1. מבואר דבביהכנ"ס אסור לכהן לתת ללוי להקדימו, משום דרכי שלום. ושם בגמרא, לא שנו אלא ביו"ט ושבתות דשכיחי רבים אבל שני וחמישי לא. ובתוס' כתבו דהאידנא שכיחי רבים גם בשני וחמישי [וכנראה דגם הרמב"ם סובר כן ולכן לא הביא ליחלוק זה של הגמרא].
והנה בכל מקום "רבים" זה שלוש, וחידוש לומר דבזמן התלמוד לא היו שלושה מתפללים בבית הכנסת [בשני וחמישי]. ועיין עוד ברכות פ"ק כיון שבא הקב"ה לביהנ"ס ולא מצא עשרה מיד הוא כועס.
2. עוד שם בגמרא. מפני דרכי שלום - דאורייתא הוא? אלא אימא דאורייתא ומפני דרכי שלום. לכאורה יש בדבר הערה והארה, כי לכאו' היה צד לומר אחר שהוא דאורייתא מה מקום יש עוד לומר שיש גם טעם נוסף של דרכי שלום, והוי כיהודה ועוד לקרא. וחזינן ד"מפני דרכי שלום" אכן יכול להיות טעם נוסף לדאורייתא, ולא ייחשב הדבר כיהודה ועוד לקרא, והיינו משום שלהיות "מענטש" ולהתנהג בדרכי שלום הוא כסברא דעדיפא או לא גרעה מקרא. ובאמת הא הגמרא ממשיכה ושואלת דדאורייתא נמי מפני דרכי שלום דכתיב וכל נתיבתויה שלום.
3. ושם בתוס' רי"ד מבאר מהו מפני דרכי שלום, "שהרי בני אדם מתקנאים ותופסים עצמם כגדולים"...
והנה בכל מקום "רבים" זה שלוש, וחידוש לומר דבזמן התלמוד לא היו שלושה מתפללים בבית הכנסת [בשני וחמישי]. ועיין עוד ברכות פ"ק כיון שבא הקב"ה לביהנ"ס ולא מצא עשרה מיד הוא כועס.
2. עוד שם בגמרא. מפני דרכי שלום - דאורייתא הוא? אלא אימא דאורייתא ומפני דרכי שלום. לכאורה יש בדבר הערה והארה, כי לכאו' היה צד לומר אחר שהוא דאורייתא מה מקום יש עוד לומר שיש גם טעם נוסף של דרכי שלום, והוי כיהודה ועוד לקרא. וחזינן ד"מפני דרכי שלום" אכן יכול להיות טעם נוסף לדאורייתא, ולא ייחשב הדבר כיהודה ועוד לקרא, והיינו משום שלהיות "מענטש" ולהתנהג בדרכי שלום הוא כסברא דעדיפא או לא גרעה מקרא. ובאמת הא הגמרא ממשיכה ושואלת דדאורייתא נמי מפני דרכי שלום דכתיב וכל נתיבתויה שלום.
3. ושם בתוס' רי"ד מבאר מהו מפני דרכי שלום, "שהרי בני אדם מתקנאים ותופסים עצמם כגדולים"...