יוסי יעבץ אמר:
לא הכל מסתיים בג' שבועות זה נקודה אחת מני רבות שם
לא מדויק. המאמר הראשון בויואל משה הוא מאמר ג' שבועות, כי זה הפתח ההתחלה והסוף של כל העניין.
צריך להבין נקודה מרכזית בכל השיטה של סטמאר. הנושא של ג' שבועות אינו איזו הלכה צדדית שעברו עליה מקימי המדינה, אלא יסוד היהדות והאמונה.
לפי שיטת סטמאר המשמעות של הג' שבועות שישנה גזירת גלות שתימשך עד ביאת המשיח. וחוץ ממה שיש איסור לעשות פעולות לצאת מן הגלות לפני בוא המשיח, הדבר לא אפשרי במציאות. כמו שהיהודים לא יכלו לצאת מצרים לפני תום הזמן, וכן גלות בבל היה לה קץ וסוף שלא יכלו להקדימו ברגע אחד, כך הגלות האחרונה אמורה להימשך עד בוא המשיח, וכל מחשבה על אפשרות של יציאה עצמאית מן הגלות והקמת שלטון עצמאי בארץ ישראל, היא כפירה גלויה בתורה ובנביאים שמסרו לנו את סדר הגאולה שיהיה אך ורק בביאת המשיח, וכי אין שום אפשרות אחרת לקצר ולצאת מן הגלות.
אלא שכאן נשאלת השאלה שהרי למראה עיניים אנו רואים שהיהודים יצאו מן הגלות והקימו מדינה עצמאית. על כך באה התשובה שאין זו מדינה של יהודים אלא של הערב רב והסיטרא אחרא.
כדי לשבר את האוזן נוסיף כי ישנו מכנה משותף בין סטמאר לציונית המשיחית, אשר שניהם רואים את המדינה כיציאה מן הגלות, אלא שלפי הדלי"ם המדינה היא באמת אתחלתא, ולפי סטמאר היא ערב רב. [וכידוע שהמדינה גרמה למשבר אמונה לנוצרים, ואכ"מ]. אבל לדעת האגודאים וכו' המדינה היא המשך הגלות, ומה שהשלטון בידי יהודים, אין לו שום משמעות. אין כלום, כי לא היה כלום.
כיון שכך, כל הכרה במדינה כמדינה של יהודים היא הכרזה גלויה נגד ה' ומשיחו. והמשתתף בבחירות הרי הוא מכיר במציאות של המדינה, ובכך הוא נכשל בחטא הכפירה באמונת הגאולה שתבוא אך ורק על ידי משיח, ולא יהיה שום שלטון ליהודים קודם לכן.
[העדה החרדית בירושלים, התנגדה למדינה מטעמים אחרים של פרצות בחומות הדת, ולא משום הג' שבועות שזה חידוש מבית מדרשו של הרה"ק מסטמאר וחוגים דומים לו.]