יתגדל ויתקדש שמיה רבא - הסיפור על רבי איצלה מואלוז'ין וה''צמח צדק'' בתפילה עם הקנטוניסטים

יעקב. ב

משתמש רגיל
אשמח לדעת פרטים ממקור מדוייק על הסיפור המרטיט של תפילת יום כיפור של גדולי ישראל עם הקומוניסטים.
(אין לי אפשרות להגיע לקישורים, אם אפשר בקובץ פי די אף או בהעתקה)
 

סבא

משתמש ותיק
יעקב. ב אמר:
אשמח לדעת פרטים ממקור מדוייק על הסיפור המרטיט של תפילת יום כיפור של גדולי ישראל עם [highlight=yellow]הקומוניסטים[/highlight].
(אין לי אפשרות להגיע לקישורים, אם אפשר בקובץ פי די אף או בהעתקה)
יש לתקן קנטוניסטים במקום קומוניסטים.
 

סבא

משתמש ותיק
מאת הרב ישראל פרידמן / מאמר המערכת בעיתון יתד נאמן

מאות אלפי אנשים הגיעו מכל קצות הארץ כדי ללוות את רשכבה"ג מרן ראש הישיבה זצוק"ל למנוחות והכאב הקולקטיבי אינו מעלה ארוכה. אבל כבד רובץ כעננה בכל תפוצות ישראל, בארץ ובגולה. גם כאבו של כל פרט, עודנו צורב. נפער חלל. ההמון לא ליווה רק אדם פרטי, אהוב ונערץ ככל שיהיה. הם לא ליוו רק מורה דרך ומנהיג. ההמונים ליוו תקופה, חוליה בשושלת הזהב של מוסרי התורה ומנחיליה שקבלו מדורות קודמים, שקיבלו מדורות שקדמו להם, עד אנשי כנסת הגדולה שקבלו מנביאים, שקבלו מזקנים שקבלו מיהושע שקבל ממשה רבינו. בבכי קורע דממות ובשברון לבבות, עלתה תקופה בסערה השמימה.

אפילו התקשורת החילונית יצאה מגידרה מול התופעה המופלאה. גם התקשורת העולמית שאינה יהודית, ציינה את התופעה שהם לא ידעו לתת לה שם. שום עתון ושום כלי תקשורת מהוגן לא ניסה לגמד את המחזה המופלא. שדרים חילונים שאינם נמנים על אוהבי הצבור החרדי ואוהדיו, אמרו אמן בעל כורחם למראה הקהל הענק הפוסע דומע ומורכן ראש אחר מיטתו של גדול הדור זצוק"ל שהותיר אותנו לאנחות. אפילו התקשורת העולמית לא יכולה הייתה להמנע מסיקור.

כשהוקראה הצוואה המרטיטה של רשכבה"ג מרן ראש הישיבה זצוק"ל, העינים נפערו כמו בורות של כאב והפה נפער בהשתאות. יותר משראש הישיבה ציווה את בני ביתו ומשפחתו, דבריו העידו בו, הגדירו את עצמו, פתחו חרך הצצה לעומקים של נקיות הדעת וגדלות הנפש והרוח, ואפשרו להמונים לגעת בקצה חוט אחד משולי גלימת הענקים שלו.

הצוואה טלטלה את כל קוראיה ושומעיה. אבל מה היתה מהותו של מרן זצוק"ל שהביאה אותו לכתוב צוואה כזו?

לפני שנים ספורות ישב מרן ראש הישיבה זצוק"ל בביתו, עיניו היו עצומות ודמעות זלגו מהן. למרות חום גופו הגבוה ועל אף מחלתו, לא היתה כל סיבה ניכרת לעין שתגרום לבכי שהלך והתגבר. כשנשאל לפשר הבכי, השיב מרן בקול נשנק: "אספר לכם ספור שנזכרתי בו כעת". המדובר בספור המפורסם והנורא שארע בשנת תר"ב. היה זה כשהגאונים מרן רבי איצלה מוולאז'ין זצוק"ל בנו של מרנא הגר"ח מוואלז'ין זצוק"ל ועמו כ"ק האדמו"ר בעל הצמח צדק זצוק"ל שהו בפטרבורג כדי לבטל בבית המלוכה כמה גזירות רעות שריחפו על קהילות ישראל. הם נאלצו להשאר שם בשביל צרכי הכלל גם ביום הכיפורים. לקנטוניסטים, הנערים שנחטפו לצבאו של הצאר ניקולאי ימ"ש, היה אסור להתכנס, מלבד במספר מקומות בודדים, ופטרבורג היתה אחד מהם. בגיל שמונה נחטפו מחיק משפחתם ונאלצו לשרת בצבא במשך עשרים וחמש שנה. הם התמודדו עם נסיונות קשים כמו מאכלות אסורות, ועמדו בהם. רבי איצלה החליט להתפלל דוקא אתם ולא בבתי כנסת בהם התפללו יהודי העיר תלמידי החכמים, כדי לחזק אותם.

כשהגיעה זמן תפילת נעילה, בקשו המתפללים מאחד הקנטוניסטים שעבר בצבא מסכת יסורים מחרידה ועמד בכל אלה בגבורה למען שמו יתברך, שהוא יעבור לפני התיבה כשליח צבור. כשהאיש חשף את פצעיו, כל הנוכחים התחלחלו מגודל הזוועה. מבקשי רוחו ונפשו רצו שימיר את דתו והוא עמד בהתעקשותו תוך חרוף נפש ולכן הם רצו שהוא יהיה זה שיעלה את תפילותיהם.

לפני שהתחיל אותו קנטוניסט מבוגר את הקדיש של תפילת נעילה, פתח ברעדה ואמר: רבונו של עולם, על מה רגילים בני אדם להתפלל? "בני", "חיי", "ומזוני". אבל אצלנו הקנטוניסטים, לא שייך להתפלל על כגון דא. "בנים", הנה רוב הציבור שלנו אינם נשואים ושום בת ישראל לא תנשא לעמי ארצות מבוגרים כמונו שחבולים בכל גופם. "חיי", הרי חיינו אינם חיים, ו"מזוני", הן הקיסר דואג לכל צרכינו, לחם לאכול ובגד ללבוש. אז מה אנחנו כן מבקשים ממך? רק דבר אחד: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא"!!!

כך סיפר מרן ראש הישיבה והגביה את קולו שנשנק מבכי, כדי להוסיף: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", זה גם כל מה שאני רוצה. זכיתי ל"בני", לדורות ישרים מבורכים. ל"מזוני", מעולם לא חסר לי, שהרי כמעט איני צריך ואפילו בתקופה הקשה שהייתי פליט, המעט שאני אוכל לא היה חסר לי. כל מה שאני רוצה זה רק ש"יתגדל ויתקדש שמיה רבא". ואז, קודח מחום הוא החל לפזם במנגינת ימים נוראים: "נקדש את שמך בעולם". עיניו החלו לזלוג דמעות כמו עיני שני הנוכחים. זה היה כל עולמו. זו היתה שאיפתו היחידה: יתגדל ויתקדש שמיה רבא, כמו שאומרים עליו כיום.
 

יעקב. ב

משתמש רגיל
פותח הנושא
מצאתי שמקור הסיפור מהספר ''זכרון יעקב'' לרבי יעקב ליפשיץ מזכירו של הג''ר יצחק אלחנן ספקטור, חלק א' עמוד 218
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
יעקב. ב אמר:
מצאתי שמקור הסיפור מהספר ''זכרון יעקב'' לרבי יעקב ליפשיץ מזכירו של הג''ר יצחק אלחנן ספקטור, חלק א' עמוד 218
חפשתי שם ולא נמצא. אולי עמוד אחר או בחלק ב' שם הוא מדבר על תקופת הקנטוניסטים.
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=46626&st=&pgnum=218
http://hebrewbooks.org/pdfpager.aspx?req=44173&st=&pgnum=207&hilite=
 

יעקב. ב

משתמש רגיל
פותח הנושא
הכותרת היא ''העצמות היבשות'' דיבור המתחיל ''בשנות הארבעים'', אצלי זה עמוד 218, אבל זה המספר הסידורי שעל הדף, ומתחילת הספר יש יותר עמודים.
 

לבי במערב

משתמש ותיק
צ"ל תר"ג.
ובכלל יש לפקפק במעשה זה, כיון שכ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע חזר לביתו באמצע חודש אלול.
ואני שמעתי המעשה הלז על הרה"ח ר' ירחמיאל חדשׂ נ"ע [שהי' שליח כ"ק אדמו"ר מהורש"ב נ"ע מליובאוויטש לפטרוגדזסק, שהיתה עיירת קאנטינאסטין והוצרכו לרב מורה הוראה].
 
חלק עליון תַחתִית