שעורה היא משבעת המינים אך מוזכרת כמאכל בהמה

נתנאל_ר

משתמש רגיל
היאך יתכן דקרא משתבח בדבר שעקרו למאכל בהמה, והגם שמצינו בהרבה מקומות שהיה פת שעורים על השולחן, מ"מ במשנה בטבול יום ספ"א איתא ששעורה עיקרו למאכל בהמה וזה עושה נפק"מ לעיניני טומאת אוכלים באופן מסוים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
גם קרבה לפני המזבח.
ומאידך הוסף לזה ד' הגמ' סוטה יד. גבי מנחת סוטה המביאה מנחת שעורים -"כשם שמעשיה מעשה בהמה, כך קרבנה מאכל בהמה"
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מה שראיתי מלמעלה שם. שחל פיחות במעמד השעורים בין התקופות השונות. ואם כך ייתכן שהתורה כללה את השעורה בז' המינים, ששמשה למאכל אדם ברובה, בשונה מתוקפות מאוחרות שירד ערכה. ראה מש"כ שם בזה"ל-
סקירה של איזכורי השעורה במקרא מצביעה על כך שהשעורה היתה מזון מקובל גם לאדם. אמנם ערכה של השעורה היה רק כמחצית מערכה של החיטה כפי שאנו לומדים מנבואת אלישע (מלכים ב', ז') ("... כֹּה אָמַר ה' כָּעֵת מָחָר סְאָה סלֶת בְּשֶׁקֶל וְסָאתַיִם שְׁעֹרִים בְּשֶׁקֶל בְּשַׁעַר שֹׁמְרוֹן") אך מקורות מקראיים רבים מלמדים שהיא היתה בשימוש נרחב על ידי האדם. מהפסוק במלכים המובא בסוגייתנו משתמע לכאורה שאכילת לחם השעורים נבעה מכך שהיתה זו תקופת בצורת כאשר אין בנמצא חיטה, הזקוקה לכמויות משקעים גדולות, אולם במגילת רות אנו קוראים על השימוש בשעורה למאכל אדם גם בתקופת שפע יחסי.

מאוחר יותר, בתקופת המשנה והתלמוד, אנו מוצאים פיחות משמעותי במעמדה של השעורה. אמנם גם בתקופה זו השעורה נאכלה על ידי האדם אך כמה מקורות מצביעים על איכותה הירודה כמזון ועל הסכנה שבאכילתה. ייתכן שהיחס השלילי לשעורה המודגש יותר בתקופת חז"ל קשור להשפעת תרבות התזונה המערבית (יוון ורומא) שאותה הם פגשו. באירופה גידלו בעיקר חיטה שממנה ניתן לאפות לחם מזין וטעים יותר מאשר לחם שעורה ולכן עמים אלו נמנעו מאכילת לחם שעורה. בדומה למאכלים ומנהגי סעודה שאומצו על ידי תושבי ארץ ישראל היהודים אומץ גם היחס לשעורה. רמז לכך שההמנעות מלחם שעורה לא הייתה כללית והכרחית אלא סוג מסוים של "פינוק" ניתן למצוא בדברי רב חסדא (שבת, קמ ע"ב): "האי מאן דאפשר ליה למיכל נהמא דשערי ואכל דחיטי קעבר משום בל תשחית".
 

נתנאל_ר

משתמש רגיל
פותח הנושא
אני לא יודע אם זה עונה על השאלה כל כך. התורה משבחת את א"י בפרות משובחים וטובים. משהו ברמה של רימון עסיסי וטוב, דבש תמרים מתוק למרוח על הפת חיטים, עם שייק מחלב עיזים. שעורה אמור להיות משהו כזה. אכן בהמות צריכות לאכול, אבל לא גלידה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
לפי המאמר הנ"ל, שעורה שמשה ע"ד כלל למאכל אדם, כמו שמזכירים עשרות ציטטות מד' התורה והנביאים. בשונה מזמן התלמוד, שהסיבות גרמו לפיחות במעמדן. לענ"ד תירוץ מתקבל על הדעת. בפרט ששעורה מזינה לא פחות מחיטה, ביותר משאר המינים שהוזכרו. (שעורה ברובה פחמימות...)
 

סבא

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
לפי המאמר הנ"ל, שעורה שמשה ע"ד כלל למאכל אדם, כמו שמזכירים עשרות ציטטות מד' התורה והנביאים. בשונה מזמן התלמוד, שהסיבות גרמו לפיחות במעמדן. לענ"ד תירוץ מתקבל על הדעת. בפרט ששעורה מזינה לא פחות מחיטה, ביותר משאר המינים שהוזכרו. (שעורה ברובה פחמימות...)
לא מבין כלל וכלל איך זה מתרץ על מה שכתוב בחז"ל שהיא עשתה מעשה בהמה לפיכך אמרה תורה שתביא מעשה בהמה, אם רק דורות אח"כ נהפך מאכל זה להיות מאכל בהמה, נמצא שבזמן נתינת התורה הייתה דרשה זו עדיין בלתי קיימת, הייתכן?
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
הרגשתי בזה כבר בשעה שכתבתי.
אבל אי"ז כ"כ קושיא, שכן הגם שחל פיחות וכו', השעורה גם אז ביחס לחיטה -מאכל בהמה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ר' סבא יש"כ הן הן הדברים, שהשעורים ביחס לחיטים -מאכל בהמה, נתלה מסיבה שנתלה. ובקישור ששמתי דנו בזה בהרחבה ובהיקף נפלא.
 

אלימלך

משתמש ותיק
מה שטען בפורטל שישנם ראיות שהשעורה היתה חשובה יותר בזמן המקרא, אלו ראיות חלושות לכל מתבונן.
כי מה שהביא מרות, אז היה קציר שעורים, ומה שהביא ממלכים מלבד שהיה אז רעב היה צורך גם לבהמות, ומה שהביא מהדורון אפשר שזה כל מה שהשיגה ידו.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אלו חלק קטן מהראיות. הראיות המבוססות יותר הם מש"כ שם תחת הכותרת "מעמדה של השעורה" ולמטה. וכן כמה וכמה ראיות שחל פיחות במעמד השעורה בכל הנוגע לאכילת אדם.
 

אלימלך

משתמש ותיק
גם שאר הראיות לדעתי אין אלו ראיות רציניות שהשעורה היתה חשובה יותר בזמן המקרא
 

עפר ואפר

משתמש ותיק
ר' לייב מינצברג (בקטע ידוע שלו לבאר עניין ז' מינים) כותב ששעורה במקרא הכוונה לבירה, וזה המשקה של הז' מינים. (חיטה זה האוכל, תאנה זה מיני מתיקה, רימון זה כעין פיצוחים, וכד')
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
נניח שהדברים המחודשים גם נכונים. עדיין לא מתורץ מה שמצינו שהשתמשו בשעורה ממש בהבאת מנחה וכדו' וכמו שהעירו המהרש"א והחת"ס הנ"ל. וצ"ב.
 

יעבץ

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
ר' לייב מינצברג (בקטע ידוע שלו לבאר עניין ז' מינים) כותב ששעורה במקרא הכוונה לבירה, וזה המשקה של הז' מינים. (חיטה זה האוכל, תאנה זה מיני מתיקה, רימון זה כעין פיצוחים, וכד')
האם בזמן המקרא כבר ייצרו בירה משעורים?!
 

סלע

משתמש ותיק
עפר ואפר אמר:
ר' לייב מינצברג (בקטע ידוע שלו לבאר עניין ז' מינים) כותב ששעורה במקרא הכוונה לבירה, וזה המשקה של הז' מינים. (חיטה זה האוכל, תאנה זה מיני מתיקה, רימון זה כעין פיצוחים, וכד')

תוספות ברכות דף לח.
האי דובשא דתמרי מברכין עלויה שהכל - וכן משקין מכל מיני פירות בר מתירוש ויצהר כדאמרינן גבי ערלה ולאפוקי מה"ג שפירש דמיירי שנתן לתוכן מים ושכר דידן אף על גב דשמא יש בהן כזית בכדי אכילת פרס לא מברכין עליו בורא מיני מזונות אלא שהכל ואפילו לרב ושמואל דאמרי כל שיש בו מחמשת המינין מברכין עליו בורא מיני מזונות הכא לא הוי בהו ממש שעורים ואין שכר אלא טעמא בעלמא ועוד משום שיש בו עלויה אחרינא בפת ועוד בשתיה אומר שהכל:
תוספות בבא בתרא דף צו:
ואחד שכר שעורים - דלא אישתני לעילויא דאית ליה עילויא אחרינא בפת ועוד דמי יימר דשערי עיקר דלמא מיא עיקר.
 

סלע

משתמש ותיק
שעורה נחשבת בין שבעת המינים בגלל שהיא בירה?
ציינתי כמה מקומות שאין חשיבות למי שעורים בירה ויורדת במדרגתה לענין הברכה. הדברים של ר' לייב אולי באו כדרשה יפה. אבל ברור מאיליו שזה לא הטעם האמיתי.
 

יעבץ

משתמש ותיק
סלע אמר:
שעורה נחשבת בין שבעת המינים בגלל שהיא בירה?
ציינתי כמה מקומות שאין חשיבות למי שעורים בירה ויורדת במדרגתה לענין הברכה. הדברים של ר' לייב אולי באו כדרשה יפה. אבל ברור מאיליו שזה לא הטעם האמיתי.

תודה על המקורות שהבאת.
אכן פת חשובה יותר משיכר, ולכן ברכתו שהכל, אבל הפת 'מיוצגת' בשבעת המינים על ידי החיטה - ולכן החיטה אכן קודמת לשעורה. לאחר שהובא המאכל החשוב והעיקרי שהוא הפת, מגיע המשקה החשוב שמופק משעורים, למרות שחשיבותו מול פת נמוכה, בקטגורית המשקאות הוא המרכזי שבהם. אמנם זו לא סיבה לייחד לו ברכה שכן אית ליה עילוייה בפת, אבל שמשבחים את ארץ ישראל רוצים להראות שיש בה שפע בכל התחומים.
כך הבנתי את דברי ר' לייב שהובאו כאן.
ואכן אני מצטרף לדעתך שפשט הכתוב בא לשבח במיני הדגן שבארץ ולא את השיכר שמופק ממנו. דווקא הוורט על ארץ זית שמן ודבש שם כן מתיישב על הלב.
 

סלע

משתמש ותיק
אם משקה השעורים פחות ממדרגתו קשה לחלק. וכמו שתוספות שציינתי כותבים אינו אלא טעמא בעלמא. דהיינו שמשקה שעורים הוא לא שעורים ממש, וא"כ תמוה שהתורה התיחסה לשעורים בענין הזה.
 

סופר

משתמש ותיק
יש דיאטני בירושלים קוראים לו מורגנשטרן, הוא טוען שבעבר השעורה היתה עיקר המאכל, ויש לו הסבר שלם מה הכוונה ששעורה מאכל בהמה, הוא הוציא על זה קונטרס שמדבר בגנות החיטה ובמעלות השעורה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ההסבר של אותו דיאטן מופרך מכמה מקורות הן בחז"ל והן בתנ"ך. ראה הקישור שהועלה. וכן בחיפוש פשוט של המילה שעורה בכל מאגר תורני יעלה לך דברים הפוכים לגמרי. זאת ועוד ראה את ד' החת"ס והמהרש"א שהעלה ר' סבא.
זה כמו אותם טבעוניים שכותבים שהתורה שוללת לאכול בעל חיים ומביאים אסמכתאות חלשות בעוד שהספר תורה עצמו נכתב על עור בהמה וכו' ומה עושים עם הבשר זורקים?
 
חלק עליון תַחתִית