האחד בא לגור אמר:
אין כאן עניין של הסכמה, אלא של הבנה. לצערי, מתקשה אני להבין את רמיזות דבריך. יבואו חכמים יותר וישפטו בין שנינו.
אולם כיון שפנית לקהל "הצופים" אענה גם אני את חלקי, ואבהיר כי אין לי שום דעה אישית, ובסך הכל הבאתי את דעתם של רבותינו האחרונים, כפי שאפרט. כמו כן אבקש לחדד את נקודת הוויכוח (כלומר, אי ההבנה) בינינו, לפי מיעוט הבנתי.
אני בהחלט מקבל שניתן לחדש שגדר האיסור להקריב קרבנות צבור וחובה בבמת יחיד, הוא משום שקיים מקום מקודש יותר, מקום אשר יבחר ה', וכאשר אין את העניין של "המקום אשר יבחר", אין מקום לאסור קרבן חובה בבמת יחיד. ניתן לומר שכך מוכח ממה שהקריב יעקב קרבן פסח, ומפסח מצרים. אך אתה טוען שכך פשוטו של מקרא, וכאילו הוא דבר שלא ניתן לחלוק עליו. ואני סבור שאין שום הכרח בפסוקים כיצד להגדיר את איסור ההקרבה בבמת יחיד. אין צריך לומר בפרשת היתר הבמות, שם הפסוקים של "במקום אשר יבחר" עוסקים בבנין שילה ובבית עולמים, ולא בחיוב הקרבה בבמה גדולה, שוודאי אין משם שום הוכחה לגדר במת יחיד. אלא אפילו הפסוק העוסק בפסח, שיש לומר ש"המקום אשר יבחר" משמעו נוב וגבעון, אין שום הכרח לתלות את הדברים זה בזה. אלא ניתן לומר שבמת יחיד מצד עצמה אינה ראויה לקרבנות צבור או חובה או לקרבן פסח, וממילא הוא הדין לפני שהוקם המשכן וגם לפני קבלת התורה.
ועכשיו לנושא של קרבן הפסח אצל יצחק אבינו. המשכיל לדוד (בעל שושנים לדוד וחסדי דוד), הכתב והקבלה, הגרי"ש אלישיב זצ"ל פירשו שיעקב לא הקריב קרבן פסח משום איסור ההקרבה על במת יחיד. הרד"ל (פרקי דרבי אליעזר לב אות מד) פירש בפשטות שלא היה אלא כעין קרבן פסח, וכך פירשו אחרונים נוספים. אמנם הבאר השדה (תלמידו של המשכיל לדוד) סובר שאין איסור במת יחיד בימי האבות ומוכיח מפסח מצרים. אם כן, הנושא נתון במחלוקת. נראה שלא כולם פירשו את הפסוקים כהבנתך.
בנוגע למזבח בסיני שהיה לפני מתן תורה יש סוברים שהיה זה במת צבור (מצפה איתן זבחים סט, א; מקדש דוד קדשים סי' כ אות ד, זבחי אפרים זבחים קטו, ב ד"ה ולדעתי), ומשמע שגדר במת צבור אינו תלוי במתן תורה, או "במקום אשר יבחר". אמנם הרבה אחרונים סבורים שהיה זה במת יחיד (קרן אורה זבחים קטו, ב; טהרת הקודש שם קיז, ב; יפה עינים שבת פז, ב ד"ה בתוספות שעד שהוקם המשכן היה רק במת יחיד; טורי אבן חגיגה ו, ב; חידושי הגרי"ז זבחים סט, א ונשאר שם בצ"ע איך קרבו עליו דבר שאינו נידר ונידב). ויש מיישבים שהיתה זו הוראת שעה (טורי אבן, ועוד).
לעת עתה, לא מצאתי מי שיאמר שמדובר בפסוקים מפורשים חד משמעיים, כפי שאתה מבקש לטעון. אם כי אין ספק שהדברים ניתנים להיאמר גם בלי הוכחה מהפסוקים. ונאים הדברים למי שאמרם.