פתגמים מחכימים

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
עוד מאמר חז"ל שאינו נמצא בחז"ל:
איזהו חכם המכיר את מקומו.

אז הבה ונחזיר את הפתגם למקומו הראוי לו...
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
כמדומה שאפשר לחלק את כל האמרות והפתגמים לה' חלקים.

א. דברים המפורסמים בשם חז"ל ומובאים בחז"ל.
כגון: איזהו גיבור הכובש את יצרו.

ב. דברים שאינם מפורסמים בשם חז"ל ואינם מובאים בחז"ל.
כגון: אל תהיה צודק תהיה חכם. או: יותר מששמרו ישראל על השבת שמרה השבת על ישראל (אע"פ שהיה מי שטעה בזה. ואכמ"ל).

ג. דברים שאינם מפורסמים בשם חז"ל ומובאים בחז"ל.
כגון: מי שאוכל לבד מת לבד.
(אכן, לא באותו לשון ולא במשמעות הפשוטה של הדברים... לע"ע לא עלתה בראשי דוגמא טובה יותר)

ד. דברים המפורסמים בשם חז"ל ואינם מובאים בחז"ל.
כגון: איזהו חכם המכיר את מקומו.

וישנו עוד סוג והוא גרוע מכולם:
ה. דברים אשר מקורם בדברי מחז"ל אלא שסולפו ממשמעותם.
כגון: איש באמונתו יחיה (במקור: וצדיק באמונתו... וד"ל)
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
וישנו עוד סוג והוא גרוע מכולם:
ה. דברים אשר מקורם בדברי מחז"ל אלא שסולפו ממשמעותם.
כגון: איש באמונתו יחיה (במקור: וצדיק באמונתו... וד"ל)
לא חז"ל חבקוק הנביא. יפה עשית לחלק בין משפטי חז"ל המוכרים, המעוותים וכו', למעט אות ג. זאת ועוד לדחוק משפט שהוזכר באות ד' קל יותר מאשר המשפט באות ג'.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
החיים הם 10 אחוז מה שקורה לך ו90 אחוז איך שאתה מגיב לאירועים
צ'רלס ס.

האמיצים אולי לא יחיו לנצח, אבל הזהירים לא חיים בכלל
ריצ'רד ב.
משפטים באותו קו.
החיים הם עשר אחוז מה שאתה עושה ותשעים אחוז מה שאתה חושב על מה שעשית.

תפוס סיכון קטן ותצליח, ולא! אתה תופס יותר מסיכון להשאר קטן ובלתי מוצלח.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
חשוב לדעת לפני מי אתה עומד, אך חשוב גם לדעת מי אתה .
להצליח בעסקים זה החוש לדעת איך השני יפסיד, להצליח בחיים זה החוש לדעת איך השני גם ירויח.
מה תמיד עולה למעלה, ואף פעם לא למטה - הגיל שלך, נצל את הזמן.
[בשם העולם]
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אלימלך אמר:
בקשר למכשיר טמא, אמר אחד מה הבעיה אז אסתכל רק באתרים כשרים? השיבו לו:
"איזוהי דרך רעה שיתרחק ממנה האדם... רבי יוסי אומר שכן רע" -
אין לך שכן כמו האייפון.. ואין לך רע כמוהו.
[החתום]
יפה מאד.
ר' @גאלד יהיה לתועלת אם תעלה משפטים ופתגמים קצרים בגנות האייפונים וכדומה, מתוך החומר האיכותי שאתה מרכז באשכול הנפלא. https://tora-forum.co.il/viewtopic.php?t=1797
 

אברך כולל

משתמש רגיל
צריך להזהר בענין זה. כי יש הרבה פתגמים המובאים בשם גוים שאינם נכונים לפי השקפת התורה
 

סלע

משתמש ותיק
העלו כאן את הפתגם "איזהו חכם המכיר את מקומו" מקורו במסכת אבות שם נשנה בין מ"ח קניניי תורה ובסמוך אליו "השמח בחלקו" כך שלא נמנע שקשרו בין המשפטים. ועל דרך כלל את המשפט הביאו גדולי החסידים.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
מכל מלמדי השכלתי אמר:
וישנו עוד סוג והוא גרוע מכולם:
ה. דברים אשר מקורם בדברי מחז"ל אלא שסולפו ממשמעותם.
כגון: איש באמונתו יחיה (במקור: וצדיק באמונתו... וד"ל)
לא חז"ל חבקוק הנביא.

אכן, מקורות אמרות חכמים מגיעות מהתנ"ך ואילך. על כן כתבתי "חז"ל" בכלליות הכוללת הכל. בדוגמא השתמשתי במאמר מהתנ"ך כדבריך.

לגבי שאר הערות הרב הפקדתי שומרים שליט"א: הרואה יראה שהרגשתי בכך והתנצלתי בתוך דבריי. כוונתי העיקרת הייתה בחלוקה ובהגדרה. הדוגמאות שוליות והובאו לצורך הבנת העניין.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
פתגם שפעם ראיתי. ואפשר לכתוב כדוגמתו על הרבה עניינים:

מחקרים קבעו: 90% מבני האדם אוהבים שוקולד 10% משקרים...
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
סלע אמר:
העלו כאן את הפתגם "איזהו חכם המכיר את מקומו" מקורו במסכת אבות שם נשנה בין מ"ח קניניי תורה ובסמוך אליו "השמח בחלקו" כך שלא נמנע שקשרו בין המשפטים. ועל דרך כלל את המשפט הביאו גדולי החסידים.
סיכומו של דבר שגם שם הוא לא כתוב...
 

הבוחן

משתמש ותיק
שומע כעונה אמר:
בשו"ת אבני חפץ הנזכר, אות ז, כתב על המאמר הידוע כל הכועס כאילו עובד ע"ז שאין ידוע מקורו.
אמנם מקורו איני יודע, אך כוונתו זה מכבר שמעתי:
מדוע הושווה הכועס לעובד ע"ז, מפני שערך התועלת משתי פעולות אלה הינו אותו דבר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כז עמוד ב
ויצו יי' אלהים וגו' הא אוקמוה לית צו אלא ע"ז דמתמן אלהים אחרים ואיהי בכבד דמנה תכבד העבודה דאיהי ע"ז ליה והכבד כועס והא אוקמוה [highlight=yellow]כל הכועס כאלו עובד ע"ז[/highlight]
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
שומע כעונה אמר:
בשו"ת אבני חפץ הנזכר, אות ז, כתב על המאמר הידוע כל הכועס כאילו עובד ע"ז שאין ידוע מקורו.
אמנם מקורו איני יודע, אך כוונתו זה מכבר שמעתי:
מדוע הושווה הכועס לעובד ע"ז, מפני שערך התועלת משתי פעולות אלה הינו אותו דבר.
זוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף כז עמוד ב
ויצו יי' אלהים וגו' הא אוקמוה לית צו אלא ע"ז דמתמן אלהים אחרים ואיהי בכבד דמנה תכבד העבודה דאיהי ע"ז ליה והכבד כועס והא אוקמוה [highlight=yellow]כל הכועס כאלו עובד ע"ז[/highlight]
אאל"ט הזוהר אומר "והא אוקמוה" כוונתו שחז"ל הקדמונים נקטו והכבד כועס וכו'. אולם היכן המקור הראשוני ש"אוקמוה" עדיין חסר. אל"נ ד' הגמ' שבת קה בבריתא.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
כרם אמר:
אמרתי פעם לאחד: אל תסתכל על חצי הכוס הריקה, הסתכל על חצי הכוס המלאה.
והשיב לי: לפעמים פשוט טעות בכוס, לקחת כוס גדולה מדי.
יפה מאד.
בסגנון אחר כתבתי (ויחסתי לעולם) -אכן בכוס גדולה הטרחה רבה..
הפקדתי שומרים אמר:
ואהבת לרעך כמוך, מתאפשר, רק אחרי שיש ואהבת..לעצמך.
להסתכל על חצי הכוס המלאה, לא אומר שלא למלאות גם את החצי הריקה.
בזה שאדם מתיחס לאחר, הוא גם מתיחס לעצמו.
אם "יצאת לא טוב", מסתבר שגם נכנסת לא טוב.
תכבד את השני, אולי הוא גם יכבד אותך, תזלזל בשני הוא ודאי יזלזל בך.
מוניטין הוא כלל הכזבים הכרוכים סביב אדם אחד.
[בשם העולם]
 

הבוחן

משתמש ותיק
עוד מקור לכל הכועס וכו' (גם זוהר).
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת קורח דף קעט עמוד א
מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רלד עמוד ב
ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוה רבנן במתני' כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
וברמב"ם:
רמב"ם הלכות דעות פרק ב
אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים,
אגב מצאתי בפרויקט השו"ת מהרש"א שכותב כך:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף ל עמוד ב
כמ"ש בפסחים כל הכועס נבואתו וחכמתו מסתלקת ממנו ובנדרים דה"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכל מיני גיהנם שולטין בו:
ועוד,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף סה עמוד ב
אבל כל הכועס אמרו בו כאלו עובד ע"ז דהיינו רע לשמים
לא מצאי בגמ' בנדרים כך אלא רק על מיני גהינום, ויל"ע.
אח"כ מצאתי,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדרים דף כב עמוד ב
כל הכועס אפילו כו' שנא' רשע כגובה אפו גו'. כבר אמרו בפ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עע"ז ואמר כאן המתגאה בגובה אפו דהיינו מתוך כעס בל ידרוש שהוא בלי כוונה ודרישה דמתוך כעס בא לידי טעות ואין אלהים בכל מזימותיו שאין השכינה חשובה שהיא כנגדו כמ"ש שויתי ה' לנגדי גו' וק"ל:
ולכאורה יש להוסיף מזה שמבואר בגמרא (נדרים) שכל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו הרי מבואר שכאילו עובד ע"ז.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
הבוחן אמר:
עוד מקור לכל הכועס וכו' (גם זוהר).
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת קורח דף קעט עמוד א
מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רלד עמוד ב
ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוה רבנן במתני' כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
וברמב"ם:
רמב"ם הלכות דעות פרק ב
אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים,
אגב מצאתי בפרויקט השו"ת מהרש"א שכותב כך:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף ל עמוד ב
כמ"ש בפסחים כל הכועס נבואתו וחכמתו מסתלקת ממנו ובנדרים דה"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכל מיני גיהנם שולטין בו:
ועוד,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף סה עמוד ב
אבל כל הכועס אמרו בו כאלו עובד ע"ז דהיינו רע לשמים
לא מצאי בגמ' בנדרים כך אלא רק על מיני גהינום, ויל"ע.
אח"כ מצאתי,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדרים דף כב עמוד ב
כל הכועס אפילו כו' שנא' רשע כגובה אפו גו'. כבר אמרו בפ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עע"ז ואמר כאן המתגאה בגובה אפו דהיינו מתוך כעס בל ידרוש שהוא בלי כוונה ודרישה דמתוך כעס בא לידי טעות ואין אלהים בכל מזימותיו שאין השכינה חשובה שהיא כנגדו כמ"ש שויתי ה' לנגדי גו' וק"ל:
ולכאורה יש להוסיף מזה שמבואר בגמרא (נדרים) שכל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו הרי מבואר שכאילו עובד ע"ז.
את המשפט בשלמותו כל הכועס כאילו עע"ז. הביא הרמב"ם כמו שהזכיר בשו"ת אבני חפץ הנ"ל. הדגש הוא על "שלמותו". זה הנידון בסוגי משפטים שמצינו להם משמעות בחז"ל אבל לא 'מובנים' (מבנה) בצורה השגורה בפי הבריות. וע"ד הרמב"ם העירו מנין מצא לשון זאת. הבאת מד' הזוהר יישר כח. רק צריך לדעת אם ד' הזוהר הללו, מסתמכים על מקור קדום יותר כפי שנראה מהלשון שתולה במתני רבנן. היכן נאמר במשנה "פתגם" דין כזה. אלא"כ בברייתא שבת קה.
 

מכל מלמדי השכלתי

משתמש ותיק
אגב,
פעם נתקלתי בספר פתגמים עב כרס של איזה פרופסור אקדמאי מדופלם. רפרפתי בו קלות ומצאתי שכתב פתגם "ותשובה ותפילה וצדקה מעבירין את רוע הגזירה" ובמקום שצריך היה לכתוב את מקורו של הפתגם הוא כתב "עממי"...

כאילו אין לו שום מקור והוא רק אימרה השגורה בפי העם העממי...
כאילו אינו לקוח מתפילת רבי אמנון ממגנצא וכתוב בכל מחזור של ימים נוראים...

פרופסור עממי...
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מקור המשפט, שעליו בנה ר' אמנון ממגנצא מובא בתלמוד ירושלמי "אמר ר' לעזר שלשה דברים מבטלין את הגזירה קשה, ואילו הן: תפילה וצדקה ותשובה" (תענית ב:א, סה ע"ב; בשינויים קלים גם בקהלת רבה, בבראשית רבה ובפסיקתא דרב כהנא).
 

הבוחן

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
הבוחן אמר:
עוד מקור לכל הכועס וכו' (גם זוהר).
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת קורח דף קעט עמוד א
מאן דכעיס דאית ליה בכעס סם המות דעליה אוקמוה מארי מתניתין כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
זוהר - רעיא מהימנא כרך ג (במדבר) פרשת פנחס דף רלד עמוד ב
ובגין דמינה אתער כעס לכבד אוקמוה רבנן במתני' כל הכועס כאילו עובד ע"ז.
וברמב"ם:
רמב"ם הלכות דעות פרק ב
אמרו חכמים הראשונים כל הכועס כאילו עובד עבודת כוכבים,
אגב מצאתי בפרויקט השו"ת מהרש"א שכותב כך:
מהרש"א חידושי אגדות מסכת שבת דף ל עמוד ב
כמ"ש בפסחים כל הכועס נבואתו וחכמתו מסתלקת ממנו ובנדרים דה"ל כל הכועס כאלו עובד ע"ז וכל מיני גיהנם שולטין בו:
ועוד,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת עירובין דף סה עמוד ב
אבל כל הכועס אמרו בו כאלו עובד ע"ז דהיינו רע לשמים
לא מצאי בגמ' בנדרים כך אלא רק על מיני גהינום, ויל"ע.
אח"כ מצאתי,
מהרש"א חידושי אגדות מסכת נדרים דף כב עמוד ב
כל הכועס אפילו כו' שנא' רשע כגובה אפו גו'. כבר אמרו בפ"ק דסוטה כל המתגאה כאלו עע"ז ואמר כאן המתגאה בגובה אפו דהיינו מתוך כעס בל ידרוש שהוא בלי כוונה ודרישה דמתוך כעס בא לידי טעות ואין אלהים בכל מזימותיו שאין השכינה חשובה שהיא כנגדו כמ"ש שויתי ה' לנגדי גו' וק"ל:
ולכאורה יש להוסיף מזה שמבואר בגמרא (נדרים) שכל הכועס אפילו שכינה אינה חשובה כנגדו הרי מבואר שכאילו עובד ע"ז.
את המשפט בשלמותו כל הכועס כאילו עע"ז. הביא הרמב"ם כמו שהזכיר בשו"ת אבני חפץ הנ"ל. הדגש הוא על "שלמותו". זה הנידון בסוגי משפטים שמצינו להם משמעות בחז"ל אבל לא 'מובנים' (מבנה) בצורה השגורה בפי הבריות. וע"ד הרמב"ם העירו מנין מצא לשון זאת. הבאת מד' הזוהר יישר כח. רק צריך לדעת אם ד' הזוהר הללו, מסתמכים על מקור קדום יותר כפי שנראה מהלשון שתולה במתני רבנן. היכן נאמר במשנה "פתגם" דין כזה. אלא"כ בברייתא שבת קה.
אגב ראית את המהרש"א?
מה שרציתי להביא הוא אכן כמו שכתבת וכתבו לעיל שישנם הרבה פתגמים שגם אם הם לא כתובים במפורש בלשון זו משמעותם קיימת בחז"ל,
והבאתי על מה שהביאו לעיל משו"ת אבני חפץ שלמשפט אין מקור, את דברי הזוהר שהם מדרש והוא בהחלט מקור מספיק קדום, וכןאת משמעות הגמרא בנדרים כפי שמשמע מהמהרש"א שכל המתגאה כאילו עובד ע"ז ולגבי כעס הגמרא מביאה את הפסוק רשע כגובה אפו וכו' עיין בדבריו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
שיהיה כך. הדגשת את המשפט בשלמותו בתגובה הראשונה, מד' הזוהר. ועכ"פ מד' המהרש"א כמו בשאר ספרים הוזכר המשפט הנ"ל עם נימוקים למקורות, אולם המשפט בשלמותו לא מצינו בתלמוד. בכל אופן מד' הזוהר חזינן שנתלה בד' המשנה לא בד"ע, וע"ז השאלה היכן מצינו משנה לא מדרש שמביא את המשפט הנ"ל.

נ.ב זאת ועוד את המשפט הנ"ל מצינו ברמב"ם, שלא ראה את הזוהר שלא נגלה בימיו ועוד טעמים. כך שהמקור מהזוהר לא מספיק. בפרט שהזוהר תולה דבריו בשם המשנה.
 

סלע

משתמש ותיק
מכל מלמדי השכלתי אמר:
סלע אמר:
העלו כאן את הפתגם "איזהו חכם המכיר את מקומו" מקורו במסכת אבות שם נשנה בין מ"ח קניניי תורה ובסמוך אליו "השמח בחלקו" כך שלא נמנע שקשרו בין המשפטים. ועל דרך כלל את המשפט הביאו גדולי החסידים.
סיכומו של דבר שגם שם הוא לא כתוב...
מסכת אבות פרק ו משנה ו -המכיר את מקומו, והשמח בחלקו.
מסכת אבות פרק ד משנה א -בן זומא אומר, איזהו חכם, הלומד מכל אדם, שנאמר (תהלים קיט), מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. איזהו גבור, הכובש את יצרו, שנאמר (משלי טז), טוב ארך אפים מגבור ומשל ברוחו מלכד עיר. איזהו עשיר השמח בחלקו, שנאמר (תהלים קכח), יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך. אשריך, בעולם הזה. וטוב לך, לעולם הבא. איזהו מכבד, המכבד את הבריות, שנאמר (שמואל א ב), כי מכבדי אכבד ובזי יקלו:
כונתי לא היתה לומר שכתוב, אלא להצביע על סיבה מדוע נפלה הטעות.
 
חלק עליון תַחתִית