זהר (ויקרא, יט ע"ב):
תא חזי, בההוא יומא אתפקדו על אילנא חד, ועברו על פקודא דמאריהון, ובגין דאתתא היא חבת בקדמיתא, ואתא עלה ההוא נחש, כתיב (בראשית ג טז) והוא ימשל בך, מכאן ולהלאה, בכל זמנין דגוברין אשתכחו חייבין קמי קודשא בריך הוא, הא אוקימנא דאינון נשים (דלעילא) מסטרא דדינא קשיא, זמינין לשלטאה עליהון מסטרא דדינא קשיא, הדא הוא דכתיב, (ישעיה ג יב) עמי נוגשיו מעולל ונשים משלו בו, נשים משלו בו ודאי:
ואלין אקרון להט החרב המתהפכת, לאו דאינון חרב המתהפכת, אלא להט מההוא חרב דאקרי (ויקרא כו כה) חרב נוקמת נקם ברית, (ישעיה לד ו) חרב ליהו"ה מלאה דם, וההוא להט החרב, מתהפכת לזמנין גוברין, ולזמנין נוקבין, והא אוקימנא:
ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא, כד חמי נביאה דישראל מעקמי ארחייהו, ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון, כדין אמר נשים שאננות היך אתון שקיטאן, היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא, קומנה:
ובאתר אחרא אוקימנא להאי קרא, והא אוקמוה חברייא, אבל לא אתמר אלא כמה דאשכחן בדבורה, דכתיב (שופטים ד ד) היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ועל דא תנינן, ווי לבר נש דאתתא קא מברכא ליה לפתורא, כך דבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא:
ופירש המתוק מדבש (שם):
תא חזי (דף יט ע"ב) בההוא יומא בא וראה ביום ההוא כשנברא אדם וחוה, אתפקדו על אילנא חד נצטוו שלא לאכול מעץ הדעת, ועברו על פקודא דמאריהון ועברו על מצות קונם, ובגין דאתתא היא חבת בקדמיתא ולפי שהאשה חטאה תחילה, ואתא עלה ההוא נחש ובא עליה הנחש הקדמוני, כלומר בחטאה המשיכה עליה את הקליפות, לכן כתיב והוא ימשל בך כי בתחילה שלטו שניהם יחד בשוה, והיו שווים במדרגה, ועל ידי שהיא חטאה תחילה נגזרה עליה שבעלה ימשול בה. אבל מכאן ולהלאה בכל זמנין דגוברין אשתכחו חייבין קמי קדשא בריך הוא מכאן ולהלאה כל זמן שהאנשים נמצאים חייבים לפני הקב"ה, הא אוקימנא דאינון נשים דלעילא הרי ביארנו שאותן הנשים שלמעלה, שהם ב' נשים טמאות שבאו לשלמה המלך, כמ"ש (מ"א ג טז) אז תבאנה שתי נשים זונות אל המלך, (והם סוד חו"ב דנוגה דבי"ע), זמינין לשלטאה עליהון מסטרא דדינא קשיא הם מזומנות לשלוט עליהם מצד דין הקשה, הדא הוא דכתיב זהו שכתוב עמי נוגשיו מעולל הנוגשים בעם הם מהתלים בהם, ונשים משלו בו ומפרש מש"כ נשים משלו בו, ודאי הם המושלים על האנשים, והם אלו הנשים הטמאות.
ואלין אקרון להט החרב המתהפכת ואלו הנשים נקראות להט החרב המתהפכת, כלומר הם כחות הדין של המלכות הנקראת חרב, לאו דאינון חרב המתהפכת ולא שהן עצמן החרב המתהפכת, אלא להט מההוא חרב אלא הן הלהט של חרב ההיא דהיינו של המלכות, דאקרי שהיא נקראת חרב נוקמת נקם ברית, וגם נקראת חרב ליהו"ה מלאה דם פי' המלכות היא מלאה דינים הנרמזים בשפיכת דמים, וההוא להט החרב מתהפכת ואלו הנקראות להט החרב המתהפכת, הם לזמנין גוברין ולזמנין נוקבין, והא אוקימנא לפעמים מתהפכים לזכרים ולפעמים לנקבות, כמו שביארנו.
ווי לעלמא כד אינון נשין שלטן בעלמא אוי להעולם כשאותן נשים הטמאות שולטות בעולם, כד חמי נביאה כשראה הנביא דישראל מעקמי ארחייהו, ואינון אשתכחו בחובין קמי מאריהון שישראל מעקמים את דרכם, והם נמצאים בעונות לפני קונם, כדין אמר, נשים שאננות היך אתון שקיטאן אז אמר, נשים שאננות איך אתן שוקטות, היך אתון יתבן דלא לאתערא בעלמא איך אתן יושבות שלא להתעורר לשלוט בעולם, קומנה לשלוט על העולם.
ואמר כי ובאתר אחרא אוקימנא להאי קרא ובמקום אחר דהיינו בפרשת שלח (לקמן דף קסז ע"ב) ביארנו פסוק זה באופן אחר, כי הנשים הצדקניות היושבות בהיכלה של בתיה בת פרעה, הן נקראות נשים שאננות, לפי שלא נצטערו כלל בצער של הגיהנם, והא אוקמוה חברייא והרי ביארו שם החברים את פסוק זה, אבל הפירוש העיקרי לא אתמר כי לא נאמר פסוק זה של נשים שאננות, שמורה שהדינים מתעוררים בעולם, אלא כמה דאשכחן בדבורה אלא כמו שמצינו בדורה של דבורה הנביאה, דכתיב היא שופטה את ישראל בעת ההיא כי לא היה שום איש ראוי להיות שופט, לכן היתה אז התעוררות דינים בעולם, ועל דא תנינן ועל זה למדנו, ווי לבר נש דאתתא קא מברכא ליה לפתורא אוי לאדם שאשתו מברכת לו ומוציאה אותו בברכת המזון על השלחן, לפי שהוא אינו יודע לברך. כך דבורה היא שופטה את ישראל בעת ההיא, ווי לדרא דלא אשתכח בהו מאן דדאין לעמא אלא חד נוקבא אוי לאותו הדור שלא נמצא בהם מי שישפוט את העם אלא נקבה אחת.