"אשת חיל עטרת בעלה"

באמונתו יחיה

משתמש ותיק
שמעתי בשם הזוה"ק שפסוק זה נאמר על עקבתא דמשיחא\ימות המשיח שבו הנשים יהיו יותר חשובות מהאנשים.
ולא מצאתי מקורו
מישהו יודע אם דבר כזה בזוה"ק או בשאר ספה"ק?
נ.ב לא יודע אם זה שייך לבית המדרש,אך לא מצאתי מקום מתאים יותר.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
ראיתי מובא כן בשם גדולי החסידות אך איני יודע מקור מדוייק. יש אמנם זוהר בפרשת ויקרא (מב,ב) שאומר שאשת חיל מדובר על ימות המשיח אך הוא מפרש את זה על כנסת ישראל ולא על נשים.

המהר"ל בחידושי אגדות לברכות יז,א כותב שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים מיירי לעולם הבא, שנשים הם יותר קרובות לרוחניות ע"ש.
 

נבשר

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ראיתי מובא כן בשם גדולי החסידות אך איני יודע מקור מדוייק. יש אמנם זוהר בפרשת ויקרא (מב,ב) שאומר שאשת חיל מדובר על ימות המשיח אך הוא מפרש את זה על כנסת ישראל ולא על נשים.

המהר"ל בחידושי אגדות לברכות יז,א כותב שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים מיירי לעולם הבא, שנשים הם יותר קרובות לרוחניות ע"ש.
מעניין מה שכתבת שיסוד בהרבה מקומות במהר"ל שהאשה היא חמרית, והגבר שייך לשכל שזהו הצורה, כיצד הדברים הולמים?
 

אאא

משתמש ותיק
הפסוק הנ"ל עפ"י קבלה הוא סוד עמוק.
במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור.
 

מבקש אמת

משתמש ותיק
נבשר אמר:
מבקש אמת אמר:
ראיתי מובא כן בשם גדולי החסידות אך איני יודע מקור מדוייק. יש אמנם זוהר בפרשת ויקרא (מב,ב) שאומר שאשת חיל מדובר על ימות המשיח אך הוא מפרש את זה על כנסת ישראל ולא על נשים.

המהר"ל בחידושי אגדות לברכות יז,א כותב שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים מיירי לעולם הבא, שנשים הם יותר קרובות לרוחניות ע"ש.
מעניין מה שכתבת שיסוד בהרבה מקומות במהר"ל שהאשה היא חמרית, והגבר שייך לשכל שזהו הצורה, כיצד הדברים הולמים?

תיקון טעות: המהר"ל כותב זאת בדרוש על התורה ולא בחידושי אגדות (אך מכותב זאת בנוגע לגמ' הנ"ל בברכות יז,א)

כשלמדתי דברי מהר"ל אלו אכן עלתה לי התמיהה של כבודו, שזה סותר את דבריו בכמה מקומות, ויישבתי לעצמי לפי מה שרואים במציאות: יש בחינה מסויימת שנשים יותר רוחניות לגברים, יש להן יותר רגשות רוחניים וסלידה מחטא, אך מאידך הרגש אינו יכול לעמוד בקביעות בפרישות מהעולם ושקיעה בענינים שכליים כיון שיש לו משיכה לעולם הזה, ולכן תפקיד האשה אינו בפרישות וכדומה ומבחינה אחרת יש להן יותר קשר לעולם הזה (עי' קרן אורה בנזיר כט,א שאין מצוה לחנך בתו לנזירות כיון שנשים אינן מצוות להפריש עצמן מהעולם).

ובאמת דומני שרואים במציאות כי נשים בדרך כלל יותר מאוזנות: פחות נוטות לפרישות ודבקות קיצונית ופחות נוטות לשקיעה קיצונית בחומרנות ותאוות, וההסבר לזה לענ"ד משום שהחלק בנפשן שנמשך לרוחניות והחלק בנפשן שנמשך לגשמיות מאזנים זה את זה, משא"כ הדבר הולך יותר אחרי השכל, וע"כ אם שכלו מושכו לרוחניות הרי הוא מתנתק יותר מעולם הגשם, ואם שכלו אינו מושכו לרוחניות הרי הוא מתנתק יותר מעולם הרוח.
 

נבשר

משתמש ותיק
קיצרת בלשונך במקום שראוי להאריך, אבל הבנתי את העיקרון, אבל עדיין אצלי לכל הפחות לא מתיישב על הלב כ"כ, וכבר פעם חשבתי כמו שתי', אבל עדיין קשה לדעתי.
 

האחד בא לגור

משתמש ותיק
נבשר אמר:
מבקש אמת אמר:
ראיתי מובא כן בשם גדולי החסידות אך איני יודע מקור מדוייק. יש אמנם זוהר בפרשת ויקרא (מב,ב) שאומר שאשת חיל מדובר על ימות המשיח אך הוא מפרש את זה על כנסת ישראל ולא על נשים.

המהר"ל בחידושי אגדות לברכות יז,א כותב שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים מיירי לעולם הבא, שנשים הם יותר קרובות לרוחניות ע"ש.
מעניין מה שכתבת שיסוד בהרבה מקומות במהר"ל שהאשה היא חמרית, והגבר שייך לשכל שזהו הצורה, כיצד הדברים הולמים?
כל מי שבקי קצת בלשון הפילסופים ,יודע שהמושג חומר וצורה משמש לשני פנים ,האחד היותר מוכר שמשמעותו :חומר הגוף הפיזי והצורה התוכן של הענין והיינו השכל .
והשני החומר הוא גוף חסר צורה וגודל (כלשון הרמב"ן כגרגיר חרדל )והוא בלתי מוחלט בצורתו וסובל שינוים וממילא הוא פחות מגושם ,והצורה היא החלטת הדבר באופן מסוים וממילא הוא יותר מוגשם ומגושם ,וכלפי זה נסובו דברי המהר"ל שנשים הם יותר עשוית לשינוי וממילא שייך שיעלו יותר לתיד לבא כשהעולם ישתנה ויעלה
 

אלימלך

משתמש ותיק
באמונתו יחיה אמר:
שמעתי בשם הזוה"ק שפסוק זה נאמר על עקבתא דמשיחא\ימות המשיח שבו הנשים יהיו יותר חשובות מהאנשים.
ולא מצאתי מקורו, מישהו יודע אם דבר כזה בזוה"ק או בשאר ספה"ק?
אולי הכונה למאמר הזה.
ילקוט שמעוני רות רמז תרו
"יתן ה' את האשה, א"ר אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף ועד תי"ו ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל"
 

במבי

משתמש ותיק
מבקש אמת אמר:
ראיתי מובא כן בשם גדולי החסידות אך איני יודע מקור מדוייק. יש אמנם זוהר בפרשת ויקרא (מב,ב) שאומר שאשת חיל מדובר על ימות המשיח אך הוא מפרש את זה על כנסת ישראל ולא על נשים.

המהר"ל בחידושי אגדות לברכות יז,א כותב שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים מיירי לעולם הבא, שנשים הם יותר קרובות לרוחניות ע"ש.

הגמרא בנידה לא: כותבת אמר ר' יצחק אמר ר' אמי ש"זכר" מלשון זה כר וככרו בידו אך "נקיבה" נקיה באה עד דאמרה מזוני .. ומסביר שם רש"י עד דאמרה מזוני - שיודעת להתפלל ! וא"כ משמע שהנקיבה יודעת להתפלל לכן מגיעה ללא מזונות אך הגבר המסכן שאינו יודע להתפלל מגיע וככרו בידו.
 

דרומאי

משתמש ותיק
במבי אמר:
מבקש אמת אמר:
ראיתי מובא כן בשם גדולי החסידות אך איני יודע מקור מדוייק. יש אמנם זוהר בפרשת ויקרא (מב,ב) שאומר שאשת חיל מדובר על ימות המשיח אך הוא מפרש את זה על כנסת ישראל ולא על נשים.

המהר"ל בחידושי אגדות לברכות יז,א כותב שגדולה הבטחה שהבטיח הקב"ה לנשים יותר מן האנשים מיירי לעולם הבא, שנשים הם יותר קרובות לרוחניות ע"ש.

הגמרא בנידה לא: כותבת אמר ר' יצחק אמר ר' אמי ש"זכר" מלשון זה כר וככרו בידו אך "נקיבה" נקיה באה עד דאמרה מזוני .. ומסביר שם רש"י עד דאמרה מזוני - שיודעת להתפלל ! וא"כ משמע שהנקיבה יודעת להתפלל לכן מגיעה ללא מזונות אך הגבר המסכן שאינו יודע להתפלל מגיע וככרו בידו.
אינו ראיה, אלא הפשט שבנקבה ממתין לה עד שתתפלל משא''כ זכר שנולד וככרו בידו. אך לא תלה הטעם בכח התפילה של בנקבה יותר מהזכר.
 

yosf

משתמש ותיק
באמונתו יחיה אמר:
שמעתי בשם הזוה"ק שפסוק זה נאמר על עקבתא דמשיחא\ימות המשיח שבו הנשים יהיו יותר חשובות מהאנשים.
ולא מצאתי מקורו
מישהו יודע אם דבר כזה בזוה"ק או בשאר ספה"ק?
נ.ב לא יודע אם זה שייך לבית המדרש,אך לא מצאתי מקום מתאים יותר.
ע' באוצרות חיים למרן האר"י (שער יא) דהיינו דהשכינה הק' הנקראת מלכות היא עטרה לבעלה דהיינו השי"ת הנקרא יסוד והיא בבחינת עטרת היסוד ולע"ל תושלם עוד וכו' ודי למבין, 
עכ"פ כיון ששורש הנשים הוא במלכות לפיכך יש קצת שייכות בזה וכו' אבל ודאי לא נאמר על נשים דעןלם העשיה 
ובכתבי האר"י איתא דכל מי שהוא ת"ח באמת שהוא בבחינת היסוד בחינת ה"בעלה" אזי בסוף הדורות בעיקבתא דמשחיא אשתו תשלוט עליו לסיבת היותה משורש המלכות אשר לע"ע תהא בחינת עטרת בעלה וכו' ודי בזה 
 
 

ראשון לציון

משתמש ותיק
בלקוטי תורה לבעל התניא על שיר השירים מאריך בזה, ומביא בענין זה את הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"
 

עתיקא

משתמש רגיל
זהר (ויקרא, יט ע"ב):
תא חזי, בההוא יומא אתפקדו על אילנא חד, ועברו על פקודא דמאריהון, ובגין דאתתא היא חבת בקדמיתא, ואתא עלה ההוא נחש, כתיב (בראשית ג טז) והוא ימשל בך, מכאן ולהלאה, בכל זמנין דגוברין אשתכחו חייבין קמי קודשא בריך הוא, הא אוקימנא דאינון נשים (דלעילא) מסטרא דדינא קשיא, זמינין לשלטאה עליהון מסטרא דדינא קשיא, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ג יב) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו, נשים משלו בו ודאי:
ואלין אקרון להט החרב המתהפכת, לאו דאינון חרב המתהפכת, אלא להט מההוא חרב דאקרי (ויקרא כו כה) חרב נוקמת נקם ברית, (ישעיה לד ו) חרב ליהו"ה מלאה דם, וההוא להט החרב, מתהפכת לזמנין גוברין, ולזמנין נוקבין, והא אוקימנא:
ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא, כד חמי נביאה דישראל מעקמי ארחייהו, ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון, כדין אמר נשים שאננות היך אתון שקיטאן, היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא, קומנה:
ובאתר אחרא אוקימנא להאי קרא, והא אוקמוה חברייא, אבל לא אתמר אלא כמה דאשכחן בדבורה, דכתיב (שופטים ד ד) היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ועל דא תנינן, ווי לבר נש דאתתא קא מברכא ליה לפתורא, כך דבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא:


ופירש המתוק מדבש (שם):
 
תא חזי (דף יט ע"ב) בההוא יומא בא וראה ביום ההוא כשנברא אדם וחוה, אתפקדו על אילנא חד נצטוו שלא לאכול מעץ הדעת, ועברו על פקודא דמאריהון ועברו על מצות קונם, ובגין דאתתא היא חבת בקדמיתא ולפי שהאשה חטאה תחילה, ואתא עלה ההוא נחש ובא עליה הנחש הקדמוני, כלומר בחטאה המשיכה עליה את הקליפות, לכן כתיב והוא ימשל בך כי בתחילה שלטו שניהם יחד בשוה, והיו שווים במדרגה, ועל ידי שהיא חטאה תחילה נגזרה עליה שבעלה ימשול בה. אבל מכאן ולהלאה בכל זמנין דגוברין אשתכחו חייבין קמי קדשא בריך הוא מכאן ולהלאה כל זמן שהאנשים נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הא אוקימנא דאינון נשים דלעילא הרי ביארנו שאותן הנשים שלמעלה, שהם ב' נשים טמאות שבאו לשלמה המלך, כמ"ש (מ"א ג טז) אז תבאנה שתי נשים זונות אל המלך, (והם סוד חו"ב דנוגה דבי"ע), זמינין לשלטאה עליהון מסטרא דדינא קשיא הם מזומנות לשלוט עליהם מצד דין הקשה, הדא הוא דכתיב זהו שכתוב עמי נוגשיו מעולל הנוגשים בעם הם מהתלים בהם, ונשים משלו בו ומפרש מש"כ נשים משלו בו, ודאי הם המושלים על האנשים, והם אלו הנשים הטמאות.

ואלין אקרון להט החרב המתהפכת ואלו הנשים נקראות להט החרב המתהפכת, כלומר הם כחות הדין של המלכות הנקראת חרב, לאו דאינון חרב המתהפכת ולא שהן עצמן החרב המתהפכת, אלא להט מההוא חרב אלא הן הלהט של חרב ההיא דהיינו של המלכות, דאקרי שהיא נקראת חרב נוקמת נקם ברית, וגם נקראת חרב ליהו"ה מלאה דם פי' המלכות היא מלאה דינים הנרמזים בשפיכת דמים, וההוא להט החרב מתהפכת ואלו הנקראות להט החרב המתהפכת, הם לזמנין גוברין ולזמנין נוקבין, והא אוקימנא לפעמים מתהפכים לזכרים ולפעמים לנקבות, כמו שביארנו.

ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא אוי להעולם כשאותן נשים הטמאות שולטות בעולם, כד חמי נביאה כשראה הנביא דישראל מעקמי ארחייהו, ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון שישראל מעקמים את דרכם, והם נמצאים בעונות לפני קונם, כדין אמר, נשים שאננות היך אתון שקיטאן אז אמר, נשים שאננות איך אתן שוקטות, היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא איך אתן יושבות שלא להתעורר לשלוט בעולם, קומנה לשלוט על העולם.

ואמר כי ובאתר אחרא אוקימנא להאי קרא ובמקום אחר דהיינו בפרשת שלח (לקמן דף קסז ע"ב) ביארנו פסוק זה באופן אחר, כי הנשים הצדקניות היושבות בהיכלה של בתיה בת פרעה, הן נקראות נשים שאננות, לפי שלא נצטערו כלל בצער של הגיהנם, והא אוקמוה חברייא והרי ביארו שם החברים את פסוק זה, אבל הפירוש העיקרי לא אתמר כי לא נאמר פסוק זה של נשים שאננות, שמורה שהדינים מתעוררים בעולם, אלא כמה דאשכחן בדבורה אלא כמו שמצינו בדורה של דבורה הנביאה, דכתיב היא שופטה את ישראל בעת ההיא כי לא היה שום איש ראוי להיות שופט, לכן היתה אז התעוררות דינים בעולם, ועל דא תנינן ועל זה למדנו, ווי לבר נש דאתתא קא מברכא ליה לפתורא אוי לאדם שאשתו מברכת לו ומוציאה אותו בברכת המזון על השלחן, לפי שהוא אינו יודע לברך. כך דבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא אוי לאותו הדור שלא נמצא בהם מי שישפוט את העם אלא נקבה אחת.
 

עתיקא

משתמש רגיל
שער הגלגולים - הקדמה כ
גם דע, כי כל הבעלי תורה אשר בדור הזה עתה, הם בחי' אנשי דור המדבר, שעליהם נאמר כימי צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות, וכמבואר אצלינו בפסוק הנך שוכב עם אבותיך וקם וגו'. וזהו הטעם שנשותיהם מושלות עליהם לפי שבימיהם עשו הערב רב את העגל ולא מיחו בהם, אבל הנשים לא רצו לתת נזמי הזהב לעגל, ולכך הם מושלות עתה עליהם נשיהם:

ספר לקוטי תורה - פרשת שמות
סוד הגלגול הזה הוא סוד נעלם והענין כי אין לך דור שמשה אינו בתוכו להשלים הדור ההוא גם דור המדבר יחזרו בדורינו זה להתגלגל בדרא בתרא. ובזה תבין כי רוב אנשי דוריני נשותיהם מושלות עליהם לפי שהיו בזמן העגל ונתנו הנזמים לעגל והנשים לא רצו לכן הם מושלות עליהם נמצא כי בדור הזה הוא גלגול דור המדבר והע"ר ג"כ ומשה בתוך כולם:
 

עתיקא

משתמש רגיל
ספר פלא יועץ - ערך ימין

אמרו רז"ל כל פינות שאדם פונה לא יהיו אלא לצד ימין וכו' ומסוג זה הוא שיהא הבעל מושל באשתו וכל הנהגת הבית תהיה על פיו שאם חס ושלום אשתו מושלת עליו אוי לה לאותה אשה שגורמת להגביר השמאל ולהגביר הדינין על ביתה ועושה רושם ופגם למעלה לכן לא תאבה האשה ולא אביה ואמה שתמשול היא על בעלה כי זה רע לה אבל אם תהא כפופה לבעלה יחיו חיים מתוקים והדברים עתיקים אורך ימים למימינים.
 

עתיקא

משתמש רגיל
ראשון לציון אמר:
בלקוטי תורה לבעל התניא על שיר השירים מאריך בזה, ומביא בענין זה את הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"

בליקוטי תורה שם דיבר רק לגבי האמהות, ולא על כל אשה חלילה, וז"ל שם:

יראה עילאה נמשך בזכות האמהות דייקא (ועמ"ש ע"פ שימני כחותם בענין אשה כי תזריע וילדה זכר) ולהבין מפני מה ע"י האבות לא היה הגילוי רק בבחינת אהבה בחינת רגל אחת וע"י האמהות היה הגילוי גם בבחינת יראה בב' רגלים כו' ולכאורה האבות הן במדרגה גדולה מן האמהות כי המה בחי' משפיעים בחינת דכר והאמהות הם בחינת מקבלים בחינת נקבה. אך האמת הוא ודאי כן שהמה בחי' מקבלים אבל הם גבוהים מן האבות במדרגה אחת והמה השפיעים. דהנה בשרה נאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שהיה אברהם צריך לקבל ממנה וכמארז"ל שהיה אברהם טפל לגבי שרה בנביאות וברבקה נאמר טובת מראה מאד בלי גבול ותרד העינה ותמלא כדה ותעל ותאמר שתה וגם לגמליך כו' שהיתה גם כן בחינת משפיע ותרד העינה שבחינת חכמה כ"ד ספרים הם בחינת ירידה נגדה (ועמ"ש בזה בפ' תולדות) ולהבין זאת דהנה ארז"ל שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא אברהם יצחק ויעקב שנאמר בהם בכל מכל כל כו'. והנה לעתיד כתיב נקבה תסובב גבר היינו שיתעלה בחינת המקבל ויהיה למעלה מבחי' דכר המשפיע אשת חיל עטרת בעלה כו' מחמת שסוף מעשה במחשבה תחלה כו' (שם ב"ן שרשו למעלה משם מ"ה כו') ומפני שהאבות הטעימן מעין עולם הבא ולכן היה אצלם גם כן בחי' זו שהיו מקבלים מהאמהות כו' אף שודאי האמהות היו בחינת נוק' בחינת מקבלים רק שיש ב' בחי'. מלמעלה למטה היו האבות משפיעים והאמהות מקבלים. אבל מלמטה למעלה בבחינת או"ח היו האמהות למעלה במדרגה סוף מעשה כו' (ועמ"ש לקמן בביאור על פסוק כי על כל כבוד ועל פסוק הראיני את מראיך ובביאור על פסוק עלי באר) כי כן כל מדות דקדושה נעוץ סופן בתחלתן ותחלה בסוף שיש בסוף מבחינת תחלה סוף מעשה כו' ובבחינת ההשתלשלות הוא סוף במדרגה כו' (וכמ"ש ע"פ השמים כסאי והארץ הדום רגלי כו').
 

עתיקא

משתמש רגיל
כללים נוראים מהמגיד ממעזריטש (חיים וחסד אמדורא, יא - הוצאת עוז והדר):
ובענין הממון יהא הוא עיקר והיא לא תדע כלל ממספר הממון ולא ינהיג הבית ע״י אשתו שהאשה היא מצד הדין וגם היא תבטל אותו מכמה דברים שירצה לעשות לעבודת הש״י בדבר שבממון.
 

יעבץ

משתמש ותיק
עתיקא אמר:
ראשון לציון אמר:
בלקוטי תורה לבעל התניא על שיר השירים מאריך בזה, ומביא בענין זה את הפסוק "כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה"

בליקוטי תורה שם דיבר רק לגבי האמהות, ולא על כל אשה חלילה, וז"ל שם:

יראה עילאה נמשך בזכות האמהות דייקא (ועמ"ש ע"פ שימני כחותם בענין אשה כי תזריע וילדה זכר) ולהבין מפני מה ע"י האבות לא היה הגילוי רק בבחינת אהבה בחינת רגל אחת וע"י האמהות היה הגילוי גם בבחינת יראה בב' רגלים כו' ולכאורה האבות הן במדרגה גדולה מן האמהות כי המה בחי' משפיעים בחינת דכר והאמהות הם בחינת מקבלים בחינת נקבה. אך האמת הוא ודאי כן שהמה בחי' מקבלים אבל הם גבוהים מן האבות במדרגה אחת והמה השפיעים. דהנה בשרה נאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה שהיה אברהם צריך לקבל ממנה וכמארז"ל שהיה אברהם טפל לגבי שרה בנביאות וברבקה נאמר טובת מראה מאד בלי גבול ותרד העינה ותמלא כדה ותעל ותאמר שתה וגם לגמליך כו' שהיתה גם כן בחינת משפיע ותרד העינה שבחינת חכמה כ"ד ספרים הם בחינת ירידה נגדה (ועמ"ש בזה בפ' תולדות) ולהבין זאת דהנה ארז"ל שלשה הטעימן הקב"ה בעולם הזה מעין עולם הבא אברהם יצחק ויעקב שנאמר בהם בכל מכל כל כו'. והנה לעתיד כתיב נקבה תסובב גבר היינו שיתעלה בחינת המקבל ויהיה למעלה מבחי' דכר המשפיע אשת חיל עטרת בעלה כו' מחמת שסוף מעשה במחשבה תחלה כו' (שם ב"ן שרשו למעלה משם מ"ה כו') ומפני שהאבות הטעימן מעין עולם הבא ולכן היה אצלם גם כן בחי' זו שהיו מקבלים מהאמהות כו' אף שודאי האמהות היו בחינת נוק' בחינת מקבלים רק שיש ב' בחי'. מלמעלה למטה היו האבות משפיעים והאמהות מקבלים. אבל מלמטה למעלה בבחינת או"ח היו האמהות למעלה במדרגה סוף מעשה כו' (ועמ"ש לקמן בביאור על פסוק כי על כל כבוד ועל פסוק הראיני את מראיך ובביאור על פסוק עלי באר) כי כן כל מדות דקדושה נעוץ סופן בתחלתן ותחלה בסוף שיש בסוף מבחינת תחלה סוף מעשה כו' ובבחינת ההשתלשלות הוא סוף במדרגה כו' (וכמ"ש ע"פ השמים כסאי והארץ הדום רגלי כו').

פותח האשכול ביקש מקור לעת"ל ולא לזמנינו (ולכן חלק מהמקורות שהובאו כאן לא רלוונטיות לנושא), והמעיין בקטע שהבאת מתורה אור יראה מיד שכתב על לעת"ל שיהיה בבחי 'עטרת  בעלה ובסוד נקבה תסובב גבר, ומה שכתב על האמהות הוא רק שזכו לכך עוד בעוה"ז, ודוק.

מיד שראיתי את השאלה כאן שיערתי שלמובאה זו כיוון השואל, ואכן אין זה מהזוהר אלא מהספר הנ"ל, ותודה שחסכת ממני להעתיק לשונו.
 
חלק עליון תַחתִית