צער בעלי חיים בשילוח הקן

אוריאל

משתמש ותיק
ידוע ששיטת החת"ס [או"ח סי' ק'] שרק אם צריך את הביצים מקיים מצוה, אבל אם אינו צריך את הביצים לא די שלא ע"ז צוותה התורה, אלא שיש בזה גם צער בעלי חיים.
בזמנינו כמדומני אין משתמשים בביצים, והנה אם יונה בנתה לה קן במקום שיש מזה צער לאדם, וממילא הוא מתכנן לזרוק אותו, לכאורה גם בזה נאמרה המצוה לדעת החת"ס, כיון שצורך האדם לסלקו, והתורה נתנה את הדרך כיצד לעשות זאת [ועדיין איני יודע, אם יש דרך לסלקו יחד עם האם והביצים יחדיו, אולי כך צריך לעשות להחת"ס].

השאלה היא, חדא, האם חוששים לשיטתו של החת"ס. ב. לכאורה לפי דרכו, מן הראוי שאם יונה מתחילה לבנות קן במקום שעתידין אנו לסלקו, לא לחכות עד שיהיו ביצים ואז לסלקו [שלהחת"ס כיון שאי"צ הביצים הוי אכזריות], אלא מראש לא לתת לה לבנות את הקן [ואולי בגלל שבסופו של דבר זה יפריע, ואז הרי יקיים המצוה כהנ"ל, עדיף שייתן לה לבנות, וצ"ע].



זכורני ששמעתי פעם מהגר"א וייס שליט"א [איני בטוח בזכרוני כלל ועיקר, ונא ונא לברר דבר זה אם נוגע], שאמר פעם באחד משיעוריו שהרבה פעמים מזמינים אותו לעשות שילוח הקן במקומות שונים, והוא אינו מגיע, בגלל החת"ס הנ"ל [את הביצים אינו צריך, ולו הקן לא מפריע, ומה לו לצער היונה אם אין עליו המצוה].
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
על קן ציפור יגיעו... משתקין ... עי שם ברכות לג:

וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזרות
 

ברל

משתמש ותיק
לקחת דוגמה של יונה וזה דוגמא גרועה מאוד כיון שרוב האנשים לא יודעים שמי שדוגר על הביצים זה היון ולא היונה חוץ משעות מאוד מסוימות וזה נטו צער בעלי חיים וצריך לשים לב לכך.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
@יוסף יוסף החת"ס מסביר שבמקום שיש מצוה ע"ז אמרו על קן ציפור וכו', אבל כאשר אדם סתם רואה ברחוב קן ציפור ועושה שילוח הקן הוא לא מקיים בכלל את ציווי התורה [שנאמר רק כאשר אדם צריך ביצים], וממילא זה חוזר לדין של צער בעלי חיים.
ע"ש עוד שהתבסס בזה ע"ד הרמב"ן, וראה מה שביאר בגמרא ברכות הנ"ל.
 

MacroShadow

משתמש חדש
ברל אמר:
לקחת דוגמה של יונה וזה דוגמא גרועה מאוד כיון שרוב האנשים לא יודעים שמי שדוגר על הביצים זה היון ולא היונה חוץ משעות מאוד מסוימות וזה נטו צער בעלי חיים וצריך לשים לב לכך.
מה זה יון? באיזה שפה זה?
 

שאר לעמו

משתמש ותיק
עלמא לא נהוג הכי.
וגדולי הדורות האחרונים עשו שילוח הקן, הגם שלא משתמשים בביצים.
והגרח"ק נקט הלכה למעשה שאפשר ליטול הביצים ולהפקירם כדי שאחר יוכל לזכות במצוות שילוח הקן.

אלא שיתכן שאם עושה זה למצווה הוי בכלל צורך, ואם עושה סתם ללא כוונה לקיים מצוה אסור.
 

ברל

משתמש ותיק
MacroShadow אמר:
ברל אמר:
לקחת דוגמה של יונה וזה דוגמא גרועה מאוד כיון שרוב האנשים לא יודעים שמי שדוגר על הביצים זה היון ולא היונה חוץ משעות מאוד מסוימות וזה נטו צער בעלי חיים וצריך לשים לב לכך.
מה זה יון? באיזה שפה זה?
דהיינו היונה הזכר הוא שדוגר על הביצים המצוה היא רק כשהיונה המקבה דוגרת על הביצים
 

MacroShadow

משתמש חדש
ברל אמר:
MacroShadow אמר:
ברל אמר:
לקחת דוגמה של יונה וזה דוגמא גרועה מאוד כיון שרוב האנשים לא יודעים שמי שדוגר על הביצים זה היון ולא היונה חוץ משעות מאוד מסוימות וזה נטו צער בעלי חיים וצריך לשים לב לכך.
מה זה יון? באיזה שפה זה?
דהיינו היונה הזכר הוא שדוגר על הביצים המצוה היא רק כשהיונה המקבה דוגרת על הביצים
בזה אין ספק...
רק תמהתי מה ענין חנוכה לשלוח הקן ;-)
 

אבי חי

משתמש ותיק
גם החזו"א (יו"ד קעה ב) נקט דאין מצוה בשאינו רוצה לזכות בבנים, וכתב דזה דלא כחות יאיר סי' סז וחכם צבי סי' סא.

(ועדיין יש נידון אם יכול לזכות בשביל המצוה, באופן כזה או אחר, וכמו שכתבו לעיל)
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
זה מה שכתבתי בזה בספרי. אגב כמדומה כבר היה על זה אשכול.

גדר חיוב שילוח הקן- יש לדון אם אדם המוצא קן, חייב לשלח ולקחת הבנים, או שגדר המצוה היא שרק אם רוצה את הבנים צריך לשלח את האם, ואם אינו רוצה פטור, וכבר האריך בזה הגר''ח קנייבסקי בספר שיח השדה בקונטרס הלקוטים סימן ט, ויש להוסיף דהר''ן במגילה מב ד''ה על קן, כתב שאין לפרש שטעם המצוה הוא רחמים על העופות אלא הוא גזירה, ע''כ, והשתא אי אמרת בשלמא דהחובה לשלח למי שרוצה ליקח הבנים שפיר הוי רחמים, אבל אם החובה לכל המוצא קן לשלח האם אף אם אינו רוצה ליקח הבנים, א''כ אין זה רחמים אלא אכזריות וכיצד אפשר לפרש טעם המצוה מרחמים, אלא ודאי ס''ל לר''ן דגדר המצוה היא שמי שרוצה ליקח הבנים חייב בשילוח, ועתה ראיתי שציינו שהר''ן בחולין קלט. כתב להדיא הכי, ועוד יש להביא דבברכות לג:, תנן האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, ופירש''י שאומר לקב''ה רחום וחנון אתה שאמרת לשלח את האם, ע''כ, ומהא דכתב רש''י לשלח האם ולא כתב לשלח הקן, מבואר דהרחמים הם בשילוח האם ממש שהקב''ה חס שלא יקח גם את האם, ואי תימא דאף כשמרחם צריך ליקח הבנים א''כ לא הוי רחמים אלא אכזריות. ועוד יש להוכיח מהא דתנן בשילהי חולין דשילוח הקן הוא מצוה קלה דהא יש בו רק הפסד כאיסר ואפ''ה אמרה תורה שיאריך ימים, ופירש''י שאין בה חסרון כיס אלא מעט, ע''כ, וא''כ מוכח דגדר המצוה דכשרוצה ליקח האם והבנים אמרה תורה שלח האם ואל תיקחנה וזה החסרון כיס, דאי גדר המצוה אף באין רוצה ליקח האם והבנים א''כ אין כאן חסרון כיס כלל, וא''כ עדיפא הו''ל לתנא למימר דאף בגוונא שאין חסרון כיס אמרה תורה שיאריך ימים, וזו הוכחה ברורה,

ועוד יש להוכיח דאמרי' בעלמא דיש מצוות שהגויים משיבים עלינו ואומרים מה טעם מצוה זו כגון בשר בחלב ושעטנז, ולמה לא אמרי' שמשיבים עלינו משילוח הקן דהיא מצוה אכזרית לכאו', דאפי' בגוונא שמרחם על היונה ובניה חייבה אותו תורה לשלח באכזריות, ועוד יש להוכיח קצת דבכל התורה חזי' דגדר המצוות הוא לטהר מדות האדם ונפשו וא''כ הוא דבר זר שתהא מצוה שמחייבת האדם אף כשמרחם להתאכזר על בעלי החיים, ובפרט שהתורה חסה על בעלי החיים דהא צער בע''ח דאורייתא, ומכל זה נראה דפטור וא''כ לפי צד זה אף אסור משום צער בע''ח. ובפתחי תשובה הביא מחוות יאיר דיש להוכיח דחייב דהא אמרי' בחולין קלט:, יכול יחזר בהרים וגבעות ת''ל וכו', וא''כ משמע דנהי דלא יחזר בהרים מ''מ חייב לשלח כשמוצא, ע''כ,

וראיתי שציינו דהמאירי שם כתב להדיא דאף זה בכלל המיעוט, דהיינו שאחר הקמ''ל מתמעט גם שאינו חייב אלא כשרוצה הבנים, ויש להוסיף לדחות דאפשר דהיינו באדם שאם ימצא קן בדרך ירצה ליקח הבנים, דהוא בר חיובא, ועליו נאמר דיכול יחזר בהרים, וקמ''ל שפטור מלחזר אבל אם מוצא לפניו ודאי חייב כי רוצה ליקח הבנים, אבל אדם שאינו רוצה ליקח הבנים א''כ הוא לא שייך במצוה כלל ועליו לא היה הו''א כלל לחזר בהרים. ומכל זה נפיק לן לכל הפחות, דאף לסוברים שמברכים על שילוח הקן, דהא הכי פשטא דמילתא מחמת דלא שנא מכל המצוות, מ''מ אם אינו רוצה הבנים לא יברך, והכי פשטא דמילתא דאין בכה''ג מצוה כלל אלא אדרבה צער בע''ח.


הצג קובץ מצורף ספר אור חדש.pdf
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
זה מה שכתבתי בזה בספרי. אגב כמדומה כבר היה על זה אשכול.

גדר חיוב שילוח הקן- יש לדון אם אדם המוצא קן, חייב לשלח ולקחת הבנים, או שגדר המצוה היא שרק אם רוצה את הבנים צריך לשלח את האם, ואם אינו רוצה פטור, וכבר האריך בזה הגר''ח קנייבסקי בספר שיח השדה בקונטרס הלקוטים סימן ט, ויש להוסיף דהר''ן במגילה מב ד''ה על קן, כתב שאין לפרש שטעם המצוה הוא רחמים על העופות אלא הוא גזירה, ע''כ, והשתא אי אמרת בשלמא דהחובה לשלח למי שרוצה ליקח הבנים שפיר הוי רחמים, אבל אם החובה לכל המוצא קן לשלח האם אף אם אינו רוצה ליקח הבנים, א''כ אין זה רחמים אלא אכזריות וכיצד אפשר לפרש טעם המצוה מרחמים, אלא ודאי ס''ל לר''ן דגדר המצוה היא שמי שרוצה ליקח הבנים חייב בשילוח, ועתה ראיתי שציינו שהר''ן בחולין קלט. כתב להדיא הכי, ועוד יש להביא דבברכות לג:, תנן האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, ופירש''י שאומר לקב''ה רחום וחנון אתה שאמרת לשלח את האם, ע''כ, ומהא דכתב רש''י לשלח האם ולא כתב לשלח הקן, מבואר דהרחמים הם בשילוח האם ממש שהקב''ה חס שלא יקח גם את האם, ואי תימא דאף כשמרחם צריך ליקח הבנים א''כ לא הוי רחמים אלא אכזריות. ועוד יש להוכיח מהא דתנן בשילהי חולין דשילוח הקן הוא מצוה קלה דהא יש בו רק הפסד כאיסר ואפ''ה אמרה תורה שיאריך ימים, ופירש''י שאין בה חסרון כיס אלא מעט, ע''כ, וא''כ מוכח דגדר המצוה דכשרוצה ליקח האם והבנים אמרה תורה שלח האם ואל תיקחנה וזה החסרון כיס, דאי גדר המצוה אף באין רוצה ליקח האם והבנים א''כ אין כאן חסרון כיס כלל, וא''כ עדיפא הו''ל לתנא למימר דאף בגוונא שאין חסרון כיס אמרה תורה שיאריך ימים, וזו הוכחה ברורה,

ועוד יש להוכיח דאמרי' בעלמא דיש מצוות שהגויים משיבים עלינו ואומרים מה טעם מצוה זו כגון בשר בחלב ושעטנז, ולמה לא אמרי' שמשיבים עלינו משילוח הקן דהיא מצוה אכזרית לכאו', דאפי' בגוונא שמרחם על היונה ובניה חייבה אותו תורה לשלח באכזריות, ועוד יש להוכיח קצת דבכל התורה חזי' דגדר המצוות הוא לטהר מדות האדם ונפשו וא''כ הוא דבר זר שתהא מצוה שמחייבת האדם אף כשמרחם להתאכזר על בעלי החיים, ובפרט שהתורה חסה על בעלי החיים דהא צער בע''ח דאורייתא, ומכל זה נראה דפטור וא''כ לפי צד זה אף אסור משום צער בע''ח. ובפתחי תשובה הביא מחוות יאיר דיש להוכיח דחייב דהא אמרי' בחולין קלט:, יכול יחזר בהרים וגבעות ת''ל וכו', וא''כ משמע דנהי דלא יחזר בהרים מ''מ חייב לשלח כשמוצא, ע''כ,

וראיתי שציינו דהמאירי שם כתב להדיא דאף זה בכלל המיעוט, דהיינו שאחר הקמ''ל מתמעט גם שאינו חייב אלא כשרוצה הבנים, ויש להוסיף לדחות דאפשר דהיינו באדם שאם ימצא קן בדרך ירצה ליקח הבנים, דהוא בר חיובא, ועליו נאמר דיכול יחזר בהרים, וקמ''ל שפטור מלחזר אבל אם מוצא לפניו ודאי חייב כי רוצה ליקח הבנים, אבל אדם שאינו רוצה ליקח הבנים א''כ הוא לא שייך במצוה כלל ועליו לא היה הו''א כלל לחזר בהרים. ומכל זה נפיק לן לכל הפחות, דאף לסוברים שמברכים על שילוח הקן, דהא הכי פשטא דמילתא מחמת דלא שנא מכל המצוות, מ''מ אם אינו רוצה הבנים לא יברך, והכי פשטא דמילתא דאין בכה''ג מצוה כלל אלא אדרבה צער בע''ח.


ספר אור חדש.pdf
אין בזה מצוה כלל?
או שפטור מהמצוה?
 

מביט מן החרכים

משתמש רגיל
אוריאל אמר:
לכאורה גם בזה נאמרה המצוה לדעת החת"ס, כיון שצורך האדם לסלקו, והתורה נתנה את הדרך כיצד לעשות זאת
הלוקח את האם ושובר את הביצים לא ביטל מצוה, וממילא בשילוחה במקרה זה לא קיים מצוה,
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
זה מה שכתבתי בזה בספרי. אגב כמדומה כבר היה על זה אשכול.

גדר חיוב שילוח הקן- יש לדון אם אדם המוצא קן, חייב לשלח ולקחת הבנים, או שגדר המצוה היא שרק אם רוצה את הבנים צריך לשלח את האם, ואם אינו רוצה פטור, וכבר האריך בזה הגר''ח קנייבסקי בספר שיח השדה בקונטרס הלקוטים סימן ט, ויש להוסיף דהר''ן במגילה מב ד''ה על קן, כתב שאין לפרש שטעם המצוה הוא רחמים על העופות אלא הוא גזירה, ע''כ, והשתא אי אמרת בשלמא דהחובה לשלח למי שרוצה ליקח הבנים שפיר הוי רחמים, אבל אם החובה לכל המוצא קן לשלח האם אף אם אינו רוצה ליקח הבנים, א''כ אין זה רחמים אלא אכזריות וכיצד אפשר לפרש טעם המצוה מרחמים, אלא ודאי ס''ל לר''ן דגדר המצוה היא שמי שרוצה ליקח הבנים חייב בשילוח, ועתה ראיתי שציינו שהר''ן בחולין קלט. כתב להדיא הכי, ועוד יש להביא דבברכות לג:, תנן האומר על קן ציפור יגיעו רחמיך, ופירש''י שאומר לקב''ה רחום וחנון אתה שאמרת לשלח את האם, ע''כ, ומהא דכתב רש''י לשלח האם ולא כתב לשלח הקן, מבואר דהרחמים הם בשילוח האם ממש שהקב''ה חס שלא יקח גם את האם, ואי תימא דאף כשמרחם צריך ליקח הבנים א''כ לא הוי רחמים אלא אכזריות. ועוד יש להוכיח מהא דתנן בשילהי חולין דשילוח הקן הוא מצוה קלה דהא יש בו רק הפסד כאיסר ואפ''ה אמרה תורה שיאריך ימים, ופירש''י שאין בה חסרון כיס אלא מעט, ע''כ, וא''כ מוכח דגדר המצוה דכשרוצה ליקח האם והבנים אמרה תורה שלח האם ואל תיקחנה וזה החסרון כיס, דאי גדר המצוה אף באין רוצה ליקח האם והבנים א''כ אין כאן חסרון כיס כלל, וא''כ עדיפא הו''ל לתנא למימר דאף בגוונא שאין חסרון כיס אמרה תורה שיאריך ימים, וזו הוכחה ברורה,

ועוד יש להוכיח דאמרי' בעלמא דיש מצוות שהגויים משיבים עלינו ואומרים מה טעם מצוה זו כגון בשר בחלב ושעטנז, ולמה לא אמרי' שמשיבים עלינו משילוח הקן דהיא מצוה אכזרית לכאו', דאפי' בגוונא שמרחם על היונה ובניה חייבה אותו תורה לשלח באכזריות, ועוד יש להוכיח קצת דבכל התורה חזי' דגדר המצוות הוא לטהר מדות האדם ונפשו וא''כ הוא דבר זר שתהא מצוה שמחייבת האדם אף כשמרחם להתאכזר על בעלי החיים, ובפרט שהתורה חסה על בעלי החיים דהא צער בע''ח דאורייתא, ומכל זה נראה דפטור וא''כ לפי צד זה אף אסור משום צער בע''ח. ובפתחי תשובה הביא מחוות יאיר דיש להוכיח דחייב דהא אמרי' בחולין קלט:, יכול יחזר בהרים וגבעות ת''ל וכו', וא''כ משמע דנהי דלא יחזר בהרים מ''מ חייב לשלח כשמוצא, ע''כ,

וראיתי שציינו דהמאירי שם כתב להדיא דאף זה בכלל המיעוט, דהיינו שאחר הקמ''ל מתמעט גם שאינו חייב אלא כשרוצה הבנים, ויש להוסיף לדחות דאפשר דהיינו באדם שאם ימצא קן בדרך ירצה ליקח הבנים, דהוא בר חיובא, ועליו נאמר דיכול יחזר בהרים, וקמ''ל שפטור מלחזר אבל אם מוצא לפניו ודאי חייב כי רוצה ליקח הבנים, אבל אדם שאינו רוצה ליקח הבנים א''כ הוא לא שייך במצוה כלל ועליו לא היה הו''א כלל לחזר בהרים. ומכל זה נפיק לן לכל הפחות, דאף לסוברים שמברכים על שילוח הקן, דהא הכי פשטא דמילתא מחמת דלא שנא מכל המצוות, מ''מ אם אינו רוצה הבנים לא יברך, והכי פשטא דמילתא דאין בכה''ג מצוה כלל אלא אדרבה צער בע''ח.


ספר אור חדש.pdf
אין בזה מצוה כלל?
או שפטור מהמצוה?
הא בהא תליא אם פטור אז אין מצוה וכן להיפך אם יש מצוה אז חייב, ככל מצוות התורה.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
אין בזה מצוה כלל?
או שפטור מהמצוה?
הא בהא תליא אם פטור אז אין מצוה וכן להיפך אם יש מצוה אז חייב, ככל מצוות התורה.
לא מוכרח. די"ל דהחיוב אינו אלא אם רוצה הבנים אז חייב לשלח את האם.
אבל מ"מ כל היכא דמשלח את האם (וזוכה בבנים) קיים מצוות שילוח.
 
 

כמעיין המתגבר

משתמש ותיק
הצעיר שבחבורה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
אין בזה מצוה כלל?
או שפטור מהמצוה?
הא בהא תליא אם פטור אז אין מצוה וכן להיפך אם יש מצוה אז חייב, ככל מצוות התורה.
לא מוכרח. די"ל דהחיוב אינו אלא אם רוצה הבנים אז חייב לשלח את האם.
אבל מ"מ כל היכא דמשלח את האם (וזוכה בבנים) קיים מצוות שילוח.
אי אפשר להפוך מצוה לב' גדרים ולומר שהיא שונה משאר המצוות בלא ילפותא מפסוק, או לכל הפחות דברי תנאים.
 
 

הצעיר שבחבורה

משתמש ותיק
כמעיין המתגבר אמר:
הצעיר שבחבורה אמר:
כמעיין המתגבר אמר:
הא בהא תליא אם פטור אז אין מצוה וכן להיפך אם יש מצוה אז חייב, ככל מצוות התורה.
לא מוכרח. די"ל דהחיוב אינו אלא אם רוצה הבנים אז חייב לשלח את האם.
אבל מ"מ כל היכא דמשלח את האם (וזוכה בבנים) קיים מצוות שילוח.
אי אפשר להפוך מצוה לב' גדרים ולומר שהיא שונה משאר המצוות בלא ילפותא מפסוק, או לכל הפחות דברי תנאים.
זה מה שזכור לי שראיתי בדברי הפוסקים שעסקו בעניין. אחפש בל"נ.
 
חלק עליון תַחתִית