היכן המקור? | אשכול מרכזי לבקשת מקורות

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
סבא אמר:
יש באוצר המדרשים דבר דומה-
מעשה בשלמה המלך ע"ה שאמר ברוח הקדש אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי... אילולי שהיה הסייף מבדיל כבר הייתי מת מן העולם, אני רחמתי עליה והיא לא רחמה עלי. אמר שלמה אני הייתי ידוע /יודע/ שאין רחמנות בנשים לפיכך נתתי לה סייף של בדיל. וכששמעו הסנהדרין כך אמרו אמת מה שאמר המלך אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי.

קשה להאמין לאמיתות מדרש זה. כידוע לא כל המדרשים שבאוצר המדרשים האם אכן מיוחסים למקורותינו, וחלקם הורה הגר"ח קנייבסקי למחוק [כמו מעשה יהודית ועוד].
היעלה על הדעת שכדי להוכיח לחכמים דבר מה יטיל שלמה סכסוך בין איש לאשתו? השם מחק לשמו הקדוש, ושלמה יטיל מחלוקת כדי להצדיק דעתו? לדעתי אין במדרש זה אמת.
הרב מבין ענין בשביל שנבין את הענין שכבודו שולל בתכלית השלילה..נשמח אם תוכל לעלות את ד' ה"כאילו" מדרש במקורם. ולפתוח בדיון רציני.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
בברכות כח, ב כתוב "וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים". ובלשון יחיד: "דע לפני מי אתה עומד" נמצא באוצר המדרשים (איזנשטיין עמ' 29 אות יח), אולם כנראה שהמקור הידוע הוא מהגמרא הנ"ל. ההמשך לפני ממ"ה הוא מטבע לשון על פי אבות ג, א במשנה של עקביא בן מהללאל.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
תלמוד בבלי ברכות לג.
מחזיר לו אמר לו לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך אמר לו היו חותכים את ראשי בסייף אמר לו והלא דברים קל וחומר ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום ע"כ.
כך שמצינו את המשך המשפט "לפני ממ"ה" גם בהקשר של תפילת ק"ש ואי"צ להרחיק עד אבות.

ואת המשפט הנ"ל בשלמותו מצינו אך ורק בספר חמדת ימים - שבת קדש - פרק יא בזה"ל-
א. דע לפני מי אתה עומד, לפני מלך מלכי המלכים הקב"ה, וכה יעשה לך אלהים וכה יוסיף לשית כל מעייניו בך, ואזניו אל [שוועתו] אשר תשא בעדם רנה ותפלה ע"כ.
וכ"כ שם -חדש אלול פ' י"ג.
 

אור זרוע

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
תלמוד בבלי ברכות לג.
מחזיר לו אמר לו לאו ואם היית מחזיר לו מה היו עושים לך אמר לו היו חותכים את ראשי בסייף אמר לו והלא דברים קל וחומר ומה אתה שהיית עומד לפני מלך בשר ודם שהיום כאן ומחר בקבר כך אני שהייתי עומד לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא שהוא חי וקיים לעד ולעולמי עולמים על אחת כמה וכמה מיד נתפייס אותו השר ונפטר אותו חסיד לביתו לשלום ע"כ.
כך שמצינו את המשך המשפט "לפני ממ"ה" גם בהקשר של תפילת ק"ש ואי"צ להרחיק עד אבות.
אבל באבות המשך המשפט משלים את הפתיחה "דע... ולפני מי אתה", ומבחינה זו המקור הזה עדיף יותר.
 

אלימלך

משתמש ותיק
אור זרוע אמר:
בברכות כח, ב כתוב "וכשאתם מתפללים - דעו לפני מי אתם עומדים". ובלשון יחיד: "דע לפני מי אתה עומד" נמצא באוצר המדרשים (איזנשטיין עמ' 29 אות יח)
יצוין שאוצר המדרשים הנ"ל זה צואת רבי אליעזר הגדול לבנו, וגם הגמ' בברכות אלו דברי רבי אליעזר.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
לרב הפקדתי שומרים -
לא הבנתי מה לא הבנת? לא צריך להיות ממש "מבין ענין" כדי להבין,
סבא [לאריכות ימים ושנים...] הביא מדרש מאוצר המדרשים [ספר ידוע ומוכר], שעליו הערתי את הערתי.
 

אלימלך

משתמש ותיק
ואני מוסיף שהמדרש תמוה שהלוא האיש בתחילה רצה להרוג את אשתו ורק בגלל בניו שהיו עליה לא הרג, וגם צורת דיבור המלך לאשה, ואף לא מוזכר כלל ענין יראת ה' אלא רחמנות, ועוד האיך ניתן להוכיח ע"פ מעשה זה אפשר ולאיש זה היה מצפון ועוד אפשר שהאיש אהב את ילדיו והאשה פחות שהלוא רחמי האב גדולים מרחמי האם.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
לרב הפקדתי שומרים -
לא הבנתי מה לא הבנת? לא צריך להיות ממש "מבין ענין" כדי להבין,
סבא [לאריכות ימים ושנים...] הביא מדרש מאוצר המדרשים [ספר ידוע ומוכר], שעליו הערתי את הערתי.
בין הודעת ר' סבא 'לגיחה' של כבודו עברו חלפו עשרות בימים, "ובין השאר" גם..הודעות רבות למכביר, כך שהודעתך האחרונה, בלי לצטט את כל דברי המדרש שהעתיק ר' סבא רק בחלקו הקטן, ע"ז נפלה תמיהתנו. על מה כל הרעש. וג"ז מסקרנות. כך שלא צריך להבין, רק צריך להבהיר ברור, או לצטט הכל. והא לך, רק כעת שמתי לב שהדברים צוטטו ע"י ר"ס במלואם.
רק הערה לכ', למחוק מדרש, זה לא איזשהו צינזורה בעיתון, מרן ר' חיים מרא דכולי תלמודא, ובקיא ברזי המדרשים, הכריע לגבי מעשה מסויים במדרש, האם גם אנחנו הקטנים, יכולים על סמך הערה כזו או אחרת למחוק את המדרש בלי להסתפק עוד קצת, שמא יש ישוב לדברים. בכל אופן יש"כ.
ובעצם ד' המדרש הללו אחר שאעיין בתוכו, אשמח לדון איתך על הדברים.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
סבא אמר:
יש באוצר המדרשים דבר דומה-
מעשה בשלמה המלך ע"ה שאמר ברוח הקדש אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי... אילולי שהיה הסייף מבדיל כבר הייתי מת מן העולם, אני רחמתי עליה והיא לא רחמה עלי. אמר שלמה אני הייתי ידוע /יודע/ שאין רחמנות בנשים לפיכך נתתי לה סייף של בדיל. וכששמעו הסנהדרין כך אמרו אמת מה שאמר המלך אדם אחד מאלף מצאתי ואשה בכל אלה לא מצאתי.

קשה להאמין לאמיתות מדרש זה. כידוע לא כל המדרשים שבאוצר המדרשים האם אכן מיוחסים למקורותינו, וחלקם הורה הגר"ח קנייבסקי למחוק [כמו מעשה יהודית ועוד].
היעלה על הדעת שכדי להוכיח לחכמים דבר מה יטיל שלמה סכסוך בין איש לאשתו? השם מחק לשמו הקדוש, ושלמה יטיל מחלוקת כדי להצדיק דעתו? לדעתי אין במדרש זה אמת.
אלימלך אמר:
ואני מוסיף שהמדרש תמוה שהלוא האיש בתחילה רצה להרוג את אשתו ורק בגלל בניו שהיו עליה לא הרג, וגם צורת דיבור המלך לאשה, ואף לא מוזכר כלל ענין יראת ה' אלא רחמנות, ועוד האיך ניתן להוכיח ע"פ מעשה זה אפשר ולאיש זה היה מצפון ועוד אפשר שהאיש אהב את ילדיו והאשה פחות שהלוא רחמי האב גדולים מרחמי האם.
"לא מוזכר כלל ענין יראת ה' אלא רחמנות" מדוע הסקת שהדברים אמורים על יר"ש, ולא על רחמנות, חז"ל בכמה מקומות דורשים את הפסוק הנ"ל על אופנים שונים שאינם קשורים לירא"ש וכדו' כפי שעלה בחיפוש פשוט. וממילא שלמה החכם באדם, כיון למצפון האיש, ועל כן גם לא חשש שיהרוג את האישה משא"כ אצל האישה שהביא לה חרב מדומית. ועוד אהבת הילדים אינה נוגעת לאהבת האישה רק באופן עקיף, סו"ס בניו ישארו חיים ושלמים ובחזקתו, בפרט שהציע שימנה אותו שר גדול.
ולגבי הסכסוך, הרי שלמה המלך, פעל כאן בחכמה גדולה, כמו שלא חשש שהבעל יהרוג את האישה ועל כרחך משום ש'קרא' בחכמתו את חיבוטי הנפש שיהיו לבעל אם להרוג או לאו, כך גם הבעל יבין את אשתו אחר שעבר מצב דומה, והיה לו צד גדול להורגה. זאת מלבד אם תוסיף מש"כ ר' אלימלך כרחם אב וכו'.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
להפקדתי שומרים -
עדיין הענין מופרך מעיקרו - היעלה על הדעת ששלמה כדי להוכיח דבר מה - ייצור סכסוך בין איש לאשתו? ה' מחה שמו על המים בשביל שלום בית, וכאן שלמה בכזו קלות מחריב בית? האם השלום ישרור במעונם לאחר שראה אדם זה שאשתו מוכנה הייתה לרוצחו נפש?? הלא ללא ספק יגרשנה, שאין אדם גר עם נחש בכפיפה אחת כמאחז"ל.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מסכים איתך שמעשה כזה מופרך אילו "מביני ענין" כמוני וכמוך היו עומדים מאחורי הדברים, אבל מאחר ושלמה הוא מושא הסיפור, שיודע לקרוא את כל התהליך הנפשי שיעבור על הבעל, עם צד להרוג את אשתו, לא פעם ולא פעמים, כך שלא מופרך גם בענין הסכסוך. ד"א לדבריך עד שאתה מעיר על הסכסוך, תעיר איך לא חשש שהבעל יהרוג.
בכל אופן זו דעתי, ייש"כ על דעתך.
וההבדל הדעות ביננו נוגע אם צריך (חייב) למחוק את המדרש הנ"ל, ולדידי אין צריך. כדומני שמחיקת מדרש, אינה צנזורה בעיתון וכאמור.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
אבל מאחר ושלמה הוא מושא הסיפור, שיודע לקרוא את כל התהליך הנפשי שיעבור על הבעל, עם צד להרוג את אשתו, לא פעם ולא פעמים, כך שלא מופרך גם בענין הסכסוך. ד"א לדבריך עד שאתה מעיר על הסכסוך, תעיר איך לא חשש שהבעל יהרוג.

אינו דומה כלל.
בנוגע להריגת האשה - תוכל לומר שברירא ליה לשלמה שהבעל לא יהרגנה, כמו שברירא ליה שבין ב' הנשים א' תאמר גזורו וא' תאמר תנו לה את הילד. זאת הבין שלמה בחכמתו. אך אין שום חכמה בעולם שבה יבין גם החכם באדם, שאדם אחר הקרוב לך רצה לרצוחך נפש, ואתה לא תקפיד עליו ולא תחוש ריחוק וחשד כלפיו?? על זאת השאלה - כיצד לא חשש להפרת שלום ביתם?
וכמדומני ששאלה זו מהוה פרכא על המדרש, שאינו מופיע בשום מקום אחר אלא רק בספר המלקט מדרשים ודברי חולין. וז"ב.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
הריגה גם על הצד הרחוק ביותר, חמורה בהרבה מספק סכסוך.
כך לדעתי ובזה נכלה את "הסכסוך התורני" והנעים. יישר כח.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
הריגה גם על הצד הרחוק ביותר, חמורה בהרבה מספק סכסוך.
כך לדעתי ובזה נכלה את "הסכסוך התורני" והנעים. יישר כח.

טוב שלפחות הסכמנו שהסיפור הזוי הן מבחינת ה[לדעתך 'ספק' ]סכסוך והן מבחינת ההריגה.
 

דרומאי

משתמש ותיק
אני מחפש מקור למנהג שנהגו לכרוע ב'וקרא זה אל זה ואמר' שבקדושה, שלכאורה אין לו טעם. ועוד שנהגו לכרוע קודם לימין ואח''כ לשמאל, ורילו לענין כריעות שבסוף התפילה מבואר שכורע קודם לשמאלו שהוא ימין של שכינה. וכל זה צריך מקור.
 

ראובן

משתמש ותיק
האם לא ראוי לעשות את זה כפורום נפרד?
אני מחפש מקור למשפט שראיתי באחד הפוסקים ואיני זוכר איפוה "אפושי פלוגתא לא מפשינן"
כמו כן למרות המילה המוכרת בישיבות "מפרשים" בניגוד לציבור הפחות תורני שכותב "פרשנים", ראיתי באחד מספרי האחרונים את המילה "פרשנים".
 

בר בי רב

משתמש ותיק
יצחק אמר:
תודה לר' לא נשאר זולת דלת עם על האשכול.
גם אני מבקש למצא מדרש שמופיע בספר בשם "מתנת משה" (שיש בו דברי אגדה מלוקטים מכמה רבנים)
וז"ל המדרש: לעתיד לבא הקב"ה מושיב את המשיח לימינו ואת אברהם לשמאלו ואומר אברהם להקב"ה אני אשב בשמאלך ובן בני ישב לימינך, אומר לו הקב"ה אבל אני יושב לימינך, ואומר משיח להקב"ה אתה יושב לצד ימינו של אברהם ולמה תשב לצד שמאל שלי, אומר לו הקב"ה אבל אתה יושב לימיני. ע"כ לשון המדרש. ולא מצאתי היכן המדרש הזה.
כבר ענו לך בטוטו"ד, ומענין לענין יש לציין לדברי האותיות דר"ע נוסח ג' סוף פרק טו [זכרון אהרן עמ' פב-פג].
 

בר בי רב

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
אני מחפש מקור למה ששגור בפי העולם שצמח קרן לושתי כאשר היא נקראה לאחשורוש.
עיין בספר פרסומ ניסא [נמצא באוצה"ח] מה שהביא כמה וכמה ראשונים בענין מה שהיה ושתי ולעניננו עי"ש קצת מ"ש בשם פי' המיוחס להר"מ ועוד.
 

אלימלך

משתמש ותיק
אומרים שהגר"ח מואלזין אמר זאת לרב שרצה להתיר עגונה על סמך קושיה בתוס' ואמר לו הגר"ח שבגלל הקושיא הבעל לא מת...
המליצו על זה את הגמ' תענית ה. יעקב אבינו לא מת ואמרו שם וכי לחינם חנטו אותו וכו' א"ל מקרא אני דורש וכו' הרי שמקושיה לא מתים
 

אוריאל

משתמש ותיק
ראובן אמר:
משפט מפורסם, "מקושיא לא מתים" מה משמעותו ומה מקורו?
בייחס למשמעותו, נדמה שבד"כ הכוונה המקובלת שאפשר להמשיך ללמוד... וכמו שאמרו שהגרע"א נשאר הרבה בצע"ג, ואעפ"כ יש גליון הש"ס גם בעמוד הבא, מה שמוכיח שלא התעכב עד שיימצא תירוץ...
אבל יש עוד משמעות למשפט, והוא כפי הידוע שכתב החתם סופר בתשובה כי "לכל קושיא יש תירוץ", והיינו שקושיא לא מוכיחה שעצם הדין טעות, וממילא לא צריך למות...
 

ראובן

משתמש ותיק
אוריאל אמר:
ראובן אמר:
משפט מפורסם, "מקושיא לא מתים" מה משמעותו ומה מקורו?
בייחס למשמעותו, נדמה שבד"כ הכוונה המקובלת שאפשר להמשיך ללמוד... וכמו שאמרו שהגרע"א נשאר הרבה בצע"ג, ואעפ"כ יש גליון הש"ס גם בעמוד הבא, מה שמוכיח שלא התעכב עד שיימצא תירוץ...
אבל יש עוד משמעות למשפט, והוא כפי הידוע שכתב החתם סופר בתשובה כי "לכל קושיא יש תירוץ", והיינו שקושיא לא מוכיחה שעצם הדין טעות, וממילא לא צריך למות...
התכוונתי למשמעות השנייה. איפה החת"ס נמצא?
ואגב. אם כן על סמך מה מוכיחים דברים? הרי כל הוכחה בנוייה על קושיא לצד השני.
 

אוריאל

משתמש ותיק
ראובן אמר:
אוריאל אמר:
ראובן אמר:
משפט מפורסם, "מקושיא לא מתים" מה משמעותו ומה מקורו?
בייחס למשמעותו, נדמה שבד"כ הכוונה המקובלת שאפשר להמשיך ללמוד... וכמו שאמרו שהגרע"א נשאר הרבה בצע"ג, ואעפ"כ יש גליון הש"ס גם בעמוד הבא, מה שמוכיח שלא התעכב עד שיימצא תירוץ...
אבל יש עוד משמעות למשפט, והוא כפי הידוע שכתב החתם סופר בתשובה כי "לכל קושיא יש תירוץ", והיינו שקושיא לא מוכיחה שעצם הדין טעות, וממילא לא צריך למות...
התכוונתי למשמעות השנייה. איפה החת"ס נמצא?
ואגב. אם כן על סמך מה מוכיחים דברים? הרי כל הוכחה בנוייה על קושיא לצד השני.


מספר אוצרות הסופר, עוןבדות והנהגות ממרן החתם סופר עמוד קכא:

מרגלא בפומיה ז"ל, כל קושיא יש לה תירוץ ואין דנין מכח קושיא. הגרש"ס זצ"ל אב"ד קראקא [מהחת"ס].

ושם בהערות הספר: שו"ת מכתב סופר יו"ד סימן י"א. וראה לשונו הזך של מרן זיע"א במכתבו לרבו מרנ"א זיע"א בשו"ת יו"ד סימן ק"מ ונ"ל מ"מ נ"ל ראייתי מגמ' נכונה ומשום קושיא לא הדרנא בי כי כל קושיא יש לה תירוץ וכו' עכ"ל. ועיין בהק' לדרשות חת"ס עמ' ג' מרשימות הגרש"א סופר זצ"ל ומזה היה רגיל לומר לית קושי' דלית לה פרוקא וכונתו לעובדא שמביא שם מכת"י הגרש"ס זצ"ל אב"ד קראקא דבימי נעוריו של מרן החת"ס נהג אביו שלא העלהו על משכבו כ"א מתוך דברי תורה אשר העיר לו פעם קושי' והערה בענין דעסיק בה וכו' ואם הקרה פעם שלא מצא פתרון הדבר וייסרהו בשבט פיו יגעתי ולא מצאתי אל תאמין גם שבטו לא חשך מאתו וכאשר יענה אותו כן ירבה וכן יפרוץ. ועיין בשו"ת לבושי מרדכי או"ח מהדו"ק סימן י' בתשובת רבו הג"מ רבי יצחק אהרן לאנדסבערג זצ"ל שכתב ואני תלמידו שותה בצמא דבריו הקדושים הייתי מהבאים בבית מדרשו תשעה שנים וכמה פעמים שמעתי מפיו הקדוש על יסוד קושיא אין בונים הלכה כי לכל קושיא וקושיא הקשה כברזל יש לה תירוץ. [עכ"ל הספר הנ"ל].

וכנראה שהכוונה כמובן שאין למהר ולהסיק מסקנות על בסיס קושיא, כי יש דרך ליישבה, אך לעתים זהו תירוץ דחוק, ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות. גם כנראה שעיקר כוונתו לקושיא על דין מוסכם או מאחד הראשונים, או שאין לבנות הלכה על בסיס קושיא אחת. אבל בודאי שאם יש כמה קושיות על הלכה בד"כ זה אמור ללמד שההלכה היא אחרת.
 

הטרוד לדעת

משתמש רשום
ראיתי בכתוב משיעוריו של ר' משה שפירא זצוק"ל, שהייתה תקופה בה ירד גשם מ' יום בכל חודש חשוון, בזמן בו ירד המבול, והאריך שם לבאר.
אשמח מאוד לקבל מקור הדברים!
 
חלק עליון תַחתִית