חרם יריחו ומעילת עכן

יצחק

משתמש ותיק
ביהושע פרק ו - ז מובא הענין של החרם ביריחו והמעילה של עכן,
והנה מפורש בפסוק "וכל כסף וזהב וכלי נחשת וברזל קדש הוא לה' אוצר ה' יבוא" כלומר שהכלים הללו יצאו מן הכלל ואינם בשריפה כמו כל המטלטלין של העיר אלא הם שייכים להקדש.
ולכאורה כאשר עכן מעל בחרם ולקח זהב וכסף (וגם אדרת שנער) לכאורה היה צריך להיות שהזהב והכסף הזה ילך לאוצר בית ה'
ולכאורה קשה למה שכאשר סקלו את עכן ושרפו את כל רכושו אז שרפו גם את הכסף והזהב שלקח לעצמו מהחרם, כמו שמפורש בפסוק
"ויקח יהושע את עכן בן זרח ואת הכסף ואת האדרת ואת לשון הזהב ואת בניו ואת בנתיו ואת שורו ואת חמרו ואת צאנו ואת אהלו ואת כל אשר לו וכל ישראל עמו ויעלו אתם עמק עכור ויאמר יהושע מה עכרתנו יעכרך ה' ביום הזה וירגמו אתו כל ישראל אבן וישרפו אתם באש ויסקלו אתם באבנים"
 

תיובתא

משתמש ותיק
אולי מאותה סיבה שנאמר
לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה אֱלֹקיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹקיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.
והנ"ל מוגדר כדבר שנעבדה בו עבירה
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
תיובתא אמר:
אולי מאותה סיבה שנאמר
לֹא תָבִיא אֶתְנַן זוֹנָה וּמְחִיר כֶּלֶב בֵּית ה' אֱלֹהֶיךָ לְכָל נֶדֶר כִּי תוֹעֲבַת ה' אֱלֹהֶיךָ גַּם שְׁנֵיהֶם.
והנ"ל מוגדר כדבר שנעבדה בו עבירה
\
אבל בפסוקים מבואר שהיה לזה דין שריפה כמו לשאר הרכוש של עכן (או מדין שאר מטלטלין של ירחו) וזה צ"ב
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
אלימלך אמר:
עיין רש"י סנהדרין מד.
"וקנס היה לרדות את האחרים"
זה ביחס לכל הרכוש של עכן, אני שאלתי על הדברים שהוא לקח משלל יריחו שהם הקדש לה' למה שרפו גם אותם.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
כעת עלה בדעתי לתרץ בשני אופנים. א. שבאמת לא שרפו אותם רק לקחו אותם למקום הסקילה והשריפה להראות לכולם על מה הוא נסקל ונשרף, וכמו שבאו לשם כל ישראל לראות ברידויו כך גם הוצרכו להראות על מה הוא נרדה. אולם במצודות מפורש ששרפו גם את האדרת וכו'.
ב. יתכן דהא דקיי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט היינו משום דלהקדש סגי באמירה בדבר שהוא ברשותו של אדם והוא חייב לקיים דבריו, אבל שלל המלחמה הרי לא היה ברשותם בשעה שהקדישו אותו, ועוד לפני שבא לרשותו של עכן כבר היה דעתו למעילה בחרם וא"כ מעולם לא חלה עליו קדושה וכבר קנה אותו עכן וע"ז לא חל החרם, ואמנם הוא עבר על הסכמת החרם בזה גופא שלקח אותם לעצמו אבל השתא שנעשו שלו לא מוטל עליו להקדיש אותם מכח החרם. וצ"ע בסברא זו.
 

ענבשהל

משתמש רגיל
יראה לי שיש לדמות לסקילת בהמה והריגת גויה שבא עליהן ישראל (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב) שמפורש בסנהדרין (נה.) שזה משום תקלה וקלון הבאה על ידם שלא יעברו ברחוב ויאמרו שבהם נכשל ישראל, כך היה צריך לשרוף את רכוש עכן, שלא ירננו אחריו הבריות לומר שבזה נכשל, ויזכירו עוונו.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
ענבשהל אמר:
יראה לי שיש לדמות לסקילת בהמה והריגת גויה שבא עליהן ישראל (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב) שמפורש בסנהדרין (נה.) שזה משום תקלה וקלון הבאה על ידם שלא יעברו ברחוב ויאמרו שבהם נכשל ישראל, כך היה צריך לשרוף את רכוש עכן, שלא ירננו אחריו הבריות לומר שבזה נכשל, ויזכירו עוונו.
זה לא נוגע לשאלה שלי, אני שאלתי על מה ששרפו את החפצים שעכן מעל בהם.
בנוגע לכל הרכוש, ע' ברש"י בסנהדרין דף מד. שהשריפה היתה לרדותן.
 

ענבשהל

משתמש רגיל
יצחק אמר:
ענבשהל אמר:
יראה לי שיש לדמות לסקילת בהמה והריגת גויה שבא עליהן ישראל (רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק י"ב) שמפורש בסנהדרין (נה.) שזה משום תקלה וקלון הבאה על ידם שלא יעברו ברחוב ויאמרו שבהם נכשל ישראל, כך היה צריך לשרוף את רכוש עכן, שלא ירננו אחריו הבריות לומר שבזה נכשל, ויזכירו עוונו.
זה לא נוגע לשאלה שלי, אני שאלתי על מה ששרפו את החפצים שעכן מעל בהם.
בנוגע לכל הרכוש, ע' ברש"י בסנהדרין דף מד. שהשריפה היתה לרדותן.
כוונתי ב"רכוש עכן" הייתה לחפצים בהם מעל, ומחילה מכבודו שלא דקדקתי בלשון. ר"ל שהחפצים בהם מעל עכן התחייבו כליה משום שאם לא היו מכלים אותם, ומשתמשים בהם בתורת הקדש היו מזכירים את עוונו ויש בהם תקלה וקלון (בדומה לבהמה וגויה וע"ש). ושאר רכושו של עכן נתחייב כליה כפי שכבודו הביא בשם רש"י.
 

יוסי יעבץ

משתמש ותיק
יצחק אמר:
כעת עלה בדעתי לתרץ בשני אופנים. א. שבאמת לא שרפו אותם רק לקחו אותם למקום הסקילה והשריפה להראות לכולם על מה הוא נסקל ונשרף, וכמו שבאו לשם כל ישראל לראות ברידויו כך גם הוצרכו להראות על מה הוא נרדה. אולם במצודות מפורש ששרפו גם את האדרת וכו'.
ב. יתכן דהא דקיי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט היינו משום דלהקדש סגי באמירה בדבר שהוא ברשותו של אדם והוא חייב לקיים דבריו, אבל שלל המלחמה הרי לא היה ברשותם בשעה שהקדישו אותו, ועוד לפני שבא לרשותו של עכן כבר היה דעתו למעילה בחרם וא"כ מעולם לא חלה עליו קדושה וכבר קנה אותו עכן וע"ז לא חל החרם, ואמנם הוא עבר על הסכמת החרם בזה גופא שלקח אותם לעצמו אבל השתא שנעשו שלו לא מוטל עליו להקדיש אותם מכח החרם. וצ"ע בסברא זו.
כל זה טוב ויפה לפני שעכן נלכד. אחרי כן השלל שבידיו עבר לידי האוצר ושוב מדוע לא יחול ההקדש מכח אותה חרם שהטילו על יריחו שנידונה לשריפה והשלל לאוצר.
 

יצחק

משתמש ותיק
פותח הנושא
יוסי יעבץ אמר:
יצחק אמר:
כעת עלה בדעתי לתרץ בשני אופנים. א. שבאמת לא שרפו אותם רק לקחו אותם למקום הסקילה והשריפה להראות לכולם על מה הוא נסקל ונשרף, וכמו שבאו לשם כל ישראל לראות ברידויו כך גם הוצרכו להראות על מה הוא נרדה. אולם במצודות מפורש ששרפו גם את האדרת וכו'.
ב. יתכן דהא דקיי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט היינו משום דלהקדש סגי באמירה בדבר שהוא ברשותו של אדם והוא חייב לקיים דבריו, אבל שלל המלחמה הרי לא היה ברשותם בשעה שהקדישו אותו, ועוד לפני שבא לרשותו של עכן כבר היה דעתו למעילה בחרם וא"כ מעולם לא חלה עליו קדושה וכבר קנה אותו עכן וע"ז לא חל החרם, ואמנם הוא עבר על הסכמת החרם בזה גופא שלקח אותם לעצמו אבל השתא שנעשו שלו לא מוטל עליו להקדיש אותם מכח החרם. וצ"ע בסברא זו.
כל זה טוב ויפה לפני שעכן נלכד. אחרי כן השלל שבידיו עבר לידי האוצר ושוב מדוע לא יחול ההקדש מכח אותה חרם שהטילו על יריחו שנידונה לשריפה והשלל לאוצר.
בגלל שתמיד כשאני מקדיש דבר שאינו ברשותי אז אני אומר שההקדש יחול על חפץ פלוני וכאשר החפץ הזה בא לרשותי מיד הוא קדוש, אבל כאן לא הקדישו חפץ מסוים אלא רק את "נכסי יריחו" וכאשר החפץ בא לרשותי כבר איננו שייך ליריחו, לכן כל החיוב שלי לקיים את החרם הוא רק לפני שהחפץ נכנס לרשותי אבל אחרי שהוא נכנס לרשותי כבר לא שייך לקיים בו את החרם.
 

יוסי יעבץ

משתמש ותיק
יצחק אמר:
יוסי יעבץ אמר:
יצחק אמר:
כעת עלה בדעתי לתרץ בשני אופנים. א. שבאמת לא שרפו אותם רק לקחו אותם למקום הסקילה והשריפה להראות לכולם על מה הוא נסקל ונשרף, וכמו שבאו לשם כל ישראל לראות ברידויו כך גם הוצרכו להראות על מה הוא נרדה. אולם במצודות מפורש ששרפו גם את האדרת וכו'.
ב. יתכן דהא דקיי"ל אמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט היינו משום דלהקדש סגי באמירה בדבר שהוא ברשותו של אדם והוא חייב לקיים דבריו, אבל שלל המלחמה הרי לא היה ברשותם בשעה שהקדישו אותו, ועוד לפני שבא לרשותו של עכן כבר היה דעתו למעילה בחרם וא"כ מעולם לא חלה עליו קדושה וכבר קנה אותו עכן וע"ז לא חל החרם, ואמנם הוא עבר על הסכמת החרם בזה גופא שלקח אותם לעצמו אבל השתא שנעשו שלו לא מוטל עליו להקדיש אותם מכח החרם. וצ"ע בסברא זו.
כל זה טוב ויפה לפני שעכן נלכד. אחרי כן השלל שבידיו עבר לידי האוצר ושוב מדוע לא יחול ההקדש מכח אותה חרם שהטילו על יריחו שנידונה לשריפה והשלל לאוצר.
בגלל שתמיד כשאני מקדיש דבר שאינו ברשותי אז אני אומר שההקדש יחול על חפץ פלוני וכאשר החפץ הזה בא לרשותי מיד הוא קדוש, אבל כאן לא הקדישו חפץ מסוים אלא רק [highlight=yellow]את "נכסי יריחו" וכאשר החפץ בא לרשותי כבר איננו שייך ליריחו,[/highlight] לכן כל החיוב שלי לקיים את החרם הוא רק לפני שהחפץ נכנס לרשותי אבל אחרי שהוא נכנס לרשותי כבר לא שייך לקיים בו את החרם.
לא ברור. יהושע הטיל חרם על כל נכסי יריחו כל דבר שיגיע לידיו של הישראל הרי הוא בכלל נכסי יריחו.
 

יוסי יעבץ

משתמש ותיק
יצחק אמר:
אלימלך אמר:
עיין רש"י סנהדרין מד.
"וקנס היה לרדות את האחרים"
זה ביחס לכל הרכוש של עכן, אני שאלתי על הדברים שהוא לקח משלל יריחו שהם הקדש לה' למה שרפו גם אותם.
וגם זה בכלל בעיקר שכל המטרה לרדותן את האחרים
שלא יחטאו במה שחטא עכן
 
חלק עליון תַחתִית