חידות וחידודים תורניים - האשכול המרכזי (לש"ס ומקרא ישנן אשכולות ייעודיים, נא להקפיד על החלוקה)

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אני חשבתי על תאומים סיאמיים...
אבל ר' @מבין ענין, האם שייך לאמר על בהמה 'ואחר שלא התפלל'. מה שכן שייך ובזה גם יש לדון..בנכה שיכול בקושי לעמוד על רגלו בלי לזוז, האם יש עדיפות שהתומך בו יניף אותו ויפסע ג' פסיעות...אני דן ברצינות.
ר' @סענדער לכאורה אין הבדל בין רכב לבהמה, העיקר שעוקר ממקומו "כנפטר מלפני מלך" וכמו שכתבו הפוסקים שינהג כך לגבי כסא גלגלים ואולי ה"ה רכב ויש לדון.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
סענדער אמר:
וכשנוהג ברכב מה הוא יכול לעשות?

למה שיהיה הבדל? הרי הוא צריך להתרחק ממקום השכינה, מה לי אם התרחק עם כסא גלגלים, או אם התרחק עם בהמה או עם הרכב? [הגם שחסר כאן ב"פסיעות", שהן כנגד פסיעות של נ"נ, אבל התרחקות מן השכינה לכה"פ יש כאן].
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
שאלה:
איך יכול ששני יהודים בני א"י הגיעו לחו"ל, והם הולכים יחד, ולאחד נורה לעשות יו"ט שני, ואת חבירו נפטור.
לשניהם אותם נתונים - גרים בא"י, אין כוונתם לחזור לא"י וכו' מאותה עדה, נוהגים ע"פ אותם פוסקים, אין ביניהם שום חילוק.
הצעה לפתרון: ייתכן במקרה שאחד מהם לא הגיע לתחום של עיר ישראל וחבירו התיישב בתוך התחום (וזה ענין של פסיעות) עיין שו"ע סימן תצ"ו ובמ"ב ס"ק יג. או שאחד נמצא בתחום של ישראל ואחד בתחום של גויים לפי מש"כ המ"ב שם ס"ק יא.

שו"ע שם ס"ג - בני ארץ ישראל שבאו לחוצה לארץ, אסורים לעשות מלאכה ביום טוב שני ביישוב, אפילו דעתו לחזור; וכל זמן שלא הגיע ליישוב, אפילו אין דעתו לחזור, מותר, לפי שעדיין לא הוקבע להיות כמותן. אבל אם הגיעו ליישוב, ואין דעתו לחזור, נעשה כמותן ואסור בין במדבר בין ביישוב. וכל חוץ לתחום אין נותנין עליו חומרי מקום שהלך לשם:
וכתב המשנה ברורה שם ס"ק יג וכל חוץ לתחום וכו' - ר"ל בין בדעתו לחזור בין באין דעתו לחזור כל שלא הגיע לתחום הישוב מקרי לא הגיע לישוב עדיין.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
מבין ענין אמר:
שאלה:
איך יכול ששני יהודים בני א"י הגיעו לחו"ל, והם הולכים יחד, ולאחד נורה לעשות יו"ט שני, ואת חבירו נפטור.
לשניהם אותם נתונים - גרים בא"י, אין כוונתם לחזור לא"י וכו' מאותה עדה, נוהגים ע"פ אותם פוסקים, אין ביניהם שום חילוק.
הצעה לפתרון: ייתכן במקרה שאחד מהם לא הגיע לתחום של עיר ישראל וחבירו התיישב בתוך התחום (וזה ענין של פסיעות) עיין שו"ע סימן תצ"ו ובמ"ב ס"ק יג. או שאחד נמצא בתחום של ישראל ואחד בתחום של גויים לפי מש"כ המ"ב שם ס"ק יא.

מעולה, תשובה מושלמת! למשנ"ב הזה התכוונתי.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
ר' @מבין ענין ישר כח על החידה היפה, שגרמה לי רענון בהלכות הללו. מצפים לשמוע מפיך חידות נוספות.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אחד התלמידים אמר:
אוריאל אמר:
היכי תמצי דבר שאסור לעשות אותו ביום חול, אך מותר לעשותו בשבת או יום טוב?
לאכול דמאי ע"י שאילת הע"ה אם הוא עישר.
יפה מאד. החידה נפתרה לפני מחצית השנה ע"י בעל השאלה ר' @אוריאל כדלהלן-
אוריאל אמר:
אכתוב כאן למה התכוונתי.
כתוב במסכת דמאי שאם עם הארץ אומר על פירות שהם מעושרים אינו נאמן, אבל כל זה רק בימות החול ובשבת נאמן לפי שאימת שבת עליו ואיננו משקר, והרמב"ם בהל' מעשר פי"ב כתב דיו"ט דינו כשבת.
א"כ פירות שנלקחו מע"ה ולא עושרו בשנית, בכל ימות השבוע אסורים הם באכילה אבל בשבת ויו"ט מותרים.
נ.ב ואכן ר' @אחד התלמידים תשובתך קלעה. ישר כח.
 

אברך

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
היכן מסופר על גירושין בפרשת לך לך.
אולי
פרשת לך לך יב, כ
וַיְצַו עָלָיו פַּרְעֹה אֲנָשִׁים וַיְשַׁלְּחוּ אֹתוֹ וְאֶת אִשְׁתּוֹ וְאֶת כָּל אֲשֶׁר לוֹ:
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
כנראה הגעת לזה דרך "הקלאסיים" אבל אני מדבר על גרושי אישה במובן של "גירושי אישה", דבר שאין לו קשר לפסוק שהזכרת. יש"כ.
 

תיובתא

משתמש ותיק
אדם יושב בסוכה כשרה למהדרין. לפתע הוא מקבל טלפון, הוא לא מוציא הגה מפיו, והסוכה נפסלת. הכיצד?
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
תיובתא אמר:
אדם יושב בסוכה כשרה למהדרין. לפתע הוא מקבל טלפון, הוא לא מוציא הגה מפיו, והסוכה נפסלת. הכיצד?
הסוכה היתה לו בשאלה. בעל הסוכה התקשר עליו וביטל השאלה ותבע שיצא ויחזיר אותה מיד. הסוכה היתה בעגלה ולא בקרקע והיה שייך בה גזילה, ונעשה סוכה גזולה.
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
אם כונת השואל בחידתו על סוכה שנפסלת בחפצא הווי אומר גם לאדם אחר א"כ לא זו התשובה, אבל אם כונתו שהפסול ביחס לאותו אחד שכעת יושב אז התשובה עולה יפה.
 

קשישא

משתמש רגיל
פעם שמעתי סיכך בדבר שהוא פחות מג' ע"ג דלעני זה מקבל טומאה ולעשיר אינו מקבל טומאה ובטלפון הודיעו לו שהפסיד את כספו
 

הפקדתי שומרים

משתמש ותיק
הפקדתי שומרים אמר:
היכן מסופר על גירושין בפרשת לך לך.
רמז לא גירושין "קלאסיים" אבל גירושין.

ספר בראשית פרק יב פסוק יג - אִמְרִי נָא אֲחֹתִי אָתְּ לְמַעַן יִיטַב לִי בַעֲבוּרֵךְ וְחָיְתָה נַפְשִׁי בִּגְלָלֵךְ:

ספר אהבת יהונתן שם-
אמרי נא אחותי את. היינו כי האבות ובניהם קודם מתן תורה כשהיו בא"י היה להם דין ישראל וכשהיה בח"ל היה להם דין בני נח כמ"ש הרמב"ן על התורה ובני נח כשנסתלקין מנשותיהם אמר לה אין את אשתי והיא אומרת לו אין את בעלי הרי יש לה דין פנויה ולכך אברהם מבלי להכשילם אמר אמרי נא אחותי את ובטל האישות וא"כ תהי' כפנוי':

הכלי חמדה כתב הובא בפרדס יוסף שם-
[י"ח] אחותי וגו' וחיתה נפשי בגללך (י"ב, י"ג). ותמהו, דנראה דרק טובת עצמו דרש. ובספר ארץ חמדה [לך אות י"ג] כתב עפ"י הרמב"ם [פ"ט ממלכים ה"ח] דבן נח אי משלח אשתו מביתו, אם יוצאת ואומרת שאינה עוד אשתו, הרי זה גירושין ואינה צריכה גט. וידוע דברי רמב"ן (תולדות כ"ו, ה) דאבות לא קיימו מצות רק בארץ ישראל ולא בחוץ לארץ, רק ז' מצות בני נח, ואברהם אבינו ירא שהמצרים יקחו שרה ויעברו על איסור אשת איש, וכל מי שחבירו נענש על ידו אין מכניסין במחיצת הקב"ה, והיה עצתו שתאמר שאינה אשתו, וממילא היא מגורשת בדין בני נח ולא יענשו על ידו. וזהו שאמר למען יטב לי בעבורך, שלא אענש על ידך, עיין שם היטב:

הכתב והקבלה שם-
(יג) אחתי את. ירצה הסכם בדעתך הסכמה אמתית לבלי היותך לי עוד לאשה רק כאחותי ופנויה ובזה לא תהיה מצדך ביאת איסור כלל, ואציל את נפשי ממות. כי אין לדמות ענין האישות שהיה נוהג קודם מ"ת למה שאחריו, כי קודם מ"ת היה אדם פוגע אשה בשוק אם רצה הוא והיא להנשא מכניסה לתוך ביתו ובועלה בינו ובין עצמו ותהיה לו לאשה (כמו שכתב הרמב"ם ריש הלכות אישות), גם אז לא היה נוהג הגירושין בשטר כריתות, רק משיוציאנה מביתו וישלחנה לעצמה או משתצא היא מתחת רשותו ותלך לה, ואין הדבר תלוי בו לבד אלא כ"ז שירצה הוא או היא לפרוש זה מזה פורשין (כמ"ש הרמב"ם פ"ט ממלכים ה"ח), והוא מב"ר פי"ח שאין להם לבני נח גרושין או ששניהם מגרשין זא"ז אשתו מגרשתו וכ"ה בירושלמי, הנה בזה עצת אברהם היא נכונה מאד, כי לא היה דרך אחרת לפניו להציל את נפשו ממות ולהצילה גם היא מעשות בה המזימתה, כי גם אם הערה למות נפשו בזה לא היה מצילה מלהתעולל בה, לכן התיעץ עם שרה אשתו שבהלקחה בע"כ לאחד הנבלים, יתרצו שניהם להתיר קשור האישות והנשואין שביניהן ולא תהיה רק פנויה המותרת לכל העולם, ואף שבכל התורה שמר את התורה כתקונה, בחר בזה להתנהג כדין בני נח, כי לא היה מצווה במצות התורה וכמו שנשא יעקב שתי אחיות ועמרם נשא דודתו, לפי שראו בעין חכמתם התועליות הגדולות שיתילדו מזה (כמ"ש בס' נפש החיים למר"ח וולאזין בשער א' פכ"א), ככה שינה אברהם בזה להתנהג כדין מצות בני נח להצלת נפשו. ועוד שלא היה לו מקום קבוע לישב בו, כי כל פעם היה נוסע ממקום למקום, לא היה אפשר לו להתנהג בכל פעם עפ"י ד"ת לפוטרה בגט ולהחזירה, לכן עשה עכ"פ מה שמחויב בו מדין ב"נ, וכמ"ש (וירא כ' י"ג) ואמר לה וגו' אל כל המקום אשר נבוא שמה אמרי לי אחי הוא, ובאמת כשלא היה לו סבות המונעות כאשר בא עליו הצווי לשמוע בקול שרה, ולגרש את הגר התנהג כד"ת, ככתוב (וירא כ"א י"ד) וישלחה שתרגם בו יב"ע ופטרה בגיטא, ולפי שלא היתה שרה מגורשת רק מדין ב"נ לא מד"ת, לכן הותפס אבימלך לאמר לו, והיא בעולת בעל, ולשון אמרי נא אין במכוון בו אמירה בעלמא הפך האמת, שתשקר אישיות שבה ותאמר אחותו פנויה אני לבד. אבל מכוונו אמירה אמתית, שאין לה לאברהם שום התקרבות אחרת רק שהיא אחותו והיינו בהפרדה באמת ממנו ואינה רוצה להיות עוד לו לאשה.
 

תיובתא

משתמש ותיק
קשישא אמר:
פעם שמעתי סיכך בדבר שהוא פחות מג' ע"ג דלעני זה מקבל טומאה ולעשיר אינו מקבל טומאה ובטלפון הודיעו לו שהפסיד את כספו
זו התשובה!
 

אברך

משתמש ותיק
אם כבר נזכרו בסוכות...
אדם יושב בסוכה פסולה, אומר פרק תהילים, ולפתע הסוכה נהיית כשירה.
 

מבין ענין

משתמש ותיק
אברך אמר:
אם כבר נזכרו בסוכות...
אדם יושב בסוכה פסולה, אומר פרק תהילים, ולפתע הסוכה נהיית כשירה.

אולי בהכ"ת שכאשר יושב בה מוכיח שהיא ראויה למגורים וחשיבא "דירה" וכשרה לסוכה?
 

אברך

משתמש ותיק
מבין ענין אמר:
אברך אמר:
אם כבר נזכרו בסוכות...
אדם יושב בסוכה פסולה, אומר פרק תהילים, ולפתע הסוכה נהיית כשירה.

אולי בהכ"ת שכאשר יושב בה מוכיח שהיא ראויה למגורים וחשיבא "דירה" וכשרה לסוכה?
לא לזה התכוון המשורר...
[glow=red]אולטימטום עד היום ב-12:00 בלילה.[/glow]​
 

אמלתרא

משתמש רגיל
אברך אמר:
אם כבר נזכרו בסוכות...
אדם יושב בסוכה פסולה, אומר פרק תהילים, ולפתע הסוכה נהיית כשירה.
חידה זו מקורה מהגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל, מובא בשמו בספר אגן הסהר:
הנה התשובה
סוכה שאינו כשרה אלא על ידי מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וקיי"ל דאינה כשרה אלא בשבת של חג, והנה הפתרון, אדם יושב בסוכה כזו בערב שבת סמוך לחשיכה, ואומר מזמור שיר ליום השבת, ועי"ז קיבל עליו שבת, ונעשה הסוכה כשירה ע"י המגו
 

אברך

משתמש ותיק
אמלתרא אמר:
אברך אמר:
אם כבר נזכרו בסוכות...
אדם יושב בסוכה פסולה, אומר פרק תהילים, ולפתע הסוכה נהיית כשירה.
חידה זו מקורה מהגאון רבי אברהם גנחובסקי זצ"ל, מובא בשמו בספר אגן הסהר:
הנה התשובה
סוכה שאינו כשרה אלא על ידי מיגו דהוי דופן לשבת הוי דופן לסוכה, וקיי"ל דאינה כשרה אלא בשבת של חג, והנה הפתרון, אדם יושב בסוכה כזו בערב שבת סמוך לחשיכה, ואומר מזמור שיר ליום השבת, ועי"ז קיבל עליו שבת, ונעשה הסוכה כשירה ע"י המגו
יפה מאד. ויישר כח על המקור. לא ידעתי מה המקור, רק שמעתי בע"פ.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
היכי משכחת לה איש או אישה שכבר נהיו גדולם ונחייבו במצוות וקידושיהן קידושין וכו ולאחר מכן פוקע מהם הגדלות וחוזרים להיות קטנים (יש שני היכי תימצי ואחת מהם רק לפי שיטה אחת)
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
יהודה1 אמר:
קידשו את החודש על ידי עדים ונמצאו זוממים. וכן עיברו את השנה אחרי שהיגיע אדר שבו נולדו.
יפה מאד אלא שהיכי תימצי של נמצאו זוממים זה רק לפי הלח"ם בדעת הרמב"ם וגם זה רק מדאורייתא דמדרבן אין הקידוש בטל אבל לפי המנ"ח לאחר שאמרו מקודש שוב אין מקבלים עדי הזמה
 

מבין ענין

משתמש ותיק
אומרים לו להתהפך לצד השני - ולהמשיך בתפילת העמידה. מדובר שהוא מחוץ לירושלים, כמובן.
כיצד יתכן?
 
חלק עליון תַחתִית