פרשת ויצא, האבן שישב עליה משה במלחמה בעמלק היא האבן שעליה שכב יעקב

רוצה לדעת

משתמש ותיק
כ' המנות הלוי [לר' שלמה אלקבץ זיע"א בעל ה"לכה דודי"] בהקדמה לפירושו על מגילת אסתר שהאבן שישב עליה משה בעת המלחמה בעמלק [סו"פ בשלח] היא אותו אבן שעליה שכב יעקב.

אשמח לידע אם ידוע למשהו מרבני בית המדרש מקור הדברים.

והביאור נראה כי הנה מלחמת עמלק באה כאשר היו ישראל במחלקות וכאשר ביאר בכלי יקר בסו"פ בשלח שרפידים הוא לשון פירוד [וכן ידוע לשון הגר"א באבן שלמה שבעלי מחלוקת הם מזרע עמלק].
והנה כאן האבן שעליה שכב יעקב מרמזת על ענין אחדות ישראל וכמו שמבו' במדרש שהיה זה י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים שנתחברו להיות אבן אחת. [sub][במד"ר כאן (כ"ח, י"א) איתא: שי"ב אבנים נצטרפו לאבן אחת וז"ל: ויקח מאבני המקום ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים אמר אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבט, עכ"ל. וכן אי' במדרש תנחומא כאן סי' ד': ויקח מאבני המקום, חשב בלבו זקני אברהם משתי נשים הוליד צדיק ורשע, יצחק צדיק וישמעאל רשע, ויצחק אבא מאשה אחת הוליד צדיק ורשע, אני שאטול ארבע נשים, כמה רשעים יהיו ממני, א"ל הקב"ה ח"ו כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כיון שהשכים בבקר מצא את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר שמטתו שלימה, שנאמר וישכם יעקב בבקר וגו', א"ל הקב"ה חייך כשם שהאבנים הללו נעשו כולן אחת, כך בניך כולם צדיקים, שנאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, עיי''ש.][/sub]
לכן, כאשר נלחם משה בעמלק לקח האבן של יעקב המורה על "אחדות" שזהו האופן להלחם בעמלק, ודו"ק.
 

ים סוף

משתמש ותיק
יעויין ב'אילת השחר' משה"ק איך נוצר חיבור האבנים שהרי היו במח' והיה להם להיות מפורדים ומפוזרים משום מחלוקתם. ותי' דכל מה שנוצר פירוד מחמת המח' הוא דוקא במח' שאינו לשם שמים אבל מח' שהיא לשם שמים אין בה פירוד שכל הנחלקים בה הם למטרה אחת שלא עשיית רצון ה' ואין סיבה לפירוד.

ומכאן שאם רואה אתה מח' שיש בה פירוד מוכרח אתה שאינה לש"ש.
 

יוסף יוסף

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
יעויין ב'אילת השחר' משה"ק איך נוצר חיבור האבנים שהרי היו במח' והיה להם להיות מפורדים ומפוזרים משום מחלוקתם. ותי' דכל מה שנוצר פירוד מחמת המח' הוא דוקא במח' שאינו לשם שמים אבל מח' שהיא לשם שמים אין בה פירוד שכל הנחלקים בה הם למטרה אחת שלא עשיית רצון ה' ואין סיבה לפירוד.

ומכאן שאם רואה אתה מח' שיש בה פירוד מוכרח אתה שאינה לש"ש.
גם במחל' שהיא לש"ש יכול להיות פירוד לשעה, ורק במשך זמן זמנים נוצר שוב החיבור
יעויין דרשת חז"ל עה"פ 'את והב בסופה'
 

יהודה1

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
יעויין ב'אילת השחר' משה"ק איך נוצר חיבור האבנים שהרי היו במח' והיה להם להיות מפורדים ומפוזרים משום מחלוקתם. ותי' דכל מה שנוצר פירוד מחמת המח' הוא דוקא במח' שאינו לשם שמים אבל מח' שהיא לשם שמים אין בה פירוד שכל הנחלקים בה הם למטרה אחת שלא עשיית רצון ה' ואין סיבה לפירוד.

ומכאן שאם רואה אתה מח' שיש בה פירוד מוכרח אתה שאינה לש"ש.
לא כל כך הבנתי, הרי בנס נעשו אבן אחת ועל ידי זה לא היה יותר אפשר להיות מחלוקת. אולי הקושיא למה לא נעשה נס אחר, שרק אבן אחת תזכה וכל השאר יעלמו משם. אבל היי מנייהו מפקת?
 

תיובתא

משתמש ותיק
יוסף יוסף אמר:
ים סוף אמר:
יעויין ב'אילת השחר' משה"ק איך נוצר חיבור האבנים שהרי היו במח' והיה להם להיות מפורדים ומפוזרים משום מחלוקתם. ותי' דכל מה שנוצר פירוד מחמת המח' הוא דוקא במח' שאינו לשם שמים אבל מח' שהיא לשם שמים אין בה פירוד שכל הנחלקים בה הם למטרה אחת שלא עשיית רצון ה' ואין סיבה לפירוד.

ומכאן שאם רואה אתה מח' שיש בה פירוד מוכרח אתה שאינה לש"ש.
גם במחל' שהיא לש"ש יכול להיות פירוד לשעה, ורק במשך זמן זמנים נוצר שוב החיבור
יעויין דרשת חז"ל עה"פ 'את והב בסופה'
ועוד שלפעמים באותה מחלוקת יש הפועלים לש"ש והפירוד אינו מחמתם, ויש שאינם פועלים לש"ש ומחמתם הפירוד.
 

אוריאל

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
כ' המנות הלוי בהקדמה לפירושו על מגילת אסתר שהאבן שישב עליה משה בעת המלחמה בעמלק [סו"פ בשלח] היא אותו אבן שעליה שכב יעקב.

אשמח לידע אם ידוע למשהו מרבני בית המדרש מקור הדברים.

והביאור נראה כי הנה מלחמת עמלק באה כאשר היו ישראל במחלקות וכאשר ביאר בכלי יקר בסו"פ בשלח שרפידים הוא לשון פירוד [וכן ידוע לשון הגר"א באבן שלמה שבעלי מחלוקת הם מזרע עמלק].
והנה כאן האבן שעליה שכב יעקב מרמזת על ענין אחדות ישראל וכמו שמבו' במדרש שהיה זה י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים שנתחברו להיות אבן אחת. [sub][במד"ר כאן (כ"ח, י"א) איתא: שי"ב אבנים נצטרפו לאבן אחת וז"ל: ויקח מאבני המקום ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים אמר אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבט, עכ"ל. וכן אי' במדרש תנחומא כאן סי' ד': ויקח מאבני המקום, חשב בלבו זקני אברהם משתי נשים הוליד צדיק ורשע, יצחק צדיק וישמעאל רשע, ויצחק אבא מאשה אחת הוליד צדיק ורשע, אני שאטול ארבע נשים, כמה רשעים יהיו ממני, א"ל הקב"ה ח"ו כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כיון שהשכים בבקר מצא את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר שמטתו שלימה, שנאמר וישכם יעקב בבקר וגו', א"ל הקב"ה חייך כשם שהאבנים הללו נעשו כולן אחת, כך בניך כולם צדיקים, שנאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, עיי''ש.][/sub]
לכן, כאשר נלחם משה בעמלק לקח האבן של יעקב המורה על "אחדות" שזהו האופן להלחם בעמלק, ודו"ק.

יפה מאד
ויש להוסיף על זה מה שראיתי שכתב הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א, שלכך אומר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", כיון שזו מהותו של עמלק ליצור קטרוג על ישראל בכך שהם מחולקים ופרודים.
ולזה כאשר גברה יד ישראל וה' הושיע אותם, תקנו "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה", ומביא רש"י את לשון המדרש "מתאספין יחד ואוכלין ושותין יחד", כי אכן זה התיקון לקטרוגו של המן, יען גדולה לגימה שמקרבת.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
אוריאל אמר:
רוצה לדעת אמר:
כ' המנות הלוי בהקדמה לפירושו על מגילת אסתר שהאבן שישב עליה משה בעת המלחמה בעמלק [סו"פ בשלח] היא אותו אבן שעליה שכב יעקב.

אשמח לידע אם ידוע למשהו מרבני בית המדרש מקור הדברים.

והביאור נראה כי הנה מלחמת עמלק באה כאשר היו ישראל במחלקות וכאשר ביאר בכלי יקר בסו"פ בשלח שרפידים הוא לשון פירוד [וכן ידוע לשון הגר"א באבן שלמה שבעלי מחלוקת הם מזרע עמלק].
והנה כאן האבן שעליה שכב יעקב מרמזת על ענין אחדות ישראל וכמו שמבו' במדרש שהיה זה י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים שנתחברו להיות אבן אחת. [sub][במד"ר כאן (כ"ח, י"א) איתא: שי"ב אבנים נצטרפו לאבן אחת וז"ל: ויקח מאבני המקום ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים אמר אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבט, עכ"ל. וכן אי' במדרש תנחומא כאן סי' ד': ויקח מאבני המקום, חשב בלבו זקני אברהם משתי נשים הוליד צדיק ורשע, יצחק צדיק וישמעאל רשע, ויצחק אבא מאשה אחת הוליד צדיק ורשע, אני שאטול ארבע נשים, כמה רשעים יהיו ממני, א"ל הקב"ה ח"ו כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כיון שהשכים בבקר מצא את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר שמטתו שלימה, שנאמר וישכם יעקב בבקר וגו', א"ל הקב"ה חייך כשם שהאבנים הללו נעשו כולן אחת, כך בניך כולם צדיקים, שנאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, עיי''ש.][/sub]
לכן, כאשר נלחם משה בעמלק לקח האבן של יעקב המורה על "אחדות" שזהו האופן להלחם בעמלק, ודו"ק.

יפה מאד
ויש להוסיף על זה מה שראיתי שכתב הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א, שלכך אומר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", כיון שזו מהותו של עמלק ליצור קטרוג על ישראל בכך שהם מחולקים ופרודים.
ולזה כאשר גברה יד ישראל וה' הושיע אותם, תקנו "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה", ומביא רש"י את לשון המדרש "מתאספין יחד ואוכלין ושותין יחד", כי אכן זה התיקון לקטרוגו של המן, יען גדולה לגימה שמקרבת.

וזה הלשון "וקבל היהודים" לשון יחיד שקבלו על עצמם יחד, והוא כנגד קטרוג המן שישנו עם א' מפוזר ומפורד.

ועיק ביה"ל פר' בשלח שכ' בתו"ד: והנה הסגולה הזו המיוחדת להיות כולם כאחד, זוכים לה ע"י המילה, ועם כי אין אתנו יודע עד מה עכ"ז הפסוקים מורים לזה. וכן בשכם כשאמרו בני יעקב לו שימולו כולם אמרו להם והיינו לעם אחד. וע"כ כשחטאו קצת בזה ע"כ בא עליהם עמלק ושלט בהם במה שחתך מילותיהם, עכ"ל. עיי"ש בכ"ד.
ועי' בח"ח שמיה"ל ח"ב פי"ד שלכך נסמך ענין מסה ומריבה לויבא עמלק כי ע"י המריבה יש כח לעמלק, עיי"ש.
 

אוריאל

משתמש ותיק
רוצה לדעת אמר:
אוריאל אמר:
רוצה לדעת אמר:
כ' המנות הלוי בהקדמה לפירושו על מגילת אסתר שהאבן שישב עליה משה בעת המלחמה בעמלק [סו"פ בשלח] היא אותו אבן שעליה שכב יעקב.

אשמח לידע אם ידוע למשהו מרבני בית המדרש מקור הדברים.

והביאור נראה כי הנה מלחמת עמלק באה כאשר היו ישראל במחלקות וכאשר ביאר בכלי יקר בסו"פ בשלח שרפידים הוא לשון פירוד [וכן ידוע לשון הגר"א באבן שלמה שבעלי מחלוקת הם מזרע עמלק].
והנה כאן האבן שעליה שכב יעקב מרמזת על ענין אחדות ישראל וכמו שמבו' במדרש שהיה זה י"ב אבנים כנגד י"ב שבטים שנתחברו להיות אבן אחת. [sub][במד"ר כאן (כ"ח, י"א) איתא: שי"ב אבנים נצטרפו לאבן אחת וז"ל: ויקח מאבני המקום ר' יהודה ור' נחמיה ורבנן ר' יהודה אמר שנים עשרה אבנים נטל כך גזר הקב"ה שהוא מעמיד שנים עשר שבטים אמר אברהם לא העמידן יצחק לא העמידן אני אם מתאחות הן שנים עשר אבנים זו לזו יודע אני שאני מעמיד י"ב שבטים כיון שנתאחו י"ב אבנים זו לזו ידע שהוא מעמיד י"ב שבט, עכ"ל. וכן אי' במדרש תנחומא כאן סי' ד': ויקח מאבני המקום, חשב בלבו זקני אברהם משתי נשים הוליד צדיק ורשע, יצחק צדיק וישמעאל רשע, ויצחק אבא מאשה אחת הוליד צדיק ורשע, אני שאטול ארבע נשים, כמה רשעים יהיו ממני, א"ל הקב"ה ח"ו כולך יפה רעיתי ומום אין בך, כיון שהשכים בבקר מצא את האבנים כולם אבן אחת, נתבשר שמטתו שלימה, שנאמר וישכם יעקב בבקר וגו', א"ל הקב"ה חייך כשם שהאבנים הללו נעשו כולן אחת, כך בניך כולם צדיקים, שנאמר כי עם אבני השדה בריתך וחית השדה השלמה לך, עיי''ש.][/sub]
לכן, כאשר נלחם משה בעמלק לקח האבן של יעקב המורה על "אחדות" שזהו האופן להלחם בעמלק, ודו"ק.

יפה מאד
ויש להוסיף על זה מה שראיתי שכתב הגאון רבי יעקב חיים סופר שליט"א, שלכך אומר המן "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד", כיון שזו מהותו של עמלק ליצור קטרוג על ישראל בכך שהם מחולקים ופרודים.
ולזה כאשר גברה יד ישראל וה' הושיע אותם, תקנו "והימים האלה נזכרים ונעשים בכל דור ודור משפחה ומשפחה", ומביא רש"י את לשון המדרש "מתאספין יחד ואוכלין ושותין יחד", כי אכן זה התיקון לקטרוגו של המן, יען גדולה לגימה שמקרבת.

וזה הלשון "וקבל היהודים" לשון יחיד שקבלו על עצמם יחד, והוא כנגד קטרוג המן שישנו עם א' מפוזר ומפורד.

ועיק ביה"ל פר' בשלח שכ' בתו"ד: והנה הסגולה הזו המיוחדת להיות כולם כאחד, זוכים לה ע"י המילה, ועם כי אין אתנו יודע עד מה עכ"ז הפסוקים מורים לזה. וכן בשכם כשאמרו בני יעקב לו שימולו כולם אמרו להם והיינו לעם אחד. וע"כ כשחטאו קצת בזה ע"כ בא עליהם עמלק ושלט בהם במה שחתך מילותיהם, עכ"ל. עיי"ש בכ"ד.
ועי' בח"ח שמיה"ל ח"ב פי"ד שלכך נסמך ענין מסה ומריבה לויבא עמלק כי ע"י המריבה יש כח לעמלק, עיי"ש.
ועוד יש להוסיף דאולי לכן גזר המן שלא ימולו, כמבואר במגילה טז. וזהו שאומרים "וששון זו המילה".
 

יהודה1

משתמש ותיק
ים סוף אמר:
יעויין ב'אילת השחר' משה"ק איך נוצר חיבור האבנים שהרי היו במח' והיה להם להיות מפורדים ומפוזרים משום מחלוקתם. ותי' דכל מה שנוצר פירוד מחמת המח' הוא דוקא במח' שאינו לשם שמים אבל מח' שהיא לשם שמים אין בה פירוד שכל הנחלקים בה הם למטרה אחת שלא עשיית רצון ה' ואין סיבה לפירוד.

ומכאן שאם רואה אתה מח' שיש בה פירוד מוכרח אתה שאינה לש"ש.
ועוד קשה לי הרי מאחר שנעשו אבן אחת כבר מניח הצדיק את ראשו על כולם ומה בכך שהיתה מחלוקת ביניהם בתחילה. ואם כן אין ראיה אלא שמחלוקת התלויה בדבר, בטל דבר בטלה מחלוקת.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יש להוסיף עוד וכאשר נתעוררתי מחכ"א שליט"א שהנה אי' בברכות שהרואה אבן שישב עליה משה מברך ברוך שעשה נסים לאבותינו במקום הזה. ועיי"ש במהרש"א שביאר שאף שהמלחמה בפועל לא נעשית על האבן מ"מ כיון ששם התפלל משה, שם נחשב מקום הנס.
ולהאמור י"ל וע"ד דבריו שכיון שניצחו בזכות האבן שהיא האבן של יעקב המורה על אחדות לכך יש לברך על אבן זו ברוך שעשה וכו' כי כאמור האופן להלחם עם עמלק שכחו כאשר ישראל במצב של פירוד ומחלוקת הוא לעשות "אחדות", ולכך לקח משה את האבן דיעקב המורה על אחדות בין כל הי"ב שבטים, ממילא הנס נעשה באמצעות אבן זו, ועי'.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
יהודה1 אמר:
ים סוף אמר:
יעויין ב'אילת השחר' משה"ק איך נוצר חיבור האבנים שהרי היו במח' והיה להם להיות מפורדים ומפוזרים משום מחלוקתם. ותי' דכל מה שנוצר פירוד מחמת המח' הוא דוקא במח' שאינו לשם שמים אבל מח' שהיא לשם שמים אין בה פירוד שכל הנחלקים בה הם למטרה אחת שלא עשיית רצון ה' ואין סיבה לפירוד.

ומכאן שאם רואה אתה מח' שיש בה פירוד מוכרח אתה שאינה לש"ש.
לא כל כך הבנתי, הרי בנס נעשו אבן אחת ועל ידי זה לא היה יותר אפשר להיות מחלוקת. אולי הקושיא למה לא נעשה נס אחר, שרק אבן אחת תזכה וכל השאר יעלמו משם. אבל היי מנייהו מפקת?

זהו בעצם דברי חז"ל וכמו שהביא רש"י כאן: התחילו מריבות זו עם זו זאת אומרת עלי יניח צדיק את ראשו וזאת אומרת עלי יניח מיד עשאן הקב"ה אבן אחת וזהו שנא' ויקח את האבן אשר שם מראשותיו, עכ"ל והוא מחולין דף צ"א ע"ב, עיי"ש. וביאור הדברים בדרך רמז, שכיון שלכל האבנים היתה מטרה אחת "עלי יניח הצדיק ראשו" לכן נעשו כולם לאבן אחת, וכנ"ל שכל שרצון א' לכולם, אזי אף שחלוקים הם בדרכיהם נעשים ל"אחד", ועי'.
 

ים סוף

משתמש ותיק
אף על פי שאין ראיה לדבר רמז יש כאן.
(לא נראה לי שזה הוא מקור דבריו, מה גם שהרדב"ז קדם להרב שלמה אלקבץ בערך שלושים שנה בלבד)
 

קבצים מצורפים

  • מגן דוד.docx
    84.7 KB · צפיות: 7

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ים סוף אמר:
אף על פי שאין ראיה לדבר רמז יש כאן.
(לא נראה לי שזה הוא מקור דבריו, מה גם שהרדב"ז קדם להרב שלמה אלקבץ בערך שלושים שנה בלבד)

נפלא מאוד,
ייש"כ רב!
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
ים סוף אמר:
אף על פי שאין ראיה לדבר רמז יש כאן.
(לא נראה לי שזה הוא מקור דבריו, מה גם שהרדב"ז קדם להרב שלמה אלקבץ בערך שלושים שנה בלבד)

עוד "רמז" לדבר יעוי מכילתא סו"פ בשלח: רבי אליעזר המודעי אומר יקר חטא על ידיו של משה באותה שעה לא היה יכול לעמוד בו משה מה עשה הפנה על מעשה אבות שנאמר ויקחו אבן וישימו תחתיו אלו מעשה אבות וישב עליה אלו מעשה אמהות

כמובן שלא מפורש כאן ה"אבן של יעקב" שבפרשה דידן, אבל הא מיהא מבו' שהיה צריך זכות "אבות" ואולי הוא משום שהאבות הם מאחדים את כלל ישראל וכנ"ל.

והנה יעו'י ברמב"ן ועוד שהביאו מהפרקי דר"א פל"ה שהאבן שישן עליה יעקב זה מאותם אבנים של העקידה,
באופן שלפי"ד המנות הלוי שהאבן שלקחו במלחמה בעמלק יש בה "זכות אבות" גם של אברהם ויצחק [בעקידה] וגם של יעקב [שישן עליה]
ויתפרש בדרך רמז לשון המכילתא הנ"ל שוישימו תחתיו אלו מעשה אבות", עי' בזה.
 

רוצה לדעת

משתמש ותיק
פותח הנושא
מצאתי בס"ד במלבי"ם סו"פ בשלח וז"ל: ויקחו אבן, האבן מרמז על אחדות ישראל ואגודתם להיות עם אחד, כמו שרמזו ליעקב במה שהתאחדו אבני מראשותיו לאבן אחד, וכמ"ש משם רועה אבן ישראל, עיי"ש.
הרי שנגע בנקודה זו שהאבן שהניחו תחת משה בא להורות על אחדות ישראל.
ונפלאים הדברים עם דברי המנות הלוי הנ"ל שזה היה אותו אבן ממש.
 
חלק עליון תַחתִית