אלא שיש לדון בזה מצד 'אין אדם מרשיע את עצמו' ולדיינים היה איזה פתרון לענייןמכל מלמדי השכלתי אמר:ממה שקראתי סיפור הדברים הוא שהבעל לא הסכים לתת גט ועל כן פנו בית הדין לאחד העדים ובקשו ממנו שיספר להם דברים שיכולים לפסול אותו לעדות. הוא סיפר להם שאמנם הוא דתי אך נכשל פעם אחת בחילול שבת במזיד. ביה"ד לא נסמך רק על זה כי לא היה אפשרות להוכיח את הדברים. ואז סיפר שאינו מקפיד על "שמירת נגיעה" ולכן פסלוהו מטעם של "פרוץ בעריות". דבר שכן ניתן להוכיח.
קצת קשה לחוות דעה בעניין.ברית מלח אמר:אלא שיש לדון בזה מצד 'אין אדם מרשיע את עצמו' ולדיינים היה איזה פתרון לענייןמכל מלמדי השכלתי אמר:ממה שקראתי סיפור הדברים הוא שהבעל לא הסכים לתת גט ועל כן פנו בית הדין לאחד העדים ובקשו ממנו שיספר להם דברים שיכולים לפסול אותו לעדות. הוא סיפר להם שאמנם הוא דתי אך נכשל פעם אחת בחילול שבת במזיד. ביה"ד לא נסמך רק על זה כי לא היה אפשרות להוכיח את הדברים. ואז סיפר שאינו מקפיד על "שמירת נגיעה" ולכן פסלוהו מטעם של "פרוץ בעריות". דבר שכן ניתן להוכיח.
בכל מקרה הפסק נראה הזוי!
אמת שקשה לחוות דעה אבל ברור שזה דבר מאוד לא מצוי ואינו בנמצא שיתירו כל יום אשת איש לשוק. ושלא לדבר על בית דין 'שלנו' אלא אפילו ברבנות זה כמעט ולא מצוי.מכל מלמדי השכלתי אמר:קצת קשה לחוות דעה בעניין.ברית מלח אמר:אלא שיש לדון בזה מצד 'אין אדם מרשיע את עצמו' ולדיינים היה איזה פתרון לענייןמכל מלמדי השכלתי אמר:ממה שקראתי סיפור הדברים הוא שהבעל לא הסכים לתת גט ועל כן פנו בית הדין לאחד העדים ובקשו ממנו שיספר להם דברים שיכולים לפסול אותו לעדות. הוא סיפר להם שאמנם הוא דתי אך נכשל פעם אחת בחילול שבת במזיד. ביה"ד לא נסמך רק על זה כי לא היה אפשרות להוכיח את הדברים. ואז סיפר שאינו מקפיד על "שמירת נגיעה" ולכן פסלוהו מטעם של "פרוץ בעריות". דבר שכן ניתן להוכיח.
בכל מקרה הפסק נראה הזוי!
אך לפו"ר חשבתי לתלות את זה בנידון על מחזיקי אינטרנט פרוץ וכד' אם כשרים לעדות.
ידועה דעת הגר"ש ואזנר לפוסלם. וראיתי כעי"ז גם קונטרס מהרב זעפרני. מאידך הרב יצחק יוסף בשיעור השבועי הזכיר פעם בעניין זה שיטות שדבר שנכשלים בו רבים בתנאים מסויימים אינו פוסל לעדות.
ואולי יש לחלק.
מה שאתה מעיר זה בעצם שאלה כללית על כל מוסד ה'אפקעינו' המוזכר במקורותינו.יהודי אמר:שו"ר שנושא זה אם ביאה קונה אף ללא עדי יחוד או עדי ביאה הוא פלוגתא גדולה באחרו' או אף בראשונים [ראה שרידי אש ח"א סי' קא עמ' שיז, ומסתמא יש עוד הרבה בנידון זה], ושאלתי דלעיל היא לסוברים שלכה"פ ספק מקודשת בכה"ג.
אולי פסלם לכתחילא, אבל קשה להגיד שלא חושש לבדיעבדמכל מלמדי השכלתי אמר:אך לפו"ר חשבתי לתלות את זה בנידון על מחזיקי אינטרנט פרוץ וכד' אם כשרים לעדות.
ידועה דעת הגר"ש ואזנר לפוסלם.
יפה. ובכגון דא הצער רב שנמסר הדבר לעיתונים (כנראה ע"י יח"צ) ואז הציבור מתחיל להתלונן, למה לא מבטלים יותר...מכל מלמדי השכלתי אמר:יש כאן עירבוב של ב' נושאים שונים.
בגמרא ובפוסקים יש מושג של אפקעינהו באופן שהקידושין נעשו על הצד היותר טוב. ומבטלים את הקידושין מסיבה כל שהיא כגון בביטול שליחות בגט. (ודנו האחרונים בלומדעס של הדברים איך זה נעשה ואכמ"ל) זה הנושא הראשון.
הנושא השני הוא המדובר כיום שלא עושים שום אפקעינהו. ולא מבטלים שום קידושין. אלא רק בודקים ומבררים ואם הקידושין לא נעשו כהוגן באופן שאינם חלים אפילו בדיעבד אז פוסקים שהקידושין מעולם לא חלו.
רק מה. הציבור הכללי לא מבין. איך יתכן שהזוג "נרשמו לנישואין' והרב "קידש" אותם. והם נפרדים בלי גט. אז מישהו הכניס להם לראש שהרבנים ביטלו את הקידושין... דבר שלא נכון כאמור.
במקרה האמור החליטו הרבנים שהקידושין לא חלו כמו בנושא השני. אין לי מושג אם הם צודקים. לא בקיא לא בעובדות ולא בהלכות. אבל חשוב להבדיל בין הדברים.
והיו עדים שהיה פרוץ קודם הקידושין?מכל מלמדי השכלתי אמר:ממה שקראתי סיפור הדברים הוא שהבעל לא הסכים לתת גט ועל כן פנו בית הדין לאחד העדים ובקשו ממנו שיספר להם דברים שיכולים לפסול אותו לעדות. הוא סיפר להם שאמנם הוא דתי אך נכשל פעם אחת בחילול שבת במזיד. ביה"ד לא נסמך רק על זה כי לא היה אפשרות להוכיח את הדברים. ואז סיפר שאינו מקפיד על "שמירת נגיעה" ולכן פסלוהו מטעם של "פרוץ בעריות". דבר שכן ניתן להוכיח.