ראיתי מביאים בשם הגר"ח פלאג'י שכתב "ולפי זה נראה שהוא הדין למי שנותן מעות נדבה להדפיס ספר חדש מתורתם של ראשונים או אחרונים, שזהו בכלל מה שאמרו (כתובות נ.) "צִדְקָתוֹ עֹמֶדֶת לָעַד", זה הכותב ספרים ומשאילם לאחרים. והוא הדין למי שמדפיס מהונו ספר כתיבת יד בהלכה, אשר חובר על ידי איש גדול בתורה ומורה הוראה, ושיש בו תועלת לרבים, שזה חשוב יותר מכתיבת ספר תורה, שמוציאם לאור עולם, לחלקם ביעקב ולהפיצם בישראל, ולמען יעמדו ימים רבים, שבודאי שכרו כפול מן השמים, ואין לך הנצחה לעילוי נשמת ההורים גדולה מזו. וכתב עוד, מי שנדר לקיים מצות כתיבת ספר תורה, רשאי לשנות את נדרו בקניית ש"ס ופוסקים ולמוסרם לתלמידי חכמים כדי שילמדו בהם, כיון שהיא מצוה רבה יותר מכתיבת ספר תורה. והסכים עמו מר זקנו הגאון בעל חקרי לב. ובספר לב אריה כתב, המחדש חידושי תורה והמדפיסם, שכרם גדול יותר ממקריב קרבנות, שעל ידי שמוציא לאור עולם ספר שיש בו זיכוי הרבים, מתכפר לו. וכיון שהבן מזכה את אביו, ראוי להדפיס הספר לזכות את הרבים, ויהיה זה לעילוי נשמת ההורים, ויקויים בהם מה שנאמר (תהלים פד ח): "יֵלְכוּ מֵחַיִל אֶל חָיִל".