גיטין נט: מפני דרכי שלום

אוריאל

משתמש ותיק
1. מבואר דבביהכנ"ס אסור לכהן לתת ללוי להקדימו, משום דרכי שלום. ושם בגמרא, לא שנו אלא ביו"ט ושבתות דשכיחי רבים אבל שני וחמישי לא. ובתוס' כתבו דהאידנא שכיחי רבים גם בשני וחמישי [וכנראה דגם הרמב"ם סובר כן ולכן לא הביא ליחלוק זה של הגמרא].
והנה בכל מקום "רבים" זה שלוש, וחידוש לומר דבזמן התלמוד לא היו שלושה מתפללים בבית הכנסת [בשני וחמישי]. ועיין עוד ברכות פ"ק כיון שבא הקב"ה לביהנ"ס ולא מצא עשרה מיד הוא כועס.

2. עוד שם בגמרא. מפני דרכי שלום - דאורייתא הוא? אלא אימא דאורייתא ומפני דרכי שלום. לכאורה יש בדבר הערה והארה, כי לכאו' היה צד לומר אחר שהוא דאורייתא מה מקום יש עוד לומר שיש גם טעם נוסף של דרכי שלום, והוי כיהודה ועוד לקרא. וחזינן ד"מפני דרכי שלום" אכן יכול להיות טעם נוסף לדאורייתא, ולא ייחשב הדבר כיהודה ועוד לקרא, והיינו משום שלהיות "מענטש" ולהתנהג בדרכי שלום הוא כסברא דעדיפא או לא גרעה מקרא. ובאמת הא הגמרא ממשיכה ושואלת דדאורייתא נמי מפני דרכי שלום דכתיב וכל נתיבתויה שלום.

3. ושם בתוס' רי"ד מבאר מהו מפני דרכי שלום, "שהרי בני אדם מתקנאים ותופסים עצמם כגדולים"...
 

אחד התלמידים

משתמש ותיק
איך אפשר לומר שרבים בענין זה הוי שלוש? הרי לקריאת התורה צריך עשר, וא"כ לא שייך לעולם מציאות שלא יהיה שם רבים. עכצ"ל שהגדר של רבים הוי הרבה, אפילו יותר מעשר.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
בביאור הגר"א על תיקוני זוהר דף מו: "אין רבים אלא שלשה",
עיין כתובות עה. "רבים שלשה", [ותוס' ר"ה ד: ד"ה תפשת, ואינו מוכרח].

ואולי רק כשבאים ללמוד מפסוק אז כמו שמיעוט לשון רבים זה שנים, כך המילה "רבים" היא לפחות שלוש, אבל אין לנו לרבות יותר בגלל שתפסת מועט תפשת, וכנ"ל בתוס', אבל אה"נ יכול להיות לזה משמעות של יותר משלוש, ואכן על כרחנו אנו צריכים לומר שכאן "רבים" זה גדר אחר [כמו שכתב הרב @אחד התלמידים], וכל מקום המובן הוא לפי ענינו, וצ"ב הגדר בזה. גם לענין מי "שהרבים" צריכים לו, מסתמא לא הכוונה לשלוש וגם לא לעשר.
 

אוריאל

משתמש ותיק
פותח הנושא
עכשיו מצאתי שהשדי חמד במערכת רי"ש כלל ל"ה, אחר שהביא שכל מקום שכתוב "רבים" הכוונה לשלושה, [ולא רק כאשר יש לפני זה "ימים" שנים כההוא דר"ה], העיר מהגמרא הנ"ל בגיטין נט: דע"כ דגם עשרה לא חשיבי רבים, וכמו שהוכיח הרב @אחד התלמידים, וכתב דע"כ מאי דאמרינן דרבים הם שלושה לאו מלתא פסיקתא היא וזמנין אפילו י' לא חשיבי רבים.
 
חלק עליון תַחתִית