הפקדתי שומרים
משתמש ותיק
בדורינו כחלק מתופעת החזרה בתשובה, צמחה לה נישה של פרשנות למצוות התורה, בגישה רכה ומתונה וזה לגיטמי ונצרך לכמי שנמצא בתחום. אולם חלק מבין המרצים ומחברי הספרים בענין, לקחו כמה צעדים קדימה, ומפרשים את מהות המצוה ככזו. אם נרצה להגדיר את השיטה בכמה מילים נדביק לה את התוית גישת "התועלתנות" (פרפרזה לפילוספ' עתיקה) זאת אומרת חלק מתכלית המצוות בשטח שבין אדם למקום להביא תועלת לגוף האדם מבחינה בריאותית וכדומה. עד כה ידוע בעיקר על המחקרים בנוגע לדיני טהרת המש' ויש שיצטטו גם בענין ברית מילה. אולם ראיתי לאחרונה דבר מענין, הצועד גם הוא בגישת התועלתנות המוקצנת.
מחקר של פרופסור מוריס לוין מאונברסיטת ניו יורק מצא את עצמו עד מהרה מוזכר בספר הנושא את הכותרת הארוכה "לבת ישראל בהגיעה לגיל הנישואין".
וכה אמר הפרופסור-
"אכילת בשר וחלב יחד מזיק מנקודת מבט מדעית. כשאדם אוכל בשר, צריכה הקיבה להפריש הרבה ממיץ הגסטריק כדי לעכל את הבשר. אחת השיטות הרפואויות להפחית הפרשת מיץ זה, היא הכנסת מזון השומנים אל הקיבה, כגון: חלב, שמנת, חמאה או שמן צמחים. במקרים של פצע או אולקוס בקיבה, משתמשים ברפואה בחומרי חלב או שמן, כדי לעצור בעד מיצי הקיבה שלא יעכלו את בשר דפנות הקיבה דרך הפצעים. כשאוכלים דברי בשר וחלב יחד, נעצר עכול הבשר, כי דברי החלב מפריעים בעד הפרשת מיץ הגסטריק הדרוש לעכול הבשר. עובדה זו מסבירה מדוע אכילת בשר מותרת לאחר חלב לאחר ניקוי הפה ורק דברי חלב אסורים באכילה, במשך מספר שעות, לאחר אכילת בשר. כי דברי חלב לאחר אכילת בשר מכסים את הבשר ומונעים ממנו את מיץ הגסטריק. על ידי זה מעכבים ומשהים את עיכולו. מאידך גיסא, החלב בקיבה נחלק לחלקיו הכימיים בזמן קצר ומהותו משתנית עד מהרה ואינו עוצר עוד את מיצי הקיבה מפעילותם בבשר המוכנס לאחריו אל הקיבה. אם כי כאמור אין בני אומות העולם חולים יותר מבני ישראל יש המוכיחים כי במחלוקת קיבה ודוקא ממין קשה לוקים בני האומות יותר מבני ישראל. וזאת ניתן לנמק בשמירה על איסור בשר וחלב."
א. הגישה הנ"ל יש לה מקום בהשקפה יהודית שורשית.
ב. האם אין בזה משום זלזול בקיום המצוה.
ג. מאידך יהיו כאלה שיטענו במה חלוק טעם שכלי שנתנו רבותינו לפרש את המצוות (החינוך וכדו' וידוע הפולמוס בענין פירוש טעמי המצוות) מגישת התועלתנות.
מחקר של פרופסור מוריס לוין מאונברסיטת ניו יורק מצא את עצמו עד מהרה מוזכר בספר הנושא את הכותרת הארוכה "לבת ישראל בהגיעה לגיל הנישואין".
וכה אמר הפרופסור-
"אכילת בשר וחלב יחד מזיק מנקודת מבט מדעית. כשאדם אוכל בשר, צריכה הקיבה להפריש הרבה ממיץ הגסטריק כדי לעכל את הבשר. אחת השיטות הרפואויות להפחית הפרשת מיץ זה, היא הכנסת מזון השומנים אל הקיבה, כגון: חלב, שמנת, חמאה או שמן צמחים. במקרים של פצע או אולקוס בקיבה, משתמשים ברפואה בחומרי חלב או שמן, כדי לעצור בעד מיצי הקיבה שלא יעכלו את בשר דפנות הקיבה דרך הפצעים. כשאוכלים דברי בשר וחלב יחד, נעצר עכול הבשר, כי דברי החלב מפריעים בעד הפרשת מיץ הגסטריק הדרוש לעכול הבשר. עובדה זו מסבירה מדוע אכילת בשר מותרת לאחר חלב לאחר ניקוי הפה ורק דברי חלב אסורים באכילה, במשך מספר שעות, לאחר אכילת בשר. כי דברי חלב לאחר אכילת בשר מכסים את הבשר ומונעים ממנו את מיץ הגסטריק. על ידי זה מעכבים ומשהים את עיכולו. מאידך גיסא, החלב בקיבה נחלק לחלקיו הכימיים בזמן קצר ומהותו משתנית עד מהרה ואינו עוצר עוד את מיצי הקיבה מפעילותם בבשר המוכנס לאחריו אל הקיבה. אם כי כאמור אין בני אומות העולם חולים יותר מבני ישראל יש המוכיחים כי במחלוקת קיבה ודוקא ממין קשה לוקים בני האומות יותר מבני ישראל. וזאת ניתן לנמק בשמירה על איסור בשר וחלב."
א. הגישה הנ"ל יש לה מקום בהשקפה יהודית שורשית.
ב. האם אין בזה משום זלזול בקיום המצוה.
ג. מאידך יהיו כאלה שיטענו במה חלוק טעם שכלי שנתנו רבותינו לפרש את המצוות (החינוך וכדו' וידוע הפולמוס בענין פירוש טעמי המצוות) מגישת התועלתנות.