולכאורה יש להוסיף מזה שמבואר בגמרא (נדרים) שכל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו הרי מבואר שכאילו עובד ע"ז.
אגב ראית את המהרש"א?הפקדתי שומרים אמר:את המשפט בשלמותו כל הכועס כאילו עע"ז. הביא הרמב"ם כמו שהזכיר בשו"ת אבני חפץ הנ"ל. הדגש הוא על "שלמותו". זה הנידון בסוגי משפטים שמצינו להם משמעות בחז"ל אבל לא 'מובנים' (מבנה) בצורה השגורה בפי הבריות. וע"ד הרמב"ם העירו מנין מצא לשון זאת. הבאת מד' הזוהר יישר כח. רק צריך לדעת אם ד' הזוהר הללו, מסתמכים על מקור קדום יותר כפי שנראה מהלשון שתולה במתני רבנן. היכן נאמר במשנה "פתגם" דין כזה. אלא"כ בברייתא שבת קה.הבוחן אמר:עוד מקור לכל הכועס וכו' (גם זוהר).
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת קורח דף קעט עמוד א
מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רלד עמוד ב
ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוה רבנן במתני' כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
וברמב"ם:
רמב"ם הלכות דעות פרק ב
אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים,
אגב מצאתי בפרויקט השו"ת מהרש"א שכותב כך:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף ל עמוד ב
כמ"ש בפסחים כל הכועס נבואתו וחכמתו מסתלקת ממנו ובנדרים דה"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכל מיני גיהנם שולטין בו:
ועוד,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף סה עמוד ב
אבל כל הכועס אמרו בו כאלו עובד ע"ז דהיינו רע לשמים
לא מצאי בגמ' בנדרים כך אלא רק על מיני גהינום, ויל"ע.
אח"כ מצאתי,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדרים דף כב עמוד ב
כל הכועס אפילו כו' שנא' רשע כגובה אפו גו'. כבר אמרו בפ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עע"ז ואמר כאן המתגאה בגובה אפו דהיינו מתוך כעס בל ידרוש שהוא בלי כוונה ודרישה דמתוך כעס בא לידי טעות ואין אלהים בכל מזימותיו שאין השכינה חשובה שהיא כנגדו כמ"ש שויתי ה' לנגדי גו' וק"ל:
ולכאורה יש להוסיף מזה שמבואר בגמרא (נדרים) שכל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו הרי מבואר שכאילו עובד ע"ז.
מסכת אבות פרק ו משנה ו -המכיר את מקומו, והשמח בחלקו.מכל מלמדי השכלתי אמר:סיכומו של דבר שגם שם הוא לא כתוב...סלע אמר:העלו כאן את הפתגם "איזהו חכם המכיר את מקומו" מקורו במסכת אבות שם נשנה בין מ"ח קניניי תורה ובסמוך אליו "השמח בחלקו" כך שלא נמנע שקשרו בין המשפטים. ועל דרך כלל את המשפט הביאו גדולי החסידים.
משפט נחמד. אבל בלי תוכן. הרי כל השיפוט נעוץ בהבדל.סבא אמר:"לעיתים אלו לא ההבדלים שמפרידים בינינו, אלא השיפוט שלנו זה על זה".
ד"ר ויינברגר